לוגו
אגרות דוד ילין תרס"ו–תרס"ז
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

מן הנסיעה ללונדון, תרס“ו־תרס”ז    🔗

 

187. אל אשתו    🔗

פורט סעיד (על אנית “קנגו”) יום ד' (ט' אלול) לפנות ערב, תרס"ו.

– – – היום בבוקר קמתי ואחרי התפללי בחדרי בצנעא שתיתי כוס קפה ובשעה שמונה בערך ירדתי העירה, סבותי את העיר לארכה ולרחבה. ראיתי את העיר לארכה ולרחבה. ראיתי את חנויותיה הנהדרות, בנייניה האירופיים, בני העיר אשר רובם יוונים ומיעוטם איירופים וערבים. יד אנגליה תראה גם פה בכול. בית הפוסטה, בית התלגרף, בתי הקנסולים, סוכנות חברות האניות – כל אלה היכלים גדולים ויפים. גן העיר קטן, אך יפה בסידורו, וערבים עומדים וזורקים מים על הצמחים, ונלחמים בכוח עם חום השמש הלוהטת. בקצה הגן מצבת זכרון ללספס, כורה תעלת זואץ, אשר אך מידו כל העושר לעיר הזאת. – – –

הלכתי לחפש אחרי בית בנדרלי, כי סוף סוף הן צריך לאכול איזה מאכל חם. בין ההיכלים והארמונות כמובן לא מצאתיו, וגם לא בין הבתים הפשוטים, ואחל לשאול את החלפנים, היושבים בשוק ושלחניהם לפניהם, כי ידעתי כי ר' בנדרלי הוא גם חלפן. סוף סוף הוגד לי, כי החליף את מקומו, ואחרי שאלות רבות מצאתי את היכלו באחת הרחובות הצדדיות והמלים “הוטל ירוזלם” (או: “האטעל יערוזאלעם”) רשומות באותיות גדולות על הקיר מעל למשקוף הפתח. – – –

סוף סוף מצאתי את שאהבה נפשי. ר' שמואל בנדרלי בכבודו ובעצמו עובר בקפטנו (כנראה היחיד בעיר). שאלתיו אם אמצא אוכל אצלו, ויאמר לי: אחרת המועד, כי פה צריך לצוות על האוכל מהבוקר. – – – אך סוף סוף באה גם אשתו ותאמר, כי אם בגפי באתי, יימצא עוד אוכל לי. הבינותי, כי הפעם אוכל כבר על חשבון האורחים האחרים, ובטן הרשעים ההם תחסר – – – וממולי, בשולחן השני, יושבים שלושה אנשים ואוכלים ומפלפלים הרבה בענייני הציונות והישוב והמושבות. דבריהם עניינוני ואקרב אליהם ואתוודע אליהם, והנה האחד הוא מר קדישביץ אשר יסד את ה“קפה לבנון” ביפו, הוא אחד הציונים הנלהבים, והשני הוא סגל מראשון לציון1, והשלישי הוא ציוני מפורט־סעיד. נדברנו הרבה ואשמח, כי מצאתי לי חברותא. השניים הראשונים נוסעים אתי באניה עד מארסיליה. – – –


 

188. אל אשתו    🔗

אנית קנגו, יום ב' י“ג אלול תרס”ו

איטל יקירתי ובני ביתי החביבים!

באלכסנדריה שלחתי אליכם מכתבי האחרון לפני עלותי אל האניה. – – –

אלכסנדריה היא עיר גדולה. בנייניה גדולים, ענקיים, וחנויותיה מלאות עושר רב, והתנועה רבה מאד; איש איש רץ לדרכו, והאנשים עוברים למאות ולאלפים. בתי הקפה הגדולים הולכים ומתמלאים אנשים בתוכם ומחוצה להם. ובתי הקפה והמארחות הם הנהדרים ביותר בפארם ובנקיונם. הגעתי אל הרחוב של העיר, לאמר אל מקום הגן העירוני. הרחוב מסביב לגן רחב מאוד מאוד והוא מלא תשואות, ומסביב לו הבניינים היותר מפוארים וגדולים. בית הבירזה מעבר מזה. בית המשפט מעבר מזה, מלבד בתי מלון ובתי קפה ומסחר עצומים. והגן מלא אנשים יושבים לפי שולחנות קטנים ומשתעשעים, ולפניהם עוברים כבני מרון נערים מוכרי עתונים אשר זה עתה הופיעו, מוכרי חפצים קטנים שונים, ומגהצי מנעליים. ביחוד רבים מאד מוכרי שטרי הגורלות. וכל אחד צועק “אודז’י!אודז’י!” לאמר “היום!” (היום מוציאים את הגורלות).

ישבתי לי על יד שולחן אחד והוספתי לכתוב מכתבי הראשון, יושב וכותב, יושב ומתבונן בכל ההמולה והשאון אשר מסביב לי. זרם החיים שוטף בכל כח. רעים ומכירים נפגשים במקום הזה. איש איש יודע, כי פה ימצא את רעהו. כל עייף מעבודתו, כל סר וזעף ימצא לו פה מרגוע ומשעשועים בהוצאה קטנה מאוד. הנה שם יושב לו איש זקן, כמדומני יהודי, ושואף לו נרגילה בהרחבת הדעת שאין כמוה; הוא יושב לבדו, שוקט, מחריש ומתבונן בסאון החיים אשר זה לא כבר צלל בו הוא בלי תפונה ג“כ עד צוואר. ומכל עבר יושבים הצעירים ומשוחחים ברגש והמולה, עפי”ר בענייני מסחר ובענייני מדינה. כי ארץ מצרים מזה שנים רבות היא במצב לא נורמאלי. אנגליה אומרת “כולה שלי!, ולא רק אומרת כ”א גם מראה זאת בפועל, וצרפת אשר גם היא לטשה עיניה אל ארץ הברכה הזאת מימי נפוליאון הראשון וכל אשר ביכולתה עשתה להפיץ פה לשונה ורוחה – רואה ועיניה כלות לראות איך בא האנגלי קר הרוח ויחטוף את הארץ, וכל פעלה ועבודתה עלו בתוהו. ויושב הארץ בעצמו, אין דעתו נוחה בכלל להיות טרף לפיות זרים, וכי נכרים יחלקו מציאותו ביניהם והוא בעצמו יהיה כלא היה, ואין איש מתחשב אתו. והעיתונים הצרפתים והערבים מלאים תמיד מאמרים בנוגע לזה, והם משתדלים לעורר התרגשות תושבי הארץ, ועל כן כמעט בכל עת הפגש הצעירים מבני הכיתה הבינונית או העליונה פיהם מלא ענייני מדינה, לאמר: מדינת מצרים. ורבים מהיושבים קוראים עיתונים ערבים וצרפתים וגם יוונים ואנגלים. קריאת העיתונים הרבה מרבה גם היא את ההשכלה בין בני מצרים, מפתחת אותם ומביאה אותם להתעניין יותר בעניינים הכלליים ולא להצטמצם בחוגם הצר, ובזה רואים תיכף את ההבדל בין הערבי הסורי, אשר חוג השקפתו מוגבל וצר, ועבודתו אטית ומשתרכת, ובין הערבי המצרי הער ומלא רוח חיים ותנועה. – – –

יום ו' קמתי מעט מאוחר ואומר לבקר את ידידי מר מוריץ רומנו, שהיה נשיא לשכת אלכסנדריה ואשר לפי מה ששמעתי הוא כעת במעלה גדולה, אך באשר לא ידעתי אדרסתו אמרתי אלכה אל בית־המשפט ושמה אשאל על אודותיו, אחרי שהוא עורך דין. הלכתי שמה, ודרך אגב ביקרתי את כל חדרי ההיכל הזה. לאחרונה הוגד לי, כי היום לא יבוא אל בית המשפט, ויגידו לי אדרסתו, הלכתי שמה אל מקום מגוריו “קסטרו רומנו”, ויוגד לי, כי הוא איננו שם כ“א ב”בנק־הקרקעות המצרי" אשר הוא מנהלו. הלכתי שמה ואמצא אנשים מחכים לפני חדרו על ספסל, איש איש עד בוא תורו. נתתי כרטיסי למשרת, ואך יצא האיש שהיה אתו בחדרו הוליך לו כרטיסי, והנה יצא תיכף לקראתי ויקבלני בחיבה רבה. הוא עודנו כשהיה, צעיר, גבוה ושמן, רק גבות עיניו כמדומני לא בריאות. שאלתי לשלומו וישאל לשלומנו, ונזכר את הימים הראשונים, ימי שאפנו לאחד את יהודי מצרים אתנו בעבודת הציבור. “צר לי מאד, – אמר אלי, – כי שאיפות האגודה אינן נעלות דיין, אינן מאלה שראוי וצריך למסור נפש עליהן, ועל כן לא הצליחה פה”. ואח“כ סיפר לי ע”ד יהודי רוסיה, הבאים כעת בהמון למצרים. “כאלף משפחות הושבנו פה, אך אם יבואו עוד רבים לא יימצא להם עוד מקום”. הוא חפץ להזמינני לארוחת הצהרים, אך התנצל כי כעת איננו יושב באלכסנדריה כ"א ברמלה, כי משפחתו שם בימי הקיץ. התענגתי מאד ברגעים האחדים, אשר ביליתי אתו, ואחר הבטיחני כי עוד יבוא לירושלם. – – –

מחר בבוקר נגיע למארסיליה ובערב הנני אומר לנסוע ישר לפאריז. שם חפצתי להתראות עם מר ישראל לוי, חתנו של המנוח צדוק כהן, ואולי אתראה גם עם נשיא חכי“ח ויק”א. ובכן יכול להיות, כי אסע ללונדון ביום ה' או לכל המאוחר בליל מוצאי ש"ק. – – –


 

189. אל אשתו    🔗

לונדון אור ליום ג' כ“א אלול, תרס”ו

איטל יקירתי ובני ביתי היקרים!

לא כתבתי אליכם לא ממארסיליה ולא מפאריז בארוכה, ושמח הנני כעת כי לא כתבתי משם, כי מכתבי מאז לא היו משמחים לבבכם כלל, בהיותי אנכי בעצמי נרגז וזעף על אבדי שני ימים לבטלה, ורק ביום השבת, בבקרי את שני זקנינו חכמינו: פרופיסור הלוי (יוסף)2 וד"ר מאקס נורדו, התנחמתי מעט, ואומר: גם זה שווה בשני ימי אלה.

אך אשובה לספר מסעי:

הימים האחרונים למסענו בים היו נפלאים. הים היה שוקט – – – את זמננו הננו מבלים בשיחות, אנכי והאדונים סגל וקדישביץ ומרת לחביצקי וילדיה הנחמדים. היא ציונית אדוקה, ובכ“ז היא נוסעת להתגורר בשוויץ, ואומרת כי אחרי שנים, אחרי שתחנך את ילדיה, אז היא תבוא ואישה לשבת בא”י. ממש כדברי מרת יידלזון. – – –

מעט מעט נודעתי כי קדישביץ נוסע בתור משולח לבניין בית היתומים של הרב מבריסק. הוא נוסע כעת ללונדון, ואחרי שני ירחים בערך יסע לאמריקה. הוא היה בלודז אחד מגדולי העסקנים בציוניות בקרב המון העם. הוא הראני מכתבים רבים, שקיבל לפני נסעו מחו“ל לא”י מחברות ציוניות רבות אשר יסד, ומבית תלמוד תורה אשר יסד, ומחברת “עזרת נשים” אשר כונן להלבשת התלמידים העניים וכו'.

בליל ד' ראינו כבר מרחוק פנסי־אורה המפיצים אורם בים. אלה הם פנסי העיר טולון ועוד ערים אחרות. כבר נכנסנו בגבול צרפת.

– – – ירדנו מהאניה, לקחנו חפצינו. ובמוצא בית המכס חיכה לנו כבר מר גרוסמן בעל האכסניה פה. אך גם איש ירושלמי עומד שם, זהו ר' משה היריחוני, אשר עזב כנראה את יריחו ואת עבודת אדמתה, וכיום הנהו באיירופה. אך ראני וכבר דבק בי וילך אתי. אמרתי בלבי עתה לא אפטר ממנו, כי “פטור בלא כלום אי אפשר”. ואותו הן ידעתי לשנורר גדול עוד בירושלם. אך ה' הקדים רפואה למכה, וישימהו למשולח מבית “מושב הזקנים”, ואף כי לפי מה שסיפר לי הנהו פה זה זמן רב, כי עליו לרפא את עיניו לפני לכתו לאמריקה, וכבר הוציא כסף רב, אך בכל זאת אף לא ניסה לבקש ממני איזו נדבה כמנהגו. – גם זו לטובה! – – –


 

190. אל אשתו    🔗

ער“ה תרס”ז (לונדון)

– – – היום היתה אסיפת הוועד3 וב“ה כי עלה בידי להטות לבבם להוסיף על ההלוואה עוד אלף פונט, מלבד עוד איזה עניינים לטובה אשר אגידם בשובי אי”ה. את הכסף ישלחו תיכף בבואי לירושלם.

מנאמי עלה יפה ובגליון של היום של הדז’ואיש כרוניקל תקראו על אודותיו בסוף רשמי השבועי Notes of the week. בשבוע הבא ידפיס מנאמי בעברית. גם בעיתון Jew. World של השבוע החולף תמצאו דברים על אודותי.

עלי להיות עוד פה בראשית השבוע הבא, כי עלינו לגמור כתיבת הקנטראקט ביום ב' או ביום ג' הבע“ל וכנראה אסע בסוף השבוע ואשוב אי”ה בחג הסוכות הביתה.– – –


191. אל יחזקאל סוכובולסקי

לונדון ד' תשרי תרס"ז

יחזקל אחי יקירי! (שלח נא המכתב גם לירושלם)

מודה ומתוודה הנני על חטאי אליך מבלי כתבי אליך עד כה, אך בדעתי, כי יודע הנך כמה כבד למי שחפץ לשהות רק עת קצרה בעיר גדולה לאלהים כלונדון הבירה – לגמור את כל עסקיו ולמצא עוד פנאי לכתוב מכתבים, מקווה הנני, כי בטובך תסלח לי ונחשבה לי חטאתי זאת בכלל החטאים שיכפר עליהם יום הכיפורים הבע“לט. אף מקווה הנני, כי שלחו אליך את כל מכתבי מירושלם, אף כי מרוב טרדותי שכחתי גם לכתוב אליכם ד”ש.

גם הפעם נאמתי פה בעברית בפני קהל של מאתים וחמישים איש בערך על אודות תחיית השפה העברית בא"י, והדברים מצאו להם הד פה. אחדים מהנאספים דיברו גם בעברית, וביניהם היו אחדים מהאנגלים הטהורים מלבד אברהמס4 ידידנו.

אך עוד יותר מזה שמחתי בהוודעי בבתי אחדים מידידי מגדולי המעלה במערב העיר West End כי ילדיהם הקטנים לומדים עברית עפ“י ספרי וע”פ שיטת עברית בעברית.

ביחוד התענגתי יום אתמול בבקרי בבית לואיז מונטאגו, בנו של סיר שמואל מונטאגו (אחד מחברי ועדנו). עוד לפני זה, בבקרי בבית אביו הוא סיר ש“מ הנ”ל, אמר לי תיכף בבואי: “הטיבות מאד לעשות בספרך, והנה גם נכדי לומדים לדבר עברית”.

בבואי לבית בנו מסרתי כרטיסי להשוער ויעלהו למעלה, והנני שומע קול אשה קוראת להשוער: כן, כן, יעלה למעלה. אך עליתי והנה לקראתי אשת לואיז מונטאגו (היא בת הקולונל גולדשמיד)5 והיא מקדמת פני בשמחה, ואך באנו החדרה ואדרוש לשלום אישה והנה היא קוראה למשפחתה להביא את ילדיה, ולו ראית מה רבה שמחתה בדברה את בנה הגדול (בן שבע או שמונה שנים) בעברית! היא בעצמה לומדת עברית, קוראה ומדברת ומשתדלת להשתלם וגם בנה זה לומד היטב. היא לקחה ספר תמונות אשר היה ביד הילדים, ותשאל את בנה על אודות כל תמונה ותמונה והוא עונה, ומה שלא ידע להגיד הגידה לו היא. נחת רוח כזאת לראות את העונג הגדול בידיעת השפה העברית ובלימודה לא זכיתי להרגיש גם בארצנו. היא חפצה לבקר את א“י, אך לפני זה היא חפצה ללמוד היטב את השפה העברית למען לא תבוש בפני בנות א”י. וגם את ילדה היא אומרת לקחת אתה בהאמינה, כי במשך שנה או שנתים ילמד גם הוא לדבר.

את גלגול הקולוניל גולדשמיד ראיתי באשה הצעירה והחביבה הזאת, זה האיש אשר אהבתו וחיבתו לעם ישראל ולכל ענייני ישראל גדלו מבלי מצרים.

היא התאוננה, כי אין לה ספרים קלים לסיפורים קטנים בעברית לקרוא ולספר, וכאשר סיפרתי לה, כי ישנו עיתון לילדים עם תמונות, בישרה את הדבר בעליזות רבה לבנה, ותאמר כי תביאהו לו.

גם רשימת ספרים אמרתי למסור לה, ספרים שיהיו לה ולבנה לקריאה.

ליום הולדת אישה ערך להם המורה מחזה בעברית, והיא וילדה, וגם המורה הגרמנית שבביתם (שגם היא לומדת עברית) למדו כל המחזה ע"פ ויערכוהו ביום ההוא.

אמת אגידה לך, כי לא פיללתי למצוא כזאת בלונדון. ועל הדבר הזה הננו חייבים הרבה תודות לאברהמס, אשר הפיץ את הדעה בקרב יהודינו האנגלים לתת לשפתנו זכות שפה חיה.

במטרת מסעי הצלחתי ב"ה כמעט עוד יותר מאשר קיוויתי.

רק בדבר בניין הבתים ביפו קשה הדבר לע"ע, אחרי כי אין כסף להוועד, וכנגד טענה כזו אין מה להשיב. אנוכי אשתדל עוד בהבנק הציוני ונראה אם תהיה תקווה.

ע“ד גן־מונטיפיורי6 עוד חברי הוועד בעצמם נבוכים. חפצים הם מאוד להוציאו מידי חכי”ח, אך אלקן אדלר, ידידה של חכי“ח מאז, הוא מתנגד מאוד לזאת. בכל אופן יש עוד זמן יותר משנה להחליף דברים ולהחליט. ביחוד הם מתנגדים לתת עוד כסף מקופתם ולבלי קבל שום הכנסה עד אחרי י”ג שנים! – – –


 

בחזרה לירושלים־תרס“ז־תר”ע    🔗


 

192. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלים ת“ו י' חשון תרס”ז

ידידי ואהובי היקר והכבד!

– – – הנני מעלה על לבי זכרון ימי המנוחה האחדים, שהיו לי בכל משך מסעי, בשבתי בקמברידז' בחברתך הנעימה ובחברת רעייתך ובנותיך היקרות, והנני מתענג עליהם עוד כעת. אינני זוכר אם כבר כתבתי לך מלונדון, כי התראיתי עם ידידנו האדון קלוד מונטיפיורי, ודיברתי אתו על אודות הספרים, אשר את רשימתם החילונו לעשות בביתך, ויגד לי כי כבר דיברת אתו בדבר הזה וכי הוא ישתדל לשולחה אלינו. ובכן עליך כעת לגמור המצווה הזאת ולהזכירו להקים מוצא שפתיו ולבלי תת לעבור על זה זמן רב ובל ישתכח הדבר. וכן אם תוכל להוסיף על הרשימה עוד ספרים נחוצים לנו מה טוב.

היום קיבלתי את חוברות Quarterly של חברת Pales. Explor. Fund של כל שנת 1906 על שמי בעד Jewish Literary Society הבנתי תיכף כי זה בעד בית הספרים, אך לא ידעתי מי ציווה לשולחם אלינו, אם מר מונטיפיורי או אתה בכבודך ובעצמך או אולי האדון מרקוס אדלר. ובכן הודיעני נא אתה תיכף למען נדע למי לכתוב מכתב תודה.

באותה שעה אשתדל לשלוח אליך רשימת עוד ספרים שנדפסו פה. – – –


 

193. אל הרב הד"ר מ. גאסטר    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו י' חשון תרס"ז

לכבוד הרב הגדול החכם הנכבד והנעלה מוהר“ר משה גאסטר הי”ו

רב לעדת הספרדים בעיר לונדון יע"א.

