כְּשֶׁאֵינֵךְ, אֲנִי חוֹרֵז

שִׁירִים, שִׁירִים, שִׁירִים.

בְּנוֹכְחוּתֵךְ הֵם עַם לוֹעֵז,

אִלְּמִים וַעֲרִירִים.

אוּלָם לִבִּי, שִׁכּוֹר זָקֵן,

מַה־לּוֹ לַנֶּעְדָּרִים?

נְשִׁיקָתֵךְ לְאִישׁ מִסְכֵּן –

הַטּוֹב שֶׁבַּזְּמָרִים.