אוֹתָהּ גָּלַף אָמָּן גָּדוֹל,

אִם־כִּי בְּחִפָּזוֹן.

הוּא לֹא הִקְפִּיד עַל דָּא וְהָא –

שִׁכּוֹר מֵהָרַעְיוֹן.

עֵינַיִם, מֵצַח וְגִזְרָה,

חָזֶה מוּרָם בְּלִי־מֹרֶךְ –

הַשְּׁאָר זוּטוֹת וַהֲבָלִים,

כַּדַּאי אֵינֶנּוּ טֹרַח.

אוּלָם אוֹתָךְ פָּסַל פֶּדַּנְט:

כָּל אֶצְבַּע מְחֻטֶּבֶת!

הָאֹזֶן, הַסַּנְטֵר, הָעוֹר,

הָרֶגֶל הַמְשֻׁנְהֶבֶת!

בְּמַעֲשֶׂה אָמָּן חוֹשֵׁב

חָשַׁקְתִּי וּבְמָעוּף;

יֵשׁ שְׁתַּיִם נְקִישׁוֹת מִכְחוֹל

צוֹפְנוֹת קִרְבָּן כָּל־טוּב.