לזכר א.נ. גנסין
וְיֵשׁ מִחוּץ לַחַיִּים חַיֵּי-עוֹלָם –
מַה-בָּצַע בְּמִיתָתִי?
וּבִרְאוֹתְכֶם אוֹתִי גוֹסֵס
וְנֶאֱבָק עִם צִירֵי גְסִיסָתִי –
דְּעוּ – הִנְנִי לֻקָּח בִּזְרוֹעַ!
וְאַתֶּם מַה-לָּכֶם תְִּלוֹצְצוּ
לְצוֹן דִּמְעוֹתֵיכֶם – הֶבֶל?
חַיֵּיכֶם! אַךְ בִּעוּתֵי-מָוֶת
אַנְחִיל אֶתְכֶם לְזִכָּרוֹן:
וְלַעַג תְּבַלּוּלִים דּוֹמְמִים
מִשַּׁאֲגַתְכֶם לֹא יֵעָנֶה…
וּבְעָזְבְכֶם אוֹתִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
מַאֲכָל לְרִמַּת-כִּלָּיוֹן
וְנֶחֱשַׁלְתֶּם לְאָהֳלֵיכֶם אֲבֵלִים
וְשָׂשִׂים בִּגְנֵבָה: נִצַּלְנוּ –
וְרָדַף אֶתְכֶם קוֹל חֲמָסִי:
לָמָּה הִשְׁלַכְתּוּנִי מֵעַל פְּנֵיכֶם?
לָמָּה לְזָר חֲשַׁבְתּוּנִי?
וְכִי תָבֹאוּ לְיָמִים אֶל קִבְרִי
לְתַנּוֹת תְּלָאוֹתֵיכֶם
וּשְׁמַעְתֶּם אֶת דִּמְמַת הָעָנָן
הַחוֹפֵף עַל מַצַּבְתִּי, מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם,
וּמֵאִילָן אֵי-מִזֶּה יִרְעַד לָכֶם פִּתְאֹם
קוֹל עָלֶה נִדָּף כְּקוֹל מֵעוֹלָם אַחֵר,
כִּנְשֹׁב צִנָּה זְעוּמָה
מֵאֶרֶץ אֵין בָּהּ שַׁחַר –
וְהָיָה זֶה שְׁלוֹם תְּנוּאָתִי אֲלֵיכֶם
מֵעַרְבַת קָרָה וְחִדָּלוֹן:
וִידַעְתֶּם כִּי אֶשְׁכְּבָה לְמַעֲצֵבָה
וּשְׂבַעַת רֹגֶז מְנוּחָתִי…
תרע"ג