לוגו
מוֹת־יַעֲקֹב
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לב.נ. סילקינר.


לֹא עֵץ־תַּפּוּחַ זָקֵן כָּרַע, חֲלַל־הַסַּעַר,

בְּעוֹד טוֹבְלָה בְּשֶׁלֶג־זִיו צַמַּרְתּוֹ הַפּוֹרַחַת –

אָבִינּו יַעֲקֹב הוּא, עַל עֶרֶשׂ־דָּוְיוֹ נוֹפֵל,

וּזְקָנוֹ כֶסֶף יוֹרֵד לוֹ עַד בִּרְכָּיו.

כְּבָר חָלָה מַחֲלָה, לָהּ אֵין מַרְפֵּא: חֳלִי הַזִּקְנָה,

וּכְמִסְפַּר שַׂעֲרוֹת־זְקָנוֹ מִסְפַּר יָמָיו עָבָרוּ.

וְלִמְרַאשׁוֹתָיו עוֹמֵד יוֹסֵף, בְּנוֹ הַנֶּאֱמָן, –

כְּאֶרֶז רַךְ מִתַּמֵּר מִן הַקָּבֶר.

אָז יָרִים אָב גַּבִּינָיו, כָּבְדוּ מִנִּי זֹקֶן,

וְכָל הָעוֹלָם כְּמוֹ בֶעָנָן צָף וְעוֹבֵר;

וּפְלִיטֵי קוֹל וָמַרְאֶה, בָּא מִמֶּרְחַק חַיָּיו,

כְּעַנְנֵי־כֶסֶף צָפִים בַּשָּׁמָיִם.

וְאַלְפֵי יָמִים עוֹבְרִים, שְׁחוֹרִים וַאֲבֵלִים

עַל אָבְדַן בֵּן, וּכְתֹנֶת־פַּסִּים טְבוּלַת־דָּמִים

בְּלִי לָשׁוֹן קוֹבְלָה יוֹם וָלַיְלָה: “אַבָּא! אַבָּא!” –

וְשׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ הָדְלְקָה עַל רֹאשׁוֹ.

אָז יִשָּׂא עֵינָיו אַט אֶל יוֹסֵף: הוּא – הַאֻמְנָם?

וְשָׂם עַל רֹאשׁ בְּנוֹ יָד רוֹעֶדֶת לְבָרְכֵהוּ…

וּפְלִיטֵי קוֹל וָמַרְאֶה, בָּא מִמֶּרְחַק חַיָּיו,

כְּעַנְנֵי־כֶסֶף צָפִים בַּשָּׁמָיִם:

נַפְתּוּלֵי־חַיִּים, עִם גִּלּוּיֵי־שְׁכִינָה קְדוֹשִׁים,

מַשְׂטֵמַת אָחִיו צוֹרֲרוֹ וְאַהֲבַת־אִמּוֹ

וּתְפִלַּת־גַּעְגּוּעֶיהָ, וְשַׁדְמוֹת לָבָן דּוֹדוֹ

בְּאַלְפֵי נְגֹהוֹת אוֹר וּצְללים…

וּדְמוּת תְּרַפְרֵף – רָחֲפוּ בַגִּיל עַצְמוֹתָיו:

הֲמָצָא צְבִי אַיֶּלֶת־נְעוּרָיו עַל אֲפִיקִים

וְהוּא נוֹאַשׁ כְּבָר מִמֶּנֶּהּ, אַחֲרֵי רָחֲקָה? – רָחֵל,

בְּזֵר־פִּרְחֵי נְעוּרֶיהָ, לוֹ צוֹחֶקֶת!…

בִּסְפִינַת עַנְנֵי־הַכֶּסֶף אַט הִיא שָׁטָה,

כִּדְרוֹר אֵליָו יוֹרֶדֶת צְחוֹרָה, פְּשׁוּטַת־צַוָּאר –

הִנֶּהָ!.. שְׁלַח יָד בְּלֵב דּוֹפֵק – וְהִיא מִתְחַמְּקָה,

אַט שִׂפְתֵי־שׁוֹשָׁן צוֹחֲקוֹת צְחוֹק חֲרִישִׁי.

