הַלְּבָנָה הָעֲדִינָה

כְּרוּתָה כְּמוֹ בֶחָרֶב;

לָעֲרָבָה בְּכִי וְקִינָה,

קִינַת זְאֵבֵי־עָרֶב.

הוֹי הָרוּחוֹת! מֵעֲבָרִים

קוֹל יְלֵל תַּשְׁמַעְנָה:

לִי תִּשֶּׂאנָה שְׁאוֹן יְעָרִים,

יַעֲרֵי־אוּקְרַיְנָה…

תְּנוּ אֶת קוֹלְכֶן, הוֹי הָרוּחוֹת

בִּילֵלִים עַזִּים!

דּוֹרְכִים שָׁם בִּנְאוֹת־הַמְּנוּחוֹת

גְּדוּדֵי־אַשְׁכְּנַזִּים.

אַנְשֵׁי דָמִים וּמַשְׂטֵמָה,

כְּמוֹ עָב חֲשֵׁכָה דוֹרְכִים

עַל זְהַב שִׁבֳּלֵי־הַשְּׁדֵמָה,

עֲלֵי גַנִּים פּוֹרְחִים.

אַלְלַי, רוּחוֹת! מֵעֲבָרִים

קוֹל יְלֵל תַּגְבַּהְנָה:

לִי תִּשֶּׂאנָה חִיל יְעָרִים,

יַעֲרֵי אוּקְרַיְנָה.

שָׁם, בַּחַוָּה הַפּוֹרַחַת,

בִּמְקוֹם עָמְדָה עַרְשִׂי,

עֶרֶשׂ־יַלְדּוּת, פַּעַם אַחַת,

שָׁמָּה אִמִּי חַרְסִי!

שָׁם אֲחוֹתִי, גְּבִיעַ־שׁוֹשָׁן,

בָּרָה הִיא לְאִמָּהּ;

בֵּין שׁוֹשַׁנִּים זוֹקְפוֹת רֹאשָׁן

טִיְּלָה לָהּ בִּנְעִימָה.

אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ

מַה־שָּׁם יִקְרֵן עָתָּה?…

נַפְשִׁי קִרְבִּי תִּזְדַּעְזֵעַ,

תָּחִיל בָּעֲלָטָה.

הַלְּבָנָה הָעֲדִינָה

כְּרוּתָה כְּמוֹ בֶחָרֶב;

לָעֲרָבָה בְּכִי וְקִינָה,

קִינַת זְאֵבֵי־עָרֶב.

ססקטון, יוני 1918.