בְּמִדְבַּר סַהֲרָה עָבַר אִישׁ נִשְׁכָּח מֵעוֹלָם וְדָרָיו,

בְּסַהֲרָה אֲרוּרַת־הָאֵל: אֵין עֵץ בָּהּ, אֵין צִפּוֹר אֵין קוֹל,

שַׂר־שֶׁמֶשׁ יְחִידִי רַק יַךְ הַמִּתְעַלְּפָה וּקְבוּרָה בַחוֹל;

וְהָיָה הָאִישׁ נָע וְנָד בְּגֵיהִנֹּם, — וַיַּרְא חֲזוֹן־שָׁרָב:

מִתְקָרֵב, מִקֶּדֶם לוֹ, נוֹף־הַמּוֹלֶדֶת בִּירַקְרַק שֶׁל כְּפָרָיו,

בְּכִפּוֹת מַלְבִּינוֹת לְמִסְגְּדֵי בִירָה, לֹא יֶחְסַר בָּהּ כֹּל;

וְהִזְדַּעְזְעָה נַפְשׁוֹ: בֵּין שׁוּרוֹת מִגְדָּלִים מִיָּמִין וּשְׂמֹאל,

מִמֶּרְחַק־הַשָּׁרָב אֵלָיו אַרְמוֹן־מֶלֶךְ דֹּם נִגְלָה וְקָרָב. —

בְּמִדְבַּר־הַגָּלוּת אֵל אֵרֲרוֹ, מִדְבָּר שֶׁל מָוֶת מְמוֹתֵת,

עַם נָע־וְנָד נִצְחִי כִּי עָבַר, מֵרָחוֹק צָץ טָמִיר אֲזַי

וַיִּגָּל אֶל עֵינָיו בַּמֶּרְחַב הַדּוֹמֵם כְּאַרְמוֹן מִתְנוֹסֵס,

וּבוֹ תָּכְנִית מַלְכוּת־יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ פֶלֶא־יָהּ: מֶלֶךְ חַי.

שָׂרֵנוּ לֹא נִמְשַׁח, כִּי נָגוֹז בְמֶרְחַק־הַסּוֹד כַּחֲזוֹן־שָׁרָב,

אַךְ אַרְמוֹן־הַמֶּלֶךְ עוֹד יַעֲמֹד; לֹא יַעֲבֹר עוֹד אַחֲרֵי שֶׁקָּרָב.

1917.