הַיָּם אָסַף שׁוּלָיו.
שְׁבִיל־אוֹר, לֹא רֶגֶל בּוֹ תִדְרֹךְ,
עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנֵי תָאֳמֵי־שָׂדוֹת,
מִשְׁנֵה־דְמָמָה.
בַּחֲצָאֵי־שְׂפָתַיִם,
שִׂפְתֵי־תִינוֹק מְחַיְּכוֹת בִּשְׁנָת,
נוֹשְׁקִים הַמַּיִם אֶת הָאֲדָמָה –
וְאֶת עַצְמָם.
כָּל גְּמוּמִיּוֹת־הַחוֹל מָלְאוּ צְלָלִים.
גַּלִּים מְהַבְהֲבִים – וְדוֹעֲכִים.
בִּכְנַף־עָנָן
מַאְדִּים אוֹר־הַתַּמְצִית הָאַחֲרוֹן.
![שקיעה.jpg](/rails/active_storage/blobs/redirect/eyJfcmFpbHMiOnsibWVzc2FnZSI6IkJBaHBBa2dWIiwiZXhwIjpudWxsLCJwdXIiOiJibG9iX2lkIn19--f3f3556edcc95bdd74ac67969b48039e8383d320/%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%94.jpg)