ידידי הנכבד!

– – – עניין בחירת החכם־באשי עודנו מסובך ומסוכסך. ר' יעקב מאיר היה לראשון־לציון, וענתבי לראש הוועד למרות רצון החלק היותר גדול מהעדה, אשר הפחה מנע אותם בחזקת היד מקחת חלק בבחירה.

ועתה הננו רואים כבר את ראשית תוצאות המינוי הזה: עפ"י מכתב הראשון־לציון וראש הוועד להפחה חפץ הפחה לאסור את הבנקיר ואלירו בבית האסורים, יען כי לא חפץ להוציא כסף מונטיפיורי לעניינים אחרים ממה שציוו עליו שולחי הכסף. ואלירו נאסר, ורק אחרי איזה זמן הוציאהו הפחה לחופשי. ומהעת ההיא הוא שוכב חולה בביתו ובית הבנק שלו סגור. ככה מתחילים להשתמש בדרכי מלשינות מצד ראשי העדה, ועל כל דבר מכניסים תיכף את הממשלה באמצע, וכל העדה מחוייבת לשתוק ולשים יד לפה, כי כל איש ירא לנפשו מפני תגרת אלה, אשר שום דבר לא יעצרם בדרכם.

ואחינו באירופה יושבים ומחשים, ובעיתון Jewish Chronicle נדפסים בכל שבוע מכתבים מקושטא, המבשרים דברי שקר מירושלם ומקושטא! האמנם אין עצה ואין תבונה כנגד הדבר הזה? מי ירים קולו במרום? האנחנו עבדי תורכיה, אשר הפחה יכול לשלוט בנו כחפצו, או אתם היכולים לעמוד בפרץ ושותקים?

בארץ ישראל הננו מוציאים כעת קובץ ספרותי בשם “העומר”, ועלי לכתב מאמר במשך חודש, ולכל היותר חוֹדש וחצי מהיום, על אודות השומרונים. ובכן אבקש את רומע“כ לשלוח אלי תיכף בקבלו מכתבי זה את כתבי, אשר השארתי בידו, מבלי שום עיכוב, ומקווה הנני, כי ימלא דרישתי זאת, וכי עד קבלו מכתבי כבר העתיקו לרומ”ע כל הדרוש לו מתוך כתבי. ישלחם נא ע"י הפוסטה רשומים.

אם ירצה, ידפיס דברי הכתובים למעלה על אודות הרב באחד העתונים (J. Chr. או J.W.) מבלי שמי.

ידידו מוקירו ומכבדו המחכה למענהו ולקבלת פקדונו


 

194. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו י“ד טבת תרס”ו

לכבוד הרה“ח הנכבד והנעלה, חובב אה”ק ועוסק בישובה, מוהר“ר מרדכי הכהן אדלר הי”ו, שלום וברכה.

אדוני הנכבד!

את מכתבו האחרון והשטר על סך 10$ הרצוף בו קיבלתי. תשובתי אחרה מעט מפני טרדותי הרבות, ולזאת יואיל כבודו לסלוח לי.

בבית של קבר רחל7 כבר נשלמה כל העבודה. הייתי שם וראיתי, כי הכיפה כולה כוסתה מחדש בטיח מעורב עם סיד צרפתי ושמן אירופי מיוחד לזה, כי הבונים חפצו להוציא דבר מתוקן מתחת ידם, ומביני דבר מבטיחים אותי, כי במשך שלושים שנה לא יידרשו עוד תיקונים בהגג. גם הקירות כולם תוקנו, ולא נראים כעת אבנים שבורות ומפוררות בהן, ובכלל קיבל כל הבנין תמונה חדשה, אף כי נשארו בו כל רשמי העתיקות; האכסדרה תוקנה לא רק בגגה, כי אם גם בכל קירותיה מסביב. גם החלון החדש נבנה בתוך החדר, וכעת אור בבית.

את העבודה כולה עבדו רק יהודים בני ירושלים שעבדו שם במשך שבועות אחדים. ההוצאות עלו ע“י טיב העבודה ליותר ממה שחשבנו מראש, אך אנכי לא שילמתי עוד לבעלי המלאכה כל המגיע להם כי אם חלק ממנו, כי חפץ הנני לחכות עד אשר ירדו גשמים חזקים ואראה כי אין הבנין דולף בשום צד. אז אשלם להם הכל ואשלח לרומע”כ את החשבון בכל פרטיו ואת כל הקבלות.

הכותל שבפנים האכסדרה עוד לא עשינו, מפני כי הנני חושב כי מה שקיבלתי מרומע“כ עד כה לא יספיק לזה ומפני טענות הגויים. ולכן אמרתי בלבי, כי יותר טוב לחכות מעט, כי בראותם כי אינני ממהר לתת כסף להרפות מטענותיהם, לא ידרשו אח”כ הרבה. ובמכתבי הבא אודיעהו כל יתר פרטי העניין וכמה כסף יידרש עוד אם נרצה להשלים כותל האכסדרה.

בדבר בתי התימנים8 הנה עוד מעט (בר"ח אדר) יצאו כל אלה, שישבו עד כה בהם, כזוכים מן ההפקר. ישנם בהם עוד שניים שיש להם טענות ותביעות, אך מקווה הנני לגמור הכל בטוב ובשלום.

לתיקון הבתים האלה שדלפו מאד, כאשר ראה רומע“כ בהיותו פה, ואשר באחדים מהם לא יכלו עוד היושבים לשבת הנה נשענתי על דברי רומע”כ בהיותו בלונדון, כי יוכל לתת על זה סך 5$, וציוויתי לתקן את הבתים עד כמה שאפשר בסכום הזה, וכעת עובדים פועלים בתיקון הגגות והכתלים.

לשנה הבאה הטלתי בצירוף ועד התימנים גורל לזוכים בבתים, חציים לבעלי משפחות וחציים לאלמנות. ותיקנתי, כי אחד מהזוכים בגורל יתן לפני הכנסו לביתו סך 20 פראנק, למען יהיו לתשלום מסי הממשלה של השנה הבאה וחובות להממשלה, שהשאירו היושבים בבתים כפי החשבון שאשלח לרומע“כ אי”ה בקרוב. – – –


 

195. אל הרב הד"ר מ. גאסטר    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו ט“ז טבת תרס”ז

לכבוד הרב הגדול החכם והנכבד והנעלה מוהר“ר דר' גסטר הי”ו רב לעדת הספרדים בעי“ת לונדון יע”א.

ידידי הנכבד!

מכתבי זה הוא השלישי, שהנני שולח לרומע“כ, ועד היום לא הגיעני כל מענה על מכתבי הראשונים וגם כתבי ידי, טרחי ועמלי במשך שנה תמימה, אשר בבטחי ברומע”כ השארתים אצלו בלי פקפוק, לא הושבו לי עוד, אף כי עברו גם שלושת החדשים, המועד אשר קבענו. הנני תולה הדבר הזה רק בטרדות רומע“כ, וחפץ הנני לקוות, כי תיכף בקבלו מכתבי זה יואיל לשלחם אלי חזרה, כי דרושים המה לי מאוד, כאשר כבר כתבתי אליו פעמים. “העומר”9 כבר הולך ונדפס, ואנכי עוד טרם החלתי לכתוב דבר. הירצה רומע”כ בהפסדי תחת אשר אנכי מסרתי כל עבודתי המייגעת בידו? – – –


 

196. אל מ. גאסטר    🔗

ב“ה י”ד אדר תרס“ז פעה”ק ירושלם ת"ו

לכבוד ידידי הרב החכם הנכבד והנעלה נודע לשם ולתהלה מוהר“ר משה דר' גאסטר נ”י רב לעדת הספרדים באנגליה יע"א.

רב וחכם בישראל!

למיום שלחי לרומע"כ את כרטיסי האחרון עברו עוד שבועיים וכתבי היד טרם באו לידי, ואנכי נבוך מאד מאד. יודע הנני, כי הפוסטה האוסטרית, אשר על ידה יבואו כל המכתבים מאנגליה, היא בטוחה ולא תאבד דבר ומה גם אם נשלח רשום, ובאנגליה עצמה הפוסטה בטוחה גם כן, ובכן מה סיבת הדבר?

חושב הנני, כי מרוב טרדותיו לא יצאה כוונתו הטובה אז למעשה, וכתבי ידי נשארו שמורים במקום שהיו כמקודם. אך המה דרושים לי מאוד. החוברת הראשונה של “העומר” יצאה כבר, ועוד מעט תצא השניה, וידידי אצים בי לכלות מעשי, ומה אעשה אחרי היות כל עבודתי בידי רומע"כ?

הן רומע“כ כ”סופר" יוכל להבין מה גדול צערי על עבודה כזו של שנה תמימה, שליקטתי ועיבדתי והכינותי הכל לעבודה – בראותי כי בידים הוצאתיה מידי, ומי יודע מתי תשוב אלי.

עבודה כזו לא תסולא בעיני בכל מחיר, כי יודע הנני, כי לא אשוב עוד לאבד שנה משנות חיי בדבר הזה. וכל זמן שאין כתב ידי שנית בידי, רוחי נדכאה מאוד.

יחשוב נא רומע"כ אם ככה היה ראוי לו לשלם לידידו ומכבדו, אשר בבטחונו הגמור בו ובדיבורו מסר לידו דבר כזה, ששום איש לא היה עושה כזאת.

ישתדל איפוא רומע“כ לשלח אלי תיכף את כתבי ידי בדרך בטוחה ע”י הפוסטה, ולא אוסיף לדאבה עוד וכל צערי הראשון יהיה כלא היה,

ואשאר ידידו מכבדו כערכו הרם


 

197. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

ב“ה יום ו' ערב הפסח פעה”ק ירושלים ת"ו (תרס"ז)

לכבוד ידידי הרה“ח הנכבד והנעלה חובב ציון ורב פעלים מוהר”ר מרדכי הכהן אדלר נ"י שלום וברכה.

אדוני הנכבד!

היום הזה הוא לי הראשון בימי חופשתי, אשר בו מצאתי לי מעט פנאי, והנני ממהר למלא חובתי כנגד רומע"כ.

יקבל נא רצוף בזה את הקבלה של עדת חברון על סכום הנדבה אשר שלח להם ורמע"כ על ידי בעד הרופא.

בשבוע הזה הייתי בחברון ויכול הנני לבשר את כ‘, כי בני העדה שמחים בהדר’ ענטין10, שהוא כעת אצלם, כי רופא מומחה הוא ומקבל את פני כל איש בסבר פנים יפות.

את אבן השיש, שצריך לקבוע בחדר קבר רחל, נתתי כבר לחוֹק האותיות עליה עפ“י הנוסח שהראיתי את רומע”כ בהיותי בלונדון, ובהגמר העבודה אשלח לרומע"כ את צורתה.

עפ"י מה שהוגד לי מפי השמשים, המבקרים את המקום תמיד, חדל הדלף לגמרי. ובכל זאת הנני חושב לצאת בעצמי שמה בשבוע הבא או שאחריו לראות את הועילה מלאכת התיקונים בכל פרטיה.

גם זאת אוכל לבשר את כ', כי חובבי ציון שבאודיסה שמו לבם כעת להציל את חלקת השדה שכנגד קבר רחל, וגם אנכי הנני חבר להוועד העוסק בעניין הזה, ומקווים הננו, כי הדבר יעלה בידינו. – – –


 

198. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלים ת“ו א' דחוה”מ פסח תרס"ז

ידידי ואהובי הנכבד והנעלה!

את מכתבך היקר מיום 23 בדצמבר [העבר]11 קיבלתי במועדו והנני בוש הפעם, כי אנכי אחרתי [בתשובתי] זמן ארוך כל כך. הסיבות שונות…, כי מלבד טרדותי השונות הנה דרש עצם הדבר להפצת שפתנו העבריה [בתור] שפה [חיה], אשר יהיו לה סניפים בכל העולם.

רבות חשבתי מאיזה צד תצא ההתעוררות הזאת לאמר מאיזו אגודה או חברה. ועד “בית הספרים”12 איננו הקיבוץ הזה העוסק בתחיית השפה בזריזות גדולה, ועד כה לא הכניס את המטרה הזאת בֶחוג פעולתו. הקיבוץ היותר מסוגל לזה היא “אגודת המורים” בארץ ישראל והוועד הבלשני אשר על ידה. לאגודה הזאת, אשר תחיית הלשון היא אחת מעיקרי מטרותיה, לה נאה ויאה להפיץ את הרעיון הזה גם בחו"ל ולהרחיבו ולשכללו.

אך גם פה מצאתי מפריע גדול לעת עתה וזה הדבר:

המרכז [לאמר הוועד העיקרי] של אגודת המורים נעתק לפני שנה וחצי בערך מירושלים ליפו, בחשבנו כי חברינו שמה יוכלו לפעול יותר ממנו, והנה בא הניסיון והראה אותנו, כי שגינו במחשבתנו, כי חברים אלה כמעט שלא עשו מאומה מאז ועד היום, ואם נבוא לתת כעת ליסד את האורגניזציון החדשה של הפצת שפת עבר, יהיה גורל החברה החדשה הזאת כגורל אגודת המורים, והיתה כ“נפל” אשר מת לפני היוולדו. וגם “הוועד הבלשני”, שהוא בירושלים, הנה מסיבת “קטנות דמוחין” של בן־יהודה13 חדל הוא מעבודתו, ואי אפשר לחדש חברה חדשה, כל זמן שהוועד הזה לא ישוב לתחיה ולעבודתו.

ועל כן זאת הנני חושב כעת:

הוועד הבלשני שלנו ישוב תיכף אחרי חגנו זה לעבודתו, ובאסיפת חודש אלול הבא קרוב הדבר לוודאי, כי גם מרכז אגודת המורים ייעתק שנית למקומו הראשון לירושלים ורק אז תעלה בידנו לכונן את החברה החדשה, ורק אז נוכל לקוות לפעולה ולמעשה ככל מה שהננו חפצים באמת. נכונן בראשונה את האגודה בארץ ישראל, ואחרי עבור שנים או שלושה חודשים נוכל לכונן לה סניפים גם בכל העולם, ואם אגודתכם Union of. The. Lit. Soc. תרצה [לפנות?] אלינו בני ארץ ישראל, עליה לחכות מעט, כי טוב לכונן דבר קיים במתינות מאשר לכונן במהירות דבר אשר יהיה כקיקיון של יונה.

ועל כן הנני חושב, כי עליך להודיע הדבר הזה לאגודתכם באיזה נוסח ובאיזה סגנון שתרצו, ואם תחשוב אגודתכם, כי אין נזק אם יתעכב הדבר מעט, אז תודיעני ואנכי אודיעך בסוף הקיץ את מצב הדברים.

בכלותי דברי על העניין הזה אבקשך לדרוש בשמי בשלום ידידנו האדון ליאון סימון14 אשר שמחתי מאד להכירו בהיותי בלונדון.

לפני ימים אחדים שלחתי אליך את “העוֹמר”, אשר עסקתי בעריכתו יחד עם ידידי מר ש. בן־ציון מיפו, אשר רוב העבודה היתה עלי. רוב הדברים הם מאמרי סופרי ארץ ישראל. “הגיעה השעה” [של אחד־העם] הוא מאמר חשוב, וכן יפה מאד הפואימה “רחל”. “מחיי הערבים” ו“מחיי הספרדים” ו“פרחי התחיה” מראים את מראה החיים בא"י. וההוספה “הישוב העברי ביפו” היא חשובה מאד לחפצים לדעת את דרכי התפתחות הישוב.

לצערי לא עלתה הפעם [מרוב טרדותי] בידי לקחת חלק בהחוברת הזאת גם בכתיבת מאמר, אך מקווה הנני לעשות זאת בחוברת הבאה.

בנוגע להדפסת תנ“ך שיימכר בזול במקום תוצאת החברה הנוצרית, הנני יכול [לבשר], כי צעד כזה כבר נעשה פה. המדפיסים היהודים פה חפצו להדפיס ספר תנ”ך [באותיות?] גדולות והם מקווים, כי יוכלו למכרו בסך 5 פראנק. כבר נדפסו ספרים אחדים והנני שולח אליך [לדוגמא] את ספר “יהושע”.

הם עושים לוחות “סטיריאוטיף” מכל מה שהם מדפיסים. כמובן, אם תתכונן חברה בנוגע לדבר הזה, תוכל לקנות מהם את הלוחות, או לתמוך [בהם] למען יוכלו למכור את הספרים יותר בזול.

שמח הנני, כי גם [הדבר] הזה החל לצאת מירושלם.

עוד לא עלה בידי להשיג רשימת הספרים, שנדפסו בירושלם בשנה הזאת (תרס"ז), אך מקווה הנני להשיגה בקיץ ואשלחנה אליך.

ועוד אינני יכול לגמור מכתבי בלי להזכירך אותך ואת ידידנו הנכבד הח' קלוד מונטיפיורי את הבטחתכם בנוגע למשלוח ספרי חכמת ישראל לבית־הספרים. הנה עשינו יחד את הרשימה, והאדון מונטיפיורי הבטיחני למלא בקשתנו זאת, ולמה זה איפוא נדחה הדבר? אם יעבור עוד איזה זמן ישתכח הדבר לגמרי, ע"כ אבקשך להשתדל תיכף בדבר, לשלוח הרשימה לה' מונטיפיורי ולבקשו כי ימלא הבטחתו. ולפני כל דבר הנני רושם לך מיספרי כל חוברות הקובץ J.Q.R. 15 החסרות לנו בבית־הספרים והן: 8–2, 10, 11, 17, 24, 25, 30–28, 36, 46, 48, 50, 52. את עשרים החוברות האלה אם אפשר לכם לשלחן כולן, או כמה שיש אצלכם מן המוכן, תעשו טובה גדולה לבית־הספרים שלנו להשלים מה שחסר לנו. – הנה יש לנו כל הקבוצה של R.E.J. 16 הצרפתית, ודרוש מאד, כי לא יחסר לנו חלק גדול כזה מהקובץ הנכבד שלכם.

ובזה הנני אומר שלום רב לך ולרעייתך הכבודה ולבנותיהם החביבות ולכל ידידינו היקרים, והנני מסיים בברכת “ושמחת בחגך!”.

ידידך אוהבך בכל לב המחכה לתשובתך


 

199. אל הד"ר יוסף קלויזנר    🔗

ירושלים ת“ו י”ד ניסן תרס"ז

לידידי החכם הנכבד מר יוסף קלויזנר שלום וברכה.

– – – קובל הנך עלי על אשר לא שלחתי אליך דבר בעד “השילוח”, והנה יצא גם “העומר”, שחלק ממנו נערך על ידי, וגם בו אין מאומה ממני. והיה לך הדבר לאות, כי לא מרוע עשיתי זאת למנוע ממך את מאמרי.

ועתה מקווה הנני, כי בקיץ הזה אערוך עוד פרק אחד או דניים ממאמרי “מליצת ישמעאל בשדה ישראל” ואשלח אליך. –

התרצה לקבל מאמרים בנוגע ל“הלשון”?

ושלום לך ולעוזריך מאת ידידך מכבדך

דוד ילין

כדבריך אומר גם אני: הייתי מבקשך לשלוח לי את “השלוח”, אבל ירא הנני פן למרות כל חפצי לא יעלה גם הפעם בידי למלא הבטחתי… אף כי חושב הנני כי קרוב לודאי כי מלא אמלאנה.


 

200. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

ב“ה ירושלים ת”ו כ“ה סיון תרס”ז

לכבוד ידידי הרה“ח הנכבד והנעלה חובב ציון בכל לבו מוהר”ר

מרדכי הכהן אדלר נ"י, שלום וברכה.

– – – את אבן השיש, אשר נתתי לחצוב לקבעה בחדר קבר רחל, כבר נקבעה בחדר ההוא לפני המקום ששם עומד החזן, אצל המקום אשר שם עמד רומע“כ להתפלל בהיותנו שמה, והיום שלחתי לרומע”כ שש תמונות פוטוגרפיות מהאבן הזאת עם חדר הקבר, ותמונה אחת אשר עליה צורת האבן בלבדה באותיות גדולות, כי חושב הנני כי יוכל רומע"כ לשלוח אחת מהן לכל אחד מאלה שהתנדבו בעד התיקונים, והיתה להם התמונה בביתם לזכרון, אשר בטח יתענגו עליו.

