לדידי סופר המופת פירושו סופר מושלם בצורה ובתוכן, שדרך כתיבתו, ליטוש סגנונו, אף תכניו וכלל סממניו, ראויים לשמש מופת לאחרים כיצד לא לכתוב, כלומר, כיצד לא לנסות את כוחם בעשיה כמתכנתו. הטעם פשוט. פלוני המושלם כבר מיצה כמעט את כל האפשרויות של מהלך מסוים, מכל מקום הוריד את קרום השמנת, ולא הניח לבאים אחריו אלא את מעט הכותח או מי־חלב. ואם כי נכון הוא שדברי הגדולים משולים ליין חזק, שאפילו מוהלים אותו במים עדיין עומד בו טעמו במקצת, איני מבין בכל זאת הכיצד אפשר לחנך דורות אמנים על חקוי לקדמונים. ומופלא ביותר שכל כך הרבה הפליגו בשבח התלמידים היוצקים מים על יד רבותיהם הגדולים. מים! מים! באמת אמרו: העובר על יד מפלי־מים אל יקרא שיש־שיש. משיירים ומפירורים של רב אין עושים לחם הפנים ואין מתקבל כלל על הדעת שאפשר להתעשר מפסלתם של לוחות. אכן, רק על פי איזה הגיון משובש נתרווחה הדעה שסופרי המופת עשויים ללמד אחרים כיצד לכתוב ולא כיצד לא לכתוב.

לא זו אף זו. איזהו סופר המופת? זה שאי אפשר כלל לחקותו הואיל והוא עצמו מצניע לכת, כלומר, עובד בצנעה, שם לו הסתר־פנים ומחביא את סממניו שלא יבואו שאינם ראויים לכך לזייף את המטבע שלו. לא די שאינו פותח את בית היוצר שלו לפני סקרנים, הוא גם מטשטש את העקבות אליו שלא ידרכו בשביליו שנסללו כה קשה לשימושו הפרטי בלבד. הרי הוא מחמיר גם על עצמו שלא לדשדש יותר מדאי בשביליו שלו ושלא להפוך את מטבעותיו לאסימונים. מי שיש לו באמת יין מקפיד שיהיה יין משומר לבל יבואו אחרים למהלו במים שאין להם סוף. ולכך אולי נתכוון גם אבטליון במאמר: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחיבו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל. בלשוננו: אמנים הזהרו בסממניכם שלא תרבו העויות הניתנות לחקוי על נקלה, שהרי תלמידיכם עתידים להיות אפיגונים גמורים ונמצא שם האמנות מתחלל.

דוקו ותמצאו שאין מחקים כלל את שקספיר וטולסטוי, לא רק משום גדלותם, אלא גם מחמת פרוכת המסתורין הפרושה על בית היוצר שלהם. ובתחום ספרות ישראל אין לחקות סממני ברדיצ’בסקי ואחד־העם מאחר שסוד קסמם טמון וגנוז במעמקים שאין לרבים כל גישה לשם. אבל מחקים הרבה את בעלי הכשרונות שאינם בוחלים בסממנים חיצוניים, בהעויות מחקים את הנוסח שבסגנונם ולא הסגנון עצמו. מוסר השכל, סופרים: לא תעשו לכם פסלים ודפוסים בבטוי ובצורה בתוכן ובסגנון. הזהרו מנוסח.