לזכר ר' מנדלי מוכר־ספרים

וְהָיָה כִּי תָשׁוּב מִמֶּרְחַקִּים, כְּצִפּוֹר־נְדוֹד אֶל קִנְּךָ

וְאֶל בֵּית־הַמּוֹלֶדֶת —

וְעָמַדְתָּ וְשָׁהִיתָ, בְּעוֹד יָדְךָ עַל כַּף־הַמַּנְעוּל,

וְנַפְשְׁךָ בַּאֲפֵלַת־הָעֶרֶב רוֹעֶדֶת.

וְשַׂמְתָּ יָדְךָ עַל עֵינֶיךָ, וּבֶחָזוֹן,

עֵינֵי־בָשָׂר כִּי עָצַמְתָּ,

תָּשׁוּב תִּרְאֶה אֶת הַסָּבָא, מַחֲמַד בֵּיתְךָ וְעֶדְיוֹ,

עָלָיו בְּגַעֲגוּעֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים חָלַמְתָּ:

בַּחֲדַר־לִמּוּדוֹ הַמּוּאָר, זְקוּף קוֹמָה אֲצִילִית

וּכְסוּף־הַתַּלְתַּלִּים,

הַסָּבָא בָעֶרֶב יוֹשֵׁב לוֹ, צוֹפֶה בַסֵּפֶר

וּמְהַרְהֵר אֶת הִרְהוּרָיו הַנַּעֲלִים.

וְעֵינָיו הַמְּחֻדָּדוֹת כִּי יַגְבַּהּ מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו —

וְנָפַל בַּבַּיִת נֹגַהּ;

וְכָל הַבַּיִת מָלֵא הֲוָיַת חָכָם עַתִּיק,

כְּשֶׁלֶג זַךְ רֹגַע…

וְיֵשׁ אֲשֶׁר עֵינָיו תִּנָּטֶינָה אֶל עֲשָׁשִׁית־הַתְּכֵלֶת —

וְזָכַר נְכָדָיו

הַתּוֹעִים בָּעוֹלָם, וְזָכַר שְׂשׂוֹן־יַלְדּוּתָם, —

וְרָעֲדוּ יָדָיו…

וְרָטַב מַבַּט עֵינָיו, וְקָרַן עוֹר פָּנָיו

וּמִצְחוֹ — כִּגְוִיל סֵפֶר־תּוֹרָה:

וּבֵרַךְ נְכָדָיו — וְנִשְׁקַף הַסָּבָא כֻּלּוֹ

כְּמַלְאָךְ שֶׁל אוֹרָה…

וְהַעֲבַרְתָּ יָדְךָ עַל עֵינֶיךָ, וְעָבַר הֶחָזוֹן,

וּבְיָד מָה־רוֹעֶדֶת

הַדֶּלֶת תִּפְתַּח, וְדָרַכְתָּ עַל הַמִּפְתָּן

שֶׁל בֵּית־הַמּוֹלֶדֶת:

שָׁרוּי בְעַצְבוּת אוֹר כֵּהֶה הַפְּרוֹזְדוֹר הַדּוֹמֵם

וּרְחַב־הַיָּדַיִם —

כְּמוֹ עוֹמֵד הוּא וּמְצַפֶּה לְצֵאתוֹ שֶׁל זָקֵן

מֵאִיר פָּנִים וְעֵינָיִם.

וְעָבַרְתָּ בַלָּאט, עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיךָ, אֶת הַפְּרוֹזְדוֹר

וּבִנְשִׁימָה כְבוּשָׁה,

וּבָאתָ עַד חֶדֶר הַסָּבָא, קֹדֶשׁ־קֳדָשִׁים לַבַּיִת —

וּתְקָפַתְךָ יִרְאַת־קְדֻשָּׁה

וְדָפַקְתָּ בִּזְהִירוּת…אַחַת וּשְׁתַּיִם…וְאֵין מַעֲנֶה —

וְאָמַרְתָּ: אַךְ נָם לוֹ הַסָּבָא,

כִּי עָיֵף מֵהֲגוֹת לַיְלָה וָיוֹם בַּתּוֹרָה, וְתַּלְתַּלָּיו,

טְוִי־כֶסֶף,

פְּזוּרִים עַל הַגְּמָרָא הָרְחָבָה…

וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת בַּלָּאט, וְעָמַדְתָּ דֹּם עַל הַמִּפְתָּן

קְפוּא הוֹד שָׁחוֹר וְהָדָר:

זֶה הַשֻּׁלְחָן הָרָם — כְּשֻׁלְחַן־פָּנִים, וְזֶה הַכִּסֵּא —

כְּכִסֵּא־מַלְכוּת, —

וְלָמָּה הַחֶדֶר כֹּה קָדָר?

וּרְצוּעַת־הָאוֹר מִבַּחוּץ מִתְפָּרְצָה אֶל אֲפֵלַת־הַחֶדֶר,

וְנִצַּבְתָּ, וְלִבְּךָ יִשְׁתּוֹמֵם

לְמַרְאֵה הַכִּסֵּא הָרֵיק: רֵיק הוּא…וְהֵיכַן הַסָּבָא? —

וְלֹא יַעֲנֶה חֲלַל־הַחֶדֶר הַדּוֹמֵם.

וְעָמַדְתָּ עֵת רַבָּה עַל הַמִּפְתָּן כַּקָּפוּא,

מְצַפֶּה לְסָבָא כְּסוּף־תַּלְתַּלִּים שֶׁיָבוֹא —

וּבְלֵב דּוֹפֵק תַּאֲמִין לְהַקְשִׁיב קוֹל צְעָדָיו,

כְּהַאֲמִין נָווֹ…

וְנָפַל אָז מַבָּטְךָ עַל הָרִצְפָּה: שָׁם בֶּעָפָר

מִתְפַּלְּשָׁה יְתוֹמָה גְמָרָא,

וּלְבוּשָׁה אַלְמְנוּת דְּמוּת אִשָּׁה בַּפֶּתַח מִנֶּגֶד תֵּרָאֶה —

וַהֲבִינוֹתָ, וְזָעַקְתָּ זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.

דצמבר, 1917.