לֹא אוֹר שֶׁבְּגִיל, וְלֹא הוֹד שֶׁבָּעֲצֶבֶת…

מֵאָז אֶל קִבְרוֹ אָב,

כַּשֶּׁמֶשׁ, טֶרֶם זְמַנּוֹ רַד – הִתְגַּנֵּב מָוֶת

אֶל קַן־לֵבָב…

וּכְמוֹ עַל כָּרְחָהּ חַיָּה נַפְשִׁי בִי, חוֹשֶָׁבֶת.

לְלֹא שְׂשׂוֹן־הַקְּרָב

נִלְחֶמֶת וְהִיא, לֹא שׂוֹנֵאת וְלֹא אוֹהֶבֶת.

כִּי נֵצַח שָׂב

לָהּ נִגְלָה פִתְאֹם… טֶרֶם עָבַר יוֹם,

פַּרְגּוֹדוֹ וָרֹד מֵעֵינֶיהָ נִקְרָע, –

וַתַּחַז: אָדָם תָּמִים, פָּשׁוּט

עַל נַהֲרוֹת־אֲבַדּוֹן בְּסִירָה קְטַנָּה יָשׁוּט –

אֶל מַפַּל־מַיִם אָפֵל… בָּא! אֶל רָזֵי־תְהוֹם

מְרֻתַּק־עַיִן, רִד – וָדֹם! לֹא לְעֶזְרָה יִקְרָא…

פברואר, 1924.