וַיְהִי חֲצוֹת־לַיְלָה עַל פְּנֵי רַחֲבֵי־מַיִם,
מַקְהֵלַת הַמְּנַגְּנִים בַּסְּפִינָה דָמָמָה.
הַנּוֹסְעִים – בַּקִּנִּים, וּבְלֹבֶן־קַרְנַיִם
מִאירָה הַלְּבָנָה עִיר־שָׁטָה בַשְּׁמָמָה.
חֲרִישִׁית אוֹרֶגֶת בַּכֶּסֶף, כִּמְכִינָה
חִוֶּרֶת־הַפָּנִים תַּכְרִיכִים לַסְּפִינָה.
הַקְּבַרְנִיט, אַל תִּבְטַח בַּתְּהוֹם! אַל תִּישָׁנָה!
הַקְּבַרְנִיט לְרֶגַע נָם שְׁנָתוֹ הַקְּצָרָה,
וְצָף שָׁם בְּמֶרְחַק־הַיָּם לְאוֹר־הַלְּבָנָה
הַר־קֶרַח, וְאוֹרֵב בַּדְּמָמָה הַקָּרָה…
הַסְּפִינָה, מוּאֶרֶת, אַדִּירָה, בּוֹטַחַת.
לָהּ דֶּרֶךְ תְּפַלֵּס, כָּעִוֵּר, אֶל פַּחַת.
חֲבָט! – עוֹג־הַקֶּרַח בָּהּ שָׁלַח אֶת שִׁנּוֹ
וַיִּגְדַּע קְצֵה קַרְנָהּ, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ.
וַיִּז כַּבִּיר גַּל… קְבַרְנִיט עֵר – הִנֵּה הִנּוֹ!
הַנּוֹסְעִים, הֵם רָגְזוּ אִישׁ־אִישׁ מֵחֲלוֹמוֹ
בִּזְרוֹעוֹת מַחֲמַדָּיו בְּשַׁלְוַת־הַלַּיְלָה…
אֻמְלָלִים, אַל תֵּצְאוּ: הַמָּוֶת לְמַעֲלָה!
עַל מִכְסֵה הַסְּפִינָה חִישׁ עוֹלִים וּבָאִים
אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף… וְכִילָדִים
יַבִּיטוּ מִסָּבִיב, חֲרֵדִים־מִשְׁתָּאִים:
מֶה הָיָה? וּצְפוּפִים יַעַמְדוּ, נִצְמָדִים…
הַסְּפִינָה עַל שִׁבְרָהּ, כַּחָּיה רֻטָּשָׁה,
צוֹרַחַת, פּוֹלַחַת תְּהוֹם־לַיְלָה נוֹאָשָׁה.
וּפִתְאֹם שׁוּב נַחְשׁוֹל עַל טַרְפּוֹ הִשְׂתָּעֵר,
וּבְעֹז־מִשְׁנֶה טִלְטֵל הַסְּפִינָה פְּרִיץ־יַמִּים.
כְּבָר כָּבָה חַשְׁמַל, מְכוֹנוֹת הָיוּ לְבָעֵר,
וְקוֹלוֹת־הַסְּפִינָה אַט הוֹלְכִים וּנְדַמִּים…
לְקוֹל־פְּחָדִים בָּאֹפֶל אִישׁ־אִישׁ סָמַר בְּשָׂרוֹ.
שָׁם נַעַר שְׁחוֹר־קְוֻצּוֹת – שָׂב הָפַךְ שְׂעָרוֹ.
צָו נִתַּן: “לַסִּירוֹת – הַטַּף וְהַנָּשִׁים!”
וַתָּקָם בִּן־רֶגַע מְהוּמָה, מְבוּכָה:
שְׁבִיב־תִּקְוָה שׁוּב דּוֹלֵק בִּלְבָבוֹת נוֹאָשִׁים,
אִישׁ נִגָשׁ בְּאָחִיו: הַסִּירָה הַבְּרוּכָה!
הוֹי רַחֲמִים, רַחֲמִים, בְּנוֹת־הָאוֹקְיָנוֹס,
שָׂאוּנוּ מִכַּאן עַל כַּנְפֵיכֶן הַלְּבָנוֹת!
וּבְזַעֲוַת־צְוָחוֹת הַנָּשִׁים, תִּינוֹקוֹת
לַסִּירוֹת הַפּוֹדוֹת מִמָּוֶת יִנְהָרוּ;
נְשִׁיקוֹת לְאַחִים וּבְעָלִים, הַבּוֹקְעוֹת
שָׁמַיִם – וּפְנֵי אַחִים, בְּעָלִים שָׁחָרוּ…
“חֲיוּ־שָׁלוֹם!” – לַדְּבָרִים אִישׁ־אִישׁ סָמַר בְּשָׂרוֹ.
הַנַּעַר הַשָּׂב – מִשְׁנֵה־שֵׂיבָה בִשְׂעָרוֹ.
רַק אַחַת בְּיַרְכְּתֵי־הַסְּפִינָה, בַּפִּנָּה
בִּזְרוֹעוֹת־אַהֲבָתָהּ חוֹבֶקֶת אֶת בַּעֲלָהּ,
לֹא תַרְפֶּה מִמֶּנּוּ; כְּיַלְדָה עֲדִינָה,
וּזְקוּפָה כְמַלְכָּה, שׁוֹקֶטֶת וְנַעֲלָה…
בְּכֶסֶף־שַׂעֲרוֹתָם תְּסַלְסֵל הָרוּחַ –
בִּרְכַּת עוֹלָם־בָּא כְּבָר עֲלֵיהֶם תָּנוּחַ…
"לְכִי, נַפְשִׁי, וַחֲיִי… עֶשְׂרִים שָׁנָה חֲנַנְתִּנִי
אַהֲבָתֵךְ, מִיתָתִי לִי יַמְתִּיק זִכְרוֹנָה…
לְכִי לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, אִם אַךְ אֲהַבְתִּנִי,
לְכִי נָא, וּשְׁקִי לִי עוֹד פַּעַם אַחֲרוֹנָה…
בָּנֵינוּ מְחַכִּים לָךְ, חוּשִׁי בְעוֹד מוֹעֵד:
הוֹי, פֶּן תְּאַחֲרִי – לִבִּי בִי רוֹעֵד!"…
אַךְ דּוּמָם חוֹבֶקֶת הָאִשָּׁה וַחֲבוּקָה,
וְיַחַד שִׂפְתוֹתָם בְּלִי קוֹל יִתְלַכָּדוּ.
בִּנְשִׁיקָה עוֹד אַחַת אַחֲרוֹנָה, אֲרֻכָּה
הִתְלַכְּדוּ, הִתְאַחֲדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ…
אִישׁ עָבַר עֲלֵיהֶם בִּתְנוּעָה מְהִירָה,
אִישׁ עָטוּף בְּסָדִין הִתְגַּנֵּב לְסִירָה.
וְלִבְנַת מִפְרָשִׂים הַסִּירָה כְּבָר תָּשׁוּט.
הָאִישׁ נָשָׂא עֵינָיו, אָז רָאָה וְחָוָר:
הַשְּׁנַיִם הַחֲבוּקִים – הַדָּבָר כֹּה פָּשׁוּט,
הַמַּחֲזֶה כֹּה נִשְׂגָב… עוֹד רֶגַע – וְעָבָר…
שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן לִרְוָחָה נִפְתָּחִים.
רוּחַ לוֹחֶשֶׁת אֶת בִּרְכַּת־הַנְּצָחִים.
יולי, 1912.