דֹּב לְיוֹם הוּלֶדֶת בָּא.

קָמָה מְהוּמָה רַבָּה.

הוּא דָּחַף הַשֻּׁלְחָנוֹת

וְזָלַל אֶת הַמָּנוֹת.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ אוֹרְחִים –

הוּא טָעַם מִן הַפְּרָחִים.

וּכְשֶׁשָּׁרוּ שִׁיר כֻּלָּם –

הוּא בְּקוֹל גָּדוֹל נָהַם.

נַעֲלַיִם הוּא לִקֵּק

וּבְמַחְבּוֹאִים שִׂחֵק.

יֶלֶד עַל גַּבּוֹ הִרְכִּיב

וְשִׁרְבֵּב לָשׁוֹן מִפִּיו.

הָאוֹרְחִים הֵנִידוּ רֹאשׁ:

אִי דֻּבּוֹן, הֲלֹא תֵבוֹשׁ!

פֹּה הָפַכְתָּ הֲפִיכָה –

לְפָחוֹת בַּקֵּשׁ סְלִיחָה!

לְבַסּוֹף הִכּוּ בַּתֹּף

וְאָמְרוּ: יִרְקֹד הַדֹּב!

אָז עַל שְׁתַּיִם הוּא עָמַד,

הִתְנַדְנֵד מִצַּד אֶל צַד –

כָּך רָקַד וְכָך רָקַד,

וְהָיָה כָּל כָּךְ נֶחְמָד –

שֶׁבִּזְכוּת אוֹתוֹ מָחוֹל

מָחֲלוּ לוֹ עַל הַכֹּל.