בנייני חברת “זכרון משה” הולכים ורבים, עד עתה כבר עומדים ונבנים שניים וחמישים בתים, מהם ישנם אשר כבר נשלם בניינם, ומהם יש שעוד לא נגמרה מלאכתם.

חסרון המים בעירנו כעת גדול מאד, מפני כי לא ירדו די גשמים בחורף שעבר, ולולא זאת כי אז רבו הבונים עוד יותר. בכל אופן חושב הנני, כי בשנה הזאת כבר יותר משני שלישי הבניינים נגמר, והשאר ייגמר במשך השנה הבאה.

כל רואי הבניינים האלה, בין מבני ירושלים ובין האורחים הבאים מאירופה, אומרים, כי השכונה הזאת תהיה למופת פה בהדרה ובסדריה, ושמח הנני לראות, כי עמלי לא היה לריק, ושכונת “זכרון משה” תהיה ראויה לשאת עליה שם השר משה מונטיפיורי זצ"ל.

שלום רב לרומע"כ ולבנו הנכבד ולכל בני ביתו היקרים

מאת ידידו מכבדו כערכו הרם


 

201. אל הפרופ' בוריס שץ17    🔗

ירושלם ת“ו כ”ו תמוז תרס"ז

לכבוד האדון הנכבד הפרופיסור בוריס שץ

אדון נכבד!

נודע לי, כי אחרי אשר נסגרה האסיפה בליל אמש באוֹפן המעציב שבו האנשים ויעסקו בעניין הבחירות ויבחרו בכבודו לציר להקונגרס.

וככל אשר היה נעים לכולנו לו נעשו הבחירות כחוק וכהלכה, וציר אגודותינו18 היה ממלא תפקידו בתור בא כוחן, ככה לא נעים הדבר אם נעשו בחירות שלא כחוֹק ורבים מוחים כנגד זה מפני הטעמים האלה:

א. אחרי היסגר האסיפה הרשמית, אשר אליה באו כל אלה אשק נקראו לה, אין יכולת בידי אחרים לקרוא למעשיהם בשם אסיפה רשמית של שתי האגודות.

ב. נודע לי, כי בין הבוחרים היו אחדים, אשר כבר בחרו באגודות אחרות, ושבו ובאו הנה לבחור שנית, כנגד חוקי ההסתדרות הציונית. הוגד לי גם שמות הבוחרים האלה.

ג. רבים מוחים כנגד מכירת שקלים ברגע הבחירות, באמרם כי זה נגד חוקי הבחירות הציוניות בכל העולם, והאסיפה הראשונה של אמש לא יכלה להחליט דבר כנגד החוקים הקיימים.

ד. היושב ראש בבחירות, שנעשו אחרי האסיפה, היה האדון אהרוני19, אשר אמר בפני האסיפה כולה כי הוא “ארצי”20, ובכל אופן גם אם אפשר שתהיה ל“ארצי” הזכות לקחת שקל, הן אין לו הזכות בהנהלת אסיפה ציונית.

אחרי הדברים האלה ועוד טעמים כאלה הנני מתכבד לשאול את כ' (אשר הוא בעצמו אמר לי להכנס החדרה ולשלח את הנאספים), אם חושב הוא את מעשה הבחירות באופן הזה למעשה רשמי ואם יקבל את השליחות שבאה לכבודו בדרך זו או לא.

בחכותי לתשובתו התכופה, הנני ידידו מכבדו

דוד ילין

היו"ר באסיפה הרשמית של ליל אמש


 

202. אל מרכז האגודות הציוניות, יפו,    🔗

ירושלם, כ“ז תמוז תרס”ז

לכבוד חברי מרכז האגודות הציוניות בא"י ביפו

אדונים נכבדים!

בתור יו“ר נבחר בשתי האסיפות, שהיו בעירנו בנוגע לבחירת ציר להקונגרס השמיני מצד האגודות “ארץ ישראל” ו”ארץ אבות", הנני מוצא לי לחובה להודיעכם את מצב הדבר בנוגע לזה.

ביום ה' ט“ו לחודש זה נקראה אסיפה לערב היום ההוא לבחירת הציר. מסדר־האסיפה והשולח את השמש להזמין את השוקלים היה מר לוי סאבולסקי. לאסיפה באו כחמישים מהקרואים, ועד שעת הבחירות נשארו כארבעים. תוצאות הבחירות היו כי הפרופיסור בוריס שץ נבחר בשנים ועשרים קולות לציר, ומר דב קלימקר נבחר בי”ג דעות לממלא מקום.

תיכף ביום שאחריו באו אלי אחדים מהשוקלים להתלונן כי לא הזמינו אותם, ומיום ליום הלך המספר וגדל, ובאמת לא היה אפשר לקרוא ביום אחד יותר ממאתים שוקלים, ובהגיע אלי מכתב חתום בחתימת יותר מעשרים איש, קראתי ביום ד' שבוע החולף לאסיפה את חברי ועדי שתי האגודות הנ"ל, אשר ביניהם הוא גם הפרופיסור שץ, ויחד החלטנו לקרא אסיפה שניה ליום א' שבוע זה, ולשלוח שמש להזמין את כל השוקלים, במסרנו לידו הרשימה ובהיות עליו להביא לידינו חתימת כל אלה שמסר לידם כרטיס ההזמנה.

ביום א' בערב, בבואי אל חדר האסיפה, ראיתי והנה אנשים מהשוקלים שלנו נמצאים בחדר, ומר סאבולסקי מוכר להם שקלים. אמרתי לו, כי לפי דעתי אין למכור שקלים בשעת אסיפת בחירות, כי בבחירות יכולים להשתתף רק אלה שהוזמנו. אך הוא ענני, כי האסיפה תדון על זה.

אח"כ נמסרו לידי פתקאות מאנשים שלא באו לאסיפה, והפתקאות בלי מעטפה, ואיש אחד הביא פתקאות אחדות, וידרשו, כי יקבלו גם את הפתקאות האלה בתור דעות השוקלים שלא באו. אך אחרי ראות הנאספים כי לא נכון הדבר, ואחרי שבא אחד ממוסרי הפתקאות ויספר לתומו, כי איש אחר ממביאי הפתקאות מסר לו הפתקא שמסר לידו ואמר לו כי יגיד כי אשה אחת ושמה יהודית מסרתה לו – החליטה האסיפה לבלי קבל את הפתקאות האלה.

אחרי כן התעוררה השאלה בדבר מכירת השקלים בערב זה ואם יש זכות לשוקלים האלה לחוות דעה. היו מי שאמרו, כי על פי חוקי ההסתדרות הציונית נקצב זמן עד מתי אפשר לקנות שקל למען לזכות בזכות בחירת ציר, אך כנגדם קמו אחרים בצעקות. וגם השוקלים החדשים עמדו לחוות דעה בעניין הזה. סוף סוף בררתי, כי בכל אופן אין הנתבע יכול להיות לדיין על עצמו, והם לא לקחו חלק בהחלטה, אך האסיפה החליטה ברוֹב דעות לתת הזכות לאלה ששקלו בערב הזה להשתתף גם בבחירה.

מר סאבולסקי לא הסתפק בזה ויעורר את השאלה אם אפשר למכור גם עתה עוד שקלים. היו רבים שהתנגדו באמרם כי לוּ ידע הקהל, כי אפשר לקנות שקלים בערב זה כי אז היו באים עוד רבים, וכי לפי דעתם תעמולה מעין זה איננה כשרה. אך בהעמידי למניין (ובזה השתתפו גם השוקלים החדשים) הוחלט עוד הפעם כי מותר למכור שקלים גם בעת הזאת, לאמר תיכף לפני הבחירה. הפסקנו את האסיפה והנה פתאום בא גדוד של תימנים מסתתים לדרוש שקלים.

רבים מהשוקלים מחו על זה ויצאו מהחדר ושלחו אליו כתב מחאה האמרם כי באופן זה לא ישתתפו בבחירה, אשר לפי דעתם אינה כשרה.

פתחתי את האסיפה שנית והפרופיסור שץ עמד וקרא, כי בראותו חילוקי דעות בדבר הבחירה החליט להסיר את הקנדידטורא שלו בתור ציר. אך הנשארים בחדר קראו, כי אי אפשר לקבל הצעתו.

בשעת פתיחת האסיפה התנפל אחד מהשוקלים החדשים על מר ישעיה פרס, שהיה מהמוחים, ותיכף נעשתה מהומה בהחדר, אנשים עולים על השולחנות, צעקות והכאות. אך לאחרונה עלה בידי לשכך את הנאספים והבחירה החלה עפ"י הרשימה וכערך עשרים

מהנאספים מסרו קולותיהם. והנה נשמע עוד הפעם קול שאון. מר מרדכי זילברמן21, המזכיר של אגודת ארץ־ישראל, צועק, כי אחד מהנאספים קראהו “שקרן” והוא תובע כי ישיב את דיבורו. והנה נהיה עוד הפעם רעש והכאות. שולחנות נשברו והמהומה גדלה, עד כי ראיתי, כי אי אפשר להמשיך את הבחירות, ואצא החוצה. ראיתי את הפרופיסור שץ ויאמר לי, כי צריך לסגור את האסיפה, וייעצני להכנס שנית החדרה ולשלח את הנאספים. נכנסתי והודעתי, כי האסיפה נסגרה לדאבון לבי. ורבים עזבי אתי את החדר, וישארו אלה אשר נצו ביניהם.

ממחרת בבוקר נודע לי, כי מעטים מהנשארים יחד עם השוקלים החדשים ישבו שנית ויבחרו במר ישראל אהרוני, שגילה דעתו בראשית האסיפה בפומבי כי “ארצי” הוא – ליושב ראש יחד עם מר קבלקין, ועסקו בבחירות ולפי דבריהם נבחר הפרופיסור שץ לציר בארבעה וששים קולות.

כתבתי תיכף מכתב להפרופיסור שץ להודיעו מה ששמעתי ולשאלו אם הוא חושב זאת לבחירה כשרה ואם יקבל את השליחות הזאת, באופן זה, בררתי לו הטעמים, אשר בשבילם אינני חושב בחירה זו לכשרה:

א. אחרי היסגר האסיפה הרשמית, שאליה באו כל אלה שנקראו לה, אין יכולת בידי אחרים לקרוא למעשיהם בשם בחירה רשמית מצד שתי האגודות.

ב. מפני כי נודע לי, כי בין הבוחרים היו כאלה, אשר בחרו באגודות אחרות (“פועלי ציון” ו“הפועל הצעיר”) ובאו ובחרו פה שנית בקנותם שקל שני, וזה כנגד החוק, וגם שמות הבוחרים האלה הוגד לי ברור;

ג. מפני מכירת השקלים ברגע לפני הבחירות שלא כדין;

ד. מפני כי היו"ר במעשה הבחירות האלה הוא ארצי, אשר בכל אופן אין לו זכות לנהל ענייני הציונות ומה גם ענייני בחירה של ציר.

הפרופיסור ענני במכתב, כי איננו מקבל את השליחות.

והנה הוגד לי היום, כי בני סביבתו הולכים מאיש לאיש מהשוקלים ומאספים חתימות לאשר את הבחירה. אם זו היא דרך כשרה לבחירות חשאיות, שיבואו אנשים אל כל אחד לבקשהו לחתום, – איני יודע, אך בכל אופן מצאתי לי לחובה להודיעכם את מצב העניין כולו, ומה שהסב כי לקונגרס הזה אין אגודות ירושלם יכולות עוד לשלוח ציר לקונגרס זה אחרי שעבר המועד.

צר לי מאד על הענין כולו ועל הדרכים האלה, ובתור…22 לעניני הציונות בא"י הנני כותב לכם כל זאת למען תדעו לשעת…23 להזהר באישור הבחירה. ואתם אדוני הנכבדים ואחים בדעה שפטו בעצמכם על העניין כולו.

אבקשכם להודיעני קבלת מכתבי זה, ולהודיעני אם רשאי אני בתור יו"ר בשתי האסיפות של הבחירות לעשות עוד דבר בנוגע לעניין הזה.

ידידכם מכבדכם ומברככם בברכת ציון


 

203. אל מרכז האגודות הציוניות, יפו,    🔗

ירושלם ה' אב תרס"ז

לכבוד חברי מרכז האגודות הציוניות בא"י ביפו

במוצאי שבת היתה אסיפת ועדי שתי האגודות “א”י" ו“ארץ אבות” ואת החלטותיהן שלחתי אליכם בידי ידידנו מר אייזנשטדט24, שהבטיחני למסור המכתב לידכם תיכף ביום א'. ומתפלא הנני על כי עד כה לא קיבלתי כל מענה.

מר סאבולסקי, שבידו כל הרשימות, לא שלח לי אותן, ואחרי הבטיחו אותי אמש לשלחן אלי, כתב אלי היום כי שלח את הרשימות לידכם. כנראה זהו המשך מנהגי האסיפה האחרונה המדאיבה.

איך שיהיה, רואה הנני איזה מיאון למסור הרשימות פה בירושלים לוועדיי שתי האגודות25, ואינני ערב כלל על דיוקן, וביחוד בנוגע לחברי פועלי ציון, שנמכרו להם שקלים בפני כל הקהל בליל האסיפה.

וכבוד הפרופיסור שץ אחרי כתבו אלי במענהו על שאלות ששאלתיו אם יקבל מנדט באופן בחירה כזאת לאמור: “אם גם יבחרו בי כל השוקלים בדעה אחת אינני מקבל השליחות” שב, כפי מה שנודע, וקיבל מנדט כזה…26 עליו האנשים להפצרת שנים, שהלכו מבית לבית לקבץ חתימות, וכפי מה שנודע נעשו גם תמונות פוטוגרפיות מהנייר עם החתימות האלה.

הודעתיכם כל זאת ובסמכי על יושרכם…27

לתשובתכם על אשר עלינו לעשות, – אם יש עלינו מה לעשות הנני מחכה

ברגשי כבוד ובברכת ציון


 

204. אל ועידת “עבריה”, האג    🔗

ירושלם י“ח אב תרס”ז

לכבוד חברי ועד הקוֹנפירנציה לאגודת “עבריה” בהאג28

שלום וברכת ציון!

הננו מתכבדים בזה להודיעכם, כי חברי הסניף שבירושלם לאגודת “עבריה” באסיפתם באור ליום ה' לחודש הזה בחרו בהדר' חיים בוגרצוב29 לסגן לציר הסניף להקונפירנציה שתהיה בהאג בראשית החודש הבא. ואחרי אשר הציר שנבחר (הוא מר ז. סמילנסקי)30 איננו נוסע להאג, נחשב הדר' בוגרצוב הנזכר לציר הסניף הזה והננו ממלאים ידיו לדבר בשמנו ולהגן על דרישות הסניף.

את זכרון הדברים של אסיפתנו הנזכרה, וכן רשימת חברינו ותלושי השקלים ומחירם שלחנו תיכף אחרי האסיפה אל מר מ. וילקנסקי31 שביפו, מורשה “עבריה” בא"י, ובלי תפונה שלח את הכל לידכם.

הננו מתכבדים לשלוח אליכם שמונים עלים נדפסים “דרישותינו מוועידת “עבריה” בהאג” ולבקשכם להפיצם בקרב צירי הקונפירנציה לפני האסיפה.

ובזה הננו מברכים את האסיפה בעבודה פוריה ובהצלחה רבה ותחיית עמנו ושפתנו. עשו והצליחו!

ברגשי כבוד ובברכת ציון

בשם חברי הוועד הזמני לסניף “עברי” בירושלם

דוד ילין


 

205. אל יעקב כהן32    🔗

ירושלם, י“ח אב תרס”ז

למר יעקב כהן האג

אדוני המושרר הנכבד,

את מכתבך מיום 11 יולי קיבלתי, והנני בזה להודיעך, כי ועדנו, ועד־הלשון, עודנו קיים ועובד. עבודתו אמנם לא רבה מאוד בזמן האחרון מפני סיבות מקריות, אך חושב הוא להתמיד את עבודתו החריצות יתרה מאשר עד כה.

חושבים הננו, כי התבססות “עבריה” וההתאגדות אשר תהיה לו בכל אופן עם טובי פועלינו בארצות הגולה תהיינה לנו גם כן למעוררות למעשה.

חברי ועדנו הם האדונים יחיאל מיכל פינס, ד“ר אהרון מזאה33, אליהו ספיר (ביפו)34 יוסף מיוחס, ואנכי. ומזכירינו המשתתפים בעבודתנו הם האדונים ח”ל זוטא35 וישראל טלר.36

האדון אליעזר בן־יהודה, שנמנה גם הוא בוועדנו, איננו חפץ לקחת חלק באסיפותינו וע"כ לא נחשב ברשימת החברים.

בתקוותנו, כי תעלה ביד “עבריה” לתת ידיים לרעיון תחיית לשוננו ולהגשימו בפועל, הננו קוראים אליכם מציון: עשו והצליחו, ונועם אלהי ישראל יהי עליכם לכונן מעשי ידיכם לתחיית עמנו ושפתנו.

בשם ועד הלשון העברית בירושלים

דוד ילין


 

206. אל אשתו    🔗

ירושלם יום ג' י' אלול תרס"ז

– – – במוצאי שבת נפתח פה “בית העם” ויבואו שם רבים ממשכילי עירנו והצעירים והצעירות, ואייזנשטדט ולונץ37 דרשו דרשות. הם ביקשו, כי אדבר גם אני, אך אנוכי מאנתי באמרי להם, כי עלי לראות בראשונה מנהג הבית ודרך התפתחותו. הבית הוא קרוב לביתנו. – – –


 

207. אל ליאון סיימון38, לונדון    🔗

ירושלם ט“ו אלול תרס”ז

ידידי היקר והנכבד מר סימון!

את מכתבך היקר מיום 30 מאי קיבלתי במועדו, ואז פניתי אל “אחד העם”, שהיה בא“י, לשאלהו אם ירשה לתרגם את מאמרו “הגיעה השעה” אשר ב”העוֹמר" (כי מצדנו, העורכים, נשמח מאוד על הדבר), והוא ענני, כי נותן הוא את הרשות לתרגמהו אבל אחרי תיקון השגיאות, שנפלו בו בדפוס; ועל כן יכול הנך לתרגם את המאמר, ואנכי אשלח לך בשבוע הזה או הבא את רשימת השגיאות (שנשארה אצל חברי מר ש. בן־ציון) לתקנן, וכן אודיעך אדרסתו ברוסיה.

בנוגע להידיעות מהמושבות בא“י בשביל העיתון הציוני, שהנכם חפצים להוציא באנגלית, הנה כאשר יתכונן הדבר אפנה אל ידידי מר מזה סמילנסקי39 והוא ישתדל כבר בדבר הזה, אם בעצמו או ע”י אחרים.

קראתי את דבריך בעיתון Jewish Chronicle על אדות “עברי” ומטרותיה, ואתה הן זכור תזכור, כי עוד בהיותי בלונדון דיברתי אליך על אודות האגודה ואמרתי לך, כי אם חפצתם לכונן אגודה בנוגע לתחיית השפה העברית, צריך להתחבר אל האגודה הזאת, וכן עניתי גם לידידנו החכם אברהמ’ס.

גם אנחנו פה יסדנו סניף לאגודה הזאת, ובשלחנו ציר אל ה“קוֹנפירינץ”40, אשר תהיה לה בהאג, דרשנו ממנו, כי ישתדך בכך כוחו, כי מרכז האגודה הזאת יהיה בארץ ישראל ובירושלם, ככל אשר תראה בהגליון הרצוף בזה. אינני יודע עד כמה ישימו לב לדרישתנו פה, אבל הדבר הזה אמת, כי אין מקום אחר בעולם אשר בו שפתנו חיה כמו בא"י.

גם לאסיפת “אגודת המורים בא”י", שתהיה בעוד שבועיים באחת מושבות הגליל, הכינותי הצעה לעסוק בענייני “עבריה” והודעתים את החלטות אגודתכם כפי שהודיעני ידידנו מר אברהמס.

