דּוֹהֲרוֹת רַעֲמוֹת־צְחוֹר, מִתְקָרְבוֹת אֶל חוֹף לַיִל שָׁחוֹר:

צִירִים הֵם, מַלְאֲכֵי עוֹלָם מְאֹד נַעֲלֶה –

וְדָבָר בְּפִיהֶם… אַךְ עִוֵּר וְחֵרֵש הַלַּיְלָה.

מְלַחֲכִים חוֹף צִירִים קַלִּים בִּיבָבָה וְנִרְתָּעִים לְאָחוֹר;

וְנִתָּז אֶל־עָל קֶצֶף פְּנִינִי, אֵין־נִיב, דַּק וְצָחוֹר…

עַד בּוֹשׁ בָּם אַבִּיטָה: מַה־דְּבָרָם? – אֶתְפַּלְּאָה.

לְבָדָד עִם קוֹלוֹת בַּחֹשֶׁךְ, יְחִידִי אֲטַיְּלָה, –

מַר־לֵב, בֵּין סַגְרִירֵי־הַתְּמֹול וּמוֹרָאֵי־הַמָּחָר.

רֶגַע כַּבָּרָק לִי הִבְרִיק, בְּעָמְדִי עַל חוֹף זֶה:

כְּלוּם לֹא הַנֵּצַח הוּא זֶה, הָאֵין־סוֹף – זֶה?

וְאָנוּ – כִּילָדִים מְשַׂחֲקִים עַל חוֹפָיו הִנֵּנוּ…

וְגַעֲרַת־הַיָּם בְּאָזְנֵינוּ דוֹרֶשֶׁת אֶת מִדְרַשׁ־הַפְּלִיאָה

רַב הַפִּתְרוֹנִים וְהָרְמָזִים – הַאֵין הִיא הַקְּרִיאָה,

שֶׁהָעוֹלָם־הַבָּא יִקְרָאֵנוּ?…

ארווירן, יוני 1925.