נְמָלָה, דַּלָּה, נַנֶּסֶת,

מִצְבָּטַיִם, לֶסֶת, לֶסֶת –

בַּשָּׂדֶה מָה אַתְּ עוֹשָׂה?

אֵי לְמִי תִשְּׂאִי מַשָּׂא?

בַּמָּחוֹש מָה אַתְּ רוֹמֶזֶת?

וּמַדּוּעַ אַתְּ נֶחְפֶּזֶת?

שְׁלַל שָׂדֶה אֲנִי אוֹגֶרֶת,

גַּרְגֵּר פָּז אֲנִי גּוֹרֶרֶת,

אֶל קִנִּי אֲנִי נִכְנֶסֶת

לְפַרְנֵס אֶת

אַחְיוֹתַי הַקְּטַנּוֹת,

לְפִיהֶן אָשִׂים מָנוֹת.

אֵין לִי פְּנַאי! אֲנִי נֶחְפֶּזֶת,

כִּי אִמֵּנוּ הַמַּלְכָּה

בִּדְאָגָה לִי מְחַכָּה.