חזק ואמץ בדרכך שהנך הולך עליה והיה למופת לבני עמנו בני ארצך

ידידך מכבדך


 

208. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

ב“ה פעה”ק ירושלם ת“ו ט”ו אלול תרס"ז

– – – רצוף בזה יקבל את קבלת עדת חברון ואת מכתבה, אשר מרוב טרדותי אחרתי במשלוחם עד כה, והנני מקווה, כי רומע“כ ברוב טובו יסלח לי על העיכוב הזה. – בנוגע לעניין השנה, אכן נכונים הם דברי חכמי העדה הזאת, כי כעת היא השנה השניה מהחוזה שלהם עם הד”ר ענטין, לא השנה השלישית כאשר כתב רומע“כ במכתבו אלי. וכאשר יעיין רומע”כ במכתבי השנה החולפת, יראה כי כן הדבר41.

רצוף בזה גם נוסח האבן, אשר קבעו התימנים בבית הכנסת שלהם (המעתיק על הנייר שגה בסדר העתקתו ושם את המלים “הרב הראשי אשר לקהילות אנגליא ע”א" שלא במקומן, ואנכי רשמתי סימנים על זה). – – –

התימנים חפצו אמנם בקיץ הזה לרצף את הדרך אשר מסביב לשכונתם, כאשר עשו השכונות האחרות הקרובות להם, אך הדבר היה עולה בערך מאתיים פראנק, ואנכי ידעתי כמה קשה כעת לרומע“כ לאסוף נדבות חדשות לטובת הבתים האלה, ע”כ אמרתי להם להמתין בנוגע לזה עד השנה הבאה ואז נראה אם תהיה יכולת לעשות זאת.

לפני שבועיים הייתי ביפו וביקרתי את גן מונטיפיורי, ואת האדון לופוֹ42 במקווה־ישראל. והנני מכין כעת מכתב ארוך להוועד ע"ד מצב הגן ועתידותיו. מדברי ה' לופו ראיתי, כי האליאנץ לא תרצה לתת יותר מן 50$ לשנה, וזהו דבר שאי אפשר לקבל, כי הוא מעט מאוד לפי ערך שוויו של הגן והכנסותיו.

ההיה כבר אחיו הנכבד בפאריז לדבר עם ראשי האליאנץ בנוגע לזה? אם יימסר הגן להם, צריך להשתדל שישלמו לכל הפחות מאה פונט לשנה.

דיברתי גם עם האדון שמעון רוקח בנוגע לגן הזה, והנה הוא הציע לפני הצעה חדשה, אשר הנני כותב אותה במכתבי להוועד, והוא מסכים להכנס בעצמו ג"כ בתור שותף בעניין הזה. אך רואה הנני, כי הוועד, וביחוד אחיו הנכבד מר אלקנה, מפקפקים מאוד בדבר למסור את הגן בידי אנשים פרטים, אף כי מר לופו בעצמו אומר בפירוש, כי לאנשים פרטים יותר קל ונוח להוציא יותר תועלת מהנחלה מאשר לחברה כמו האליאנץ. והאנשים הפרטים (וביניהם ה' רוקח) חפצים לתת כל הבטוחות בנוגע לקיום תנאי החוזה.

רומע"כ יקרא בלי ספק את מכתבי שאשלח להועד, וכחוכמתכם ובינתכם תעשו.

גם על אודות מצב “זכרון משה” והבניינים החדשים הנני כותב להוועד, והנני שולח את הרפורט של מהנדס מר סראפין. עתה הם עצם ימי העבודה הגדולה בבניינים, לפני הגיע ימי החרף והגשמים, ונחוץ מאד, כי לא יעכב כ' הוועד את משלוח הכסף כלל, למען לא תיפסק העבודה, והיה העיכוב לסיבה להפסד גדול חלילה.

עתה, בשעת הבניין, הנני רואה כמה קשה לתת לאלה, שהורגלו כל ימי חייהם בגיטו ובכל דחקותה וכעורה, את רגש הטעם־הטוב ולהבין מה היופי והבריאות דורשים. העבודה היא קשה, ופעמים אחדות כבר קרה, כי ציוויתי להרוס מה שנבנה ולשוב ולבנות עפ"י התוכנית. יודע הנני, כי החברים האלה כועסים עלי, אך עלי להביט אל טובת הכלל, לא הפרט, ולראות כי כל דבר יהיה בסדר, והשכונה הזאת תהיה לתפארת ירושלים.

בשבוע הבא אי“ה אצא אל קבר רחל להתבונן בהשלמת העבודה, ואז אכתוב לרומע”כ על זה ואשלח לו החשבון האחרון והקבלות.– – –


 

209. אל אסיפת אגודת המורים בא"י    🔗

ירושלם, כ' אלול תרס"ז

לכבוד אחי ורעי, חברי “אסיפת אגודת המורים בא”י" שלום וברכת ציון

צר לי מאוד כי עניין בניין ביתי, אשר נאלצתי לעזבו לימי החופש אשר לנו המורים בשנה, מנעני מנסוע אל אסיפת אגודתנו הכללית, וזאת כבר הפעם השניה אשר סיבות מכריחות מונעות ממני העונג לקחת חלק באסיפת אגודתנו ובענייניה הקרובים כל־כך אל לבי, אשר עליהם תשאו ותתנו בה. אך זאת תוכלו להיות בטוחים, כי לבי הולך אחריכם, וקידמת החינוך, שהנני מקווה כי תבוא לרגלי אסיפתכם, משאת נפשי, ושמח הנני מאוד לראות, כי הוצאתם לפועל את האסיפה הכללית גם בשנה הזאת.

האסיפה הכללית סימן חיים היא לאגודה, ואם אולי מפני מרחק המקום לא רבו חברינו “היהודיים” שבאו לאסיפה, הנה הפעם התור לאחינו “הגליליים” ליהנות ממנה יותר. רק אל תרפינה ידיכם. חזקו ואמצו, כי עבודתכם היא עבודת הקודש, ונחוצה היא מאוד לאחדות בתי הספר אשר בכל א“י, וכל אלה, היודעים כמה רעות יוצאות לחינוך הכללי ע”י הפירוד בדרך ההוראה בבתי הספר המעטים והשונים אשר לנו בארץ, יברכוכם על מפעלכם זה.

ועתה הנה הצעה אחת לי להציע לפניכם ואתם כחוכמתכם תדונו עליה.

עוד בשנה הראשונה לקיום אגודתנו נדברנו, כי אחת ממטרותיה צריכה להיות תחיית השפה העברית לא רק בבתי הספר בלבד כי אם גם בקרב עמנו כולו. ואת הדבר הזה צריכה אגודתנו להחל להוציא לפועל. הנה נוסדה בזמן האחרון אגודת “עבריה” לתכלית זו בחו“ל, אך מקום מוסדה הוא לדעתי המונע התפתחותה, והוא הגורם למיעוט פעולותיה במשך שנות קיומה, כי סוף סוף אין תנאי החיים בארצות הגלות עוזרים לתכלית זו להתקיים, אך פה בא”י, במקום שישנם ישובים של יהודים נבדלים מכל תערובת זרה, פה אשר הרעיון של תחיית השפה מצא לו כבר מסילות, פה המקום שצריכה פעולת “עבריה” להיות העיקרית ופה היתה מצליחה הרבה יותר. ומי הוא אשר יוכל לעסוק בדבר הזה ואשר החובה עליו לעסוק בזה אם לא אגודתנו?

עלינו החובה לעורר את ראשי “עבריה” להעביר את מרכזה לארצנו, ואם אין הדבר אפשרי, עלינו להתכונן בתור סניף לה הפועל בארצנו.

אמנם עפ“י המכתב, שקיבלתי מידידי החכם ישראל אברהמס בשם “אגודת החברות הספרותיות הישראליות באנגליה”, תראו, כי אם היתה הנהלת האגודה לתחיית השפה בא”י, אז היתה האגודה הזאת עוזרת לנו להרחיב מפעלנו בארצות הגולה, אך לבי איננו הולך להתפלגות ולהתחרות, כי אם נייסד כעת אגודה חדשה הבלתי תלויה באגודת “עבריה” העומדת וקיימת כבר, ייראה הדבר כעין ייסוד “צרה” לחברתנו זאת.

בכל אופן נחוץ הדבר כי אגודת המורים שבא"י תקבל עליה לעסוק בהוצאת תכלית “תחיית השפה בקרב העם” לפועל ומוסדות אגודתנו הקיימות כבר, והן “קוהלת”43 “אגודת הלשון”, תוכלנה לעזור הרבה לזה. והנני מבקשכם לדון על השאלה הזאת ולהחליט בנוגע לה הלכה למעשה.

מיד אחרי קבלי את המכתב מידידי הנ"ל עניתיו, כי אציע את השאלה בפני אסיפת המורים, שהנני חושב רק אותה למוכשרה להוציא לפועל את הרעיון הזה. ועתה מחכה הנני להחלטותיכם למען אודיען אותו.

בלי ספק תדונו גם בעניין “המבטא והכתיב”44. והנה אולי יקשה להוציא לפועל בפעם אחת את שינויי המבטא, אבל עניין “הכתיב” הוא דבר שצריך להביא בו סדרים תיכף, ואפשר הדבר מאוד, ואם תחליטו לקבל הצעותי, אשר לפי דעת כל חכמי הלשון, שהיגעתני תשובתם, הן נכונות לרוח הלשון, הנני נכון להדפיס חוברת קטנה וכוללת את כל המלים שבעברית שבהן יש עניין ל“מלא וחסר” ואופן כתיבתם.

ובברכי אתכם שנית בהצלחה רבה לטובת החינוך ולטובת היישוב

הנני חברכם מכבדכם.


 

210. אל מרקוס אדלר    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו כ“ה תשרי תרס”ח

לכבוד הרה“ח הנכבד והנעלה, עושה ומעשה, מוהר”ר מרדכי הכהן אדלר נ"י

שלום וברכה!

אחדשה“ט45, קיבלתי לנכון את ספרו החשוב מסעות ר' בנימין מטודילה, אשר הואיל לשלוח אלי, חושב הנני, כי זאת היא התוצאה היותר יפה ויותר טובה שיצאה מהספר הזה, ובכלל מכל ספרי מסעות היהודים. ההערות מאירות עיניים ושינויי הנוסחאות מבארים במקומות שונים את הכוונה הנכונה. והנני נותן בזה לרומע”כ את תודתי הנובעת מקרב לבי על שלחו אלי את הספר, ואם לא שלח עוד לבית־הספרים הכללי ספר אחד, הנני מתרשה להזכירו, כי יחונן גם אותו ויהי שמו לברכה בפי כל הקוראים בו.

כך קיבלתי את מכתבו היקר מיום מחרת יוהכ“פ ואת ההמחאה על סך 10$ בעד ריצוף הרחובות של בתי התימנים. הדבר הזה משמח לבם מאד, וגם הפעם הנם רואים, כי מצאו ברומע”כ גואל ותומך. ובכל עניותם ודלותם הנם משתדלים, כי בתיהם יהיו נקיים. בהעשות הריצוף, אודיע לרומע"כ ואשלח לו החשבונות.

בדבר התיקונים בחדר קבר רחל כבר שלחתי לרומע“כ את חשבון ההוצאות האחרונות. בוודאי היה הדבר טוב לו יכלו לאסוף קרן־קיימת לתיקוני הבית להבא, והגבאים (Trustees) היותר טובים לזה היו לפי דעתי ועדי קרן מוטיפיורי, אחרי אשר פה בירושלים אומרים, כי השר מונטיפיורי זצ”ל הוא הקים את הבניין. – – –


 

211. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלם ת“ו אור ליום ו' ח' טבת תרס”ח

יחזקאל אחי יקירי!

זה ימים רבים שלא כתבתי אליך ולא אתה אלי. טרוד מאד הייתי בימים האחרונים לסיבת בוא הד“ר נתן46 והד”ר מיטבוך47 (שהוא ידידי מברלין). זמן רב היה עלינו לבלות אתם וללכת אתם, להיות מוזמנים אצלם או אתם, ולהזמינם (אצלי אכלו בליל שבת לפני שבועיים), ועוד ימים אחדים עלינו להיות בחברתם.

הד“ר נתן רואה הכול ובוחן הכול, וכנראה יש לו דעות קיימות. הוא אומר כי ח' העזרה תשתדל לייסד במקומות רבים (במושבות ובערים הקטנות וגם בערים הגדולות) בתי ספר עממיים (של ד' מחלקות) שבהם יורו רק עברית וערבית או תורכית (במקומות ששם ידברו את השפה הזאת). בערים הגדולות ייסדו בתי ספר כאלה בעד בני ההמון. אך על יד אלה חפצים הם, שיהיו בערים הגדולות, במקום שיש לתושביהן מגע ומשא עם ארצות אירופה, כמו ירושלם, יפו, בירות וקושטא, גם בתי ספר יותר גבוהים (כמו ביה"ס למל) לצורך הילדים היותר מוכשרים ואשר יש לקוות מהם, כי יוכלו להגיע ע”י ידיעותיהם למדרגה יותר רמה בחיים, ובבתי ספר כאלה צריכים הילדים ללמוד גם שפה אירופית, וללמוד אותה כראוי.

הוא אמר בפירוש, כי איננו “שוביניסט” גרמני, וחושב הוא, כי במקומות שצריך להורות בהם צרפתית או אנגלית יורו את השפות האלה בתור שפה אירופית, אך לפי דעתו הולך מסחר צרפת ומתמעט בארץ הקדם ומקומו לוקח המסחר הגרמני וע"כ נחוץ לפי דעתו להורות פה גרמנית.

דיברנו אתו ע"ד נחיצות ידיעת השפה הצרפתית, וסוף סוף שבו וירשמוה בתכנית של בית ספר המסחר, אחרי אשר חדלו להורותה זה כחצי שנה.

אם יקיימו דבריהם בנוגע לבתי הספר העממים, אז יש תקווה גדולה להחינוך בארצנו.

לא אכחד ממך, כי ידידנו מר כהן48 צידד כמנהגו בזכות השפה הגרמנית, ולדעתי פעל הוא הרבה עליו. ובכ"ז הנני חושב, כי מה שאתם חפצים לדבר אתו בנידון זה תדברו אתו, כי שומע הוא ונותן ערך לדברי אחרים.

היום נסע לחברון וביום א' בבוקר חושב הנני כי יסע מפה. כנראה יסע מפה בראשונה להמושבות ראשון לציון, רחובות ופ“ת ואח”כ יבוא ליפו.

מרחובות באה אליו משלחת (אייזנברג ופיינשטין) לדרוש ממנו כי ח' העזרה תקבל עליה את ביה"ס שמה, וכנראה יצא הדבר לפועל.

הננו אומרים לפתוח גן־ילדים בתוך העיר במקום זה שב“ימין־משה”, ולקבל בו רק ילדים זכרים, נראה הפעם בנסיון אם יעלה הדבר בידנו.

קרוב הדבר שידפיסו גם ספרי לימוד בעברית לצרכי בתה"ס של החברה. – – –


 

212. אל הד"ר יוסף קארלבך49    🔗

ב“ה ירושלם תו, ט”ו טבת תרס"ח

ידידי יקירי וחביבי!

מה אוֹמר ומה אדבר ומה אצטדק על שתיקתי הארוכה ועל מניעת מכתבי אליך עד היום? אבל אתה בתור יושב בירושלם משך “שנתים וחצי” כמדומני יספיק לי אם אגיד לך, כי הד"ר נתן היה אצלנו שלוֹשה שבועות וחצי, ושני חודשים לפני זה שמענו את שמעו כי הנה הוא אחר כתלנו. – – –

לא עת לי הפעם לדבר על אודות ביקורו ועל אשר ראה ועל אשר הראוהו, את זאת אניח לפעם אחרת, כעת אענך על מכתבך.

שאלתני בכרטיס לאסוֹף חוֹמר כנגד “כל ישראל חברים” בעד ה' גוגנהיימר. בדבר כזה, הנני חושב כי רק ה' אדלמן50 הפטור מכל עבודה, יוכל לעסוֹק, והנני נכון לדבר אתו ולהשיבך מענה בקרוב.

רב תודות לך על כל הדברים הטובים, שכתבת עלי, ביחוד במאמרך. אמנם הדברים האלה לא מצאו חן בעיני, מפני כי מהם נראה כי גם ביה“ס למל איננו עוד בתכלית השלמות בנוגע לענייני הדת, אך אנכי חושב אחרת. האנשים צריכים לדעת את מצב הדברים איך שהם, אולי היה יותר נכון לו לא ענית כלל על דברי ה”איזראליט", אבל כיוון שענית, אי אפשר “לשנות מפני דרכי שלום”.

שאלתני איזה עיתון תקח לך בעברית. והנה הדבר הוא ככה: אם חפץ אתה לבלי קרוע את ההתקשרות שבינך ובין ארץ ישראל, אז בלי ספק תמצא ב“ההשקפה” בכל מגרעותיה את אשר אתה מבקש. ואם הנך חפץ עיתון כללי, אז הן תוכל לקחת את העולם" או “התחיה” (זהו עיתון חדש שיצא באודיסה).

את סידור ירושלם אשלח לך וכן את העוֹמר חלק ב'.

אליעזר51 אומר לנסוע לברלין לפני חג הפסח, יחד עם ה' פרס52, אשר הד"ר נתן נתן לו רשות לנסוע לאירופה למשך חצי שנה.

את הספר “משנת המידות” של פרופיסור שפירא אינני מכיר53. עוד לא נפניתי לראות בבית הספרים אם יש לנו נוסחה אחת ממנו (אף כי אצלנו כל אוצר ספריו). אם חושב הנך לכתוב מאמר עליו, כתוב נא ואנכי אתקנהו ואשים לו מקום ב“עומר”, ואם אולי לפי עניינו לא ימצא מקום ב“עומר”, המוקדש כמעט כולו לענייני ארץ ישראל, אז נמצא לו מקום ב“השלוח”.

על אודות העומר" הננו מחכים לידיעות מרוסיה למען נדע עד כמה יש לו תקווה להתקיים.

בן־ישראל ענני, כי מגיע לך ממנו רק עשרה פראנקים וכי הוא יכתוב לך על אודות זאת.

גם הפעם הנני כותב מכתבי זה ביום ו' “הקצר” בשעה מאוחרה, והנני כותב בחיפזון, רק לצאת ידי חובת תשובה לבלי תתך לחכות עוד הרבה. לפעם הבאה אשתדל למצוא לי שעה יותר פנויה לכתיבת מכתבי אליך ואז אכתוב על הכל.

כרטיסך ל“קוהלת” שלחתי.


 

213. אל הד"ר אויגן מיטווך    🔗

ירושלם ת“ו ער”ח שבט תרס"ח

ידידי הנכבד והנעלה!

נעמו לי ימי שובי לראות פניך פה ולהשתעשע בחברתך; הזכר הזכירוני את הימים החולפים ואת ידידותך הנאמנה. אך הימים האלה חלפו עברו כל כך מהרה, והטרדות במשך הימים המעטים האלה היו כה רבות, עד שלא הספקתי כלל לחוש את עונגי לשוב לראותך – כראוי לו, ורק בנסעך החילותי להרגיש מה חסר לי כעת. כן הוא דרך האדם בחייו, “קרובים מתרחקים ורחוקים נעשים קרובים”. והחלק השני של המאמר הזה מנחמני, בדעתי כי שוב תשובו אלינו עוד, ועוד נתראה פנים.

את מכתבך בצרוף מכתב האדון הד"ר נתן קיבלנו ומאד התענגנו לקוראם, ובשם כל חברי הנני נותן לכם תודתנו עליו ועל רגשי לבכם הטובים אלינו.

היום שלחתי אליך את כתב היד הכושי אשר העתיק מודענו עבד־א־נור54. לפי דבריו העתיק כל אשר ציווית עליו להעתיק ושילמתי לו הסך שמונים פראנק אשר הסכמת לתת לו. ואמרתי לו, כי אם תודיעני, כי עליו לתקן דבר או להוסיף (אם החסיר) אז עליו לעשות זאת מבלי שום דיחוי.

העלה בידך למצוא דבר על אודות ספר א־זבור55 אם נמצאה ממנו העתקה באירופה?

חושב הנני כי מצאתי ראשית ביאור הרס“ג56 לס' יצירה בערבית. היה לי ספר כ”י תימני ומכסיו היו לא מקרטון כ“א מדפים כ”י דבוקים, ואנכי השתדלתי להרטיבם ולהוציא הדפים אחד אחד, ומצאתי שני דפים, שבהם ראשית ס' יצירה וביאור בערבית ושם “סעדיה ביר' יוסף” נזכר בהקדמה. צר לי רק כי לא עלתה בידי להוציא את הדף האחד שלם. אולי תוכל להודיעני אם יש כ"י הזה באירופה, או אולי נדפס כבר?

