הַשְׁמִידוּ לִי טַבְלוֹת־מוֹדָעוֹת,

מִפְלָצוֹת, מַשְׁחִיתוֹת הוֹד־נוֹף!

הָסִירוּ אֶת סִמְלֵי הַטֻּמְּאָה

מִפְּנֵי כְבוֹד הָאֵל, הָאֵין־סוֹף:

הַשַּׂר שֶׁל הַחֹרֶף פֹּה מְהַרְהֵר

צַחוֹת בְּלַבְנוּנִית־תַּכְרִיכָיו;

וּתְפָעֵם מַחְשַׁבְתּוֹ נִשְׂגָּבָה

מֶרְחַקָּיו, אִילָנָיו וְשִׂיחָיו.

בְּזֹךְ־הָאֲוִיר, לְלֵב גּוֹלֶה

זָרַח כְּבוֹד אֵל מְאֹד נַעֲלֶה;

וּבְעָצְבּוֹ הַחָרְפִּי־אֲצִילִי –

עָדִין לֵב־עוֹלָם יִתְגַלֶּה.

וְטָבְלָה בַכְּאֵב וְהִטֶּהָרָה

עֲיֵפַת־הַחֻלִּין הַנְּשָׁמָה…

עוֹד יֵשׁ בַּאֲמֵרִיקָה מֶרְחָב,

וְיֵשׁ בַּאֲמֵרִיקָה דְמָמָה!

1922.