מַה בַּיָּם?

רְאוּ, רְאוּ –

אֳנִיָּה צוֹפֶרֶת: טְרוּ – – –

וִילָדִים

מְחַכִּים

לְדוֹדִים מִמֶּרְחַקִּים.

לַגַּלִּים בַּיָּם –

אֵין סוֹף.

מִתְנַפְּלִים כֻּלָּם

לַחוֹף,

מִתְקַצְּפִים, מִסְתָּעֲרִים –

אַךְ לַשָּׁוְא.

כֻּלָּם חוֹזְרִים.

בֹּקֶר קַיִץ, אוֹר וָחֹם –

נְנַפְנֵף לַיָּם: “שָׁלוֹם”!

פְּשֹׁט הַבֶּגֶד! שַׁל סַנְדָּל!

מִי זָרִיז? יָרוּץ חִישׁ קַל.

כֹּה נָרוּץ עַל שְׂפַת הַיָּם

יְחֵפִים בַּחוֹל הֶחָם:

אֶת יָדֵינוּ – עוּף! – נָרִים

וְנָעוּף כַּצִּפֳּרִים.

מִי רִאשׁוֹן לַיָּם יִפְרֹץ?

חֶבְרַיָּה. הַיַּמָּה – קְפֹץ!

טוֹב בַּמַּיִם לִשְׁתַּכְשֵׁךְ!

יַהּ! הַיָּם מוֹשֵׁךְ…

מִי זֶה מִתְגַּלְגֵּל עָלַי?

גַּל גָּבוֹהַּ! אַלְלַי…

בֹּא, גַּל מַיִם, גַּל שׁוֹבָב!

הָבָה נְשַׂחֵק יַחְדָּו!

רוּץ! עֲלֵה אֵלַי, אֵלַי –

דַּי! עַכְשָׁו בְּרַח מִפָּנַי.

כֹּה נִרְקֹד בֵּין גַּל וְגַל –

קֹד וְקֹד – וּקְפֹץ אֶל עָל.

כֹּה נָחוּלָה בַּמַּעְגַּל,

גֹּל נָגֹלָה הַגַּלְגַּל.

גֹּלוּ הַגַּלְגַּל.

קוֹנְכִיָּה פָּלַט הַגַּל,

אֶקָּחֶנָּה לִי חִישׁ קַל,

אַחֲרַי הַיָּם יִרְדֹּף –

אִמָּלְטָה נָא לִי לַחוֹף.

דַּי! דַּיֵּנוּ!

פְּנֵה וָסֹב!

נַעֲלֶה אַט אַט לַחוֹף.

עַל חוֹל חָם שָׁם נִתְפַּלֵּשׁ,

נְשַׂחֵק – וְנִנָּפֵשׁ.

יָם גָּדוֹל, רְחַב יָדַיִם,

גַּל קָרֵב – וּמִתְרַחֵק.

שָׁמָּה –

מָה רַבִּים הַמַּיִם!

וְהַדְּלִי שֶׁלִּי פֹּה –

רֵיק.

עַל הַחוֹל דְּלָיִים רֵיקִים,

עוֹמְדִים –

וּמְחַכִּים.

וּפִתְאֹם עוֹלֶה הַיָּם –

מְמַלֵּא אוֹתָם כֻּלָּם.

גַּל נַחְשׁוֹל כְּשׁוֹר הַבָּר,

אֶל הַסֶּלַע הַךְ –

נִשְׁבָּר.

וַי! עַכְשָׁו –

הוּא כִּכְלַבְלָב:

רָךְ וָמָךְ וּשְׁפַל־זָנָב.

מִן הַיָּם עָלָה גַּל קַל

וְרָשַׁם קַו עֲקַלְקָל

עַל גֻּמּוֹת הַחוֹל בַּחוֹף:

“פֹּה גְּבוּלִי” –

וַיַּחֲלֹף.

יָם! יָם!

לְאַט לְךָ.

אַל נָא תַּעֲבֹר גְּבוּלְךָ.

שָׁם – אַתָּה;

פֹּה – אֲנִי,

פֹּה אֶבְנֶה לִי אַרְמוֹנִי.

מַה יָפֶה, יָפֶה וָטוֹב

לְטַפְטֵף חוֹל יָם רָטֹב:

טִיף – טִיף, – – –

הִנֵּה,

הִנֵּה –

קִיר אָקִים,

אַרְמוֹן אֶבְנֶה.

גַּל רָמַס הַגְּבוּל –

וַיְכַס

אַרְמוֹנִי,

הָרַס – וָנָס.

מַה נוֹתָר לִי?

זֶה הַכֹּל?

קוֹנְכִיָּה רֵיקָה, וְחוֹל.

מוּל הָרוּחַ קוֹנְכִיָּה

הוֹמִיָּה, הוֹגִיָּה:

“הוּ – – –” אֲנִי לָהּ מַאֲזִין

אַךְ מְאוּמָה לֹא אָבִין:

מַה לַּקּוֹנְכִיָּה תֵּהֹם?

תִּתְגַּעְגַּע לָשׁוּב לִתְהוֹם?

שִׁיר שָׁרָה הַקּוֹנְכִיָּה?

וְאוּלַי הִיא בּוֹכִיָּה?

כֹּה הוֹמָה הִיא וְרוֹחֶשֶׁת,

בְּשׁוּלֶיהָ צִבְעֵי־קֶשֶַׁת,

אִם הִיא פֹּה, לִבָּהּ הוּא – שָׁם

כִּי נִקְרַע, אָבַד בַּיָּם.

שֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם יַךְ

עַל רָאשֵׁינוּ –

אֵי נִבְרַח?

עֵת לָשׁוּב!

כְּחֹם הַיּוֹם

נְנַפְנֵף לַיָּם:

“שָׁלוֹם”!