אֲנִי בּוֹחֵן כִּוּוּן הָרוּחַ

עַל־פִּי נִדְנוּד אָמִיר נֶחְרָד;

סַקְרָן סוֹפֵר כּוֹכְבֵי הָעֶרֶב,

אוּלַי אָסַף נָגְהוֹ אֶחָד.

מַה לִּי נְתִיב מַשַּׁב־הָרוּחַ,

כּוֹכָב סוּמָא שֶׁנִּסְתַּלֵּק?

לִבִּי אֵלַיִךְ, אַחֲרַיִךְ,

וּבִלְעָדַיִךְ – שַׁחַר רֵיק.