"מַה־לְּךָ, צָעִיר? מַה־לְּךָ הָיָה

כִּי לְפֶתַע נִשְׁתַּתַּקְתָּ?

מֵעֲלָמוֹת, יוֹנִים נָאוֹת.

זֶה מִיָּמִים נִתְרַקַחְתָּ?

אוֹר פָּנֶיךָ כִּסּוּ עָבִים

שֶׁל שְׂעִפִּים, וְלֹא צָחַקְתָּ?

— "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, סָבָא,

וְאִם יָדַעְתִּי — אֵיךְ אַגִּידָה?

הֶאֱמַנְתִּי: חַיַּי לִי הֵם,

וְנַפְשִׁי לִי — וְלִי עֲתִידָהּ;

שַׂר־הַזְּמָן אָז בָּא וַיָּחָד

לִי זְעוּם־הַגַּבּוֹת חִידָה.

רַךְ כְּבֹקֶר־אוֹר הָיִיתִי

וְכָל דְּאָגָה לֹא יָדַעְתִּי;

מָתְקוּ לִי מִדְּבָשׁ הַחַיִּים,

מֶנּוּ לִבִּי לֹא מָנַעְתִּי;

אָז לַשֶּׁמֶשׁ, שַׂר־אוֹר גָּדוֹל,

אֵמוּן, אַהֲבָה נִשְׁבַּעְתִּי.

עַד שֶׁקָּם בָּעוֹלָם סַעַר,

מַבּוּל, עוֹד לֹא בָּא כָמֹהוּ

בִּימֵי־קֶדֶם, בְּיָמֶיךָ —

וְאַחֲרֵינוּ — הֲיָבוֹאוּ?

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ חִשֵּׁב

לַחֲזוֹר אֶל תֹּהוּ־בֹהוּ.

פִּתְאֹם חָשְׁכוּ עָלָיו שָׁמָיו,

וּבַצָּהֳרַיִם לַיְלָה

כִּסָּה תֵבֵל, בְּצֵאת אֵל נוֹרָא,

מַאְדִּים, בְּמָגֵן־דָּם, לְרַע לָהּ,

עִם צְבָא אֵלִים; — קָם הַסַּעַר,

וְהִתְעָרְבוּ מַטָּה, מַעֲלָה.

דָּבָר נָפַל בְּיַעֲרוֹת־עַד —

וַיִּרְעָשׁוּ, וַיִּרְתָּחוּ.

מִקְּצֵה תֵבֵל וְעַד קָצֶהָ

גְּדוּדֵי־עַמִּים נֶעֱרָכוּ;

אֶל מְחוֹל־קְרָב בַּחוּרֵי־חֶמֶד

בְּחֶזְקַת יָד, יַד־רָז, נִמְשָׁכוּ

אֶל שְׂדֵי־מָוֶת בַּמֶּרְחַקִּים —

כַּעֲגָלִים, עֶגְלֵי־טִבְחָה.

אֶל שְׂדֵי־יֶרֶק, שָׁם מַטְבֵּחַ

לְבֶן־הַמֶּלֶךְ, לְבֶן־הַשִּׁפְחָה.

הַטֵּה אָזְנְךָ, גַּם הַקְשֵׁב:

הֵדֵי קִינָה גְדוֹלָה סְבִיבְךָ…

וְנָפַל צֵל עַל נַפְשִׁי, סָבָא,

מִשְּׂדֵי־יֶרֶק בַּמֶּרְחַקִּים —

צֵל־הַמָּוֶת…שָׁמְעָה נַפְשִׁי,

בַהֲקִיצִי בְלֵיל־מַחֲשַׁכִּים,

תְּרוּעַת־שׁוֹפָר, וְהַמָּוֶת —

קֵיסָר עוֹלֶה מִמַּעְמַקִּים…

לָכֵן לִי לֹא עָרְבוּ חַיַּי

וְלֹא נָעַם דְּבַשׁ־עֲלָמוֹת:

כִּי מוּנָפָה מַעֲרָצָה

לְהַחֲרִיב יוֹם־יוֹם עוֹלָמוֹת,

עֲצֵי־חַיִּים, הֵיכְלֵי־קֹדֶשׁ,

בְּיוֹם־מִלְחָמוֹת, בְּיוֹם־נְקָמוֹת.

לָכֵן לִי לֹא עָרְבוּ חַיַּי

וְלֹא אֶשְׂמַח אֶל גִּילֵיהֶם:

כִּי בְהַרְתַּח סַעַר אָיֹם

אֶת הַיְעָרוֹת וְאֵלֵיהֶם,

גַּם אָנֹכִי, עָלֶה תָלוּשׁ,

עוֹד אֶנָּשֵׂא בֵין עֲלֵיהֶם

עִם שִׁיר חַיַּי אַהֲבָתִי —

אֶל שְׂדֵה זַעַם, קְרָב אַדִּירִים…

כִּי הַסַּעַר פִּי לֹא יִשְׁאַל,

לּא יַשְׁגִיחַ בְּשִׁיר־הַשִּׁירִים.

רַבִּים אָהֲבוּ — וְנִשְּׂאוּ,

בְּיַד אַכְזָרִים, בְּכַף לֹא־נִרְאִים — —

וְלֹא עַל חַיַּי, סָבָא, צַר לִי —

הֵן כָּמוֹנִי אַחִים רַבִּים.

גַּם יָדַעְתִּי: בְאֵשׁ־מִלְחָמָה

שָׁם יִצָּרְפוּ הַמַּכַּבִּים;

גּוֹרַל עַמִּים הִנֵּה נֶחְתַּךְ;

לְגוֹאֵל־צֶדֶק יֵשׁ מְנַבְּאִים.

לִבִּי, סָבָא, לְעֶלְבּוֹן חַיַּי,

לְעֶלְבּוֹן שֶׁל בְּנֵי־דוֹרִי כֻלָּם:

כִּי לְדוֹר אַחֲרוֹן בָּא הָיִינוּ

סֻלַּם־דָּם, לִגְאֻלָּה סֻלָּם;

מַה־לְּדוֹר אוֹבֵד וְלִגְאֻלָּתָם?

לְיוֹרְדֵי־שְׁאוֹל — בַּמֶּה יְשֻׁלָּם?"…

זיו, 1917.