(מכתב מקנדה)    🔗

טיסה של שעה ורבע מניו־יורק מביאה אותך אל מונטריאול שבקנדה. אין המראה של מונטריאול החדשה נבדל במאומה מן הנוף הרגיל של עיר אמריקאית, ואף־על־פי־כן יש איזה חותם מיוחד לעיר הקנדית הזאת בת שני מיליון התושבים. היא טבוּעה קודם כל בחותם מיפגש התרבויות הצרפתית והאנגלית והמאבק העקשני של קיוּמה של תרבות צרפת עושה את העיר הזאת על כל שירותיה לעיר דוּ־לשונית. היא פּותחת ועידות בינלאומיות ואסיפות רשמיות בשתי הלשונות, היא מלמדת את ילדיה בבתי־הספר את שתי השפות במידה שווה. משמעותו של חינוך רב־לשוני זה נסתברה לי במיוּחד כאשר פּגשתי ילד יהוּדי בן עשר שדיבר אלי ברהיטות ארבע שפות: צרפתית ואנגלית, הן לשון־הלימוּדים שלו בבית הספר העממי; עברית עסיסית – ישראלית כמעט – שמלמדים אותו ב“תלמוד תורה”, ואידיש טובה, שהוריו, פליטי־חרב של פולין שלאחר המלחמה, מדברים ביניהם בבית. פוליגלוֹט יהודי קטן של מונטריאול.

הצלב הקתולי    🔗

ובתוך המאבק הגלוּי הזה בין שתי התרבוּיות מתחולל איזה מאבק סמוּי בתרבות האנגלית עצמה בין ההשפעה האנגלית, האירופאית, לבין האמריקאית. שלוות־רוחה של לונדון וסערת־רוחה של ניו־יורק משמשות כאן בערבוביה. והתושב, שמוצאו מאנגליה מפתח בתוכו איזה תריס פנימי בפני השפעתה של האמריקאיות הצעקנית והמהמה ומנסה להתבצר בתוך טירתה של התרבות האנגלית ולשמר את רוח האצילוּת הגדולה המשוּכה על פני החיים באיים הבריטיים.

והחותם האחר המייחד את מונטריאול מעיר אמריקאית הוא הצלב הקתולי. בשוּם עיר באמריקה – ותושבי קנדה אומרים, כי גם לא בשום עיר בקנדה – מגרדים צלבים מרובים כל כך את השמים כמו במונטריאול. מבעד לחלון בקומה החמש־עשרה של מלון “המלכה אליזבט” אני רואה יער של צריחי־צלבים: צלב, כאצבע שלוּחה למרומים בפיסגתה של קתדרלה עתיקה; עמוד־צלב מוּאַר במרומו של הר על אם הדרך ומאות צלבלבים הפזוּרים על גגותיהם של בתי־יראה ובתי־פוּלחן וּמנזרים ובתי־ספר קתוליים למיניהם.

הועידה השלישית הדו־שנתית של “קונגרס העבודה הקנדי” (ההסתדרות הארצית של פועלי קנדה). שהתכנסה במונטריאול, היתה טבוּעה גם היא בחותם המיוחדות של עיר קנדית זאת. הועידה כולה התנהלה בשתי הלשונות עם תרגום סימולטני ובזה שיקפה את דו־לשוניותה של מונטריאול. דברי הפתיחה של קרדינל לַגַ’ר, הארכיבישוף של מונטריאול, סימלו את ההשפעה שעדיין לא פגה של הכנסיה הקתולית על חייה של הארץ הזו, ואילו בדבריהם של הצירים בא לידי ביטוי אותו מאבק סמוי בין העצמאות הקנדית לבין ההשפעה האמריקאית, תוך חתירה להשתחררות מכסימלית מהשפעתה הגוברת של ארצות־הברית על התנועה המקצועית בקנדה. המאבק המשולש הזה, המתנהל בגלוי ובסתר בחיי קנדה בכלל, הוא גם חלק מחייה של תנועת הפועלים כאן.

האיגודים המקצועיים    🔗

קונגרס העבודה הקנדי – איחודה הכולל של תנועת הפועלים בקנדה. פרט לאיגוד קתולי המתקיים בנפרד – הוקם לפני חמש שנים עם המיזוג בין פדרציית־העבודה הקנדית לבין קונגרס האיגודים התעשייתיים, שבא בעקבות מיזוג דומה של שני האיגודים האלה בארצות הברית. מאורגנים בו כמיליון ומאתיים אלף פועלים, כמאה אלף פועלים משתייכים עדיין לפדרציית־ העבודה הקתולית של קנדה, שאיננה מסונפת לקונגרס. הקשרים הכלכליים ההדוקים בין ארצות הברית וקנדה, העושים בשטחים שונים את שתי הארצות הללו חטיבה משקית אחת, באים לכלל ביטוי גם בארגונם של הפועלים. רובי האיגודים, המהווים את קונגרס העבודה הקנדי, אינם אלא שלוחות של איגוד האב שלהם בארצות־הברית. הימאים, עובדי הרכבות, עובדי הנמלים, תופרי־הבגדים ואיגודים אחרים בקנדה – מרכזם בארצות־הברית והם נתונים בכל ענייני שכר והמדיניות המקצועית להחלטות איגוד־האב שלהם. מובן: החלטות מתקבלות בועידות דימוקרטיות של האיגוד, שבהן משתתפים בנציגות יחסית החברים הקנדיים של אותו איגוד. האיגודים בקנדה הם מקומיים ועניינם יותר בפועלים הקשורים במשק הלוקאַלי של קנדה.