לֹא מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, נְכָדָיו הָאֲהוּבִים,

בְּצִיצֵי־צְחוֹר זֶה עַתָּה קִשְּׁטוּ אֶת מְרַאשׁוֹתָיו –

בִּצְחוֹק חֲרִישִׁי רָחֵל זוֹרְקָה, מְלוֹא־חָפְנֶיהָ,

פְּרָחֶיהָ הַחֲוַרְוָרִים לוֹ בְּפָנָיו…

מֵהֵיכַן שֶׁפַע־פְּרָחִים זֶה? – מִיַּלְקוּט־רוֹעִים

הֶחָגוּר לָהּ מֵעַל לִכְתֹנֶת־כִּתָּן, הוֹלְמָה

קוֹמָתָהּ, קוֹמַת־תָּמָר, כַּהֲלוֹם הַשְּׁקָלִים,

מְטִילֵי־כֶסֶף, זֶפֶת קְוֻצּוֹתֶיהָ…

וְשׁוּב פְּנֵי עֶלֶם לוֹ אַדְמוֹנִי, יְפֵה־עֵינַיִם,

לָשׁוּט בָּאָרֶץ יוֹצֵא וְיָדָיו פְּרוּשׂוֹת לְכָבְשָׁהּ

וּלְקַפְּלָה תַּחַת רַגְלָיו… וְעוֹד לוֹ חֲלוֹם־הַחֲלוֹמוֹת

חֲלוֹם לֵב תָּם, מִתְבּוֹדֵד בָּאָהֳלִים:

יֵשׁ נַעֲרָה בַמֶּרְחַקִּים, שָׁם לְאוֹר־כּוֹכָבִים

לוֹ תֵצֵא נַפְשָׁהּ כְּשֵׂאתוֹ נַפְשׁוֹ הוּא אֵלֶיהָ;

שְׁחַרְחוֹרָה הִיא וְנָאוָה; עַל הַבְּאֵר, בֵּין צֹאנָהּ,

יוֹם־יוֹם, הַחֲבִיבָה, יוֹשְׁבָה שָׁם וּמְצַפָּה.

וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה לוֹחֵשׁ: "הוֹי, הֲזוֹכֵר אַתָּה?

הֲזוֹכֵר?…" – כֵּן, בַּת־אוֹר, הַכֹּל, הַכֹּל זָכַרְתִּי!

זָכַרְתִּי בְאֵר, וְאֵשֶׁל, וְצִפְצוּף בִּרְכַּת־צִפּוֹר,

וְרוֹעִים חֲבִיבִים וּבְשׂוֹרָתָם: “חָרָן”;

זָכַרְתִּי עֲדָרַיִךְ, בְּנֵי־הַצֹּאן, וָאֹהַב

עַד מָוֶת זִכְרוֹן טִלְאֵי־חֵן וּנְקֻדּוֹת־כֶּסֶף

עַל מִצְחָם – כִּי רִאשׁוֹנָה, רָחֵל, אַתְּ נִרְאֵית לִי

בֵינֵיהֶם, וָאִכָּוֶה שָׁם בְּעֵינָיִךְ.

זָכַרְתִּי מֶתֶק לַחֲשֵׁךְ לְאוֹר־כּוֹכָבִים –

כּוֹכָבִים טוֹבֵי־עַיִן – וְצַחֲקֵךְ עַל הַגָּדִישׁ,

בִּנְפוֻל הַטַּל וּבְהַרְטִיב גְּדִישׁ־הַשַּׁחַת,

מְלוֹנֵנוּ הָרֵיחָנִי, בִרְכַּת־טְלָלִים;

וּבְטָבְעִי בְעֵינַיִךְ, עָמְקוּ מִשְּׁמֵי־סִיוָן,

טִבַּעְתִּי זִכְרוֹן שְׂנוּאָה, אֵשֶׁת־חֹק, בִּתְהוֹמָן –

וַיְהִי לִי כְמוֹ לֹא זָמִיר קָרוֹב שָׁר בַּחוֹרְשָׁה,

וַיְהִי כְמוֹ יָשַׁב זָמִיר לִי בְנַפְשִׁי.