נכון הנני לשרתך בכל אשר יידרש לך ולחקרי מדעיך, ועשה אעשה זאת בשמחה.

הקראת את מאמרי על “המבטא והכתיב”? מאד חפצתי לשמוע חוות דעתך עליו.

אשתי ובני ביתי דורשים בשלומך הטוב ובשלום האדון הד"ר נתן, ואת אותות ידידותכם וחיבתכם יודעים הננו להוקיר.

ידידך מכבדך ודו"ש57


 

214. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלם ת“ו ז' שבט תרס”ח

יחזקאל אחי יקירי!

את מכתבך מיום כ“ד טבת קיבלתי במועדו. עוד לפני קבלי אותו הבנתי מה שיהיה תוכנו. אך אנכי חושב, כי כעת עליכם להיות נמרצים (אנרגיש). ואם כולכם בדעה אחת, תציגו את דרישותיכם, או אם היה עוד אפשר שתעשו אסיפה יחד עם הורי הילדים וכולם יחתמו על פרוטוקול את דעתם, כי חפצים הם, כי בכיתות הקטנות ילמדו את הילדים רק עברית מבלי שום שפה אחרת, וכי יורו ערבית יותר ממה שמורים כעת, אז מאמין הנני כי ח' העזרה58 תהיה מוכרחה לקבל דרישת דעת הקהל. ואם גם אז לא תרצה לקבל (מה שאינני מאמין), אז ייודע כי הולכת היא בעקבות החברה כי”ח59 הקודמת, ואתם תדעו את אשר עליכם לעשות.

ומהצד השני הנני שב ורואה בה' אורבוך ג“כ את אותו מיעוט, החפץ להקריב מצדו איזה קרבן שיהיה (אם צריך לקרוא לזאת בשם כזה) בעד טובת ביה”ס. מי שהוא מורה וחפץ לפעול על הסביבה אסור לו ללכת כנגדה, ואינני רואה מה היה מפסיד מר אורבוך לו היה אוכל בכובע ומברך בהמ“ז60 במלון קמיניץ במקום שיושבים עוד שלושים איש חופשים וקנאים ויפונים וירושלמים. זה מיעוט שימת הלב של מורינו החדשים לדעת הקהל היא גורמת בחורבן הכול, והיא משניאה את מוסדותינו בעיני הקהל, ומי שנותן בניו אלינו עושה זאת רק מפני ההכרח או כמי שכפאו שד. ואם רק חפצים הננו לבוא בשם “דעת הקהל”, עלינו גם למלא אחריה. (אתה בעצמך הנך כותב “העם מבקש עברית ולימודים ויידישקייט”). ולא לחינם מתגדל ומתפתח ביה”ס של “אחווה”61 אף כי אין שם מן המורים החשובים כמו בבתי הספר האחרים. זה כמדומני רק מפני שהוא בנוי על יסודה של דעת הקהל, אחרי כי הקהל בעצמו יסדהו. – – –


 

215. אל הד"ר יוסף קארלבך    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו י' שבט תרס"ח

ידידי יקירי ואהובי!

אך היום עלה בידי לשלוח אליך את “העוֹמר” ואת הסידור אשר ביקשת, ואתך הסליחה על אחרי עד כה. הן יודע אתה אותי ואת טרדותי.

והפעם אמרתי לכתוב לך הרבה, וגם הפעם לא עלתה בידי, כי רואה הנני, כי אין פוסטה הולכת עד היום השבת הבע“ל, וע”כ אנני חפץ להחמיץ את הפוסטה של היום.

אמרתי לכתוב אליך חדשות, אך אין כל חדש. הכל נשאר כמו שהיה: “Einidealler Lehrplan” 62 אמר מנהלנו לד“ר נתן על מערכת הלימודים שלנו, וממילא מובן, כי באופן כזה אין מקום לשינויים. לפני בוא ד”ר נתן דיברנו להחל סוף סוף בכיתה ז' של ביה“ס למל רק בשפה אחת, היא העברית, אחרי כי כל הלימוד הגרמני במחלקה ההיא הוא מעין “ברכה לבטלה”, וגם זה לא התקיים, ולהיפך. הד”ר נתן הטעים לא פעם ולא שתים, כי כל חפץ ח' העזרה63 הוא לגדל תלמידים רק בשביל הארץ, ולא לטעת בקרבם תשוקות לחו"ל וכו' וכו', וסוף סוף נשאר הלימוד העברי באותה המדרגה השפלה שהיה בה מקודם (רק שעה הוסיפו בהסמינר לאמר: 4 שעות במקום 3). והעברית יצאה “בשן ועין”.

הרבה גרמו לשינוי הזה הקונסול הגרמני (עוד הפעם: הקונסול) והמורים הד“ר רוטנברג64 וד”ר בנצינגר65. הן זאת עליך לדעת, כי כעת יש לנו ב“ה כבר “שלושה גוים בבטננו” (וורסט66, וד“ר ספר וד”ר בנצינגר) והמנהל אומר, כי ככה נאה וככה יאה, וכי המורים היהודים ילמדו מעט Anstand67 מהגוים. ובנצינגר, אשר נכנס רק לפי שעה, הנה ב”ה נשאר למורה קבוע גם אחרי שתשוב אתה או שיבוא מורה אחר במקומך, ולא הועילה ביאת הד"ר נתן הנה, כי לו חלקו כבוד ויקר כראוי לגוי שעושה חסד עם בית ישראל ומטפל בהוראת ילדיהם. עוד הרבה הרבה לי לכתוב, אך השעה מאוּחרה.

ואתה? מה החלטת סוף סוף? התשוב אלינו או תשאר בחו"ל? מאד הננו משתוקקים לשוב לראותך בקרבנו, אך היקום הדבר?

מהמזרחי שבפראנקפורט68 פנו אלי במכתב להודיעם דברים שונים על אודות ייסוד בית הספר התיכון, שהם חפצים לייסד. הנני אומר לכתוב אליהם גם על אודותיך, והיה אם לא תשוב אלינו לבית ספרנו, תהיה למצער קרוב אלינו. ואם ייווסד בי"ס גבוה חדש על בסיס נכון, יביא בלי שום ספק תועלת גדולה גם למפעלינו, הצריכים תיקונים רבים.

בפעם הבאה אכתוב יותר, והפעם אקצר ואומר לך שלום רב בשמי ובשם אשתי וכל ב"ב, וגם אבינעם, העומד לפני ואומר לי לדרוש בשלומך.

כתב נא אלי בארוכה, ואם תכתוב גרמנית, כתוב נא באותיות לטיניות.

ידידך מכבדך ומשתוקק לשוב לראותך


 

216. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלם ת“ו י”ז שבט תרס"ח

יחזקאל אחי יקירי!

– – – שאלתני רשות להראות מכתבי למר ספיר69 ולאורבוך70, ועד כה לא עניתיך מפני טרדותי, וכעת אינני יודע אם חיכית עד שאפנה להשיבך או לא. בכל אופן חושב הנני, כי למר ספיר תוכל להראותו כי ידעתיו למסתיר סוד, אך לא לאחרים שאינני מכירם. אם תוכלו לעשות דבר מה בעניין המדובר מה טוב.

ממר א"ז רבינוביץ71 קיבל ה' כהן72 מכתב, כי דרוש כי בגני הילדים ילמדו את הילדים ברכות ותפילות. את דעתי בדבר הזה ידעת, והנני שונה ואומר, כי מוסדותינו צריכים להיות מהבונים ולא מהמהרסים בכל עניין, והרוח שהחלה לשרור בבתי הספר בשנים האחרונות רוח בער היא באמת ועוד מעט ובערה כל השארית הנמצאה לעמנו ונשארנו קרחים מכאן וקרחים מכאן. הגיעה העת לשים מעצור לרוח זו. ובמוסדותינו אנו עלינו לדקדק עוד יותר למען לא ניתן פתחון פה לאלה הבאים בשם האמונה לבער אחרי הלאומיות ולגררנו אחרי “הרוחות הזרות”. – – –


 

217. אל יעקב ש. פוזן73    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו כ“ג שבט תרס”ח

לכבוד ידידי הרה“ח הנכבד דורש שלום עמו בציון מוהר”ר יעקב פוזן נ"י

שלום וברכה

אדוני הנכבד!

את מכתבו החביב ממוצאי ש“ק קיבלתי במועדו, ומלבד שמחתי לראות כי רעיון ייסוד בית ספר תיכוני בא”י מצד “המזרחי” קרוב להתגשם ולצאת לפועל, שמחתי על המקרה הטוב הזה המביאני לכתוב לאדוני ידידי הנכבד ולחדש ידידותנו הנושנה.

והנני להשיבו על שאלותיו השתיים עד כמה שיד ידיעתי בענייני א"י מגעת.

1. שאלת המקום.

חפצים הנכם לייסד ביה“ס הזה “במקום שאיננו כבוש עוד ע”י אחרים, למען תוגלו לחרוש ולזרוע כלבבכם באין מפריע”. מבין הנני, כי כוונתכם היא למקום שאין עוד השפעת מוסדי־חינוך אחרים מורגשת בו על בני הנעורים, לאמור מוסדים כאלה, אשר רוח יהדותם התמימה מוטלת בספק, והשפעתם אף אם לא תהיה ישרה על הצעירים אשר יבקרו את מוסדכם, הנה תפעל הרבה ע“י מה שאי אפשר למנוע את תלמידיכם מבוא בחברת האחרים ולהיות לפעמים מושפעים מהם. ואם תבואו למקום חדש, אשר בתי ספר אירופים אין בו עוד, תוכלו להחל את הכול מחדש, והכול עפ”י הרוח שהנכם חפצים בה.

אבל, רבותי, מקום כזה אין עוד בארץ ישראל. אין לכם עיר של ישוב פחות או יותר חשוב, שאין בה כבר בתי ספר אחרים, שהשפעתם מורגשת מאז על בני הדור החדש, והיא הולכת ונמשכת ומתרחבת. ואם ישנם עוד מקומות מעטים (כצפת וטבריה), אשר בם טרם עלתה ביד חברה כחברת “כל ישראל חברים” למשוך את בני עדת האשכנזים אל בית ספרה, למרות כל התאמצותה הגדולה ותחבולותיה הרבות, הנה במקומות האלה אין מורגש כלל צורך בבית ספר תיכוני, אחרי אשר מצב החיים והמסחר לא הביאו את יושביהם להכיר אף את נחיצות בית ספר עממי. ואם תבואו לייסד בית ספר תיכוני במקומות כאלה, אז או כי יושבי המקום ימאנו לקבל גם טובתכם אתם, למרות כל מה שתבררו להם כי הנכם מייסדים מוסדכם על בסיס היהדות היותר נאמנה כל תורתנו המסורה (אולי יודעים הנכם את המקרה כי השר הצדיק מונטיפיורי ז"ל שלח פעם כסף להרב ראש הישיבה “עץ חיים” פה למען ילמדו את הצעירים את שפת המדינה, ובאמור הרב ההוא להוציא זאת לפועל קמו קנאים ויחרימוהו); או תרבו משכילים עניים במקום שאין עוד יכולת להוציא בו תועלת כל שהיא מהשכלתם, וייאלצו לגלות למקומות אחרים, והן בזאת אינכם חפצים.

בכל אופן הנני יכול להודיעכם כי לחברת כי"ח ישנם בתי ספר לנערים ולנערות גם בחיפה, גם בטבריה וגם בצפת, רק כי בשתי הערים האחרונות אין האשכנזים שולחים את ילדיהם הזכרים אל בתי הספר האלה.

ובכן, אין לדעתי לדון על שאלת המקום מבחינה זו.

יותר חשובה היא דרישתכם השניה, כי “הישוב היהודי יהי גדול במקום ההוא, ועתידות טובות נכונו לו; והיתרון לעיר אשר ישובים קטנים, הצריכים לבית כזה, סמוכים לה”.

אבל גם על זה יש מקום לדון:

“הישובים הקטנים הסמוכים לערים הגדולות אשר בא”י" הם המושבות החדשות, ובכל המושבות האלה נמצאים בתי ספר או של “חובבי ציון” או של האדמינסטרציון של חברת יק"א. אך מסופקני מאוד אם הרוח השוררת בכל בתי הספר האלה תתאים לרוח שהנכם חפצים להביא במוסדכם, ואם לא תביאו אז בידכם אל מוסדכם את היסודות אשר מפניהם הנכם יראים בדרישתכם הראשונה.

ואת דברי אלה הנני מדבר מן הניסיון.

ומלבד זה הן עלינו להביא בחשבון גם את הרוח השוררת בחיי העדות השונות, ולא רק את זו של מוסדות החינוך, כי לפעמים יפעל זה עוד יותר על בני הנעורים. ומבחינה זו ג“כ לא תמיד ינעם לכם לשבת קרוב יותר מדי אל הישובים הקטנים הסמוכים לערי א”י, ולקבל את רוב התלמידים מהקיבוצים האלה.

עוד דבר: יסוד בי"ס תיכוני קרוב למושבות, אשר יסוד חייהן העיקרי הוא עבודת האדמה, יקל ביותר את אפשרות הלימוד על בני האיכרים, ואלה יוציאו יותר מכדי כוחם למען יהיו בניהם למלומדים, בין שיש להם כשרונות מצויינים ובין שאין להם; והילדים האלה לא יהיו עוד לעולם לאיכרים. בשעה שייסוד בית ספר כזה רחוק מעט מהישובים האלה מכביד מעט את האפשרות ההיא ומשאירה רק ליחידי סגולה בעלי יכולת הרואים כי בניהם יעשו חייל בלימודיהם, ובהיותם למלומדים ימצאו דרכם בחיים בהשכלתם.

כי על כן חושב הנני, כי בשאלת המקום יש לדון מבחינת מידת הישוב היהודי והעתידות הטובות הנכונות למוסד.

ואחרי הגיענו לתוצאה זו הן נראה, כי אלה הערים אשר שמתם עיניכם בהן (צפת, טבריה וחיפה), הן דווקא אלה אשר מידת הישוב היהודי שבהן היא הקטנה מכל יתר ערי ישראל.

מובן הדבר כי ביפו, במקום שיש כבר בית ספר תיכוני (הגמנסיה העברית) ובתי ספר שונים של חברת כי“ח, ושל חובי־ציון, ושל חברת “העזרה”74 ואשר ישובנו איננו גדול מאד, – אין מקום לבית ספר תיכוני שני. אבל הישוב היותר גדול של אחינו בא”י הן הוא בירושלם, אשר מספר נפשות יהודיה הוא יותר ממספר נפשות היהודים שבכל יתר הערים והמושבות יחד. ולמה לא ייווסד מוסד כזה במרכז העיקרי של הארץ, במקום אשר בו מורגש יותר צורך לבתי חינוך מאשר בכל מקום אחר (מלבד יפו), ובמקום שאין בו מחסור בתלמידים, ומה גם בית ספר אשר ייסדהו המזרחי, הוא ימצא בלי ספק תלמידים, בני אנשים כאלה הנמנעים משלוח את בניהם לכל בתי הספר האחרים. וירושלים היא כעת כבר גם מקום אשר בו אפשר למלומד למצוא איזו פרנסה בידיעותיו, בשעה שבצפת וטבריה עוד טרם הגיע המצב לידי מדרגה כזו.

וכי תאמרו: ומה יעשו בני הערים הרחוקות מירושלים ובני המושבות? אומר לכם רבותי: בואו אל בית המדרש למורים והקורס־המסחרי של חברת “עזרה” פה, וראיתם אם אין רוב תלמידיהם מבני הערים והמושבות ההן, וגם מהבאים מארצות אחרות.

ואם את פחד מטילי החרמות אתם מפחדים, הן תהיה אחת משתי אלה: או כי את פניכם ישאו ולא יטילו חרמות חדשים גם בירושלים, ולהיפך: אולי יקדמו פניכם בשמחה או למצער בהעלמת־עין, בחושבם כי אתם תהיו כנגד בתי ספר אחרים, שאין רוחם נוחה מהם; ואם לא יעשו ככה, אז לא תימלטו מהם גם בייסדכם את מוסדכם באיזה מקום שתייסדוהו.

ובדרך כלל, הנה מלבד עדת הספרדים הגדולה שבירושלם, אשר רוב חבריה הם תמימים יראי ה' ואינם מתנגדים ללימודי חול, אשר ידיעתם נחוצה כעת לכל איש, נמצא כעת כבר קהל גדול בקרב האשכנזים החרדים הרואים נחיצות לימודים כאלה, ובשמחה היו מקדמים פני מוסד אשר ייווסד על ידכם אתם.

את עדת ירושלים הגדולה בכמותה ובאיכותה, הנני חושב ליותר מסוגלה לכונן בה מוסד כזה שהנכם חושבים לכונן.

אך אם ישנם טעמים מיוחדים לכם, אשר בשבילם אינכם חפצים לכוננו בירושלים, אין לי מה לדבר, רק להתבונן בשלוש הערים שהזכרתם, ומתוך אלה הנני נותן את משפט הקדימה לצפת.

עדת חיפה היא קטנה יותר מדי, והישוב החדש הנוסד בה כעת, האמיגרציה החדשה, הוא כמעט כולו מהיסודות האלה, אשר את השפעתם הנכם יראים, ועל כן אינני חושב את המקום הזה למסוגל לייסד בו בית חינוּככם.

וטבריה, מלבד שעדתה היהודית גם היא איננה גדולה ביותר, הנה גם אנשיה מתנגדים מאד לכל לימוד חיצוני, ואווירה החם מאד בכל ימי הקיץ, בהיות מושבה בעמק, – גם הוא איננו מכשירה הרבה להיותה מקום לימוד, וכרבנו הקדוש בזמנו עליכם לדעתי לעזבה מפני צפורי או צפת הטובה ממנה.

ובצפת ישנו כעת אחד מרבני האשכנזים, הרידב"ז75 אשר חיבר ביאור על התלמוד הירושלמי, ואשר לפי מה שנודע לי היה חפץ הוא בעצמו לכונן בצפת בית־תלמוד אשר בו ילמדו התלמידים גם ידיעות חול.

1. שאלת הפרוגרמה.

אינני חושב, כי דורשים הנכם ממני פרוגרמה מפורטה לכל ענפי הלימודים של בית הספר התיכוני במשך שנות הלימוד, כי במה שנוגע לידיעות הכלליות הן הפרוגראמות של בתי הספר התיכונים שבאירופה מעובדות די צורכן עפ“י הניסיון הרב ועפ”י דרישות החיים. ושנית הן אינני יודע אם חפצים הנכם לייסד רק בי"ס תיכוני בשביל אלו שכבר גמרו לימודיהם בבית ספר עממי, או הנכם חפצים להחל בילדים קטנים ולהביאם עד מדרגה כזו.

ומלבד זה הנה פרוגרמות כאלו אי אפשר לקבוע מראש בכל פרטיהן. הניסיון הוא המורה היותר טוב בהן, והוא המלמדנו מה שצריך לשנות בכל עת.

ע“כ חושב הנני, כי עיקר שאלתכם נוסדה על היסודות והעיקרים, שצריך לאחוז בהם בסידור הפרוגרמה לפרטיה. מה צריך להורות? ובאיזו מידה? ועד איזה גבול? ובזה אחווה לכם דעתי בקצרה עפ”י שאלותיכם:

חפצים הנכם "לחנך יהודים נאמנים לתורתם המסורה ולעמם. והנה מבלי אשר אגיד יודעים הנכם מעצמכם, כי הדבר הזה תלוי רק בהמורים בעצמם, הרבה יותר מאשר בלימודים. ואם יקרה ה' לפניכם “בני אדם מהוגנים”, אשר מצד אחד ירכשו להם בדעתם הרחבה ובידיעותיהם הרבות את רגשי הכיבוד של תלמידיהם, ומצד שני ידעו לרכוש את לבם ולהפיח בקרבו רוח האמונה והאהבה והכבוד לכל הנוגע ליהדות, אז יהיו המורים בעצמם הפרוגרמה החיה ליסודות האלה.

