נִצָּב – כְּמוֹ עָמַד לָפוּשׁ, מִדֵּי טַּיְּלוֹ – בַּגַּן

שֶׁקְסְפִּיר, אִישׁ־בְּרוֹנְזָה;

וְאַהֲבָה גְדוֹלָה לָעוֹלָם, בַּת אוֹר לֹא־מִכָּאן –

בְּעֵינוֹ הַפְּקוּחָה הוּא גוֹנְזָהּ.

נִשָּׂא, בְּקִפְלֵי־אַדַּרְתּוֹ יִתְעַטֵּף כְּמוֹ חַי.

וְעַל מִצְחוֹ הַקּוֹדֵר, הָרָחָב –

צֵל הוֹד אֵל, מִסְתַכֵּל רַב־חֶמְלָה בְדָרֵי־הַגַּיְא

מִמְּרוֹמֵי־נְצָחָיו.

וְתַחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ – מוֹךְ־נוֹצוֹת! שָׁם קֵן

צִפּוֹר בָּנְתָה לָהּ – אֵם; וְאֶפְרוֹחִים יֶהֱמָיוּ,

אֶל לִבּוֹ הַגָּדוֹל כֹּה סָמוּךְ!

וְנָגְעָה הַמַּרְאָה עַד לֵב, צְנוּעַת־חֵן:

בְּצֵל מִי רַכִּים אֵלֶּה יֶחְסָיוּ!

שֶׁקְסְפִּיר מְגוֹנֵן עַל קַן־צִפּוֹר נָמוּךְ!…

1928.