עֵינַי — בָּעֲרָפֶל וְכֻלִּי — כְמוֹ בָאֵד,

כֹּה הִתְהַלַּכְתִּי אִתְּכֶם דּוּמָם וָאֲגַחֵךְ

כָּל הַיּוֹם, וּבְשׁוּבִי לְחַדְרִי בְלֵיל־סְתָו —

הִדְלַקְתִּי נֵר, וְלַהַב שְׁאֵרוֹ אָז יְלַחֵךְ:

וְלַהַב־כְּאֵב אָז יַעֲלֶה וְלִחֵךְ אֶת הַלֵּב,

וּכְמוֹ בִצְבָת מְשֻׁלְהֶבֶת נִתַּן לִבִּי תוֹכִי;

וּשְׁאֵלַת־מְרִי, כְּקַרְדֹּם מוּרָם עַל הַדְּבִיר,

הוֹלֶמֶת אוֹתִי: מִי וָמָה אָנֹכִי? —

וָאֶעֱלֶה לַמִּשְׁכָּב, וְאִתִּי עָלָה — עָשׁ,

וְשָׁכַבְתִּי בְחֶשְׁכַת לֵיל־הַסְּתָו וְעֵינַי פְקוּחוֹת

וְאָזְנִי — לַתּוֹלַעַת: חַיַּי — חֲלוֹם לֹא־בָא

שֶׁל אשֶׁר שָׁלֵם, מְחַכֶּה לִי עַל מֵי־מְנוּחוֹת

בְּסִירַת־צְחוֹר, בִּדְמוּת שֶׁל יַלְדַּת־גִּיל…

בִּשְׁחוֹר־הַלֵּיל קוֹל סוּפה אָז לְאָזְנַי נִשָּׂא

וִילֵיל מֵאַרְצוֹת־הַמַּטְבֵּחַ, עָבַר שָׁם

מַלְאַךְ־מָוֶת אָדֹם אַלְפֵי מִיל בְּטִיסָה…

וּמִמֶּרְחַק־עָבָר פֶּלְאִי בָאָה דְמוּת

עֲטוּפָה שְׁחוֹרִים — יִרְמְיָה הַנָּבִיא,

וַתְּהִי כִתְמוּנַת־אֵשׁ בְּמִסְגֶּרֶת עָבֵי־לֵיל;

וָאֶשְׁמַע דְּבָרוֹ בְחֶשְׁכַת לַיְלָה זֶה הַסְּתָוִי:

"הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הוֹרֵס, וְאֵת

אֲשֶׁר נָטַעְתִּי — וְאַתָּה תְבַקֵּשׁ לְךָ גְדוֹלוֹת?"…

וָאוֹרִיד רֹאשׁ, מְבֻיָּשׁ…וְסַעַר קָם בִּילֵל

וַיִּשָּׂאֵנִי, כְּשֵׂאת דַּק־אָבָק, עִם הַקּוֹלוֹת…

ניו־יורק, סתיו 1914