המבנה כבארה"ב    🔗

מיבנה ארגוני זה של תנועת־הפועלים בקנדה חופף במידה מרובה גם את המבנה של הצד שכנגד: המעבידים. חברת ג’נרל מוטורס, למשל, בקנדה, איננה אלא סניף של החברה האמריקאית ו“המדיניות המקצועית” של חברה זו כלפי פועליה בקנדה מוכתבת על־ידי הקו המדיני הכללי של הנהלתה בארצות הברית, וכך גם חברות גדולות אחרות. אין ספק, כי צורת־ארגון זאת – אף שיש בה הרבה יתרונות מבחינת ההישגים המקצועיים של הפועלים – עושה את המיבנה הארגוני של קונגרס העבודה בקנדה למורכב במקצת ומגבילה במידה ניכרת את סמכותה של ההנהגה המרכזית שגם בלאו־הכי, מעצם המיבנה הפדרטיבי, איננה יכולה להיות סמכות רחבה ביותר.

בין שאר הנושאים העסיקו את הועידה השלישית של קונגרס־העבודה הקנדי המלחמה בתחיקה האנטי־פועלית המתפשטת במחוזות שונים של הדומיניון: כניסת התנועה המקצועית בקנדה כגורם פעיל במערכת החיים הפוליטיים ומקומה במדינה.

אדם הבא מישראל והרגיל לממשל, שבו תנועת הפועלים מהווה רוב כימי דור, אינו יכול כלל לתאר לו חוקים המחוברים מלכתחילה ובמתכוון נגד הפועלים וארגוניהם. אוּלם תנוּעת הפועלים המאורגנת במדינות הקפיטליזם המפוּתח של היבשת הזו, בארצות הברית ובקנדה, מכלה במלחמה בהצעות־חוק אלוּ לפני היותן לחוק ובחוקים אלה משעה שנתקבלו במוסדות המחוקקים, הרבה מאוד ממרצה המחשבתי וממאמץ ההסברה והארגון שלה – ולא תמיד בהצלחה. חוק טאפט־ הרטליי, למשל, בארצות הברית, המגביל זכות השביתה של הפועלים, או חוק לאנדוּם־גריפית, שנתקבל באחרונה והמטיל על האיגוּדים אלף הגבלות וביקורת חמוּרה, הם ציוּני־דרך מרים במאבקה של תנוּעת הפועלים האמריקאית בתוך משטר שבו, בענייני עבודה ויחסי עבודה, יש לנציגי ההון הגדול אמירה מכרעת. מאבקים אלה נעשו באחרונה גם נחלתה של תנועת הפועלים בקנדה.

התערבות השלטונות    🔗

שלטונות המחוזות בקנדה מתערבים יותר ויותר בעניינים הפנימיים של האיגוּדים. חוקים אנטי־פועליים מובהקים נתקבלו באחרונה בניו־פאונדלנד ובקולומביה הבריטית שהם מחוזות וטריטוריות של קנדה והחוק המתוקן של יחסי־העבודה במחוז אונטריו אף הוּא איננו בטובתם של האיגוּדים המקצועיים. מאחורי חוקים אלה מושכים בחוטים התאחדוּת בעלי התעשיה של קנדה, לשכת המסחר ואיגוּד הקבלנים. הטענה המושמעת מפיהם היא, כי המלחמה לשכר גבוה יותר ולרמת־חיים גבוהה יותר, שמנהלים האיגוּדים המקצועיים בקנדה, היא מקור האינפלציה הגוברת בארץ זו, אם כי שום איגוּד מאיגוּדי מעבידים אלה לא העלה על דעתו הקטנת מחיר התוצרת על ידי הקטנת מתח הרווחים של בעלי ההון.

וכך הולך ונוצר מצב משונה, שבעוד יש לאל ידו של האיגוד להשיג במשא־ומתן חזיתי עם המעביד הרבה מן התביעות המקצועיות שלו, הוא נתון להתקפה ערפית שיטתית ומאורגנת היטב של התחיקה, המכוונת להחליש יותר ויותר את כוחו וסמכותו של האיגוּד, להבאישו בעיני חבריו ובסופו של דבר לפורר בדרך זו כוחם של הפועלים גם ליד שוּלחן המשא־ומתן.

20 במאי 1960