וְשָׁנִים עָבְרוּ, הָיוּ לִי כִרְגָעִים מִסְפָּר

בְּאַהֲבָתִי אוֹתֵךְ… רָחֵל, חֲלוֹם חָלַמְתִּי:

לְאַרְצִי וּלְמוֹלַדְתִּי עִם בֵּיתִי אָשׁוּב

וְהֵבֵאתִיךְ בֵּיתָה אָבִי, פְּנִינַת־חַיַּי;

וּבֵרְכוּ הוֹרַי, נוֹגְהֵי־שֵׂיבָה, אשֶׁר בְּנָם,

עִם אֵל וְגוֹרָל שָׂרָה רַב־עֱנוּת וַיּוּכָל;

וּבֵרֵךְ, מֵצֵל, אֵשֶׁל־אַבְרָהָם אָשְׁרֵנוּ

הַשָּׁלֵם תַּחַת כּוֹכְבֵי־הַמּוֹלֶדֶת…

לִרְוָחָה עֵינָיו נִפְקְחוּ – חֲזוֹן־בַּלָּהוֹת,

מְרַפְרֵף בָּאֲוִיר, וְצִוְחַת “קְרַע!” מְרֻסָּקָה!…

הֲמַשָּׁק לְכַנְפֵי־מָוֶת הוּא? – שִׂפְתוֹתָיו דּוֹלְקוֹת

אֲחוּזוֹת־הַקַּדַּחַת, רְתֵת תִּלְחַשְׁנָה:

"וַאֲנִי בְבֹאִי מֵאֲרָם, בַּדֶּרֶךְ,

"בְּעוֹד כִּבְרַת־אֶרֶץ אַךְ לָבוֹא אֶל נְאוֹת־מְנוּחָה,

"בְּאֶרֶץ־כְּנַעַן מֵתָה עָלַי רָחֵל – מֵתָה –

“וּבְמָצְאִי אַרְצִי, יִקְרַת־חַיַּי אָבְדָה”…

לִרְוָחָה עֵינָיו נִפְקְחוּ – וּבְגַלְגַּל סוֹבֵב,

כַּמּוֹץ בָּרוּחַ, נִשָּׂא לְעֵינָיו בַּקַּדַּחַת

כָּל זֶה הַשְּׁאָר: נַפְתּוּלֵי־חַיִּים, פַּכִּים קְטַנִים,

וּבָנִים, וְצַעַר־בָּנִים עִם שִׂמְחוֹתָם…

וּבְעַנְנֵי־הַכֶּסֶף יְחִידָתוֹ שָׁטָה,

נְּגֹהוֹת שְׁכִינַת־אֵל עַל רֹאשָׁהּ כְּזֵר־הַוֶּרֶד

שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה, וּבְרַחֲמֵי אֵל וְאִשָּׁה

עַל יָדוֹ צָנְחָה – פְּנִינַת־אוֹר – דִּמְעָתָהּ…

אָז יִשְׁלַח יָד לִקְרָאתָהּ וְהֵרִים רֹאשׁוֹ דוּמָם;

וּלְעֵינָיו, מְלֵאוֹת דֶּמַע, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם

וְכָל בָּנָיו כִּבְנֵי־כְפִירִים סְבִיבוֹ – וְהֵיכָן רָחֵל?

וּמַה־לָּהֶם וְלוֹ, וְהֵם לֹא רָחֵל?…

אָז יִשְׁלַח יָד לְבָרְכָם – וִיחִידָתוֹ שָׁטָה

בִּסְפִינַת עַנְנֵי־הַכֶּסֶף… וְכַהֲתִימוֹ,

הִתְקָרְבָה אַט, וַיַּעַל אֶל תּוֹךְ סְפִינַת־כַּסְפָּהּ –

הַס, כֹּל! צְחוֹק־אשֶׁר נִשְׁמַע וְשִׁיר־מַלְאָכִים…

1912