אך דורשים הנכם, כי “בעזוב התלמידים את ביה”ס ידעו תנ“ך ועברית להלכה ולמעשה לכתיבה ולדיבור, – והשפה הראשית המדוברת תהיה עברית, – ולא רק זאת בלבד, כי ידעו גם ללמוד גמרא בלי עזרת אחרים”.

אף אם תייסדו רק בי“ס תיכוני, אשר תקבלו אליו רק נערים גדולים שגמרו לימודיהם בבי”ס עממי, צריכים התלמידים לעבור שנית עם מוריהם על כל ספרי התנ“ך בהתחילם בספרי התורה; כי עליהם ללמוד להכיר את המאור שבה, ואת השתלשלות התורה שבע”פ ממנה. ולמען ילמדו לדעת את דרכי המבארים השונים (רש“י, רמב”ן, רשב“ם, ראב”ע, ספורנו וכיו"ב), על מוריהם לברור פירושי פסוקים בכל פרק ופרק מתוך דברי מבארים אחדים ולקראם עם התלמידים, או להטיל על התלמידים בעצמם לברור דברי המבארים מה שנראה בעיניהם ליותר נכון עפ“י הפשט, או ליותר מעניין עפ”י דרך הדרש והאגדה (בפרוש רש"י למשל).

ביחד עם ספרי התורה והנביאים הראשונים ביחוד על התלמידים ללמוד את ידיעות ארץ הקדם בכלל, וא"י וסביבותיה בפרט, ודברי ימי עמי קדם, אשר עמם בא עמנו במגע.

לעבור על כל ספרי התנ“ך במשך ארבע שנים באופן כזה דרוש למצער לימוד שעה אחת ביום. אך אפשר ג”כ שילמדו מכל ספר רק חלקים נבררים, ואת השאר להטיל על התלמידים ללמוד בעצמם, ואז תספקנה גם שלוש שעות בשבוע.

על התלמידים ללמוד את תולדות עמנו עד ימינו אלה, ולקרוא הרבה בספרותנו הקדומה ושל ימי הביניים, ומה שנכון לקרוא מהספרות החדשה. בספרות הקדומה צריכים התלמידים ללמוד מלבד חלק ההלכה גם את חלק האגדה, ובכל שבוע אפשר למורה לברור דברים מעניינים מהמדרשים שעל פרשת השבוע ולקרוא זה את התלמידים בכל יום השבת, או להטיל חובה על התלמידים לבאר מה שישימו לפניהם.

יחד עם זה עליהם ללמוד את דקדוק השפה העברית, ללמוד שירים על פה, להתרגל בכתיבת חיבורים וביחוד מענייני החיים.

לתולדות עמנו וספרותנו והשפה יחד (אחרי אשר יתוסף ע"ז לימוד התלמוד בתור מקצוע בפני עצמו), יספיק לימוד של שעה אחת ביום.

ולמען יוכלו התלמידים להגיע בלימוד התלמוד לידי מדרגה שיבינו מעצמם, יידרש למקצוע הזה לימוד של שעה וחצי ביום (ויותר נכון: לימוד של שתי שעות יחד בארבעה ימים בשבוע ושעה אחת ביום חמישי). אך אם יבואו התלמידים מהישיבות, אז אפשר להסתפק בלימוד של שעה אחת ביום (ויותר נכון: לימוד של שתי שעות יחד בשלושה ימים שבוע).

ודבר קביעות השפה העברית בתור השפה הראשית המדוברת הוא עניין חשוב מאד, שצריך לקיימו ולעמוד בו. וזה יוכל להיות אם יורו את כל המקצועות האחרים של הידיעות הכלליות גם כן רק בשפתנו אנו, וכל השפות האחרות, שיורו בבית הזה (אם יורו אותן), יורו רק בתור ידיעת שפה ולא יותר.

והדבר הזה צריך שייעשה לא רק מפני שהוא חשוב בעצמו כי אם גם כדי שיוכלו לבוא אל המוסד כל אלה, אשר טרם למדו כל שפה זרה, ויוכלו ליהנות תיכף מידיעת המקצועות השונים, ולא לחכות עד אשר ילמדו היטב את השפה האחרת, אשר בה יורו את המקצועות האלה, וכדי שיוכלו לבוא אל המוסד גם כל אלה, אשר למדו ראשית הידיעות בלשונות שונות (גרמנית, צרפתית ורוסית וגם אנגלית) ולא באותה השפה אשר בה יורו את המקצועות האלה, – כי את השפה העברית יודעים כולם.

אמנם ידעתי כמה קשה הדבר למצוא מורים כלבבכם, אשר תהיה להם היכולת ללמד את מקצועות המדעים השונים בעברית, אף יודע הנני כמה קשה למורה, היודע גם את השפה העברית וגם את המדעים על בוריים, להורות בשפה שחסרים בה עוד מלים ומבטאים לכל מה שדרוש להורות, וגם ספרי־לימוד כאלה חסרים בה. אך לדעתי – היא הנותנת; רק הנחיצות הגדולה תוכל להוליד לנו כל אלה. ודווקא אם יימצא בית חינוך, אשר בו יידרשו כל אלה, יש לקוות, כי יימלא גם חסרון ספרים גם חיסרון מלים. כל הקושי יהיה רק בשנים הראשונות, אך כנגד זה מה תגדל הברכה, אשר תביאו גם ללשוננו הקדושה, ולפום צערא אגרא.

ואם נתבונן לפרטי מקצועות המדעים, נראה כי ידיעת־הארצות ודברי ימי העולם וכן כל מקצועות ידיעות השיעורים (מתמתיק) קל מאד להורות למי שיודע אותן ואת השפה העברית. כל הקושי הוא רק בלימודי ידיעות הטבע (תורת החיים, והצמחים והדוממים) וחכמות הטבע (פיזיק וכמיה). אך גם במקצועות האלה ישנן כבר הרבה מלים חדשות בעברית, ומה שיחסר יתמלא ויושלם במשך שנות הלימוד, וגם ועדנו, “ועד הלשון” אשר בירושלים, יוכל להשתדל בזה.

בנוגע לברירה בין השפה הערבית והתורכית, הנה השפה המדוברת בארץ ואשר מהלכים לה גם בבבתי פקידות הממשלה היא הערבית, ואותה צריך להורות. אך השפה התורכית תוכל להועיל רק למעטים, אשר ירצו לשמש בתור פקידים בממשלה, והמעטים האלה חייבים ללמוד את השפה הזאת, ואם חפצים אנו להגדיל את כוח עמנו בארץ ואת כבודו יחד, עלינו להשתדל, כי ירבו צעירים כאלה בתוכנו. אך לאלה יידרש לקבוע קורס מיוחד למשך חצי שנה או שנה תמימה אחרי גמרם לימודיהם בכלל, ולאלה תועיל הרבה מאד ידיעת השפה הערבית, אחרי אשר יותר מחצי השפה התורכית הוא מלים לקוחות מערבית.

לידיעת השפה הערבית הקשה דרוש לכל הפחות לימוד של שעה ביום.

ולידיעות הכלליות השונות דרושות שתי שעות ביום.

בידיעות הכלליות, שצריך כמובן להתאים את כולן אל צרכי המקום ומצב המקום, צריך לחשוב גם את חוקי הארץ, אשר יחס ישר להם עם החיים.

מכל האמור למעלה יוצא לנו, כי דרושות ללימודים העברית ולערבית ולידיעות הכלליות שש שעות ביום.

ושפה אירופית?

על אודות שפה אירופית אינכם מדברים כלל במכתבכם, ואינני יודע אם באמת חושבים הנכם לבלי להורות כל שפה אירופית מפני טעמים הידועים לכם, או רק לא באו הדברים לידי הזכרת הלימוד הזה.

אך אם תורו שפה אירופית, אז כמדומני צריך להורות את אותה השפה אשר יש לה כבר מהלכים יותר בארץ וגם בפני הממשלה, והשפה הזאת היא לעת עתה הצרפתית. אינני יודע כמה ינעם לבני עמנו שבגרמניה להרבות את ידיעת השפה של הממשלה האויבת את ארץ מושבם. אך חושב הנני אתכם לדורשים רק טובת אחיכם פה ולא לעושים מעשיכם בשום פנייה אחרת, ואין עליכם לבקש למצוא במוסדכם חן בעיני ממשלת ארצכם, ועל כן צריכים אתם להתאים מעשיכם למה שטובת היושבים פה דורשת, ולעת עתה נפוצה השפה הצרפתית פה ובכל ארץ הקדם, וגם בבתי הבנקים הגרמנים וכו' נאלצים הם להשתמש הרבה בצרפתית.

אך אם בכל זאת תרצו שלא ייאמר, כי הנכם מפיצים רק את ידיעת השפה הצרפתית, תוכלו לקבוע גם את לימוד השפה הגרמנית, אבל כדי שלא להרבות על התלמידים יותר מדי, צריך לקבוע, כי לימוד השפה הצרפתית והגרמנית יהיה תמיד בזמן אחד, כדי שילמד כל תלמיד רק שפה אחת, את השפה אשר יבחר בה, לפי הדרוש לו בימים הבאים.

ואחרי אשר ילמדו את כל הידיעות האחרות בעברית, יקל מאוד הדבר הזה ולא יגרום שם קוֹשי. וגם לתכלית זו נחוץ להורות את המדעים רק בעברית.

ללימוד שפה אירופית תידרש שעה אחת ביום.

ועפי"ז יצא, כי שעות הלימודים תהיינה שבע ביום. ואם זה הוא אולי יותר מדי, אז יידרש להמעיט מספר שעות הלימוד ביום, ולהוסיף כנגד זה עוד שנה על שנות הלימוד. ולפי מצב הדברים פה טוב ונכון לעשות ככה.

כאשר יגיע דבר ייסוד מוסדכם לידי מדרגה לדבר על אודות פרטי הלימודים, אז נוכל לבוא בכתתובים שנית ולהתבונן גם בדברים האלה.

לאחרונה הנני חושב להציע לפניכם דעתי גם בדבר אשר לא שאלתם את פי, והוא שאלת המורה.

אתנו פה היה במשך יותר משנתיים האדון יוסף קרלבך בן הרב מליבק, (כעת הוא גומר לימודיו בלייפציג), ואת דעותיו ומנהגיו בחיים במה שנוגע לאמונה ודת הנני חושב, כי זה הוא האיש הדרוש למוסד כמוסדכם, והוא אוהב את ארץ ישראל וחפץ לשוב אליה לעבוד בה בתחיית עמנו. ואם לא יקבל משרה בבית המדרש למורים, חושב הנני כי אין לכם טוב ממנו.

וגם בנוגע ללימודים העברים חושב הנני אותו למורה טוב, אשר בו תמצאו את המעלות אשר תדרשו במורה כזה, ואשר מלבד ידיעתו העמוקה בתורה ובתלמוד ובתולדות עמנו ובידיעת שפתנו הוא גם מלומד בכלל, – את הר' זאב יעבץ, היושב כעת בברלין. וגם הוא הנהו מאוהבי ארץ ישראל ולקח חלק בעבודת הישוב, ורק מצבו הכריחהו לצאת מא"י לפני שנים מספר.

ובזה הנני דורש שלומכם ומברככם, אתכם ואת מפעלכם, בהצלחה רבה, ויתן ה' ברכתו בכל מעשיכם לטובת עמנו ולטובת ארצנו עפ"י דרכי תורתנו אשר דרכיה דרכי נועם.

ידידו ומוקיר פעלכם

דוד ילין


 

218. אל הד"ר יוסף קארלבך    🔗

ירושלם ת“ו ר”ח אדר תרס"ח

ידידי היקר והנכבד מר יוסף קרלבך נ"י

– – – ־ הנך כותב אלי, כי ממכתבי הקודם76 נראה לך כאלו איננו שבעים רצון מתוצאות ביקורו של ד“ר נתן, והדבר כן הוא. חשבנו, כי בהיותו פה, הוא והד”ר מיטבוך, נוכל לדבר אתם על כל התיקונים הדרושים לבעשות בסמינר ובבתי הספר ובראשית בואו הנה אמר הוא בעצמו, כי חפץ הנהו בזאת, אך ראינו כי הדבר הזה לא מצא כל כך חן בעיני המנהל77, ויסבב פני הדברים כי המועצה תהיה לאחר זמן, אחרי היותו כבר בטוח כי רכש לו את לב הד“ר נתן, שלא ידרוש עוד בעצת המורים. וכן ראינו בכלל איך השתדל בכל הזמן הארוך לתפשו בידו ולשמור כל צעדיו, ואף כי בראשונה לא חפץ הד”ר נתן, כי יבטל המנהל אף שעה אחת משעותיו למענו, או כי יעשה איזה שינוי קל בסדר הלימודים, הגיע הדבר סוף סוף, כי פיטר המנהל עצמו מהלימודים ימים שלמים, ולאחרונה נסע ליפו ונשאר שם שבוע שלם.

והד“ר רוטנברג78, שאיננו יודע עברית והוא מוצא עצמו נעלב בכל פעם שאחד מתלמידיו אומר לו, כי דבר פלוני פלוני בהנדסה או בפיזיק למד בעברית, – גם הוא מצא לו שעת הכושר להלשין על המורים והתלמידים בפני הד”ר נתן, כי “רודפים פה את השפה הגרמנית, וכי דברי הד”ר נתן הראשונים, אשר דרש כי חפץ הוא בהרמת הלימוד העברי, יזיקו מאוד, כי בזה יוסיפו עוד יותר להקל בשפה הגרמנית ובגרמניות בכלל“. וכמובן כעס הד”ר נתן על זה, עד כי בלילה האחרון, כאשר הזמנו אותו לאולם ביה"ס, דרש לנו דרשה כי “אין על המורים להיות שוביניסטים (כמובן לעברית)”, אחרי שגם המנהל ביקש ממנו כי יטיף לנו מוסר. דברים כאלה ועוד כאלה מיררו סוף סוף רוחנו והפריעו את השלום.

כנגד הד"ר נתן בעצמו אין לנו מה להתלונן כלל. הוא התנהג את כולנו בנימוס ובידידות היותר גדולה, ולא האמנו כלל, כי זה הוא האיש “הקשה כברזל” ככל אשר תארוהו לפנינו. אך מכל מה שחפצנו להשיג לא השגנו דבר, מפני כי סוף סוף לא ראה בעיננו הוא כי אם בעיני אחרים.

ובדבר שאלת המורים “הגויים” ידע המנהל להגדיל כל כך כבודם בעיני הד“ר נתן, עד כי ייחשב להם כעת הדבר לחסד גדול, שהם עושים אתנו לתת שעורים אצלנו; ולזמן הבא יתן ד”ר בנצינגר79 גם שיעורים ב“ארכיאולוגיה”.

ומה שמעורר גועל היא הזחילה בפני האנשים האלה, והקרירות השוררת בחדר המורים בשעה שהם בקרבנו.

אינני יודע אם המנהל ברוגז עליך בעד מאמרך על ביה“ס למל, כי עתה הוא מלא שמחה על מאמריך בה”רונדשוי“, אף כי לא מצא חן בעיניו כי את הד”ר בנצינגר פטרת כלאחר יד, ולא הנחלתו כבוד דיו ככל אשר הוא עושה.

אך אנכי לא קראתי עוד את הגליון ההוא, אשר לפי שאמרו לי הרבית לדבר בו על אודותי יותר מדי, והדבר הזה עורר כנראה קנאת אחרים. הגליון היה בחדר המנהל, ואנכי לא חפצתי ללכת שמה ולבקשו ממנו, ואח“כ מיהרו והשיבוהו לבן־יהודה80. אך מחטמו של הד”ר רוטנברג ראיתי כי איננו מרוצה מאוד…

וימי הנוסעים כבר באו, ואורחים מבקרים את כיתותינו לרגעים, הם ונשיהם וחבריהם, ועולם כמנהגו נוהג.

שאלתני אם אמת הדבר כי נתן הד“ר 3000 פר' לחבר המורים, ולתלמידי הסמינר לא דאג איש. ע”ז אוכל לענותך, כי הד“ר נתן נדב אמנם הסכום הזה בעד המורים והתלמידים הנצרכים יחד. בראשונה אמרו, כי זה בעד ירושלם, ואח”כ כי זה בעד כל א"י, וסוף כל סוף חושב הנני כי איש לא יגע בסכום הזה, כי מי זה חפץ לקחת נדבות? ומה גם אחרי כי את בקשתנו שביקשנו, כי יוסיפו לנו על שכרנו בגלל היוקר הגדול ככל אשר עשו המוסדות האחרות, – על זה לא שמו לב כלל, והננו סובלים מאוד מהיוקר.

ובנוגע לתלמידים דיברנו עם ד"ר נתן ולא חפץ להסכים לשום דבר, בטענו תמיד, כי מצב הכספים הוא רע מאד כעת. – – –

חותני81 ישוב כנראה בקרוב. הוא איננו מתחרט על מסעו, כי בדברים רבים הצליח. אנכי יעצתיו, כי בשובו יעבור דרך גרמניה ויהיה גם בברלין ויתראה שם עם ידידו וגם עם ד"ר נתן.

ל“המזרחים” שבפראנקפורט עניתי במכתב ארוך מאוד82 וביארתי להם מצב הענינים. ולאחרונה כתבתי להם על אודותיך כי: “עפ”י מה שהכרתי אותו ואת ידיעותיו גם במדעים וגם בעברית, ואת דעותיו ומנהגיו בחיים כמה שנוגע לאמונה ודת, הנני חושב כי זה הוא האיש הדרוש למוסד כמוסדכם. הוא אוהב את ארץ ישראל וחפץ לשוב אליה לעבוד בה בתחיית עמנו. ואם לא יקבל משרה בבית המדרש למורים, חושב הנני כי אין לכם טוב ממנו".

מובן מאליו כי אני חפץ שתשוב אלינו אנו ולא אל בתי ספר אחרים, ומה שכתבתי הוא רק אם לא תקבל בגלל איזו סיבה משרה אצלנו.

אליעזר בני אומר לנסוע בעוד חודש ימים לברלין, הוא עוד טרם החליט במה לבחור. בלי תפונה תראהו שמה וסיפר לך גם הוא כל עניינינו.

ועתה שלום לך בשמי ובשם אשתי וכל ב"ב. כולם מתגעגעים אליך.

כתוב נא אלי כפעם בפעם במכתבים (ולא בכרטיסים פתוחים) כי לדבריך ייחל ידידך חובבך ומכבדך מאד

דוד ילין

ידידנו מר פרס83 כבר נכנס אל ביתו החדש. הוא עוד טרם קיבל מענה בדבר מסעו לאירופה.


 

219. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלם ת“ו יום ו' ג' אד”ש תרס"ח

יחזקאל אחי יקירי!

את כרטיסך ששלחת אלי ע"י גיסי מר מיוחס קיבלתי היום.

מכיר הנני, כי לא נכונה עשיתי בהראותי דבריך בלי רשותך לה' כהן84, אך חשבתי כי כבר אמרת לו כהנה וכהנה ולא תקפיד על זה.

ואנכי לא הראיתיו את דבריך בלי היות לי סיבה שהכריחתני לזאת.

לפני שבועיים בערך (כשבוע אחרי קבלי מכתבך) נדברנו (ה' פרס85 ואנכי) עם ה' כהן בדבר הנהגותיו בעניינים שונים, עד כי הגיע לידי כך ששאלנו: האם יש להתלונן עלי, כי הנני עושה דברים שלא בצדק (אונ־עהרליך)? אז אמרתי לו: אם אמנם אינני אומר, כי הנך עושה דברים בדרך “אונ־עהרליך”, אך במה שנוגע להתרשלות (נאכ־לאסיגקייט) יש הרבה לדבר, אחרי כי הנך מקבל עליך הנהגת מוסדים שונים בכל הארץ ואי אפשר לך להנהיגם כולם כראוי, כי לכל מוסד דרוש איש שלם להנהיגו. אז ענה, כי אין הדבר ככה, וב“ה כל בתי הספר מתנהגים באופן היותר טוב. אז לא יכולתי עוד להתאפק והוצאתי מכתבך שהיה בכיסי וקראתי לפניו דבריך שהנך כותב על זאת, שאין בביה”ס שביפו איש אחראי בעד הנהגת ביה“ס, ודרך אגב קראתי גם דבריך על אודות בנך. סוף סוף אמר לי: אין הדבר ככה. ההתקדמות בביה”ס גדולה מאד, ובאמת היה הלברשטטר86 צריך להיות המנהל, כי מורה חרוץ הוא, ומתעניין בענייני ביה"ס וכו' וכו', אך מפני שאיננו חפץ לשים אותו (כנראה מפני שהוא קרובו), לכן צריך לחכות עד שיבוא מורה טוב והוא יהיה המנהל.

