(חִקּוּי)

אָשִׁירָה יְפִי הַסּוֹנֵיט, לוֹ יִקָּרֵא שִׁיר־זָהָב.

כְּשִׁרְיוֹן צַב־זָהָב הוּא, מַעֲשֵׂה מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, הָאוֹצֵר

בְּתוֹכוֹ חֲזוֹן זֹהַר־הָאָמָן הַקַּר, עִם חֹם רֶגֶשׁ הַיּוֹצֵר.

פֶּטְרַרְקָא בּוֹ שָׁפַך אֶת נַפְשׁוֹ; שֶׁקְסְפִּיר אוֹתוֹ אָהָב.

רַק מִי אֲשֶׁר רַבּוֹת בּוֹ לִבּוֹ גַם כָּאַב גַּם דָּאָב,

הוּא יֵיטִיב רִגְשׁוֹתָיו לִסְגֹר בְּשִׁיר־הַזָּהָב: עֲתַרְתָּם בּוֹ עוֹצֵר…

בָּשֵׁל אָז יִפֹּל וְעָמוּס, כְּתַפּוּחַ־הַזָּהָב – בְּיַד בּוֹצֵר;

וְאִם נִרְאֶה כְּיָבֵשׁ – עֲסִיס־פָּז הֵן מָלְאוּ כָל תָּאָיו.

יְהִי הֶקְזַמֶטֶר לְהוֹמֶר, וִיהִי לִישַׁעְיָהוּ מִשְׁקָלוֹ,

וְיַחְמְדוּ רַבִּים פַּיְטָנִים לָהֶם חֲרוּז־הַחֵרוּת הַלָּבָן, –

כָּל מְשׁוֹרֵר, מִשְׁקָלוֹ הַמְּזֻמָּן מִבְּרֵאשִׁית לוֹ נָפַל בְּגוֹרָלוֹ!

אֲנִי – שֹׁרֶשׁ נַפְשִׁי, אֶתְוַדֶּה, לֹא בְּאֶרֶץ־הַצְּבִי וְלֹא בְּיָוָן…

רְחוֹקָה וַעֲמֻקָּה כְּשַׁחַק אִיטַלִּיָּה, נַפְשִׁי – זֶה דַרְכָּהּ

הִשְׁתַּפֵּךְ בְּשִׁירֵי־הַזָּהָב, בִּצְלִילֵי סוֹנֵיט שֶׁל פֶּטְרַרְקָא.

1920.