כֶּלֶא…בֵּית־אֲבָנִים…
אֵלָיו לַשָּׁוְא יְנֻפְּצוּ אוֹרוֹת־הָעֲדָנִים:
לֹא יוּכְלוּ חַמֵּם אֶת קָרָתוֹ הַזּוֹעֶמֶת,
לֹא יוּכְלוּ שַׂמַּח אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ הַמְּאַיֶּמֶת!
כֶּלֶא…בֵּית־אֲבָנִים…
בְּתוֹכֵנוּ אָיֹם הוּא בְּכָל הָעִדָּנִים —
אַךְ בְּתוֹר הַגִּיל וְהַפְּרִיחָה לֹא רָאִיתִי נוֹרָא
מִנִּי מִפְלֶצֶת־אֶבֶן זֹאת הַשְּׁחוֹרָה!…
1914.