זהו סיפור הדברים כהווייתם.

והנה, אתה מזכיר אותי דבר הראותי את מכתבך מבלי רשותך, ואנכי אשאלך מאין זה נודע לה' כהן, כי כתבתי אליך מכתבים כנגדו, ובשעה שהיה הוא ביפו עם הד"ר נתן, וכי נמשכה חליפת מכתבים בינינו וכו' וכו'?.

ואת זאת הוא מוכיחני בחדר המורים בפני חברי. אנכי אמנם אמרתי לו, כי מה שאנכי כותב לגיסי זהו עסקי אני, וכי כתבתי לך ג"כ דברים כפי מה שהיו נצרכים לתכליתו הוא (לפני בוא הד"ר נתן, בשעה שחפץ ספיר87 להתפטר). אך בכלל אין הדבר נעים. כנראה הגיעו הדברים להלברשטטר והוא כתב אליו. ואנכי אמרתי לך אז, כי לספיר תוכל להראות מכתבי, אך לא לאחרים. ההראית אותו גם למר אוירבוך?88

אך די לדבר בדברים הבטלים האלה. – – –


 

220. אל הד"ר א. מיטווך    🔗

ירושלם ת“ו כ”ג אד“ב תרס”ח

– – – הקראת את מאמרו של ה' אברהמס בג’ואיש כרוניקל ע"ד “אוניברסיטה בירושלים”? (הגליון הוא מיום 28 פברואר). המאמר חשוב מאוד וחשובות הן גם התשובות הרבות שקיבל בנוגע לזה. גם התשובות הרבות שקיבל בנוגע לזה. גם אנכי הנני חושב לענות חלקי בזה89. – – –


 

221. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו ה' ניסן תרס”ח

ידידי יקירי ואהובי!

ימים עוברים, שנים חולפות וממך אין כל מכתב! הככה תעשה לידידך אוהבך מעמקי לבו?

ממאמרך על אודות האוניברסיטה בירושלים התפעלתי מאוד מאוד. וחושב הנני, כי כיון שהתחלת בדבר גדול כזה אין אתה בן חורין להיפטר ממנו, ועליך לכתוב ולשוב ולכתוב עד צאת איזה טוב לפועל.

בהיותי טרוד עד כה לא יכולתי לכתוב תיכף על אודות העניין החשוב הזה, וכתבתי עתה מאמר ושלחתיו אל עורך ה־Jewish Cronicle ה' דופרק והנני שולח אליך העתקתו.

המאמר נכתב בעברית וצריך לתרגמו באנגלית, התרצה אתה לעשות זאת? הנה כתבתי לה' דופרק, כי הנני כותב אליך בדבר הזה, ואם תואיל לתרגמהו אתה, עליך לכתוב אליו תיכף וישלח לך כתב ידי אשר יקל לך לקראו90.

העתקתי את שנים־עשר המכתבים השונים והשטרות מהגניזה של קאירו, אשר יש לנו בבית־הספרים, וחפץ הנני לפרסם ולכתוב מאמר עליהם. התקבלהו אל הקובץ Jew. Quart. Rev. אשר תוסיפו להוציא? – – –


 

222. אל ועד הציונים בברלין    🔗

ירושלם ת“ו ט”ז ניסן, א' דחוהמ“פ לבני א”י תרס"ח

אדונים נכבדים!

את שני מכתביכם מיום 3 מרץ ו־2 אפריל קיבלתי, ורק מפני טרדות שונות, וביחוד עבודות המבחנים של סוף שנת הלימודים בבית המדרש למורים פה, נמנעתי מענותכם עד כה, ואתכם הסליחה.

ועל אודות שאלותיכם הנני לענותכם:

  1. נכון הנני להשתתף בעבודת חיבור ספרי קריאה לכיתות גבוהות.

  2. היסוד המוסד, הדרוש להיות לספרי קריאה לבנינו, הוא ההכרה־העצמית הלאומית.

כל הטוב החינוכי שאפשר למצוא בספרותנו, בקורותינו, וכל היפה שאפשר למצוא בתיאורי הטבע שבארצנו – צריכים למצוא להם מקום בספרים כאלה.

בספרים כאלה צריכות לבוא ביוגרפיות של גדולי עמנו מתקופות שונות וצדדים שונים: גיבורים כהמכבי ובר־כוכבא, גדולי־הרוח כהרס“ג, הרמב”ם, ומנדלזון, פייטנים־לאומיים כר' יהודה הלוי, עסקנים כנחמיה, סקירות שונות על עיקרי התקופות השונות של היהדות ומנהגי ודרכי החיים בהן, כמו: תקופת ישיבת העם על אדמתו, תקופת החופש – והשיעבודים (ימי הבית השני), התקופה הבבלית (התלמודית והגאונית), התקופה הספרדית – האשכנזית, והתקופה החדשה.

תוצאות מהספרות בנוגע לעידון המידות והרמת הרוח. ביחוד מספרי המדרש, וספרי המוסר והמחקר של ימי הביניים (הכוזרי, מורה־נבוכים, חובת הלבבות, וכו' וכו').

שירים שונים מהתקופה הספרדית והתקופה החדשה (שירים לתאורי הטבע, תיאורי חיי העם, געגועי העם, שירים לאומיים וכו').

לפני כעשרים שנה הדפסתי ספר מעין זה בשם “מקרא לנערי בני ישראל” ובסופו ס' “ארץ אבותינו”. אך הספר ההוא נועד לכיתות יותר קטנות מאלה אשר רשמתם.

מלבד הדברים הרשומים למעלה דרוש ג“כ שיבואו בספר הזה פרקים על אודות העמים השונים יושבי א”י (הערבים, הדרוזים…91, התורכים, וכו'); על אודות הממשלה התורכית, ומעט על סידרי ההנהגה והחוקים; ופרקים על אודות הארצות הקרובות לא"י.

זה מה שיש לי להעיר על החלק היהודי שבספר. ומה שנוגע לחלק הכללי כבר קיבלתם בוודאי תשובות מחכמים שונים בחו"ל.

ובזה הנני מברככם בהצלחה רבה במפעלכם ובברכת ציון ברגשי כבוד


 

223. אל הד"ר א. מיטווך    🔗

ירושלם ת“ו כ”ו ניסן תרס"ח

– – – בשורת בוא הד“ר נתן לא”י שנית התפשטה כבר בעירנו, ותוכל לשער מה גדולה שמחתנו בראותנו כמה עובד האיש הזה לטובת א"י ולהרמת קרן החינוך.

את גן־הילדים אשר בעיר פתחנו היום וכבר נרשמו בו כשישים ילדים זכרים, ומחר יתוספו עוד רבים.– – –


 

224. אל אפרים כהן    🔗

ירושלם ת“ו ו' אייר תרס”ח

אדוני וידידי המנהל הנכבד!

את שני מכתביו מיום 29 אפריל ו א' מאי קיבלתי, והנני להודיעו בפרטות על אודות העניינים השונים העומדים על הפרק.

ביום ה' החולף נסעתי עם ניימן92 יחד אל רחובות. הוועד שלח עגלה לקראתנו אל רמלה עם אחד מבני המושבה. ותיכף בבואנו נועדנו לאסיפה בבית ה' אייזנברג, ושמה באו גם יתר חברי הוועד מר פיינשטין ומר בירמן93. נדברנו על מצב העניינים שם, וארא כי הם במבוכה גדולה. המורה החדש עוד טרם בא, וכפי הנראה ישים לו “המרכז” מכשולים על דרכו כמה שאפשר. המורה השני יאגולניצר94 עוד טרם שב ממסעו, ובכן לע“ע ישנו רק ניימן. למורה השני חיכו כי יבוא בערב. מצב ביה”ס פרוע והשפעת המורים על הילדים היתה רעה, כי הם לימדום להתנגד להוריהם, והורי הילדים אינם שבעים רצון כלל מביה“ס, וע”כ יש שמסרום לת“ת אשר שם, ויש הטרודים מאוד ואין להם כל פנאי לחשוב ע”ד חינוך ילדיהם, ואלה השמים לב לזה ואינם חפצים למסור את בניהם לת“ת נאנחים ואינם יכולים לתקן דבר. עם המורה יאגולניצר התנו בשעה שמינוּהו למורה, כי עליו להתנהג בענייני הדת כיהודי כשר ולבוא בשבת אל בית התפילה (לפנים היו שם המורים מובילים את הילדים בשבת אל ביהכ"נ), והוא קיבל עליו זאת. והנה באו צעירים אחדים שבמושבה, שאין להם ילדים כלל בביה”ס, וישפיעו עליו עד כי איננו בא לעולם לביהכ"נ.

אנכי ביררתי להם, כי כל זאת באה להם מרפיון ידיהם ועד כמה צריך להביא שינויים בביה“ס למען תשלח כל המושבה את ילדיה אליו. ביררתי לניימן את הדרך ילך בה, ואח”כ נדברנו על פרטים רבים בנוגע לביה“ס, וע”ד המקצועות החדשים כמו התעמלות, ושירה ורישום, אשר בהיותם בידי ניימן, יוכל בזה למשוך אליו את לב הילדים ולהשפיע עליהם.

נדברתי אתם ע“ד הנהלת ביה”ס ודבר קביעות ניימן בתור מורה ראשון, ויבררו לי, כי עתה, בהיותם במצב כזה אשר בו הם יראים פן יישארו בלי מורים ובלי תמיכה מצד חו“צ, אינם יכולים להביא קנאה בין המורים בעצמם, כי בזה תחל מהרגע הראשון לשרור ביניהם רוח קנאה ושנאה, ויאגולניצר, במצאו את עצמו עלוב, יתפטר, וחו”צ יחדלו לשלוח תמיכתם, אחרי שהם משלמים שכר המנהל. וע“כ יותר טוב לבלי דבר כעת דבר על אודות זה וההנהלה תהיה לע”ע בידי הוועד ומועצת המורים, וההשגחה תהיה לחברת “העזרה”, וכן יהיה ניימן כותב הרפורטים אל ח' העזרה. הם אמרו לי, כי גם עם כ' דיברו בזה וביררו לו את העניין. אחרי דברי אתם ארוכות וקצרות בנוגע לזה (שלא בפני ניימן) ראיתי, כי אם נזדקק הרבה בזה ברגע הזה תבוא הריסה למצב ביה“ס, ועל כן נשאר הבר לע”ע כמו שהיה.

בערב בא יאגולניצר אל בית פיינשטין (הבית אשר בו התאכסנתי) ואחרי ארוחת הערב הלכנו שנית אל בית אייזנברג לסדר ענייני ביה"ס. הוא אמנם היה חפץ לדחות את האסיפה באמרו כי עייף הנהו מהדרך ועוד טעמים כאלה, אך לא עלתה בידו.

שם היו גם יתר חברי הוועד והמורה כהן מעקרון (חבר לסניף אגודת המורים). ובאסיפה ביררתי בדברים אשר נשאתי ע“ד חברת העזרה ומטרותיה ושאיפותיה ופעולותיה, וע”ד חשיבות הצעד הזה שהיא עושה בקבלה בתי הספר שבמושבות. הודעתי בדרך רשמית, כי ביה“ס עובר כעת עפ”י חפץ המושבות לרשות החברה הזאת, ומה שיש לנו לקוות מזה, וכן את דבר קביעות ניימן בתור מורה.

אח“כ ניגשנו אל העבודה לסדר את חלוקת הלימודים בין המורים לע”ע עד בוא המורה השלישי, ולקבוע את תכנית הלימודים בכלל. ראיתי את התכנית, שהיתה לביה“ס לפני שנים אחדות, והתכנית הנוכחית, והנה ראינו כי נדחו התכנית החדשה כל לימודי התפילה והתלמוד וההלכות (מקודם היו לומדים גם רש"י על התורה). והמורה יאגולניצר החל לדבר על השקפותיו בעניינים האלה, וכי המושבה חפצה בזאת, אך אחרי ראותנו את רשימת הילדים, מצאנו כי ישנם אחד ואולי שניים ממין זה, אך כל הורי הילדים דעתם אחרת. הרבה נדברנו גם על דבר התפילה בביה”ס, כי ההורים דורשים שילמדו הילדים הקטנים בביה“ס להתפלל. ואחרי שבתנו עד השעה 1 אחר חצות הלילה סידרנו כל הדברים. גם המורה כהן מעקרון היה בעזרתנו, ויודיענו כמה עלתה בידו לפעול לטובת ביה”ס בעקרון במלאו את דרישות ההורים.

ילדי המושבה מתיחסים בחיבה לניימן. כל עת שבתנו אחה“צ בבית איינברג באו אגודות אגודות לראות את מורם החדש. ולפנות ערב ביקרנו את מקום ביה”ס, וילדים רבים באו שמה להראותנו את חלקי ביה"ס.

הבית בעצמו צר מעט בשביל ביה"ס וחסר בו עוד חדר לילדים, אך הגן ומקום המישחק טובים, וגם מכשירי התעמלות יש להם, זכר לימי קדם.

אמרתי, כי ביום ו' יאספו את הילדים ואזכה להיות נוכח בשעת הוראה של יאגוֹלניצר, והנה הוא השתמט בטענתו כי עודנו עייף מאד מהדרך, ועוד טרם הכין עצמו, וכו' וכו‘. ועל כן אספנו ביום ו’ את הילדים אל ביה“ס, ואנכי דיברתי לפניהם דברים אחדים על אודות המורה החדש ואח”כ שלחנום הביתה.

אחרי שלחנו את הילדים בא מר יאגולניצר אלינו ואמר: כי אחרי שמעו אמש, כי ביה“ס עובר לרשות “העזרה”, הוא מחוּיב להודיע כי לע”ע הוא נשאר בתור מורה לביה"ס העומד תחת רשות הוועד הקודם, ולא בתור מורה של ח' “העזרה”.

אז אמרתי להוועד, כי אחרי אשר הוא איננו חפץ לקבל עליו התחייבות גם הם אין עליהם שום התחייבות ויוכלו לפטרו בסוף הזמן.

בכלל רואה הנני, כי במצב כזה אי אפשר שהמורה הזה יישאר בביה"ס ותהיינה הו שתי רשויות. – – –


 

225. אל הד"ר מיטווך    🔗

ירושלם ת“ו כ”ב סיון התרס"ח

– – – החילותי לעסוק בחיבור ספר המלים “הערבי־העברי” ונחוץ לעבודתי ספר המלים של ורמונד, אשר הבטחתני כי ישלחוהו לנו מחברת העזרה להסמינר, כי דרוש הוא מאוד גם לתלמידי הסמינר למען יוכלו להכין שעוריהם בערבית, ובכן אבקשך להזכיר זאת את מי שנחוץ להזכירו, כדי שיגיע אלינו בהקדם האפשרי, ואם קשה הדבר, אז ישלחהו אלינו מוכר הספרים ואנחנו נשלם מחירו פה.

החקרת דבר על אודות כתאב־א־זבור95, אשר עודנו אצלך, וכן בדבר הפסוקים של השומרונים פתאוי96 אשר גם הם עודם אתך, כי הנני מכין מאמר על אודותם ל“העומר” אשר יצא בקרוב. – – –


 

226. אל שמחה גוטמן (ש. בן־ציון)    🔗

ירושלם ת“ו כ”ה סיון תרס"ח

ידידי יקירי מר גוטמן!

– – – בשבוע שעבר קיבלתי ראשית מאמרו של ידידנו מ"ס97 ומסרתיו להמדפיס, אך הוא ביקשני לחכות עוד שבוע, כי עוד טרם סידר ענייני הדפסת העומר, ואחכה. בשבוע הזה הביא לי כבר אמש את חצי־הפליגה הראשון להגהה, והנה מצאתי בה יחד בין השגיאות ואותיות שבורות 18 שגיאות. הוא עוד טרם קיבל את האותיות החדשות, והוא מחכה לקבלן בעוד שבועות אחדים, ובהן אין עוד אותיות שבורות לפי דבריו. רואה הנך ידידי, כי “אין עצה ואין תבונה כנגד המדפיסים”.

היום הוא היום הראשון שנפניתי לכתוב אליך ומזה תבין אם יכולתי עוד לכתוב דבר בעניין מאמרי ובכ"ז, “עוד לא אבדה תקותי”.

עמוס הנני בעבודותי הספרותיות שלי, גם הן נפסקות ע“י עבודות שונות וחובות שעלי למלא. ואמת אומר לך ידידי, כי לו ידעתי שעבודתי ב”העומר" תביא לי הכנסה בטוחה, כי אז עזבתי עבודות אחרות, אשר לסיפוק צורכי ביתי חויבתי לקבלן עלי, אבל ממה שנדברתי אתך בהיותך פה ראיתי, כי העניין כולו עודנו רופף למרות תמיכת או הלוואת חו"צ98, ואי אפשר לי לקחת בידיים ולאבד הכנסות בטוחות, שאי אפשר לי להתקיים בלעדן.

עוד דבר הרפה את ידי והוא: עבודתי עד כה. כי כמוך יודע כמה זמן ביטלתי וכמה יגיעות יגעתי עד צאת שתי החוברות בשלום. ההגהה – לפעמים פעמיים ושלוש – מצד אחד, והעניינים עם צוקרמן ויתר המדפיסים, ועריכת ספרו של ז“ס99 כולו, ועוד ועוד. ואחרי כל אלה –אפס? ובכל זאת הן אמרת לי, כי כל חוברות “העומר” נמכרו, ואם הדבר כן הוא, האמנם לא נשאר שום רווח וההכנסה יצאה מקבילה בדיוק לההוצאה, והלא אתה בעצמך אמרת לי, כי בהימכר כל החוברות יישאר רווח של חמש מאות פרנקים לכה”פ?

בהקונטרקטים החדשים אמרת לי לחתום גם את שמי, לאמור המדפיסים ובעלי הנייר יבואו אלי לדרוש המגיע להם בהגיע העת לשלם להם, אחרי כי אנכי הנני היושב בירושלים, ובכן התחייבתי חיובים להם. ועתה היתכן, כי אקח חלק רק בהפסד ובחיובים?

פעמים אחדות אמרתי כבר לדבר אתך בדבר הזה, אך הבושה שמה מחסום לפי. אך כעת חושב הנני, כי לטובת העניין טוב כי יתבררו הדברים, ולפני החילונו כעת עבודה חדשה, אשר תגזול בלי שום ספק חלק גדול מזמני הפנוי ולא תתנני לעבוד עבודות ספרותיות חשובות שחפצתי לעבוד (חיבור ס' דקדוק העברית, ס' בביאורי תנ"ך, והשלמת מאמרי “מליצת ישמעאל בשדה ישראל” ועוד), חפצתי לדעת דברים ברורים: מי הם המשתתפים בהוצאת העומר, ומה הנני אנכי בעסק הזה, שותף? חבר? ומה אפשר לקוות מזה? ומה בדבר עבודתי עד כה? ואם שותף אני, הן צריך גם אנכי לראות החשבונות, ובהוצאה חשובה הן עלי לדעת אותה למפרע ולחוות דעתי עליה.

גם זאת הייתי חפץ, כי יהיה כתוב בשער העומר, כי העורך הנך “בהשתתפות דוד ילין”, אחרי אשר הדבר כן הוא באמת.

מעצמך תבין ידידי, כי רחוק הנני מחשדך בעוול חלילה, וכל דברי שדיברתי הם רק מפני כי חפץ הנני לברר לעצמי את מצב הדברים בהיותי כעת במצב כזה, שאי אפשר לי בו לעבוד ולעבוד מבלי שום תוצאה.

ידידנו מר זוטא אמר, כי כבר שלח אלי את מאמרו. את מיוחס אראה ביום ו' ודיברתי עמו.

ד“ר גאסטר הדפיס מאמר בעיתון האנגלי הגדול ה”טיימס" ע“ד מציאה גדולה שלו, הוא ספר יהושע בעברית בעדה של השומרונים, אשר במשך אלפים שנה לא ידעוהו. והכרוניקל העתיקה זה גם בגליונוֹ, והעולם רועש100. והנה זהו הספר שנדפס בהערות מצדי בספר “ירושלם” של לונץ לפני חמש שנים כבר. כתבתי השבוע מאמר להכרוניקל בנידון זה וביררתי מהו הספר ומי מחברו וכיו”ב.

ידידך מכבדך

דוד ילין


 

227. אל א.ש. יהודה    🔗

(סיון תרס"ח?)

– – – שלחתי מאמר גדול להטיימס בנוגע להספר “יהושע” השומרוני, ומקווה הנני, כי כבר נדפס, אך עוד לא הגיע לידי. במאמרי זה ביררתי דברים כהווייתם, שנודעו לי ע“פ מכתבי הכה”ג101 של השומרונים ועל פי דברי אתו, (כי היה פה לפני שבועיים). מחבר הספר הוא מרג’אן אלדנפי השומרוני הסוחר בשכם. האיש הזה למד עברית וקריאה וכתיבה בכתבנו האשורי משען יהודי, שהיתה חנותו כנגד חנותו, ושמו חיים ולוזינר. השומרוני הוא המשכיל שבהם, וכשהיו השומרונים צריכים לכתוב איזה מכתב בעברית (למשל לפני שש שנים בהיות המחלוקת בין יצחק הכהן ע"ד הכהונה הגדולה, ויעקב שלח מכתב עברי על ידי לעיתון הכרוניקל להכחיש דברי יצחק) היו פונים אליו, יען כי הוא קרא כנראה עם ר' חיים הנ"ל ספרים שונים בעברית, ויעקב הכהן סיפר לי, כי לפני שנים אחדות היה מרגאן מקבל עיתון עברי מדי שבוע בשבוע.

ר' חיים עזב את שכם…102 עשרים שנה, אך בכל זאת היו לו עוד דברים עם מרג’אן כפעם בפעם. ומרג’אן כאשר היה בא ליפו היה סר אליו. לפני שמונה שנים בערך בא האיש ירושלמה ומר לונץ התראה אתו ויבקשהו להשיג לו ספר מעניין של השומרונים להדפיסו בה“ירושלים”, אז הבטיחהו להביא לו מידידו השומרוני ספר יהושע שלהם בעברית ובכתב אשורי. אך באשר מר לונץ חפץ שלא ירמו אותו (!), ביקש שיכתוב הספר בשתי העתקות, כל עמוד יהיה נחלק לאורכו לשניים, בחלקו האחד יהיה כתוב באותיות שומרוניות ובשני באותיות עבריות. אחרי שני ירחים בערך הביא לו האיש את הספר ואמר לו, כי זה נעתק מכ“י עתיק ולכן לקח בעדו 60 פר'. הכ”י היה אז בידי.

אח“כ כשהייתי בשכם דיברתי עם הכה”ג השומרוני ושאלתיו אם יש להם ס' יהושע עברי, ויאמר לי, כי אין להם רק הערבי, ויהושע עברי אין אצלם. וכאשר אמרתי לו, כי לונץ הדפיס ס' כזה, ענני כי זה כתב שומרוני אחד שמו רגאן שאין לסמוך עליו, אך בכלל לא יכולתי להוציא דבר ברור מדבריו. ואת רגאן לא נתנוני לראות, כי הכהנים…103

ויען כי הדבר לא היה אז חשוב כ“כ בעיני, לא הוספתי לדבר על זה, רק ביקשתי את הכה”ג כי ישתדל לשלוח אלי נוסחה מהספר. אחרי ירחים אחדים שלח אלי נוסחה אחת בכתב ידו.

עתה נודעתי איך השיג את הנוסחה: בכתבי אליו שישלח לי נוסחה מהספר, דרשו בניו ממרגאן כי ישאילם את ספרו שחיבר. אך הוא מאן, ביראו פן יעתיקוהו להם. לאחרונה התרצה להשאילו אותם רק לילה אחד. והם לקחוהו וישבו כולם יחד וכל אחד העתיק כוראס104 אחד וככה העתיקוהו כולו בלילה אחד.

ומאז החלו לעשות העתקות ממנו ולמכרן לנוסעים מבלי הגיד להם מקורו ומה הוא. אך גם זאת לא אמרו לעולם כי עתיק הוא. וככה הגיע הספר גם ליד מר גאסטר.

ויותר מזה עשו:

הן ידעת כי יש להם ס' השלשלת, היא תולדות כהניהם. בספרם העתיק ישנם רק שמות הכה“ג ושאר כהנים…105 תרגם פנחס בן יצחק ודודו יעקב הכה”ג דברים רבים לעברית מס' אל־איאם106 עפ“י דורות הכהנים, וישלבו את הדברים האלה בתוך “ס' התולידה”. מרג’אן זה העתיק כל מה שכתבו הם והוסיף ע”ז דברים שתרגם מספרי תוארי107 הערבים והיה זה לס' דה"י, שהעתיק ר' חיים ולוזינר בכתבנו העברי האשכנזי, ובא ומכרו לנו לבית הספרים. ואנכי לקחתי את כתב היד אתי בנסעי לאירופה ור' אלקן אדלר קנהו מאתנו (ברווח של 5 פונט בעד בית הספרים) וילך וידפיסהו בשם Une nouvelle Chronique Samaritaine ובסופו, אם תתבונן, תמצא שם הכותב “אב־סכיה” (זהו השם השומרוני למרג’אן);

(ע“ד הספר הזה הנני אומר לכתוב מאמר ארוך וע”כ אבקשך לבלי פרסם לע"ע דברי אלה).

ובכן מה עשו הכהנים? הלכו והרכיבו שני הספרים: ספרו של מרג’אן – הוא ס' יהושע, וספר התולידה. בכל הנוספות שהוסיפו פינחס ויעקב הכהן (מבלי הנוספות של דה"י הכלליים של מרג’אן) וזה היה להם ל“ספר הימים נמצא בו דברי הימים מאז מובא יהושע בן נון אל ארץ כנען עד היום הזה”.

את הדבר הזה בעצמו היה חפץ כנראה מרג’אן בעצמו לעשות בהחלו למכור את ספרו ללונץ, ובשביל זה כתב הוא לראשונה את המלים הנ“ל בראש כתב־היד שמכר ללונץ, אך לא הספיק אז להעתיקו כולו, ואולי לא יכול לונץ לשלם לו יותר מהסך 60 פראנק ששילם לו כבר בעד החלק מהספר, וע”כ כתב לונץ בספרו ירושלים (1903, צד 130): “כי ע”כ אמרנו להוציא לאור את הפרשיות מהס' הזה, שכבר עלה בידנו להשיג העתקתם, ובמשך הזמן נשתדל להשיג את הפרשיות החסרות".

או אולי באמת עשה זאת ובכ“י שבידו הרכיב את הס' יהושע עם הספר שפרסם אדלר, והכהנים, בהעתיקם בלילה אחד את הספר, העתיקו מה שאין בידם, אך את השאר שבידם לא העתיקו כלל, וע”כ יש הבדל בין החלק השני הזה של הספר ובין נוסחת אדלר, כי בנוסחת אדלר ישנן גם הוספות מרג’אן.

בכל אופן זאת יודע הנני ברור, כי הדברים מאחרי ימי יהושע שבספר הזה אינם מעשי ידי מרג’אן כי אם של פינחס ויעקב (אולי הם רק של פינחס, ויעקב מייחס גם לעצמו חלק בעבודה זו שאיננה שלו), יען כי בהיותי בשכם, בעת שלא היה עוד ס' יהושע של מרג’אן בידם, הראני כבר יעקב את ספר התולידה עם כל ההוספות בעברית בכתב ידו מלפני זמן, אך אז עוד טרם נדפס ספרו של אדלר ולא יכולתי להשוותם. אך עתה השוויתים וראיתי, כי ספרו של אדלר מתאים לספרם, רק שבראשון ישנן נוספות של דה"י הכלליים, שהוסיף מרג’אן לבדו.

חושב הנני עוד לנסוע לשכם ולדבר עם מרג’אן בעצמו ולחקור אחרי כל פרטי הדברים. וע“כ הנני מבקשך שנית לבלי פרסם לע”ע דבר, שעוד טרם התברר כל צורכו.– – –


  1. הוא מרדכי־יואל סגל, שעבד ביקב בראשון־לציון.  ↩

  2. מזרחן וסופר עברי. נמנה עם ראשוני חובבי־ציון במערב איירופה.  ↩

  3. של “קרן מזכרת משה מונטיפיורי”.  ↩

  4. ישראל אברהמס.  ↩

  5. אלברט א. גולדסמיד.  ↩

  6. על הגן עיין בהערה 1 למכתב מס' 187.  ↩

  7. בעניין זה עיין במכתב מס' 188.  ↩

  8. בעניין זה עיין במכתבים מס' 186, 187.  ↩

  9. “העומר”, קובץ ספרותי מדעי מוצא בארץ־ישראל. הכרך הראשון, שיצא לאור בשנת תרס“ז, נערך על־ידי ש. בן־ציון ודוד ילין. מאמרו של ד. ילין על השומרונים נדפס רק בחוברת א‘ של כרך ב’, שהופיעה בתשרי תרס”ט ונערכה על־ידי ש. בן־ציון בהשתתפותו של ד. ילין.  ↩

  10. ד"ר שמעון ענטין. עלה ארצה בשנת 1901. עד שנת 1905 עבד בראשון־לציון.  ↩

  11. בספר־ההעתקים קשה לקרוא. המלים בסוגריים הן לפי השערה. הנקודות באות במקום שאי־אפשר לגמרי לקרוא.  ↩

  12. בית־הספרים הכללי לישראל בירושלים.  ↩

  13. אליעזר בן־יהודה.  ↩

  14. ליאון סיימון, אחד הציונים הראשונים באנגליה, ממעריציו של אחד־העם. נולד בשנת 1881.  ↩

  15. Jewish Quarterly Review  ↩

  16. Revue des Etudes Juives  ↩

  17. פסל, עלה ארצה בשנת 1906 ויסד בירושלים את בית־הספר לאמנות “בצלאל” בירושלים.  ↩

  18. על האגודות “ארץ ישראל” ו“ארץ־אבות” בירושלים עיין במכתבים מס' 203־202.  ↩

  19. ישראל אהרני, זואולוג. מורה בבית־הספר לאמנות“בצלאל”.  ↩

  20. “טריטוריאליסט”, בניגוד ל“ציוני ציון” שדגלו רק בארץ־ישראל כפתרון לבעייה הלאומית.  ↩

  21. יליד ירולשלים. הסב אחר־כך את שמו לשם עברי: כספי.  ↩

  22. מלה שאי־אפשר לקרוא אותה בהעתק.  ↩

  23. מלה שאי־אפשר לקרוא אותה בהעתק.  ↩

  24. יהושע אייזנשטאדט־ברזלי, מראשי “ציוני ציון” בארץ־ישראל. משנת 1904 עבד בבאנק אפ"ק.  ↩

  25. על אוגודות אלו עיין במכתב מס' 202.  ↩

  26. כאן מלה מטושטשת בספר־ההעתקים.  ↩

  27. כאן חמש מלים מטושטשות.  ↩

  28. הוועידה המכוננת של ההסתדרות “עבריה”, שמטרתה היתה “תחיית הלשון העברית בפי העם העברי” ושהתקשרה עם 52 אגודות עבריות בארצות שונות, התכנסה בהאג ביום א' באלול תרס"ז, ימים אחדים לפי הקונגרס הציוני השמיני.  ↩

  29. מחנך, ממייסדי הגמנסיה העברית “הרצליה” ביפו־תל־אביב.  ↩

  30. זאב סמילנסקי, מורה, חקלאי ברחובות וסופר.  ↩

  31. מאיר וילקנסקי, עלה ארצה בשנת 1904. פועל חקלאי, סופר.  ↩

  32. יעקב כהן היה יושב־ראש הלשכה של מרכז “עבריה” בברן, שארגנה את הוועידה בהאג.  ↩

  33. הרופא ד"ר אהרן־מאיר מזיא עלה ארצה בשנת 1889. בירושלים משנת 1902. עסק גם בחקר השפה העברית ובמיוחד במינוח בתחום הרפואי. היה ממייסדי ועד הלשון העברית.  ↩

  34. יליד ירושלים (נולד בשנת תרכ"ט), התישב בפתח־תקוה ועבד כחקלאי. שימש אח“כ כמורה ומשנת 1904 כפקיד בבנק אפ”ק. פרסם מחקרים ומאמרים. היה חבר ועד הלשון.  ↩

  35. חיים־אריה זוטא, מורה ומחנך עברי, מראשוני המורים ברוסיה לפי שיטת עברית־בעברית. משנת 1904 בארץ־ישראל.  ↩

  36. עלה ארצה בשנת תרנ"ז. מדקדק, משורר ומורה ברחובות.  ↩

  37. יהושע אייזנשטאדט־ברזלי וא. מ. לונץ.  ↩

  38. עליו עיין בהערה 4 למכתב מס' 198. בשנת 1909 ערך, יחד עם האררי סאקר, את כתב העת Zionist Banner.  ↩

  39. סופר וחקלאי ברחובות. עלה ארצה בשנת 1890.  ↩

  40. בעניין זה עיין במכתבים מס' 205־204.  ↩

  41. עיין במכתב מס' 197.  ↩

  42. יוסף לופו, מנהל בית־הספר החקלאי “מקווה־ישראל”. על “גן מונטפיורי” עיין במכתב מס' 187.  ↩

  43. הוצאת הספרים, שנוסדה על־ידי אגודת המורים בארץ־ישראל.  ↩

  44. ד. ילין עסק בבעיית המבטא והכתיב. בשנת תרס“ה נדפסה בירושלים הרצאתו באסיפה הכללית השניה של אגודת המורים בארץ־ישראל, שהתאספה בגדרה בחודש אלול תרס”ד. נושא ההרצאה היה “המבטא והכתיב בעברית”. 52 עמודים.  ↩

  45. אחר דרישת שלומו הטוב.  ↩

  46. הד“ר פאול נתן (נולד בשנת 1857), היה פעיל במפלגות הליברליות בגרמניה, חבר המועצה של עיריית ברלין, מעורכי עיתון ליברלי ומראשי הלוחמים באנטישמיות. ממייסדי ”חברת העזרה של יהודי גרמניה“, שהוקמה בשנת 1901 לשם קידום התפתחותם של היהודים (“האחים לדת”) בעיקר בקרב יהודי אסיה ומזרח־אירופה. הד”ר נתן היה ממלא־מקום היושב־ראש של החברה ומנהלה הכללי. הוא בא אז בפעם הראשונה לביקור בארץ־ישראל.  ↩

  47. עליו עיין במכתב מס‘ 148. הפרופ’ מיטבוך השתתף בפעולות “חברת העזרה של יהודי גרמניה”.  ↩

  48. אפרים כהן־רייס.  ↩

  49. הד“ר יוסף קארלבך היה לפני כן מורה בבית־המדרש למורים בירושלים. מיסודה של ”חברת העזרה של יהודי גרמניה". עם שובו לגרמניה בשנת 1907 היה חבר בחברה זו.  ↩

  50. מרדכי אדלמן.  ↩

  51. בנו של ד. ילין.  ↩

  52. ישעיה פרס.  ↩

  53. ספר “משנת המידות” מאת אברהם ב“ר חייא הנשיא, ספר הנדסה עברי ראשון, תורגם ע”י צבי־הרמן שפירא לגרמנית עם באורים ומבוא ממנו, לייפציג 1880־1879.  ↩

  54. השם נכתב בערבית.  ↩

  55. שם הספר נכתב בערבית.  ↩

  56. ר' סעדיה גאון.  ↩

  57. ודורש שלומך.  ↩

  58. חברת העזרה של יהודי גרמניה.  ↩

  59. “כל ישראל חברים”.  ↩

  60. ברכת המזון.  ↩

  61. ביפו, נוסד בשנת תרס“ד כ”חדר מתוקן" על־ידי חוגים דתיים מתקדמים.  ↩

  62. “תכנית לימודים אידיאלית”.(בגרמנית)  ↩

  63. חברת העזרה של יהודי גרמניה.  ↩

  64. הד“ר זיגפריד רוטנברג, מורה למתמטיקה ומדעי הטבע בבית־המדרש למורים מיסודה של ”חברת העזרה ליהודי גרמניה".  ↩

  65. הד“ר עמנואל בנצינגר, גרמני נוצרי, היה חוקר תנ”ך וארכיאולוג.  ↩

  66. פיליפ וורסט, גרמני תושב ירושלים, מורה ללימודי הטבע.  ↩

  67. בגרמנית: נימוס.  ↩

  68. הוועד המרכזי בפראנקפורט דמיין של הסתדרות “המזרחי”.  ↩

  69. הכוונה בוודאי לאליהו ספיר.  ↩

  70. מורה, עיין עליו במכתב מס' 214.  ↩

  71. אלכסנדר־זיסקינד רבינוביץ, מורה וסופר.  ↩

  72. אפרים כהן־רייס.  ↩

  73. היה חבר הוועד המרכזי בפראנקפורט דמיין של הסתדרות “המזרחי”.  ↩

  74. חברת העזרה של יהודי גרמניה.  ↩

  75. הכוונה לר' יעקב־דוד בעל “חידושי רידב”ז“ על התלמוד הירושלמי, שהיה לפנים רב בסלוצק. התלמיד הירושלמי כם חידושיו נדפס בפיוטרקוב בשנים תרנ”ח־תר"ס.  ↩

  76. המכתב מס' 215.  ↩

  77. אפרים כהן־רייס.  ↩

  78. מורה, עיין עליו במכתב מס' 215.  ↩

  79. עיין עליו במכתב מס' 215.  ↩

  80. אליעזר בן־יהודה.  ↩

  81. י.מ.פינס.  ↩

  82. המכתב מס' 217.  ↩

  83. ישעיה פרס.  ↩

  84. אפרים כהן.  ↩

  85. ישעיה פרס.  ↩

  86. יהודה האלברשטטר. יליד ירושלים שלמד בבית־המדרש למורים בקלן, היה לפני כן מורה בבית־המדרש למורים בירושלים ובשנת תרס"ו עבר לעבוד כמורה ראשי בבית־הספר ביפו.  ↩

  87. אליהו ספיר.  ↩

  88. בעניין זה עיין במכתב מס' 216.  ↩

  89. ישראל אברהמס הביא במאמרו על הצורך באוניברסיטה בירושלים חוות דעת של אישים, רבנים, סופרים ועסקנים. ד. ילין רצה אחר־כך גם הוא לחוות את דעתו (עיין במכתב הבא, מס' 221), אולם מאמרו לא נדפס. עיין גם בהערה 8 למכתב מס' 251.  ↩

  90. בעניין זה עיין בהערה למכתב הקודם.  ↩

  91. כאן באה מלה שאי־אפשר לקרוא אותה בספר ההעתקים.  ↩

  92. יעקב ניימן, מורה בבית־הספר ברחובות, מחניכי בית־המדרש למורים בירושלים.  ↩

  93. השווה לנאמר בעניין בית־הספר ברחובות במכתב מס' 211.  ↩

  94. אברהם־יצחק יאגולניצר (גולני). עלה ארצה בראשית שנת תרס"ח.  ↩

  95. שם הספר נכתב בערבית. בעניין זה עיין במכתב מס' 213.  ↩

  96. גם מלה זו נכתבה בערבית.  ↩

  97. משה סמילנסקי.  ↩

  98. חובבי־ציון.  ↩

  99. זאב סמילנסקי. מדובר במאמרו של ז“ס ”הישוב העברי ביפו“, שנדפס כהוספה ל”העומר", כרך א'. צוקרמן־המדפיס שמואל הלוי צוקרמן.  ↩

  100. המאמר של הד“ר מ. גאסטר נדפס ב־Times בגליון מיום ה־9 ביוני 1908. הג'ואיש קרוניקל הביא את הידיעה בגליונו מיום ה־12 ביוני תחת הכותרת ”תגלית חשובה של ה“חכם”".  ↩

  101. הכהן הגדול.  ↩

  102. כאן מלים מטושטשות בספר־ההעתקים של מכתבי ד. ילין.  ↩

  103. מטושטש בס' ההעתקים.  ↩

  104. קונטרס.  ↩

  105. מטושטש בס' ההעתקים.  ↩

  106. שם הספר נכתב בערבית.  ↩

  107. מטושטש בס' ההעתקים.  ↩