אָנֹכִי טֶרֶם עוֹד יָדַעְתִּי כִּי תָבֹאִי,

וְטֶרֶם עוֹד שֵׁעַרְתִּי, כִּי אַתְּ חַיָּה, —

אֵלַי מַנְגִּינָה רְחוֹקָה חֶרֶשׁ הִתְקָרָבָה,

וְנַפְשִׁי הִתְנֶעָרָה — לִקְרַאת רַעְיָה.

מְנַמְנֶמֶת הָיְתָה אָז, בְּכָל עֵת כַּמִּתְעַלֶּפֶת,

כְּכִנּוֹר יָתוֹם תַּחַת אֶצְבְּעוֹת־יַד זָרִים

עַל כָּרְחָהּ נְגִינוֹת קְטַנּוֹת, זָרוֹת לָהּ, פּוֹרֶטֶת —

עַד בּוֹא הַקּוֹל מִמֶּרְחַק־הַסְּתָרִים,

כְּהֵד מְבַשֵּׂר סַעַר, בְּעִמְקֵי־יַעַר נוֹפֵל.

וְהִזְדַעַזְעוּ בְשִׁיר שֶׁל סַעַר כָּל אֲרָזָיו…

וְנַפְשִׁי פָרְצָה, כְּמוֹ הַצִּפּוֹר דְּרוֹר הֵרִיחָה,

כָּל רְשָׁתוֹת שֶׁל נְגִינוֹת־כָּזָב.

וּבְעוֹד עַל בִּרְכֵּי יַלְדָּה תַמָּה רֹאשִׁי נִשְׁעָן,

וּבְרֶשֶׁת־שַׂעֲרוֹתֶיהָ כֻּלִּי תָפוּשׂ, —

לְפֶתַע יָדָהּ־זֹךְ לָחַצְתִּי עַד לְהַכְאִיב

וָאֶלְחַשׁ: "לִי וְלָךְ שִׁקַּרְתִּי! אֵינִי כָפוּת…

"הֵן שָׁלְחָה גְבִרְתִּי קְרֹא לִי, מְלֶכֶת־לִבִּי,

מַנְגִּינָה שָׁלְחָה…סִלְחִי, תמָּה, בָרָה!

וָאֵלֵךְ אַחֲרֵי הַקּוֹל — וָאֶמְצָא

הַיְחִידָה לִי בַחַיִּים וְהַיְקָרָה…

1916.