כי בכל לילה ולילה

כשעייף והלך לישון

מצא את חדרו מלא

כולו מלא צללים

חמש מאות צללים ויותר

אין אומר ודברים

עומדים עליו שם תמיד

ממלאים חדר לילו

ממלאים אי־שנתו

עומדים שותקים עליו:

אתה!

מי לא בא להפציר בו?

לא באו אנשים שכבר בגרו ואינם צריכים עוד אבא על ראשם,

לא באו חקלאים שבשיא תנופתם נהרסו וכשלו לא משפל ידיהם,

לא באו אלה שאינם מאמינים לא בציונות של כוח, ולא ברק־אנחנו, ולא ברק־כך,

לא באו ציונים מארץ־ישראל, שעם צודק עדיף בעיניהם מעם כובש,

לא באו אזרחים, שהצירוף אדמה־דם־ודת מבהיל אותם וממריד,

לא באו אלה שמשתכנעים מתבונה ולא מנאומי חנופה,

לא באו אליו אמהות של בני תשע־עשרה,

אבל שורה ארוכה של מתים לשווא,

הגיעה אליו בלילה בלילה.

יזהר סמילנסקי

דבר (כב אלול תשמ"ג 31.8.1983): 7.