הִיא אִתִּי גָדָלָה מֵרֵאשִׁית יַלְדוּתִי —

וַתְּהִי לִי בַת־גִּילִי, וַתְּהִי לִי כִרְעוּתִי.

עַל כַּף־עָב רְכוּבָה, וּקְוֻצּוֹת לָהּ זָהָב, —

רְאִיתִיהָ, וְלִבִּי כָאוֹר אוֹתָהּ אָהָב.

וָאֹהַב הִתְפַּרְקֵד בַּגַּן בַּעֲבוּרָהּ,

וְהָעֵף אֶת עֵינַי בְּרוֹם תְּכֵלֶת הֲדוּרָה,

וְאָבֹד, וְעָלֹה בִמְרוֹם־תְהוֹם אֵלֶיהָ

וְשַׂחֵק עַל כַּף־עָב בִּזְהַב־תַּלְתַּלֶיהָ…

וָאֶרְקֹם חֲלוֹמוֹת בִּתְכֵלֶת וְשָׁנִים,

וַתְּפַרְכֵּס בָּהֵמָּה כְּפַרְפָּר רַב־גְּוָנִים.

וְכִי רָמַז אוֹר־כּוֹכָב אֵלַי בִּבְדִידוּתִי —

וָאֵדַע, כִּי הִיא זֹאת נִשְׁקָפָה, רְעוּתִי;

וּבְצִפְצוּף־הַצִּפּוֹר הָעוֹלֶה בַלֵּילוֹת

מִגַּנִּי — שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל בַּת־הַתְּכֵלֶת.

לֹא גוּף לָהּ כִּי אֶרְאֶה, לֹא דְמוּת־גּוּף כִּי אֵדָע —

אַךְ הָיְתָה בְנַפְשִׁי אַט כְּנָפָהּ חֲרֵדָה.

וָאֶגְדַּל, וַתִּגְדַּל; וְהִיא בַת־הַחֲלוֹמוֹת,

וַאֲנִי בֶן־הַשָּׁפֶל, וְדַרְכִּי — בֵין חוֹמוֹת.

וַתְּהִי אֱמֶת־חַיַּי — בַּשְּׁחָקִים בְּהִלָּם,

וְחַיַּי בַשָּׁפֶל לִי הָיוּ כְצִלָּם.

וְעֵין אִישׁ לֹא פָּקְדָה עֲדַיִן אֶת דְּבִירָי:

הֵם רָאוּ שִׁפְלוּתִי, וְלֹא יָדְעוּ שִׁיר־שִׁירָי.

1914.