רָצָה גָּד הַקָּטָן לִכְתֹּב מִכְתָּב לְאַבָּא.
צָחֲקוּ אִמּוֹ. צָחֲקוּ אַחְיוֹתָיו:
– אֵיךְ? אַתָּה, גָּד, תִּכְתֹּב?
הֲרֵי אֵינְךָ יוֹדֵעַ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת – א' ב' ג' ד'?
שָׁתַק גָּד. מֶה עָשָׂה?
![המכתב הקצרjpg.jpg](/rails/active_storage/blobs/redirect/eyJfcmFpbHMiOnsibWVzc2FnZSI6IkJBaHBBbDhXIiwiZXhwIjpudWxsLCJwdXIiOiJibG9iX2lkIn19--e76774b6ba567650a2c3470c14ceab1aa9c88e60/%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91%20%D7%94%D7%A7%D7%A6%D7%A8jpg.jpg)
לָקַח פִּסַּת נְיָר וְכָתַב בָּהּ אֶת מִכְתָּבוֹ בְּאַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת הַיְּדוּעוֹת לוֹ.
וְזֶה הָיָה מִכְתָּבוֹ: