לוגו
כוכבא דשביט
פרק:
מיקום ביצירה:
0%

יבואר בו קורות חכמת התכונה מזמן הקדמונים

עד היום. מערכת כל צבא השמים כפי דעת

התוכנים האחרונים. תהלוכות כוכבים השבטיים

בכלל ומכוכב השבטי הנתבשר מן התוכנים

בשנה זו בפרט: מעמד מסלולו. ומקום מצבו.

זריחתו ושקיעתו.

עם לוח א' נחושת


מאתי

חיים זעליג בן יעקב

בעהמ"ח ספר מוסדי חכמה

יום ג' כ“ח אלול תקצ”ה לפ"ק

ווילנא

בדפוס המחוקק מו' בנימן במו' דוד ארי' סג’ל


לכבוד

איש חכם לב נוצר תורה

פרח שוֹשן מטע תפארה

ה"ה

הרב השלם המפואר חכם מהולל ומשכיל נכבד

מהורר

אברהם בהגביר ר' יוסף זאקהיים

מווילנא

מנחת זכרון מזכרת אהבה

מאת ידידו ואוהבו

המחבר1


הֲיָדַעְתָּ חֻקוֹת שָׁמָיִם

אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ

(איוב ל"ח לג)


לשון חכמים תיטיב דעת

(משלי ט"ו ב')


המחברת הקטנה הזאת המעוטה בכמותה וגדולה ביקרת ערכה, שלוחה אלי מאת ידידי ורב חביבי המופלג במדעים משכיל ורב תבונות מו“ה חיים זעליג נ”י אשר מקרוב רותקתי אתו בחרצובות אהבה בעת שבתו פה אתנו עיר ווילנא, להוציא לאור תעלומות ספרו היקר מוסדי חכמה, כל חכמי לב ואוהבי מדע, שמחו לקראת בואו, ובעלי חצים מקנאים שטמוהו ורובו, כאשר כן אמנם זה גורל כל ספרי החכמה וחלק המדעים בבני עמינו, יודעי חין ערכם ירוממו וינשאו גם את הספר ומחברו בקהל עם, לפי מהללו, ושאריתם בוזי חכמה, באיבה יהדפנו ובדברי' מרורות ישימו תהלה, ומבלי משים לנצח יבערו ויכסלו – ואולם זה חלק דורש חכמה מאלוקים, ואיש מבין בין יצורי חלד, והמון מרעים ברוח התשוקה העזה הנטועה בקרבו, אשר כמוצא מים מקור לא אכזב, בבטן אדמה יתמלא, יפוצץ הררי עד, יפרק שן סלע, ופור יתפוררו אדמתו ממעל, עדי מבטנו יורישנו להשקות יער צומח, או נפש החי, כן ארחות כל איש משכיל, אשר באות נפשו שאף רוח חכמה, וחדרי לבבו מלאו תבונות מפלאות היצירה, וסוד הבריאה לא יעצרוהו בעלי חצים, ולא יגיאוהו בני שחץ, עדי יריק פליאות מדעו אל לבב רעיו יצורי סוגו. וכמאמר החכם, אם ארכב על כרוב ואעוף שמי מעל! אסק שמים ואראה מצב הכוכבים וכסיליהם, אבינה אמיתת תהלוכותם ודרכי מסלוליהם, הנה חשק לבבי יורידני מטה חיש קל מהרה לבשר את רעיי ומיודעי את אשר נחלה נפשי, ואת אשר לפנים לא ידעו – האלוקים! אתה ידעת אם נצר משרשי כבוד המדומה הוא? או מטע ד' בכחות הנפש להתפאר? למען ימלא פני תבל תבונה. ככל החזיון הזה קרה אותו, אחרי אשר חדרי לבבו מלאו שפק, לדעת חוקות שמים ומשטרם להבין אמיתת מסלולי הכוכבים ועתותי תקופתם, וסיבות תנועותיהם לפי מערכת החכמה הזאת הכלולה בהדרה בזמנינו זה. תחת אשר מלפנים כל צועדי סף החכמה הזאת, באי שעריה שממו הלכו מתעים בדרך לא ידעו, לרובי המבוכות, ולזרו' כחות הציור (פארשטעללונגס קראפט) לשער תהלוכות כאלה בגלגלי יוצאי מרכז (ענטפערנונג דער מיטטעלפונקטע) ובארחות נלוזים בלי סדרים וכדומה, ענינים אשר לא יצויר אף לפועל חכם, חכם חרשי' הבונה עליות מרווחים לתלפיות. ואחרי כי משפטי ההנחות האלה בלתי מוחלטות ואמיתיו‘, כ"א אפשרים מתייחסים אל התרת המבוכות מתהלכים לרגל דרכי הסתירות, והשגה מבולבלת (איינע פערווארנע ערקענטניס) לזאת לא תנוח נפש המעיין ולא תתענג הלב, בהשג אמיתת משפטי הידיע’ הזאת אל נכון, אחרי אשר הספק כרוך בעקבם, (וכמאמר התלמודי אשינויי' דחיקא לא סמכינן) וע“כ דורשיה ימעטו ויצערו, זולת כי השפיקו לדעת מחשב מולדי הירח האמתי והאמצעי, רגע הנגוד והקבוץ, להיותם הכרחים לעתותי הקביעות, ואולם שאר מהלכי הכוכבי' נשמו מסילותיהם, לא כן עתה! כאשר הופיע רוח חכמ' בזמנינו זה, אחרי כי השכילו מצוא עילה מספקת (איינען צורייכענדען גרונד) לכל תהלוכות הכוכבים המהלכים, אשר לפיה יוחשב ויוקצב מרוצת הכדורים הנוראים האלו באויר השמים כברקים ירוצון, אחד באחד כי יגשו ובא רעיהו להפריע מהלכו להנטותו בחפצו, (ויאחז דרכו במסלול עליפסע,) וכל אחד בכח ידו המושך! ישים לו מהלכים שונים, ומערכת תנועה כזאת סביב השמש יתהלכון לפי משדר ומחשב משקלי הכובד שבכל הגשמיים (גראפיטאטיאן) ואף כי עומק החשבונות האלו, לא על נקלה יבוארו גם אל חכם לבב, ואף כי חד התבונה אחרי עמל הרב, לא ימלט מלהיות נאחז בסבך השגיאות, ואולם מדעתו כי אל מטרת האמת מהלכו, ונועם הציור הנפלא הזה והחפץ הרב לדעת עי”ז האותיות טרם יבואו, זאת תשים המעקשים למישור וכל העמל לאין לפניו והנה אחרי כי נחלה נפשו כל אלה, הראה לחשוף מצפוני דרכיה אשר היו לוטים במלט שפת לועז, החל לערות את צוף מתקה אל כלי חמדה היא שפת לשה“ק, למען למד דעת גם את בני עמינו, לא אכחד ממנו כי רבים מהם תהי' דעתם סולדת מהמשפט הזה2 אשר שמו לאבן פנה תנועת כדור הארץ השנתי סביב השמש השוקטת במרכזה, ועוד תנועתה היומית3 תסובב על ציריה, ולא תרגיע בתנועתה זאת גם האידים והעננים4 כי לפי דע' הרמב”ם ז“ל בהגרמים האלו (וועגען דער היממלישען קערפער) אשר לא לתכלית הנראה נבראו אלה המאורות בסיבתם בעצם לראשונה להאיר אל יושבי הארץ לבד5 כ”א לתכלית וכוונה נעלמת, לא נודעו בלתי לצור עושם, וכוננם על תכונת ההארה הזאת! ואשר כל חכמי לב נלאו הבין בסדר חכמת הבריאה האלוקית, איך תנוע השמש במרוצתה הנפלא' סביב הארץ? ולהופיע מאורה לעשות לה סדר זמנים ולהעניק לה מיתר הכחות המתילדים מתכונתה בבטן האדמה, והיא גדולה בכמותה, ומה גם ביקרת ערכה? מעתה לשטה הזאת (קאפערניקאנישס זיסטעם) תהי' לנו המבוכה העצומ' למישור, כי כן יאות להניע הנקלה, ולהשקיט הנכבד, ואול' לדעת רבותינו ז“ל במקומות רבות6 ולפי דעת חכמי הספירות7 אשר לא לבד הגרמים האלו הגשמיים, כי אף ענינים הגבוהים, אשר למעלה מהם, כולם עפ”י משקל ופלס מעשי האדם הישר בארץ, יתהלכו! וכאשר לא נשים לב בחקירתינו ובבחינתינו בסוד הבריאה כ“א בידיעה והברור החומרית לבד (איבער דיא עווידענץ דער מאטעריאל פרינציפען) לא בפעולתם התכליתית (ניכט נאך דיא אבזיכטליכע ווירקונגען) יהי' לנו המסע הזאת בספרו, אל מטרת החפץ לפני כל חכם לב, ולדורך על נתיב האמת, ותחת כי התוכנים הראשונים העמיסו את נטל הידיעה הזאת, על שכם כח הציור וההשערה בלבד, עד כי המעיין הי' הולך שחוח תחת משאו, הנה ראה נעפטאן8 להקל כובד המעמסה, ע”י בחינות מתחלפות (אין פערשידענען בעטראכט) ולהסב על כח התבונה בידיעת דרכי חכמת השיעור והחשבון, אשר לפי כחות וחכמת הנפש (פזיכאלאגיע) פי שנים לו בעונג, ובחפץ הפנימי – ישתומם המשכיל ויתפלא המעיין, איך בתכונה אחת, כל צבא השמים נבראו! ולפהן יה' מהלכם עד שנות דור ודור

ווילנא יום ד' ר“ח אלול צ”ה

ד' אוהבו נצח אברהם ב"ר יוסף זקהיים


 

הקדמת המחבר

כבר ידוע הדבר ונתפשט בין ההמון מביאת הכוכב הנתבשר מן התוכנים זה זמן כביר על שנה זו שנת תקצ“ה, וכל איש משכיל המתחקה אחר שרשי האמת, יכיר וישפוט על תפארת חכמה הזאת, היא חכמת התכונה אשר ביד החכמים ההם, כי להגיד זמן ביאת כוכבים כאלו הוא דבר נכבד ונעלה מאוד לא שערום החכמים הקדמונים, וכאשר נעבור על כל ספרי חכמי הגאונים הקדמונים עד זמן לא כביר, נמצא כי כולם החזיקו בדעתם על הכוכבים ההם היות' רק חזיוני האויר, הבאים במקרה ע”י קבוצת היסודות בגובה האויר אשר מתחת גלגל הירח, וממנו יקבלו סיבובם היומי לסובב את הארץ, כידוע סברתם זאת לכל הבקי בספריהם – לא כן החכמי' האחרוני‘, המה השכילו כי הכוכבי’ ההם הם כוכבים אמתיים, היורדים מגבהי מרומים להתראות אלינו, וכאשר באו, הם שבים ללכת, וברוב חכמת' יטו קו המדה עליהם למדוד תהלוכות מסלוליהם, ונטיית מצבם, תכונת מעמד‘, וגודל מרחקם אנה ילכו ואנה יבואו, אשר כל זה יעיד על יתרון מצב חכמ’ הזאת ביד האחרוני' מכפי שהית' בימי הראשוני' – כי מי לא ישתומם על הבחינות הנפלאות אשר מצאו האחרונים בטבע האור וסגולותיו, עם שבעת הצבעים אשר לו, וערך השתברותם בגשמים הזכים, זמן מרוצת הגלים בים, יסוד האור (אעטהער), גדלם ומרחקם זה מזה, אופן הגעתם אל העין דרך הכוכב והעדשה, והרעדתם את עורקי הראות ברשת העין, יחס כח השופט מן החוש על המוחש, עד כי ידיהם מצאו להם לעשות כוונים למלאכת השמים ע“י כלי המראות הגדולות, וקנה ההבטות הארוכים, אשר בנו על פני האדמה, לא נלאו בכנפי חקירותיהם להגביה עוף עד שמי השמים למדוד מרחקי המזרות וגדליהם, חתרו במחתרות סתרי הבריאה הרחק מאוד מן הראשונים. ומי הוא המשוטט עלי רחבי ים חכמת הטבע ולא תקובץ נפשו בו מפלאות היצורים וכחות אלהיים המרחף עליהם אשר הראו לנו החוקרים האלה. כמה אלפים סגולות נפלאות הראו לנו בחומר אש העלעקטריציטעט אשר מצאו? וכמה מאות כלים נפלאים בנו להם מזה בחדרי משכיותם להטות בהם כחות הטבע כרצונם וחפץ לבבם, לחקור על סגולת הגשמים והשתתפות כוחותיהם ופעולותיהם זע”ז מגלגל ערבות עד חוג הארץ, היעבור איש על שדי חכמה הזאת ועיניו לא תכהינה מהביט אל תמונת אלקים ומחזה שדי אשר יחזה עליה! הן אלה קצות דרכי אל על פני האדמה. נשא נא עינינו אל השמים מעל? נתורה נא בין מבטי הכוכבים אשר פתחו לנו החוקרים האלה! קצר מצע שכלינו מהשתרע עליו דמיון מרחקם הנורא גדלם ומשטרם בהמון נהרי דנורין (מילך שטראסין) ומערכותיהם אשר לאין חקר! אין לאל יד איש מהם לשפוך השתוממו' נפשו אל חיק זולתו הנעדר מחכמ' הזאת

ואנחנו עם ב“י הנזירים מן החכמות והמדעים זה ימים רבים עקבות דרכי חכמ' הזאת לא נודעו לנו, נעו מעגלותי' אצל רבים מאתנו, וכאשר ימצא בנו איש אחד מני אלף אשר נטה את דרכו ללכת אורחות החכמה הזאת, וללון בין שדי מסילותיה, איש זולתו לא ידע, וחכמתו אל חיקו תשוב, כי מה יאלצנו לעמוד בראש הומיות לקרוא בקול ראו איפו תמימי עם את הדרך ילכו בה אל יערות דבש החכמה, אם אין דורש אותו אחריהם? ונהפוך הוא, רבים מהם יאמינו כי שכרם אתם ופעולתם הבא לפניהם בעה”ב, תחת אשר לא ראו מאורות החכמה מימיהם, והסתירו פניהם מהביט אל זוהר התבונה. לא כן נצטוינו מפי חז“ל ע”ה, כידוע אמרם ז“ל פעמי' רבות עד שקראוה בשם מצוה (שבת ע"ה), ואם באמת על חכמת מה שאחר הטבע הגדירו רבים מגאוני הקדמונים לבל יפרצו לעבור בה אנשים קלי הדעת וילכו תועה באין דרך, להיות יסודותיה בנויים על השכלות מופשטות, ונושאיה הם בלתי מנושאי החומר, לא יעלה עליהם רק איש רחב לבב ואמיץ תבונה, לא כן חכמת הלמודיות והטבעיות, כל יסודותיה' הם חזקות ונאמנות, ומתאמתות במופתי' שכלים ונסיונות מוחשים, כל דורך עליהם ילך בטח, – האם אין בנו אנשים יודעי ספר ולשון, ודעתם רחבה בין ספרי החכמה, לא יבצר מהם לטעת שתילי החכמה על הרי שפת עבר, לשאוב ממעיני המדעים ולהציקם בספרים בשפת עברית? אמנם אנה יוליכו את עמל יגיעתם אם אין שומע להם, ויעטו כולם אל דמיוני המליצה והשיר, זה ירומם לשונו בשירים מעשתונו' מדומות ורעיונות פורחות מלובשות מחלצות שפת עבר, וזה יחוקק מליצותיו בעט סופר, למען יכירוהו ההמון לחכם משכיל וסופר, וארמנות החכמה הבנויים לתלפיות נטושים ונעזבים באין דורש ומבקש אחריהם. זאת לא זאת, גם האיש אשר שקד על דלתי החכמה, ועבר בין חדרי התבונה, לשיכים ולצנינים יהי' בעיני מקנאיו הרבים, תנואות יחפשו עליו אם ישיגו ידם, ואם ימצאו אותו מאמין ביסוד לימודי מידיעת איזה חכמה המתחייב במופתים ומהאמת לכל צד א”א לסתרו, הנה מאזני גדרי הדת בידם, כל אחד ישקול בפלס האמונ' לפי חפץ לבבו, אם כי איננו נוגע ביסודי האמונה האמיתית, ודבר אין לו עם דת האלקי, או לפעמים חלק הסותר עליו מאיזה מאמר ממאמרי המדרש או האגדה, הוא בלתי מבוא' כפי דמיון דעתם, אחת יחרצו עליו משפט המינות. לא כן עשו כל אבותינו הגאונים הקדמוני‘, כאשר מצאו איזה ממאמרי חז"ל או גם מליצות הכתובים המנגדים לדבר המבואר במופת אמיתי ומוחשי, לא הכחידו האמת תחת לשונ’ וחתרו לפרש כוונת המאמר על אופן אחר, ולהוציא הוראתו מפשוטו, כנודע בכל קצווי ספריהם! ועיין מ“נ ח”ב פכ“ה ומפרשי התורה (בראשית ט' ועיקרים מאמר ב' פכ"ט) וזה כי כל דבר הנתבאר במופתי' אמתיים ומוחשים, אנחנו לא נוכל להכחיש דבר מוחשי ולהאמין הפכו, כי הנה גדר האמונה הוא, שיצוייר הדבר בנפש המאמין ציור פנימי אמיתי, עד כי ציור ההיפך ממנו וסתירתו יהי' נמנע אצלו, מעת' איך נאמר להאמין איזה דבר אם ציורו הפנימי אשר בלבו הוא ההיפך ממנו, המאמין בזה הוא רק מעיד עדות שקר בעצמו, הביטה וראה מ”ש הרב בעל תוסי“ט על דברי הר”ש (כלאים פ"ה) על אשר רצה להאמין פשוטה דברי המשנה, היפך שכל ההנדסי, וכן התוס' במקומו' שונות שמעו לדברי המהנדסי' לסתור כללי הגמ' בכל שיש ברוחבו טפח וכו' ואמתא בריבועא וכו‘, כי כל דבר המנגד אל השכל לא יפול עליו שם האמונה כי ציורו בפנימית הנפש הוא נמנע מצד סתירת עצמו, ותורת ה’ תמימה, היא לא צוותה לנו להאמין דבר נמנע בציורו מצד עצמו, וז“ל הרב ר”י אלבו (עקרים מ“א פ”ב) “כי מה שהוא דעת כוזב לא תכריח התורה להאמינו, כי לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כנגד המושכלות הראשונות, ולא דעת בדוי שלא יצוייר מציאותו אצל השכל, אבל כל דבר אשר יצוייר מציאותו בשכל, אע”פ שלא יצוייר בטבע, בתחיית המתים וכל הנסי' הבאים בתורה, ראוי ומחוייב להאמין, אבל דעת כוזב שלא יצוייר מציאותו בשכל, ואע“פ שבא בתור' בפירוש, אין ראוי להאמינו כפשוטו, ויפורשו הפסוקים באופן אחר מסכים האמת, עכ”ל עיי“ש (ועיין מ“נ מ”ב פ“ח והלכות קה”ח פי"א). ויבין כל קורא אנה פני מועדות, ואנה מטר' עשתונותי, כי באתי עד הלו' על פתח מחברת קטנ' הזאת, כי במעט התבוננות על פני המחברת יראה דעת מוזרה ונכריה לנגד עיניו, ואני כאשר יצאתי לבאר הנה תהלוכות כוכבים השבטיים ומסלוליהם, אחזתי את הדעת הזאת בכל מאמצי האמת, כי דרכי האחרונים רחוקה מאוד מדרכי הראשונים, והכוכבים האלו הם העומדי' לימינם לעד נאמן על אמתת דעתם, ובפרט הכוכב הזה אשר עבורו כוונת כל המחברת הזאת, הוא הי' הראשון אשר לימד דעת את החוקרים לשקול בפלס משקלי הכוכבי' ויחס חמרם זל”ז, ולחשוב סדר תנועותיהם ע“פ דרכי המעכאניק וחכמת התנועה בהרכבת הכחות, כאשר אבאר בפנים. ולבל יפול לב הקורא עליו בשמעו כדברים האלה ויחשוב זאת למורת רוח התורה והאמונה ח”ו, הנה הקדמתי את דברי לפניו להראותו כי כל הדברים המופתים ומוחשים א“א שיתנגדו לדרכי התורה והדת, להיותם שניהם אמתיים ונתונים מאת אלקים אמת, ומה שיתדמו לפנינו בהתנגדות, הוא להעדר ידיעתינו כוונה העיקרית ממאמר ההוא. ובפרט בענין כזה, גם אם נאמין כי הארץ סובבת על קוטרה סיבוב יומי ומתנועעה סביב השמ' תנועה שנתית, אין זה נוגע בתורה ולא באמונה ח”ו, כי הש“ית לא גלה לנו בתורתו רק דברים המצליחים את האושר הנצחי, והמה הרחוקי' מגדר שכל יד אנוש, אבל בפרטי הבריאה לא גלה לנו מצפונים, והניח זאת בחק השכל אשר חק אותנו יתברך, וכמו שביאר זה הרב בעל העקרי' על פסוק ראיתי הענין אשר נתן אלקי' לבני אדם וכו' עיי”ש (ועיין מכתב הגאון מו"ה ישע' באסאן בראש ס' התשבץ) ומה שימצאו איזה פסוקים המורים בפשיטותם את ההיפך, כמו כי בא השמש, או, שמש בגבעון דום, ועוד רבים המורים על תנועת השמים, לא הארץ, הנה לבד מה שאין לשפוט מתהלוכות מליצות הכתובים על איזה ענין נוספי זולת הכוונה, כמו שביאר כל זה הרב המורה (ח“ב פכ”ט עיי"ש) בלעדי זאת משפט הלשון מחיב לדבר כן, כי להיות התנועה איננה עצמית בדבר המתנועע, רק ביחוס המקום זולתו, ורעיון כל אדם בתנועה הוא מצטרף רק על השתנות המקום והמרחק, ותהי' לפ“ז הארץ ביחוס יושביה דבר שוקט ונח, וגם התוכנים עצמם בכל קצוי ספריהם, הגם כי כולם מיוסדים על הדעה הזאת זה זמן שלש מאות שנה בקרוב, וכמעט אין זכר למו מדעת הראשונים עוד, כאשר יביאם הענין לדבר ממעמד השמש או איזה כוכב, הלשון תאלצם לומר, השמש עלתה עד מעלה הזאת או עברה עד הכוכבים ממזל כזה וכזה, כידוע לכל קורא בספריהם, והוא מתחייב ממשפט הלשון, ומה שילוננו שנית על הדעת הזאת כי היא מתנגדת מאוד מכל קצווי ים האגדות והמון המדרשי', ע”ז אשיב במענה קטנה, הלא כל אבותינו הגאוני' הקדמונים אשר השתלמו בימיהם בחכמת התכונה כנראה מספריהם הרבים, כולם נמשכו בדעתם אחרי תכונת בטלמיוס אשר הי' בימיהם, ובראשם הנשר הגדול הרמב“ם ז”ל בספרו היד הלקה“ח שמר עקבות התוכן הזה החל וכלה, כידוע, ואיך השיאו הגאונים האלה את לבבם ללכת אחרי דעת בטלמיוס, ולא נשאו פנים לכל המון המאמרים הנפוצים בדברי חז”ל, המתנגדים מאוד לדעת הזאת? הנשמע לדברי הרמב“ם ז”ל (מ“נ ח”ב פ“ח וח”ג פי"ד) או לדברי היפה תואר בב“ר וכמוהם רבים אשר החליטו כי חכמת התכונה היתה חסירה אצל חכמי הש”ס בימיהם? חלילה לנו מזה! וזה הוא דבר ג“כ בלתי אמיתי, כי כבר השלים התוכן הגדול בטלמיוס את ספרו אלמאגעסטי בשנת תת”צב לאלף הרביעי, והוא בזמן רבינו הקדוש? אולם אנחנו מחוייבים להאמין כי גם לאגדות האלו סודות תוכיות יוצאים מפשוטיה‘, כמו כל האגדות הזרות הנמצאו’ בדבריהם ורחוקי' מאוד מהקיש השכלי, כאשר העיר ע“ז הרמב”ם ז“ל בעצמו, בהקדמתו לס' זרעים ופ' חלק ובמורה כמה פעמים, ומה גם כי ביניהם מצאנו מאמר אחד המחזיק בפירוש את הדעת הזאת, והוא בספר הזהר (ויקרא א) וז”ל “ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור, אלין לעילא ואלין לתתא וכו' לאלין יממא ולאלין לילא, עכ”ל, ומי לא יאמין כי רוח אלקים דבר בו? ולא אפונה, כי זאת היתה נסבה לסתום חזון החכמות אצלינו בימים האחרונים, כי מאז פרצו גבולי המדעים, והאחרונים הרחיקו ללכת הרחק מאוד מן הראשונים, זה משך ב' מאות שנה, נאבדה חכמת חכמינו מאתנו, ולא מצאנו ס' אחד מחובר בחכמה הזאת, כי חכמי הדור מאתנו אשר דרכו על במתי החכמה והכירו יפעת תפארתה בימים האחרונים, הסתירו חכמתם אתם, וכבמחבואות גנב נחבאו לבלתי דבר דבר בין ההמון שוטני האמת, פן יהדפו למדחפו' וזה מקרוב כאשר נתפשט ביאת הכוכב בין ההמון, הפצירו בי רעים מיודעיי לתור לפניהם דרך ולהראותם תבנית החכמה הזאת, ועל מה תסובינה צירי חקירותיה, אל איזה תכלית ישים בה החוקר מטרת חקירותיו, ואם יוכל להגיע אל התכלית הנרצה, כי לפי השתנו' חכמה הזאת מדור אל דור, יראה, כי בכל יסודותיה היא מסופקת, בלתי נשענת רק על סברות דמיונות, והיותר נפלא בעיניהם כי התוכנים האחרונים יאמינו כי הארץ סובבת על קוטרה סיבוב יומי, דבר זר לנפש היאומן? ואם כי למלא חפץ שואלים כאלה הוא דבר עמל, להיות חכמה הזאת סוגרת ומסוגרת סביבה בחכמות שונות זולתה המשתרגים עליה מחכמת המחזה והמעכאניק, אולם להיות האנשים האלה שלמים אתי, לא יכולתי הסב לבם ממני, ובפרט כי בזה מצאתי מקום להראות לעין כל נגד השמש אמיתת הדעת הזאת בכל פינותיה, כי תהלוכות כוכבים ההם רמסו והרסו כל בנין גלגלי הקדמוני' עד היסוד, הם העולים בגובה מסלוליהם למעלה מכל גלגלי הקדמונים ויורדים שוב על הארץ, אשר מזה יתחייב שיהיו הגלגלים מלאים נקבים נקבים חלולים, ולהמון מספר כוכבים האלו והשתנות דרכיהם פעם בפעם, לא ישאר עוד מקום פנוי להניח שם הגשם החמישי אשר חלמו להם, לעשות מהם כדורים מקשיים ולהניעם זה מזה בתנועות מחולפות שונות, עד אשר הכריחו מזה היותם בעלי נפש ודיעה המשיגים שלימותם ע“י התנועה, ופועלים על יסודות הארץ להרכיב ולהפריד, כסברת היונים והנמשכי' אחריה' מחכמי עמינו הקדמונים, כידוע, לא כן החכמים האחרונים, המה מצאו אמתת דעת ח”י בגלגל קבוע וכוכב חוזר (פסחים ל“ה וב”ר פרשה ו' עיי"ש), אשר בוודאי נשאר בידם מסור מפי הנביאים מבני יששכר (עיין ת“ה להרמ”א ח“א פ”ב), והנה סדרתי מחברת הזאת המספרת מתואר חכמה הזאת והשתנותה מדורות הראשונים עד היום, סדר מערכת השמים כפי דעת האחרונים, מכוכבי' השבטיי' בכלל, ומכוכב הזה בפרט, קיויתי כי במחברת זאת אמצא חפץ לבבם כרצונם, ואם כי אנשים הרחוקים מידיעות דרכי הלמודיות, אולי באיזה מקומות ממנה לא ימצאו את ידם לחדור אל עומק הכוונה, להעדר ידיעתם בעיקרי החכמה, מן צל הדברים יבינו יראו לבב החכמים ההם, כי כל דבריהם בנויים על אדני האמת, ובכל מופתיה' אין נפתל ועקש, ולאלה אשר כבר טעמו מעט מצוף הלמודיות, ודרכי התכונה משיטת הקדמוני' ידוע להם, לאלה שמתי כל מבטי במחברת הזאת, רק זאת אבקש מאת כל מעיין, עם היות המחבר' הזאת קטנה בעיניו, אל יביט בה אחור וקדם, כי בזה לא יבין דבר ממנה, רק ישים עינו לפי מערכת הפרקים אשר סדרתי לפניו, ואז בהבטה נקלה ישוט המעיין עליה בטח –

זאבלודווא יום ג' י“ט סיוון תקצ”ה

חיים זעליג בהמנוח מו“ה יעקב זללה”ה


 

פרק א: מהות חכמת התכונה, ועל מה תסובנה צירי חקירותי' קורות חכמה הזאת מזמן הקדמוני', בטלמיוס, קופערניקוס.

האדם היקר שביצורי תבל, הטביע בו הבורא נפש יקרה אלקית המשכלת. ישוטט בשכלו על כל נמצאי החלד וע“י כח בינתו יעשה לו יד חזקה לחקור על כל יצורי האדמה, מן הראם הנורא עד הרמש הזוחל, מן הארי העזוז עד הזבוב אשר בקיר, וע”י השכלותיו הרמים יעשה לו כנפים לעופף על פני רקיע השמים ובסוף ג“כ לדעת סיבת תנועותיהם וסדר תהלוכותיהם, – והנה כאשר נביט אל המראה הנוראה הזאת, השמים כיריעה נטויה מעלנו, וכל רבבות צבאיה כספירים ינוצצו, סובבים הולכים בכל יום מן המזרח אל המער‘, כולם שומרים משטרם ומרחקם כבמסמרות נטועים בלי ינועו זה מזה, וככה יסובב כדור קערורי הנורא הזה סביב הארץ הקטנה השוכנת במרכזה ותלויה על בלימ’ בכל כ”ד שעות פעם א‘, וכאש’ נביט פע' בפע' להכיר את כוכבי' הקיימי' האל' במשטר' ומצבם על פני שטח קערורית הכדור, נמצא ב' נקודות בקערירותו אחד באמצע הצפון ואחד באמצע הדרום, השומרים מצבם לעולם בלי שינוי, והכוכבים הסמוכים להם יסובבו סביב' ויעשו עגולים, באופן אשר העגולים ההם יהי' יותר גדולים כל אשר ירחקו יותר מהם, עד כי הכוכבים העומדים באמצע במרחק שוה מזה ומזה, והם העומדי' באמצע המזרח, הם העושי' עגול היותר גדול מכולם, שני נקודו' האלו נקראים בשם צירי העולם (וועלט פאלין), כי עליהם יסובב כל כדור השמים, והם השוקטים ונחים על מקומם, אשר באמצע הצפון נקר' בשם ציר הצפוני, ואשר באמצע הדרו' נקרא בשם ציר הדרומי, והעגול הגדול אשר בין שניה' הנעש' מכוכבים העומדים באמצע המזרח במרחק שוה מזה ומזה, הוא הנקרא בשם עגול המשו' (אקווטאר) או בשם קו השוה – והנה הדבר ידוע היו' לכל ההמון, כי הארץ הזאת אשר אנחנו שוכני' עליה היא כדורית ומיושב' מכל צד, באופן שבכל מקו' ממנה, יעמוד האד' נצב, ראשו נוכח השמי' ורגליו פונו' אל מרכז הארץ, וכל הגופי' הנופלים עליה מכל צד תהיה מגמת נפילת' אל המרכז, כאלו תוך נקודת המרכז הטביע הבורא כח המושך למשוך אליו כל הגופים אשר מסביביו בכל צד, והנה בכל מקו' אשר ישכון שמה האדם יראה חצי קערורית כדור השמים מעליו, וחצי השני היא מסותרת מתחתיו, באופן שהאדם השוכן מעבר השני מן הכדור מזה, ורגליו נוכחות לרגלי הראשון, הוא יראה חצי השמים השני המסותרת מן הראשון, ויתבאר מזה כי כל כדור הארץ הוא רק כנקודה קטנה במרכז קערורית כדור השמים,

הדבר ידוע וברור ע“פ משפטי חכמות הראיות (אפטיק) ומתאמת ג”כ ע“י בחינות רבות, כי מה שאנו רואים קערורית השמים בצבע תכלת, איננו צבע עצמי לו, כי השמים בעצמו מגשם עב בעל מרא' וגוון9 רק הוא מתכלי' העדר הראיה עו' אצלינו ובמקום אשר שם יכלה חוש הראות מסביב לכל צד, יצויר מזה לפנינו קערורית הכדור בצבע תכלת, אשר הוא ממוזג אור עם חושך, ראות, והעדר הראות, וכל הגופים הנראים שמה מתדמים לפנינו כאלו כולם עומדים במרחק שוה מאתנו, ושוכנים בשטח הקערורי, ובאמת אינו כן, כי הכוכבים הקטנים רחוקים הרבה מאוד מכוכבים הגדולים הקרובים יותר אלינו, והשמש עצמה המתוארת לפנינו בגדלה וזוהר בהירתה מכולם, הוא רק מחמת קירובה אלינו ולולי נדמה שתתרחק מאתנו עד מרחק הכוכבים ההם, לא תתראה עוד יותר גדולה ומאירה מהם, כי כל דבר הנרחק מן העין הוא נקטן בגדלו ואורו, כידוע, ויסתעף מזה, כי כל תמונת השמים ויחס גודל הכוכבי' ומעמדם זה לעומת זה, הוא רק מצטרף ונערך לפי מצבינו פה על הארץ, מרכז כדור הראות אשר לנו, ואם נדמה ד”מ אם הי' באפשרות חק הטבע שיעמוד אדם במקום כדור הלבנה, ושם יהי' מרכז כדור הראות שלו, אז יתדמה לפניו כאלו הוא שוכן במרכז קערורית השמים ומסביב לו יביט על כל הכוכבים הקבועים בקערורית הגלגל, וגם כדור ארצינו יתדמה לפניו כלבנה קבועה בקערורית השמים, וזה להיו' משכנו במרכז, זולת מרכז כדור הראות אשר לנו:

כאשר נשים עין בחינתינו להביט פעם בפעם אל מעמד ומצב הכוכבים במשטרם נמצא כי כל כוכבי השמים אשר בקערורית הגלגל המוסב מעל ראשינו, כולם עומדים על מקומם ושומרים מערכת משטרם זה לעומת זה לעולם בלי שינוי, רק מה שיסבב אותם כל הגלגל סביב קוטר העולם בכל יום, אולם שבעה כוכבים נמצא ביניהם אשר הם בלתי שומרים מעמדם במקו' אחד, רק הולכים ומתנודדים אנה ואנה בין כוכבי השמים זולתם, והם השמש והירח, ועוד חמישה כוכבים קטנים אשר הקדמונים קראום בשמות שבתאי, צדק, מאדים, כוכב, נוגה, אם נביט עליהם פעם בפעם נראה כי בכל לילה הם משנים את מצבם בין הכוכבים הקימים אשר זולתם, ובמקום אשר עמדו באיזה לילה לא ימצאו עוד במקו' זה בליל' השנית רק לצד אחר, וכן השמש כאשר תשקע לנו במערב באיזה יום, ונביט אל הכוכבי' העולי' מנגד לה במזרח, נראה בתחיל' לילה השני' כי כוכבים ההם כבר עלו מעל האופק, ואחרים יעלו תחתיהם, וע“י בחינות נקלות פעם בפע' נרגיש ונכיר כי השמש בעצמה היא המתנועע בין הכוכבים ממערב למזרח במתינות גדול מעט מעט בכל יום, וכזה נרגיש ג”כ על הירח וחמשה כוכבים הנשארים, אמנם התנועות ההם הם זרים ונפלאים בלתי הולכים על סדר מסודר, כי פע' תהי' הליכת' למזרח במהירות ופעם במתינות או יעמדו וינוחו על מקום אחד זמן מה, או לפעמים יזורו ללכת אחור. ולירח עוד סגולה מיוחדת לחסר אותה ולמלא שוב פעם בפעם, לפי התחלפות מצבה לנגד השמש, אשר כל הסיבות האלה הם מוזרי' ומבולבלי' בלי סדר ובלי מערכ' – והנה כבר החכמים הקדמונים שמו היטיב את בחינתם על זה, ובחנו פעם בפעם מצב הכוכבים ההם וכתבום על ספר כפי שמצאום במצבם ועמלו ויגעו אח“ז למצוא סדר ומערכה נכונה, על איזה סדר שומרים הכוכבים האלו את תהלוכתם, ומן הבחינות הרבות אשר קבלו ואספו כמה מאות שנה, מצאו להם בנין אחד מדומה מגלגלים ואופנים שונים אשר לכל גלגל תנועה מיוחדת, ומשתנים זה מזה מכמות גדלם ותכונו' מרוצתם, זה מקיף את זה, וזה מניע את זה, באופן שכאשר נדמה כי שבעה כוכבי לכת אלו הם קבועי' ומתנועעי' ע”י גלגלים כאלו, אז יהי' סדר הליכתם נערך ושוה אל תנועות הגלגלים ההם, וע“י תנועות האלו יתדמו לנו תנועות הכוכבים בתהלוכותם כמו שהם נראים לעינינו והנה סדר ומערכת הגלגלים בתנועתם הוא דבר ידוע לנו לפי ההנחה לא יבצר לנו מזה לחשוב בכל פעם תהלוכות הכוכבים ותכונת מצבם טרם היותם, תבנית כל הבנין הזה, ואיך הוא מתאמת עם הבחינות האמתיות הנראים בשמים, אסף וקבץ התוכן הגדול למצרים בטלמיוס מלך אלכסנדריא, בספרו המפורסם אצל הערביים בשם אלמאגעסטי, המחובר בשנת תתצ”ב לאלף הרביעי, יסודי התכונה הזאת, הוא כי הארץ שוכנת במרכז זולת מרכז גלגלי השמים, וכל כוכבי הלכת מתנועעי' תוך גלגלי יוצאי מרכז (עקסצענטרישען קרייזע), ולקצתם הניח עוד גלגלי הקפה (עפיציקעלן), אשר מרכזם מתנועע שוב על סובב גלגל יוצא מרכז, ועל הגלגלי' האלו מתנועעים בתנועתם העצמית ממערב למזרח, ועליהם יסוב גלגל אחד המכריח את כולם לסובב את הארץ בכל יום היפך תנועתם, ממזרח למערב, הנקרא אצלו בשם גלגל היומי, וכל פרטי המלאכה הזאת וסדר כל הבנין ההוא, הם ידועים וערוכים בכל ספרי תכונה לה“ק אשר בידינו היום מחכמינו הקדמונים, ועל אופן הדרכים האלו יסד וערך ג”כ הרמב“ם ז”ל כל הלקה“ח, והוא הדרך היותר נכון אשר עמדה החכמה הזאת אצל חכמי הערביים אשר בימיו, יסודי התכונה הזאת היתה מתאמתת בכלל עם כל הבחינות הנראות בתנועות כוכבי הלכת, אך לא בפרט, כי אחרי אשר התחילו להבחין פע' בפעם אחר בחינות יותר מדוקדקות, מצאו כי הבחינות בלתי מתאמתות עוד לפי ההנחות הם בתנועת הגלגלים, וכל מה שחשבו לתקן עוד השמיים ההם ע”י הוספות גלגל הקפה ונליזות הקוטרים, והשתנו' המרכזים, כידוע, לא הי' בהם מועיל, וככה עשתה החכמה הזאת ימים רבים לערך י"ג מאות שנים,

בתחילת מאה הי“ד לחשבון הנוצרים, קם התוכן המפורסם ניקאליוס קאפערניקוס, איש פולאניא, אחרי אשר ראה רוע מצב החכמה הזאת והעדר תקונה בימיו, מצא בין מכתבי הסופר פלוטארך איך שהחכם פילאָלאַוס מעיר קראָטאָנאַ אשר חי לערך ב' מאות שנה אחר בטלמיוס, רצה להאמין כי הארץ סובבת על קוטרה בכל יום ממערב למזרח, אשר מזה יולד היום והלילה, וכן יספר המליץ ציצערא על החכם ניצעטאס מעיר סיראקוס, הדמיון הזה ירד חדרי לבבו, ועמל לחפש אם ע”י סברא כזאת יתאמתו כל השנויים הנראים בכוכבי הלכת, נצוץ אור הזה הי' טמון בקרב לב עמוק איש הזה משך כל ימי חייו, שבעים שנה, עד כי חמש שנים לפני מותו הופיע על פני תבל חבורו הגדול (De refolicionibus orbium coelestium norimb 1543)10 בו מצא את לבבו לתת בנין נאה ונכון לתבנית העולם, ובחידוד שכלו הראה לדעת כי כל הבחינות הנראות בכוכבים ההולכים מתאמתים בכל פרטיה' לפי בנין הזה, קיצור יסודי דבריו הוא, כי השמש שוקטת ועומדת על מקום מרכז העולם, ומסביב לה ינועו כל כוכבי הלכת במסלולים עגולים זה מסביב זה ממערב למזרח, הראשון הסובב אותה הוא כוכב, במשך פ“ז ימים, ואחריו יסובב מסביב השמש הכוכב נוגה במשך רכ”ד ימים, ואחריו כדור ארצינו במשך שס“ה יום, ואחריו עוד בסדר, מאדים, צדק, שבתאי, וזולת זה יהי' לכדור ארצינו תנועה סיבוב' לסובב על קוטרה פעם אחד בכל ך”ד שעה, אשר מזה יתדמה לנו כאלו כל כדור השמים סובב מעלינו, ויוצר מזה היום והלילה, וכן ע“י תהלוכות הארץ סביב השמש בכל שנה, תעשה לנו ד' תקופות השנה, ויתדמה לנו על השמש היותר מתנועע תחת חגורת המזלות, וכן כל כוכבי הלכת יתדמו לנו בתנועתיהם משונה ומבולבל מאוד ע”י תנועת הארץ עצמה, כי כל תנועה אשר נבחין עליהם מן הארץ, תהי' תנועה ההיא מורכבת מב' תנועות שונות, הא' היא תנועה העצמית אשר להם להתנועע מסביב השמש, והב' הוא תנועה המצטרפת להם מצד תנועת הארץ בניהם אשר מזה ישתנו תנועותיהם אלינו בכל פעם לפי מצב הארץ ומגמת תנועתה בעת ההיא, ורק עין המביט ממרכז השמש עליה' רואה כל הכוכבים בסיבוב' על סדר ותנועה ישרה מסביב לו וע“י חכמת ההנדסה תראה לנו בבירור, כי השתנות תנועת הכוכבים בכל פעם ומצבם הוא מתאמת בדקדוק עם תנועת הארץ במשך זמן ההוא, תבנית מערכת השמים לפי דעת הזאת היתה נקלה ונכונה מאוד לבאר על ידה כל פרטי הבחינות הנראים לנו בתנועות צבא השמים, אך להיות עיקר יסודי דבריו בסיבוב הארץ דבר זר לנפש כל אדם, כי יתחייב לפ”ז שיפלו כל הגופים מעל פני הארץ, ופור התפוררה כל הארץ, וזה היתה סיבה גדולה להכחיד הדעת הזאת מחמת שמי החכמה האנושית, – ולכן כאשר קם אחריו התוכן המפורסם, טיחא בראהי, רצה לבקש לו אופן אחר על מערכת השמים ולבלתי נתון תנועה לארץ, וכאשר הרגיש כי סיבוב הכוכבים סביב השמש הוא דבר אמיתי א"א להכחיש בשום פנים, כי אחר אשר העריך בחינות רבות ונסיונות מדוקדקות, מצא כי רק הדעת הזאת מתאמתת לפי השנויים ההם, לכן מצא לו דרך אמצעי לקיים הדעת הזאת, ולבלתי הניע את הארץ, והסכים כי השמש עם כל הסובבים אותה, סובבת עמהם את הארץ, וגם הדעת הזאת לא האריכה ימים על פני האדמה, כי בזמן קצר נשבר מטה עוזה, כאשר אבאר,


 

פרק ב‘: ממציאת ג’ חוקי התנועה ע"י החוקר קעפלער

בתחילת מאה השבעה עשר למנינם, התנוצצה חכמה נפלאה וחדשה על פני תבל, היא חכמת המחזה הבנויה לתלפיו' בימינו היום, היא פרצה את גבולי חכמת התכונה, והרחיבה את צעדיה לעשות לה שם בארץ, היא הביאה לנו כלי המחזים הגדולי' והנפלאי' אשר בידינו היו‘, כלי המראו’ הגדולו' (טעלעסקאפין), וקנה ההבטות11 הארוכים (פערין רעהרי), אשר על דרכי חכמה הזאת יולדו ומבטנה יצאו, המה עשו לנו כנפים לעופף על פני רקיע השמים, למדוד מרחקי המזרות ותהלוכותיהם, והכלי היותר נפלאה מועילה, היתה כלי המיקראמעטיר, המודדת עובי כדורי הכוכבי‘. הכלי הזאת הסבה את לבב התוכן הגדול קעפלער לחקור אחרי אמתת תנועות צבא השמים, ואחרי בחינות רבות ונסיונות אמתיים אשר העריך ומצא אמתת דעת קאפערניקוס בסיבוב הכוכבי’ סביב השמש, מצא ג“כ כי השמש איננה שוכנת במרכז סיבובם, והכוכבים אינם סובבים בדרך מסלול עגולי אשר מדת מרוצתם יהי' מסודר לפי ערך זמן הקפתם, רק מהלכם הוא דרך קו עקום, ומרוצתם הוא נערך בכל פעם לפי מרחקם מן השמש, ואחרי אשר עבר התוכן הנ”ל בין יערי חשבונות עמוקים וארוכים למאוד למצוא אמתת קו עקום ההוא ומשפטיו על הררי ההנדסה הנשגבה, כאשר המה ערוכים בספרו הנדפס בפראג שנת 1609, אחרי רוב עמל הדרך הגיע אל מחוז חפצי מטרת האמת, ומצא ג' חוקי התנועה אשר לכל צבא השמים, שומרים תמיד שלושת חוקים האלה, ובלתי משנים כל ימי השמים על הארץ, והמה הנקראים בשם ג' חוקי קעפלער עד היום,

הצעה. העגול הארוך אבגדה אשר בצורה (1) נקרא אצל בעלי ההנדסה בשם עליפזע, הקו, אג, הוא הנקרא בשם קוטר הגדול ממנו, והקו, בד, הוא קוטר הקטן, ושתי הנקודות, אב, נקראים בשם קדקדי העליפזע, ב' הנקודות, הו אשר על קוטר הגדול, נקראים בשם נקודות השורפות, סגולת שתי נקודות אלה הוא, שכאשר יצא מהם שני קוים אל איזה נקודה מעגולת העליפזע, יהי' לעולם קבוץ שני קוים האלו שוה אל הקו, אג קוטר הגדול, ונקראים בשם נקודות שורפות מחמת סגולתם כידוע בחכמת המחזה, הקו הב או השוה לו הד, נקרא בשם מרחק הבנוני, הקו המ או ומ נקרא בשם מרחק המרכזים.

התוכן הזה מצא כי כל הכוכבי' הסובבים את השמש סובבי' אותה בעגולת העליפזע, אשר השמש היא שוכנת במקום נקודת השריפה מעליפזע הזאת, והיא נקודה ה בצורה, והכוכב סובב בדרך הקו אבגדא מסביב לה מן המערב אל המזרח, ובהיותו במקום א יהי' אז בתכלית מרחקו מן השמש, ומשם יתנועע ויתחיל להתקרב אליה, עד אשר יעמוד בנקודת ב מרחקו הבנוני ממנה, ומשם יתקרב עוד יותר עד בואו אל נקודת ג תכלית קירובו אל השמש השוכנת בנקודת ה, והנקודה ג הזאת נקראת בשם (פעריהעליום), ואנחנו נקראנה בשם קדקד השריפה, משם והלאה יתחיל להתרחק עוד מן השמש וינוע דרך ד עד בואו אל א מקומו הראשון, כמשפט הזה יעשה ג“כ כוכב השני הסובב את השמש ה בעליפזע הגדולה רשקת אשר הנקודה ה היא ג”כ נקודת השריפה לעליפזע הזאת, ויהי' אצלה הנקודה ש קדקוד השריפה, ר הוא הגובה ממנה, והנקודות קת מרחקים הבנונים, וכן על אופן כזה יסבבו עוד להלאה הכוכבים בעליפזות יותר גדולות, ולכולם תהי' הנקודה ה נקודת השריפה, ולא ישתנו רק בגודל קוטריהם, או שיהיו נטויים זה מזה כמו הקוטר רש הנטוי מן הקוטר אג, וכן ישתנו זה מזה ע"י נטיית המישורים, באופן שלא יהי' שטח אבגד ושטח העליפזע תשקר שוכבים על מישור אחד כמו שהם מצויירים על הנייר, רק יעמדו בנטייה זה למעל' מזה, כמעשה האופן אשר בתוך האופן, הבלתי פוגשים זה את זה רק דרך קו ישר אחד, ועל קו ההוא תהי' הנקודה ה משתתפת לשניהם, וזה מבואר,

ב'. כל כוכב הסובב במסלולו את השמש דרך עליפזע, הוא מתנועע לעולם בכל זמן שוה שטח שוה ממנה, ד“מ, אם כוכב אחד סובב את מסלולו אבגדא במשך זמן ק”ן יום, או חצי המסלול אבג בזמן ע“ה יום, הנה אם נדמה כי מנקודה ה יצאו שני קווים כמו, הל הב, באופן ששטח הנסגר בניהם כמו המשולש אלה הנסגר מן הקווים אה, לה ומן הקשת אל, וכן המשולש להב והמשולש בהג יהיו כולם שווים במכילות שטחם זה לזה, אשר מזה תתחלק כל חצי העליפזע אבגא על שלושה שטחים שווים, אז יהי' זמן תנועת הכוכב דרך הקשתות האלו שוה, ובכל אחד ירוץ משך ך”ה ימים, ותהי' זמן תנועתו בקשת אל כמו בקשת, לב, בג הגם כי הם הולכים וגדלים זה מזה כנראה בצורה, בכל זאת לא יניע הכוכב בהם לפי ערך אורכם, רק לפי ערך כמות השטח הנסגר בין הקווים היוצאי' מנקודת השריפה, אל קשת העליפזע, ואם נחלק עוד השלשה המשולשים האלו כל אחד על ך“ה משולשים קטנים שווי השטחים, נמצא שוב מזה מדת כל קשת אשר ירוץ הכוכב בכל יום, אשר הקשתות ההם יהיו ג”כ הולכים וגדלים זאח“ז, כמשפט הזה יעשה ג”כ בעבר השני במהלכו מן ג עד א, ויעריך את סדר מרוצתו לפי ערך השטחים כנ"ל, וכן יעשה הכוכב השני הסובב במסלול העליפזע רתשק, יסדר את מרוצתו לפי שטחי המשולשים היוצאים מן הנקודה ה אל הקשת רתש, וכן יעשו כל הכוכבים הסובבים את השמש במסלול העליפזע, כולם ישמרו את תפקידם לסדר זמן מרוצתם על פי ערך השטחים מעליפזות אשר להם, כאלו הי' להם לב לדעת וכלים למדוד בכל פעם מדת השטח אשר יסובו בלכתן. –

ג'. ערך מרובע זמן הקפת כל כוכב אל מעוקב קוטר הגדול ממסלולו, הוא שוה לעולם בכל הכוכבים הסובבים את השמש, ד“מ, אם כוכב אחד גומר זמן הקפתו במסלולו אבגדא במשך ד' שנים, ומדת קוטרו הגדול אג יהי' ד”מ ב' שעורים, הנה יהי' ערך מרובע הזמן והוא ד' פעם ד' שוה, ט“ז, אל ערך מעוקב הקוטר, והוא ב' פעם ב' פעם ב‘, והוא ח’, ערך ט”ז אל ח‘, או כערך ב’ אל א‘, כן יהי’ גם אצל כוכב הסובב במסלול רתשקר ערך מרובע זמן הקפתו אל מעוקב קוטרו שר, כערך ב' אל א‘, – שלשה סגולות אלה מתאמתות מאוד בדקדוק בכל הכוכבים הסובבים את השמש, וגם ירחים המלוים אשר לכוכבי לכת כמו ששה הירחים אשר לכוכב אוראנוס, ושבעה הירחים אשר לכוכב שבתאי, והד’ ירחים אשר לכוכב צדק, וכן הירח שלנו הסובב' את כדור ארצינו, כולם קולעים אל השערה עם משפט הג' חוקים ההם, כאלו היתה טבע אחת טבועה בכולם.


 

פרק ג': ממציאת החוקר נעפטאן

במשך מאה השבעה עשר הנ“ל קם החוקר הגדול נעפטאן12 איש ענגלאנדי, הוא הגבר אשר הוקם על להוציא ע”י עומק נבכי עשתונותיו את החכמה הנפלאה והחמודה אשר אתנו היום, היא חכמת המעכאניק הנשגבה, הוא אשר פתח לנו מעיין הנורא הזה להשקות ממנו פרי צומח חכמת התכונה אשר בימינו, האיש היקר הזה הראה לנו לדעת, כי שלושת החוקים ההם אשר כבר מצא החוקר קעפלער, מקבת בורם אשר ממנה נוקרו החוקים האלה, היא רק סגולה אחת טבעית ממשפטי המעכאניק, והיא סגולה מוטבעה בין כל גשמי העולם, אשר משפט סגולה הזאת וכל פרטיה, נוכל להבחין מאשר אתנו פה על כדור ארצינו, ואבוא לבאר פה אל הקורא תבנית הדברים האלה, ובמה יתאמתו החוקים השלשה אשר זכרנו, כי מזה נקל להבין תכלית מעמד חכמה הזאת בימינו היום – אמנם לא תוחיל פה קורא הנעים לראות אמתת יסודות האלו בנויים על מופתים אמתיים למודים, כי לבאר הדברים על מכונם אצטרך לשאוב הקדמות רבות מחכמת הלמודיות, אשר אין זה מגדר מחברת הזאת, רק באשר אוכל לקרב הדברים אל הקורא, לא אמנע ממנו, ועתה שמע נא –

א'. יסוד מוסד הוא בחכמת הטבע ומתאמת ע“י כמה מאות בחינות כי כל גשם חומרי יש לו כח המושך למשוך אליו כל הגופים אשר בסביביו, והכח הזה מתיחס ונערך לפי כמות חומר גוף המושך, וכמות חומר גוף הנמשך אליו, ד”מ, אם ב' הגופים אב הם שוים בכמות חמרם, אשר מזה יהי' פעולת כח המושך מהאחד על השני שוה בשניהם, הנה ימשכו זא“ז בכח שוה, והמשיכה ביניהם תוליד התנועה להניעם זל”ז, עד אשר יתקבלו ויפגשו זה את זה באמצע המרחק אשר הי' בניהם, אולם אם חומר הגוף ב הוא שני פעמים כחומר גוף א, אשר מזה יהי' גם פעולת כוח משיכת ב את א פי שנים מפעולת כח א על ב, לפ“ז יפעול ג”כ ב להניע אליו את א, שני פעמים מאשר יפעול עליו א ויפגשו זא“ז בשליש המרחק הסמוך אל ב, וזה מבואר מאוד, וכן נוכל למצוא אופני התנועה והפגישה גם אצל ג' גופים שונים, אך כי זה יביא אותנו אל חשבון מחכמת ההנדסה, כי במשיכתם יולידו כחות מרכבות, מאשר יפעלו שנים מהם על השלשי, והנה בהשקפה הראשונה הי' מתחייב שכל הגופים אשר על פני הארץ, יתאחדו ויתקבלו כולם זה עם זה, מחמת כח משיכתם זע”ז, אולם להיות גוף כדור הארץ גדול מכולם, ולגודל פעולתו על כולם, מתבטל פעולתם בניהם, כי כח משיכתם אליו הוא גדול מאוד בלתי נערך אל כח משיכתם זא"ז – ובכל זאת יש אתנו בחינות רבות גם על פני הארץ ממשיכה הזאת בין הגשמים, ונוכל להרגיש תנועותיהם ולהביא במשפט החשבון יחס פעולת הכחות ההם, כידוע בחכמת הטבע –

ב'. מוסד הוא בחכמת המעכאניק, כי כל כח המורכב משני כחות צלעיות הוא אלכסון מרובע הנבנה מצלעות ההם, ביאור זה, אם יהי' ד“מ א (צורה 2) איזה גוף נח ועומד על מקומו, ונדמה שיפעל עליו כח אחד להניעו את המרחק אב בזמן רגע אחת (זעקונדע), ובאותו רגע עצמה יפעל עליו כח אחר להניעו לתכונה אחרת לרוץ את המרחק אג בזמן זעקונדע ההיא, הנה משני כחות שונות הפועלים עליו להניעו בתכונות מתנגדות בזמן אחד, תהי' פעולה המורכבת מהם להניעו דרך האלכסון אד בזמן רגע ההיא, וכן אם שני כחות הצלעיות עושים זויות צרה בניהם, וזה יהי‘, אם על הגוף א יפעלו עליו הכחות אד, אג, להניעו דרך שניהם בזמן אחד, אז תהי’ תנועתו האלכסון אה בזמן ההוא, או להיפך, אם ב' הכוחות עושים בניהם זויות מרחבת, ד”מ אם על הגוף העומד בנקודה ד יפעלו עליו שני כחות, דא, דה להניעו דרך שניהם בזמן אחד שוה, הנה יהי' תנועתו המורכבת להתנועע המרחק דג האלכסון בזמן ההוא, וזה הוא דבר אמיתי ויסוד לימודי אשר עליו נשענים כל עמודי חכמת המעכאניק, ומתאמתת ע"פ מופתים נכונים ואמתיים, ונסיונות מוחשיים, כידוע בחכמת המעכניק,

ג'. דבר מחוייב הוא מצד עצמו, כי כל פעולה תשמור את תמונת פעולתה, כל עוד אשר לא ישנה אותה סיבה אחרת זולתה וכאשר נראה כי איזה פעולה נשתנה מתמונת פעולתה, נדע בבירור כי לשנוי הזה היתה איזה סיבה המכרחת אל השנוי ההוא, ויסתעף מזה, כי אם נראה איזה גוף נח ושקט על מקומו, יתחייב שינוח כן עד עולם, ואם התחיל להתנועע, נדע כי הי' פה איזה כח חדש אשר הניע אותו, או להיפך, אם איזה גשם הוא הולך ומתנועע מן א עד ב בזמן ידוע, יתחייב שיהי' הגשם הזה הולך ומתנועע עוד להלאה מן ב דרך ישר לאין סוף, בכל זמן שוה מרחק שוה, לולא תהי' איזה סיבה משבתת את תנועתו, או מכרחת אותו לשנות את תכונת מרוצתו אל דרך אחרת, ומה שאנו רואים כי כדור חלק המתנועע על שולחן החלק ושפוי למאוד, יעמוד וינוח בסוף תנועתו, הוא רק מצד כי הכדור גם פני השולחן אינם חלקים בתכלית השפוי, כי גם ברזל המלוטש היטיב (פולירטער שטאל), כאשר נביט עליו בכלי ההשקפה (מיקראשקאפי) נראה עליו גבנונים ועמקים הרבה מאוד, והמה המשביתים את כח מרוצת כדור המתנועע מעט מעט עד אשר ינוח ויעמוד, בכל זאת יש אתנו בחינות רבות על אמתת יסוד הזה, וע“פ יסוד הזה בנויים הרבה כלי (מעכאניקא), המתנועעים ע”י אופנים המעופפים, (שוואונג רעדיר), כידוע בחכמת המעכאניק,


נניח שיהי' בנקודת שׁ (צורה 3) איזה גשם גדול מאוד בערך גשם השני העומד מנגד לו בנקודה א, הנה ע“י כח המושך הפועל עליו מן שׁ, הי' מתחיל להתנועע ולרוץ ד”מ המרחק אם בזמן רגע הראשונה ונדמה שיפעול עליו בעת ההיא כח אחד להניעו אותו דרך אב ברגע ההיא, הנה ע“י ב' כחות הצלעיות, אם, אב, הפועלים על א ברגע אחת, בהכרח שיתנועע לפי יסוד (ב') האלכסון אד בזמן רגע הראשונה, ולפי יסוד (ג') מתחייב שיתנועע הגשם א עוד להלאה את המרחק דה בזמן רגע השניה השוה אל אד, ולשמור את פעולתו הראשונה, אך בעבור כח המושך מן שׁ הפועל עליו מידי היותו בנקודה ד למשוך אותו אליו את המרחק דג בזמן רגע השניה, אשר מזה תהי' תכונת מרוצתו להתנועע את המרחק דו האלכסון, בזמן רגע השניה, ושמה יפעלו עליו ג”כ ב' כחות צלעיות האחת להניעו דרך וז ע“י משיכת שׁ והשנית היא שמירת פעולתו ללכת הלאה את הדרך וח השוה אל דו, ועל כן תהי' פעולתו המורכבת לאחוז את דרכו ללכת האלכסון וט בזמן רגע השלישית, ומידי בואו אל נקודת ט יסבול ג”כ פעולת שני כחות שונות, פעולת עצמו להתנועע הלאה המרחק טכ, ופעולת המשיכה שׁ המרחק טי ברגע ההיא, ובהכרח יתנועע האלכסון טל ברגע הרביעית, והנה תהי' מגמת פעולתו להתנועע הלאה המרחק למ, לולא ימשוך אותו שׁ להניעו אליו המרחק לפ, ואז יאחז את דרכו ללכת האלכסון לע וככה ישנה את תנועתו פעם בפעם עד בואו שני' אל נקודה א, מקומו הראשון, ואז יהי' לו ג“כ פעולת שני כחות האחת היא שמירת פעולתו אשר לו אז להתנועע הלאה המרחק אב, והשנית היא המשיכה אם, אשר מזה יסובב עוד הפעם את הגשם שׁ כמשפט הראשון, ככה יעשה פעם בפעם ויסבב את הנקודה שׁ בתמידות בלי הפסק, אם לא יהי' איזה דבר המנגד לו ומשבית את תנועתו מעט מעט, ובעלי המעכאניקים מראים אופן תנועה כזאת ע”י כלי הנקראת בשם (צענטריפוגאל מאשין)

לפי מה שהראנו מתבאר כי הקווים, אד, דו, וט וכו' הם הולכים וגדלים זה אחר זה, ותהי לפ“ז מרוצת הגוף א בהם, הולך וממהר בתנועתו, כי להיות דה שוה אל אד, בהכרח יהי' האלכסון דו גדול הימנו, וכן וט יותר גדול מן וח השוה אל דו, וע”פ דרכי המדידה מתבאר בנקל, כי המשולשים אשד, דשו, ושט, וכו' כולם שווים במכילות שטחם זל“ז, כי אם נדמה שיצא קו ישר מן ש אל נקודה ה, הנה יהי' המשולש דשה שוה אל המשולש אשד, מחמת תושבתם השוה אד, דה, כידוע והנה המשולש השד הוא שוה אל שטח המשולש דוש מחמת תושבתם דש המקביל אל קדקדיהם ה, ו, בהכרח יהי' גם המשולש דוש שוה למ7שולש אדש, וכן על אופן כזה נוכיח על כל המשולשים, – והנה אנחנו בביאורינו לקחנו את הכחות הראשונים אב אם לכחות קצובים ומהם חשבנו הדרך האמצעי אד ג”כ לכח קצוב, אבל נקל הוא להבין, כי בכל רגע ממשיך זמן תנועת הגוף א בדרך אד יהי' פעולת משיכת, שׁ, עליו, וכן מה שלקחנו כחות המשיכות, אם, דג וז וכו' שוה בכולם, גם זה איננו מדוקדק, כי כל אשר יתקרב הגוף א אל הנקודה שׁ, תהי פעולת המשיכה שׁ עליו יותר חזקה, (והוא לערך מרובע המרחק כידוע) אשר לפ“ז מתבאר ע”פ חכמת ההנדסה, כי הגוף א הסובב את הנקודה ש הוא רץ מסביב לו דרך קו עקום עליפזע, אשר הנקוד' שׁ היא נקודת השריפה לעליפזע הזאת, וכן מתבאר כי הגוף ר הרחקו מן א ושם פעולת משיכת שׁ קטן מפעולתו בנקודת א, אם נסבב הגוף ר כמשפט הגוף א, יהי' ערך מרובע זמן סיבובו אז זמן סיבוב הגוף א, כערך מעוקב המרחק שר אל מעוקב המרחק שא, וכל הדברי' האלו לבד מה שהם מתאמתים ומתחייבי' ע“פ מופתים חותכים מחכמת המעכאניק, נראים ג”כ בבחינה מוחשת ע"י כלי המעכאניקע אשר זכרתי,

אחרי שהצעתי פה בקצרה מעט מיסודי המעכאניק, יהי' נקל לבאר ג“כ ג' חוקי התנועה אשר זכרנו בצבא השמים, כי להיות השמש היא גדולה הרבה בכמותה יותר מקבוץ כל הכוכבים הסובבים אותה, ע”כ תהי' פעולתה חזק למשוך אות' אליה, ואם יהי' ד“מ נקודת ה (צורה 1) מקום השמש, וכוכב אחד עומד במקום נקודת א, נדמה כי מניע הראשון הניע אותו דרך הקו אר, הנה בהכרח ע”י פעולת משיכת שׁ עליו, יתחיל להתנועע סביב השמש בעגולת העליפזע, ויכריח לסדר מהירת מרוצתו לפי ערך השטח ממנה, כאשר בארנו, וכן הכוכב אשר בנקודת ר, להיות מרחקו יותר מן השמש, תהי' לפ“ז מרובע זמן הקפתו במסלולו, נערך לפי מעוקב מרחקו, וכן כל הכוכבי' הסובבים את השמש, יכריחו להתנועע מסביב לה לפי ערך מרחקם, וכפי שטחי מסלולם העליפזית, ועל אופן כזה תסבב ג”כ הירח מסביב לכדור ארצנו, כי להיות הארץ גדולה ממנה לערך נ' פעמים, לכן תפעל עליה בכח משיכתה להניעה מסביב לה במסלול העליפזע, אשר הארץ היא נקודת השריפה לעליפזע הזאת, וכן ד' הירחים אשר לכוכב צדק, ושבעת הירחים אשר לככב שבתאי, כולם סובבים הולכים מסביב להם במסלולי עליפזע לפי החוקים אשר בארנו, והנני לבאר פה עוד דבר אחד אשר מצאו התוכנים בתנועות צבא השמים והוא מסתעף מן היסוד הראשון אשר זכרנו,

לפי מה שבארנו עד הנה הי' מתחייב, כי כל הכוכבים הסובבי' את השמש כולם ישמרו את תפקידם ללכת במעגלי מסילות' בלי שנוי לעולם, אך כאשר נחזור בהשקפה יותר עתיקה על פני היסודות ההם, יתחדש לנו מבוכה גדולה מאוד המבלבלת שכל אנושי, והוא, כי כאשר נעריך כמות חומרי הכוכבים זה לזה, הגם כי השמש היא גדולה מאוד בערך קבוץ כולם, כאשר נבאר להלן, בכל זאת יתחייב כי הגופים ההם יפעלו בכח משיכתם זה על זה, לפי ערך מרחקם זה מזה, ולפי כמות חמר‘, ומרחקם מן השמש, הגם כי הפעולות ההם הם קטנים מאוד לערך פעולת השמש עליהם, הנה יסבבו פעולות הקטנים ההם שנויים רבים בין תהלוכו’ הכוכבי‘, והשנויים ההם נקראי’ בפי התוכנים בשם, השבתות (שטערונגען), כי אם ד“מ יעמוד איזה כוכב בנקודה ד ממסלולו, וכוכב השני יעמוד בנקודה ק ממסלולו, הנה לבד פעולת השמש עליהם לסבבם אותם במסלוליהם, יפעלו ג”כ זה על זה בכח משיכתם להשבית כל אחד את מרוצת השני, ומזה יולד לכל אחד מהם תנועה חדשה, באופן שלא ילכו עוד על מסלולם הראשון, רק יעשו עוד מסלול חדש סביב השמש, ומזה יבא שינטו קוטר מסלוליהם זה מזה, כמו שהקוטר רש נטוי מקוטר אג, ועי“ז ילכו משנוי אל שינוי פעם בפעם ע”י השבתות כאלו, והשנויים האלה ישתנו בכל פעם, לפי ערך התקרבותם זה אל זה, וכמות חמרם, ותכונת מרוצתם, ושנוים ההם יסבלו כל הכוכבים הסובבים, ויותר מהם הכוכבים ההולכים ומתקרבים לפעמים זה אצל זה, כמו ד' כוכבים החדשים, יונא, פעסטא, פאלאם, וכו' אשר מסלוליהם קרובים זל“ז, ולקטנות כמותם יקרה לרוב שכאשר יעבור לפניהם שבתאי או צדק בדרך מסלולו, יעשה ביניהם שינוי גדול, באופן אשר ע”י הרכבת הפעולות יתחדש להם מסלולים חדשים פעם בפעם, ושנויים גדולים כאלה תסבול גם הירח שלנו הסובבת את כדור ארצינו, ומפעולת הירח שוב על כדור הארץ תפעל ג“כ שנויים רבים במסלול הארץ, כהתמוטטות קו הקדרות ונדנוד המזלות, ונסיגת המשוה, כידוע בתכונה, וכל השנויים האלה הם נכונים ומדוקדקים ע”פ חשבונות המעכאניק, וכל הבחינות הנראות בתהלוכות הכוכבים ושנוייהם, מתאמת בדקדוק גדול עם החשבונות ההם, אשר כל זה הוא לאות ולמופת על המציאה הגדול' והנכבד' אשר הביא לנו האיש הגדול נעפטאן, יכירו וידעו כל באי עולם את הנחלה הגדול' אשר הנחלם האיש היקר הזה, וכל נפלאותיו ואותותיו אשר המציא בחכמת המחזה (דיאפטריק), הלא הם כתובים על ספרי החכמים, הנודעים ומפורסמים בזמניהם,

החקירה הזאת, עמוקה מאוד נוקבת ויורדת עד תהום חכמת המעכאניק, והיא שאלה רחבה מני ים, איך מגופים שונים, אשר כח מרוצתם וכמות חמרם ומרחקם זה מזה ידוע לנו, איך למצוא ע“פ זה תכונת המרוצה לכל אחד מהם אחרי השבתת פעולתם זה על זה, חקירה הזאת היתה טמונה במסתורי חכמת הלמודיות זמן רב, עד אשר קיבל עליו מהנדס גדול קלאירוט לצלול בעומק החכמה, והעלה חשבון האמיתי לחקירה זאת, באופן שע”י חשבון זה קצב מדת המסלול כוכב השבטי משנת 1759, כאשר נבאר להלן, ומאז ועד עתה הרחיבו החכמים צעדי חקירה הזאת, וסקלו מסילה להשיג מטרתם בעמל לא רב, באופן שחשבון המעכאני הזה הוא נותן קצבה אל מצב כל כוכב מכוכבים הסובבים את השמש, בכל עת ובכל זמן, כל כך בדקדוק, יותר ממה שנוכל לדקדק בחינתם ע"י כלי המראות הגדולות אשר בימינו היום,

מהמבואר עד הנה יבין כל קורא תפארת מעמד חכמה הזאת בזמנינו זה, ואיך במשך ב' מאות שנה האחרונים הגביהו הררי החכמה עד גבעות עולם, ומה נעמו מליצת תוכן אחד, באמרו “כל עוד אשר הארץ שקטה עמדה בדעת התוכנים, גם חכמת התכונה שקטה על מעמדה, ומאז החלה הארץ להתנועע גם החכמה יצאה מגבוליה הרחק מאוד ממצבה הראשון” ואם באמת יזרח בעיני כל מעיין למודי חכמה הזאת כבדים ורחוקים מאוד, אולם מה נקלה היא בעיני תוכנים האחרונים לעומת הראשונים, כי תחת אשר יעמולו הראשונים לבקש ולהמציא סיבה אל כל בחינה הנראית להם, האחרונים ימצאו בחשבון המעכאני בדקדוק, טרם יבחנו בכלי המחזים הנפלאים ולולי אם נדמה שיקרה לפנינו היום כוכב חדש הסובב את השמש, או כוכב שבטי חדש בלתי נודע עוד, הנה ע“י תחבולות מיודעות אשר יעריכו עליו התוכני' בכלי מחזיהם, ימדדו ג' נקודות ממסלולו, אשר מזה יודע להם מדת קוטרו הגדול, ומזה זמן הקפתו במסלולו, לפי יסוד ג' מחוקי קעפלער, כאשר בארנו לעיל, ומזה יודע להם שוב מדת מרחקו בכל פעם מן השמש ומן הארץ, ואם יקרה לפניהם עוד להבחין פעולת השבתתו אשר יקבל שינוי במסלולו ע”י איזה כוכבים זולתו הפועלים עליו, יודע לנו מזה כמות חמרו ביחוס חומר השמש או הארץ, ועי"ז נוכל לדעת בכל פעם השנויים אשר יתהוו במסלולו מהשבתות הכוכבים, – והנה במסלול כל כוכב מכוכבים הסובבים נצטרך לדעת ששה דברים הנקראים בשם יסודי המסלול (עלעמענטי דער באהן) והם אלה, א‘) זמן הקפת הכוכב במסלול, או אורך קוטרו הגדול אשר ענינם אחד, כאשר בארנו לעיל, ב’) שעור נטיית מסלולו ממסלול הארץ, ג‘) אורך ראש התלי, והיא הנקודה באורך המזלות אשר שם יחתוך משור מסלולו את משור מסלול הארץ, ומשם יתחיל נטיתו לצד דרום, ד’) מרחק המרכזים אשר בעליפזע שלו, והוא בצורה 1 יחוס הקו המ אל קוטר הגדול אג, ה‘) אורך קדקוד השריפה במזלות, והוא המקום אשר מנגד שם יעמוד קדקדו השריפה מעליפזע שלו, ו’) ערך כמות חמרו אל כמות חומר השמש או הארץ, – וכאשר ידוע לנו ששה יסודי מסלול האלו בכל כוכב, נוכל לדעת ולחשוב בכל פעם מקום מצב הכוכבים ההם במסילתם ונטייתם, בכל מקום ובכל זמן, וזה הוא פרי כל חכמת התכונה, כאשר בארנו בפרק הראשון,


 

פרק ד': בחינות אמיתיות ונסיונות מופתים המעידים על סיבוב הארץ היומי, ותנועתה השנתית

פליאה השוממה היותר גדולה אשר נפלאו חכמי התוכנים הראשונים עוד בזמן קאפערניקוס, הי‘, כי לפי הנחתו אשר הארץ סובבת את השמש במשך שנה תמימה, הנה יתחייב מזה שכאשר תעמוד הארץ באיזה נקודה ממסלולה, ד"מ בנקודה ר (צורה 1), כאשר נביט שמה אל קערורית השמים המתדמה לנו מגבול ראיותינו לכל צד, יהי’ ד“מ שני הכוכבים, א, ב, אשר בקערורית הגלגל, מרחקם זה מזה לעינינו בכדי זויות הראיה הנגבלת מן הקוים, רא, רב, וכאשר נבא אחר חצי שנה אל קצה מסלול השני בנקודה שׁ כאשר נביט שוב משם אל שני הכוכבים ההם, יתחייב שתהי' זויות הראיה הנגבלת מן הקוים שא, שב יותר צרה, אשר מזה יתדמו לנו הכוכבים יותר קרובים זה לזה, או לפעמים יכסו זא”ז בהבטת העין, וכל זה הוא נגד הבחינה, כי לעולם אנו רואים כל הכוכבים במשטרם ומרחקם זה מזה בלי שום שינוי, וקאפערניקוס בעצמו החליט מזה על הכוכבים הקימים שהם רחוקים כ“כ מן השמש, עד כי בכל קוטר המסלול רש אין בכח חוש ראיותינו להכיר שום שנוי מראה בכוכבים ההם, גם אם נשנה מצבינו בו מן הקצה אל הקצה, ולפי משפטי חכמת הראיות יתחייב שיהי' מרחקם מאתנו לפחות 200000 פעמים כמרחק השמש מאתנו או בחצי הקוטר רש בקרוב, ואז אין עוד בכח הראות, להכיר שום הבדל מחלוף מראה, כי במרחק כזה יתדמה כל קוטר מסלול הארץ רש רק כנקודה אחת, וכל קוים היוצאים מכל קצווי המסלול לשם, מתדמים כאלו יצאו כולם מנקודה אחת, כידוע בראיות, – אולם מאז החלו הכלי מחזים לרוב על פני האדמה, רדפו כל חכמי התוכנים האחרונים אחר הבחינה הזאת, למדוד עי”ז מרחק הכוכבים האלה מן השמש לפי ערך חלוף המראה, כידוע בהנדסה, וע“ז עמלו ויגעו תוכנים הרבה, גאלילעוס, טיחא, ביקא, וכו' ולא מצאו דבר – אחריהם קבל עליו העמל הזה החוקר יאממעס בראדלעי, בעיר קעוו, אשר במחוז עסעקס, ולקח לו לבחינה את הכוכב הגדול אשר בראש התנין, העובר לעולם בנקודה נוכח הקדקד אשר לעיר הזאת, ואחרי אשר הבחין עליו משך חצי שנה בדקדוק עצום, ע”י כלי הצענטהיזעקטאר, מצא בו חלוף מראה מזויות ך' זעקונדין, ואחרי ימים מעטים מצא כי חלוף מרא' הזאת איננה רק בכוכב ההיא, אולם בכל הכוכבי' הקימים באופן שכל כוכב יעשה במשך שנה תמימה עליפזע קטנה מאורך ך' זעקונדין, וברוחבם הקטן יותר כל אשר יתקרב הכוכב אל קו הקדרות עד כי הכוכבים העומדים תחת קו הקדרות עצמו, או במסלול הארץ, לא יסובו שום עליפזע, רק יתנודדו לאורך ך' זעקונדין, לפנים ולאחור במשך שנה,

על הבחינה הנפלאה הזאת נסתבכו כל גדולי התוכנים, כי אחרי חקירות רבות באמיתות הבחינה ראו כי חלוף מראה הזאת איננה סיבה מתנועת הארץ לפי תהלוכתה, רק על סדר הפוך הבלתי מסתעף ממשפט חלופת המראה, ואחרי זמן לא רב הגיעו התוכנים אל אמתת הדבר כי היא סיבה חזיונית, המתחייב ממשפטי חכמת המחזה, והוא זה הדבר ידוע בחכמת המחזה, כי האור היוצא מאיזה גשם מאיר, הוא הולך על קוים ישרים, ומתנועע בזמן זעקונדע אחת דרך מרחק 41900 פרסאות וזה נודע לנו בתחילה ע“י הלקוים אשר לירחי צדק, כי כאשר יעמוד ד”מ צדק בנקודה ר ממסלולו (צורה 1), וע“י אור השמש הזורחת למולו מן ה ישליך מאחריו את הכל, ואם יקרה שיעבור דרך צל ההוא ירח אחר מד' הירחים אשר לו, או ילקה הירח ההוא להעדר קבלת אורו מן השמש בעת ההיא, וע”י ידיעת זמן הקפת הירחים מסביב לו, וידיעת גדלם לעומת גודל השמש וגודל צדק, ידענו לחשוב בדקדוק רגע זמן הקדרות לכל אחד מהם, ובכל זאת נראה שכאשר תעמוד הארץ בנקודה א ממסלולה בעת הזאת, יתראה לנו הליקוי ח' מינוטין י“ג זעקונדין מקודם כפי החשבון האמיתי, אולם כאשר תעמוד הארץ בנקודה ג ממסלולה, יגיע לנו ראיית הלקויי ח' מנוטין י”ג זעקונדין מאוחר מכפי החשבון האמיתי, וכן ישתנה שעור הזה בכל פעם לפי מצב הארץ במסלולה ולפי מרחקה מן הכוכב צדק, וסיבת הדבר הוא זמן מרוצת האור, כי בהיות מעמד הארץ בנקודה ג' ממסלולה, יצטרך האור לרוץ עוד ולעבור דרך קוטר מסלול הארץ, ומזה יגיע לנו ראיית הלקוי ע“י כלי הבטה מאוחר מכפי החשבון המיוסד רק על מקו' מרכז המסלול, לא כן יהי, כאשר תעמוד הארץ בנקודה אחרת ממסלולה יגיע לנו ראיית הלקוי בזמן קודם, לפי קרבת המרחק אשר יצטרך האור לרוץ דרך בו, וע”פ זה מצאו בנקל כי מרחק מרוצת האור בזמן זעקונדע אחת הוא 41900 פרסאות, ונשוב אל מה שהחלונו, והוא, בעבור כי הארץ מתנועעת במסלולה השנתית דרך מרחק 1/10 4 פרסא בזמן זעקונדע אחת, והאור רץ דרך 41900 פרסא בזמן ההוא, בהכרח תהי' ראיית הכוכבי' בענינו ע“י קוי האור הלוחצים ברשת עורקי הראות מתחת העין, מורכב מב' כוחות שונות, הא‘, הוא מרוצת האור אל העין, והב’ הוא מרוצת העין עם כדור הארץ, אשר מזה יתחייב לפי משפטי חכמת המחזה, כי הבטה האמיתיות13 תהי' נטויה מהבטה המדומית, בכדי זויות אשר קו הנוגע ממנה הוא כמספר חלוקת מרוצת הארץ ע”י מרוצת האור, והנה כאשר נחלק 1/10 4 על ידי 41900, יהי' – 0,0000981623, והוא מדת הנוגע לזויות ך' זעקונדין, מדוקדק מאוד כפי הבחינה האמיתית, הצעה זאת תגיד לנו די מופת חותך ובחינה מוחשת על תנועת הארץ השנתית, מבואר מאוד לכל איש אשר נשאו לבו לטעום מעט מחכמת התכונה והמחזה, עתה אערכה עוד מאשר יקרה לפני דברים מופתים המעידים על סבוב הארץ היומי,

אמר המחבר אם אמרתי לאסוף הנה לפני הקורא מופתים חותכים המראים בחוש את סיבוב הארץ על קוטרה, יראתי כי יפרוצו גבול מחברת קטנה הזאת, ולאלה אשר אזנם אטומה לשמוע בלמודים, יהי' ללא יועיל, ויותר מהם האנשים החכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים בכל חכמה ומדע לא יאמינו, כי לא יחפוצו, ויאמרו כי כל החוקרים ברוב חקירותיהם הולכים תועה באין דרך, ורק אתם תלין ההשכלה האמיתית, ומי ידבר עמהם נכוחות? כי האיש אשר לא ראה מאורות החכמה מימיו, רק גמול משדי אמו ונעתק אחרי אשתו ובניו, לשאת משא עבודת הזמן עליו, מה יועילנו להוציא דמיונותיו הנטועים בקרב לבבו מיום הולדו? ומי יעריך דברים להשיב לו על המון שאלותיו הרבים אשר ירחפו על דל שפתיו, בטח יאמרו לו כי הארץ סובבת על קוטרה, הלא זאת תהי' לו לאות ולמופת על החוקרים ההם, כי דעתם רחוקה מהם, וכל חכמתם מאפע, ואם אמנם לאנשים כאלה לא קראתי במחברתי זאת, ויהי' להם אשר להם, ידעתי גם ידעתי, כי לולי נשא לבב אחד מהם לגשת אל שערי חכמה הזאת, ולשקוד על דלתי ספרים, לא מצא עוד את ידו ואת רגלו לדבר דבר ולהכחיש אף יסוד קטן מיסודי החכמה, כאשר זכר כזה הרמב“ם ז”ל בהקדמתו לס' זרעים, עיי“ש, – בכל זאת לא אמנע מלהשיב אותם על שתי שאלות ראשיות אשר ישאלו, הא', איך לא יפלו כל הגופים מעל הארץ ע”י סבובם? הנה כמו שאפשר שיעמדו ב' אנשים על הכדור זה מעבר מזה, וכפות רגליהם נוכחות, והאבן הנופל מיד איש האחד נופל לרגליו, והאבן הנופל מיד השני מגיע לרגליו, באשר עינינו רואות והוא מן המפורסמות אצל כל ספני הים, כידוע, כן אפשר שתסובב הארץ על קוטרה מבלי שיפול הנופל ממנה, ועל השאלה השנית מדוע אין אנחנו מרגישים התנועה ההיא? ע“ז נשאל שוב שאלה, במה איפו נוכל להרגיש תנועה הזאת? הן כאשר יעמוד איש בספינה ההולכת במירוץ גדול, אם רק האויר יהי' שקט ונח בלי רוח מנשב למולו, ושטח פני המים הוא ישר מאוד באין גלים המנענעים את הספינה, האם לא יתדמה לו כי הספינה נחה ושוקטה? לולא שישפוט על התנועה מפאת מרוצת החוף הרץ לקראתו, ואם כן יהי' בספינה המתנועעת תוך האויר, כ”ש כדור הארץ המתנועע במקום רק כי האויר אשר מסביב לו הוא מתנועע ג"כ עמו, כי מחמת כובד חלקיו נאחז על פני הארץ כמו כל הגופים הנחים על הארץ לכובדם, כאשר בארנו,14 והנני לבאר הנה המצאה נפלאה אשר המציאו החוקרים האחרונים, להרגיש סיבוב הארץ היומי, ולמדוד סיבובה בדקדוק בכל מקום ממנה, ואם כי להציע הדבר עד תומו ולבארו על מכונו' יארכו הדברים למאוד, עד אשר יעלו לספר גדול, אך באשר אוכל להראות צל הדברים אל הקורא, לא אמנע ממנו, וזה הוא:

מבואר הוא בחכמת המעכאניק, כי כל גוף המתנועע ורץ סביב מרכז אחד נח וקיים, יהי' בטבע כח הגוף ההוא להתרחק מן המרכז, כל עוד אשר ימהר מרוצתו מסביב לו, וזה הוא נקל להתבאר בבחינה, אם נקח חוט אחד אשר בקצהו תלוי איזה גוף כבד, ונניעו אנה ואנה עד שיתחיל לסבב את ראש החוט הנאחז ביד, נראה בחוש כי החוט יהי' מתוח היטיב גם אם הגוף הוא בדרך תנועתו מלמעלה, עד כי אם נסבב אותו במירוץ גדול, יהי' בכחו לנתק את החוט ולרוץ למרחוק עד שיפול על הארץ, וזה, כי ע“י סיבוב הגוף סביב המרכז יהי' בכוחו להתרחק ממנו כל אשר ימהר מרוצתו, ולכן אם החוט הוא יותר ארוך, אשר מזה יהי' מרוצת הגוף יותר גדול אם הוא סובב בזמן אחד עם הראשון, יהי' אז ג”כ כח המתיחה יותר חזקה, ובסיבובים קצרים יוכל לנתק את החוט, ולהיפך, כל אשר יקצר החוט, יחלש ג"כ כח המרחיק ממנו, וזה מבואר, – כח המרחיק הזה נקרא אצל בעלי המעכאניק בשם כח המעופף (שוואונג גראפט)15, ומשפטיו רבים ועמוקים בלימודי החכמה, ואנחנו נלך לרגל ביאורינו,

אם כדור גדול כמו כדור הארץ יסובב על קוטרו במירוץ גדול, בכל ך“ד שעה, סיבוב שלם, יעשו לפ”ז כל הגופים השוכנים עליו סיבובים עגוליים מקבילים זה לזה, באופן שהגופים השוכנים על המשוה עצמו יעשו סיבוב היותר גדול, להיותם עומדי' על גובה גבנונית הכדור בתכלית המרחק מן הקוטר הסובב, והגופים אשר זולתם לרוחב המשוה מזה ומזה, יעשו סיבובים יותר קטנים כל אשר יתקרבו אל הצירים, עד כי הגופים הנחים על הצירים עצמם לא יסבבו שום סיבוב, הנה לפי מה שהצענו יתבאר שיהי' בטבע הגופים ההם להתרחק מן הארץ בכח חזק מאוד מפאת מרוצתם הגדולה מסביב לקוטר, והכח המרחיק ההוא יקטן אצל הגופים אשר לרוחב המשוה כל אשר יתקרבו אל הצירים, כי כח המרחיק הוא נערך לפי מרוצת הסיבוב, כאשר בארנו, ורק לגודל כמות הארץ תהי' פעולת הארץ חזק להשבית את כח המרחיק ההוא ולמשוך אותם אליה, באופן שכח המושך הזה הוא גדול מאוד בערך כח המרחיק אשר להם מצד הסיבוב, כי לבד אשר תפעל עליהם הארץ להחזיקם ולהשבית כח המרחיק מעליהם, תגדיל ג“כ את פעולתה למשוך כל הגופים הנרחקים מעליה בכח יד אדם, כאשר עינינו רואות, – יססעף מזה, כי להיות כח המושך השוכן במרכז הארץ (כי כח כל גוף הוא במרכזו כידוע במעכאניק) הוא בהכרח כח קצוב בכמותו, השוה בפעולתו הטבעי בכל מקום מכדור הארץ, וכח המרחיק הנולד מסיבוב הארץ הוא הולך וחסר מן המשוה עד הצירים, כאשר בארנו, יתחייב מזה, כי כח המושך יהי' הלוך וגדל בפעולתו מן המשוה עד הצירים, עד כי במקום הצירים עצמם תהי' פעולתו בתכלית השלימות כפי טבעו האמיתי בלי שום משבית מכח המרחיק, ויתבאר מזה, כי כל הגופים יוסיפו על משקלם אם יתרחקו מן המשוה מחמת כח המושך הפועל יותר עליהם, – והנה ע”פ דרכי המעכאניק נוכל לדעת שעור כח המרחיק בכל נקודה ונקודה מרוחב הכדור (והוא כפי כפילת המספר 39,4784 עם בקע תשלום הרוחב, מחולק ע"י מרובע הזמן מסיבוב הנקודה ההיא, כידוע,), ומזה נוכל לדעת שעור השבתתו את כח המושך הטבעי, או שעור פעולת כח המשיכה בכל נקודה מרוחב המשוה, ומזה שוב ערך המשקל אשר יוסיפו הגופים על כובדם ברוחב המשוה מכפי משקלם תחת המשוה, – סוף דבר, אם הי' לאל ידינו לשקול בפלס כובד איזה גוף תחת המשוה, ולהביאו משם אל כל קשת מרוחב המשוה לשקול אותו שנית בדקדוק, ולראות אם הוסיף על משקלו מכפי שהי‘, ואם הוא מתאמת עם חשבון האמיתי המתחייב מצד סיבוב הארץ, הי’ לנו למופת ברור כשמש על אמתת סיבוב הארץ היומי – אך על איזה אופן נוכל לעשות בחינה כזאת? ומה יועילו לנו הפלס ומאזנים להרגיש על ידם שינוי הכובד מאיזה גוף, אם גם גוף השני אשר על ידו נשקול אותו הוא מוסיף את משקל כובדו ברוחב המשוה? ועל זה עמלו החוקרים זמן רב להמציא איזה תחבולה נכונה אשר על ידה נדגים שנוי הכובד בדקדוק, ובפרט בשנוי קטן כזה, אשר ערך כח הכובד אשר תחת המשוה אל הכובד על הצירים, הוא רק כערך מספר 289 אל מספר 290, וגוף השוקל תחת המשוה רפ“ט ליטרות, ישקול על הצירים ר”ז ליטרות, כי כח המרחיק אשר תחת המשוה, והוא היותר גדול כאשר בארנו הוא משבית רק 1/289 מן כח המושך הטבעי, כידוע במעכאניק


ביום 28 נאוועמבער שנת 1679 למספרם, הציע החוקר הגדול נעפטאן את דבריו לפני חכמי האקאדעמיא אשר בלאנדאן הבירה, איך שמצא תחבולה אחת אשר על ידה נוכל להרגיש סיבוב הארץ היומי, וזה יהי' ע“י נפילת הגופים מגובה המגדלים, כי להיות ראש המגדל רחוק יותר ממרכז הארץ מכפי רגליו, לכן ע”י סיבוב הארץ היומי יהי' גם כח המרחיק אשר בראשו יותר גדול מכח המרחיק אשר ברגליו, ויתחייב לפ“ז כי גוף הנופל מראשו לא יגיע ביושר לרגליו, רק ינטה מעט למזרח כפי שעור העודף כח המרחיק אשר בראשו, – הבחינה הזאת האירה פני החוקרים, ובחפץ גדול רצו להבחין את זה, אך מחמת כי הבחינה הזאת צריכה דקדוק גדול, כי גם אם נפיל ממגדל גבוה מאוד כהר, עטנא, אשר בזיציליען גבהו 10000 רגל, יתחייב לפי משפטי המעכאניק שתהי' נטיית נפילתו לצד מזרח רק בכדי ז' רגל ה' צאל, וגם המגדל הגבוה אשר עליו בחן החוקר, באנצינבערג, זה מקרוב בשנת 1802, הוא המגדל מיכאליסטורם אשר בהמבורג, גבהו רל”ה רגל, ויתחייב שתהי' נטיית הנפילה ממנו בכדי 3/4 3 קו (הקו הוא 1/10 צאל), והחוקר הנ"ל מצא הנטייה ד' קוים בשוה, אשר מזה נראה כי בחינה זאת אי אפשר לדקדק אחריה, מחמת דקדוק מקום הנפילה, ונשיבת האויר על הגוף הנופל, וכדומה,

בּשׁנת 1672 היא שנת השלשים לחיי נעפטאן קרה מקרה שנסע התוכן ריכער הצרפתי מעיר פאריז להאי צאיעענע, אשר רוחבה מן המשוה ה' מעלות לצפון, ואחרי שהעמיד שם אצלו מורה השעות ע“י מוט המניע (פענדול אוהר) אשר הביא אתו מביתו, הבחין כי מורה הזה מתאחר בכל יום עם ב' מנוטין וחצי מכמו שהי‘, עד שהוכרח לקצר המוט בכדי 3/4 קו פאריזי, והי’ כמתפלא על זה בלי לדעת סיבת הדבר (כי מורי השעות אשר ביד התוכנים הם מדוקדקים מאוד, בלתי מתוקנים על פי מדת יום השמשי הנעתק בכל יום, רק על מהלך הכוכבים כידוע), ואחרי בואו שוב אל ביתו הגדיל פליאתו, כי ראה על המורה היותו שוב מקדים את הליכתו עם ב' מנוטן וחצי, עד כי הוכרח שוב להאריך את המוט בכדי 3/4 קו כמקודם, הבחינה הנפלאה הזאת התנוצצה בראש החוקר הגדול נעפטאן, עדי נשאו עשתונותיו לעלות על מרום הררי המעכאניק, והראה לנו סיבת הדבר, ואיך נוכל ע”פ זה לשער שנוי כובד הגופים בכל מקום מן הארץ ע“י סיבובה היומית, כי מעט כח הכובד הנתוסף על משקל התלוי בקצה המוט, יפעול פעולה רבה על זמן תנועתו ומהלכו היומי, וע”פ ידיעת דרכי המעכאניק נוכל למצוא כמות אורך המוט אשר יתוסף בכל נקודה מרוחב המשוה מכפי ארכו אשר תחת המשוה, (והוא כפי חלוקת המספר 2,386 ע"י מרובע בקע הרוחב, ומנת הנמצא הוא מספר הקווים הנתוספים על אורך המוט מכפי שהוא תחת המשוה כידוע),16 ואחרי שבחנו החוקרים בכל מקום ומקום מרוחב הכדור על מדינות היבשה ואיי הים, מצאו הבחינה מדוקדק מאוד עם החשבון האמיתי המתחייב לפי משפטי המעכאניק, ולא לבד שמצאו עי“ז עד נאמן המראה בחוש את סיבוב הארץ היומי, אף שמלאו את ידם למדוד ג”כ ע“פ זה את תמונת כדור הארץ בדקדוק גדול, כי ע”י סיבובה היומית מתחייב שלא תהי' בתמונתה כדור אמיתי, רק עליפזי מעט, באופן שקוטר הצירים יהי' קטן מקוטר המשוה, כידוע בטבעית, וע“פ תנועת מוט המניע הנ”ל מצאו כי חצי קוטר המשוה הוא 859,44 פרסאות, וחצי קוטר הצירים הוא רק 856,55 פרסאות, וכן מצאו ג“כ בכל הכוכבים הסובבים את השמש במסלול שנתי וסובבים גם על קוטריהם סיבוב יומי, בכולם יהי' קוטר הצירים קטן מקוטר המשוה לפי ערך מהירת סיבובם על קוטריהם, כאשר נבאר להלן, – ככה פרצה לנו הטבע את גדירותיה בימי האיש הגדול הזה, עוד היום כל איש עובר אורחות ים החכמה בראותו הנפלאות הגדולות והתעלומות אשר נתגלו ע”י החכם הזה תשומם נפשו עליו, ומעומק לבבו יוציא בפיו ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם!


 

פרק ה': מערכת צבא השמים כפי דעת תוכנים האחרונים

אחרי אשר כליתי לדבר מדעת התוכנים האחרונים בכלל, ואיך היא מתאמתת מאוד בכל פרטי' ופינותיה עם יסודי החכמ' המתבאר' במופתים אמיתים, ומוחשים עד שא"א לאדם להרהר עוד אחריהם, אשוב עתה לבאר מערכת השמים וסדר כל חלקיו לפי דעת התוכנים ההם בקצרה, כפי שיאות למחברת קטנה כזאת, והוא זה,

השמש היא היותר גדולה ובהירה מכל הכוכבים הנראים לעינינו, והיא השוכנת ושוקטת באמצע המערכה וממנה ישאבו כל הכוכבים הארציים הסובבים אותם מסביב לה, מדת אלכסון כדורה הוא 188000 פרסאות, וכמות חמרה 355000 פעמים מכמות חומר הארץ, ונגד קבוץ כל הכוכבי' הסובבי' אותה הוא בערך 1700 פעמים מקבוץ כמות חומר כולם, קרני אורה היוצאים ממנה לכל צד הם רצים ומעופפים דרך מרחק 41900 פרסאות בכל זעקונדע,17 ולפ“ז יהי' מרוצת האור ממנה אלינו בזמן ח' מנוטין י”ג זעקונדין, ע“י כלי המחזי' יביטו על פניה כתמי' שחורים רבים המתחדשים עליה לפעמים והולכים וכלים אחר זמן רב, וכן ימצאו עליה כתמים קטנים המאירים מאוד מכל השטח המאיר אשר זולתם, והם הנקראים בפי התוכנים בשם, אבוקי השמש, (זאנען פאקעלען) המשנים את מקומם והולכים ומתנודדי' אנה ואנה על עבר פניה – ביו' ט”ו מארעץ שנת 1758 ראה החוקר טאביאס מאיער18 כתם אחד גדול עליה אשר כסה אותה עד חלק העשרים משטחה הפונה אלינו, וכן ראה פעם אחד החוקר הערשיל19 הראשון כתמים רבים סמוכים ותכופים עליה, אשר כל אחד הי' בכדי ע' זעקונדין על כלי המיקראמעטיר, וקבוץ כולם הי' בכדי עגול אשר אלכסונו כמו י“ט פעמים כקוטר הארץ, – הכתמים האלו יכהו את אורה אם יתרבו הרבה עליה, וכבר יספר הסופר אלבוכאראדגע, איך שבשנת 535 הי' י”ד ימים אור השמש כהה מאוד, ובשנת 626 נראה יותר ממחצית השמש שחור מאוד זמן רב – ע“י סיבוב כתמים האלו מצאו התוכנים כי היא סובבת על קוטרה במשך ך”ה יום ג' שעות,


כוכב או כותב

הכוכב הראשון הסובב את השמש הוא כוכב או כותב (מערקור) מראיתו זך ובהיר, ואורו חזק, עד כי בהביט עליו דרך כלי הבטה יחליש את עורקי הראות ומעוור את עיני המביט, והתוכנים יכסו את זכוכית הפונה אל העין בקנה ההבטה (א קולאר גלאס), ע“י זכוכית ישרה ופשוטה הצבוע באיזה צבע כהה (דאמפף גלעזיר), כמו שעושים בהבטת השמש, – בלי קנה הבטה א”א להכירו ע“פ רוב, מחמת קטנו ומחמת מצבו לעולם קרוב אל השמש, כי בהיותו בחצי מסלולו המערבי מן השמש יתראה לנו קודם עלות השמש מעט, ובהיותו בחצי מסלולו המזרחי יתראה לאחר בקיעת השמש, ובשניהם לא יתרחק יותר ממנה עד כ”ג מעלות – ממנו נוכל לשפוט על גודל השתדלות הקדמונים אחר ידיעת תהלוכות הכוכבים, עד אשר יכלו להכיר תהלוכות כוכב הזה בלי שום קנה הבטה, ואם באמת לוחות המהלכים ממנו כפי הנמצא לנו מהם, הם בלתי נכונים בערך לוחות הכוכבים אשר זולתו, בכל זאת יש להפליא על זה, אם לא כי עיני הדורות הראשונים היו בהירים משלנו, וגם התוכן קאפערניקוס קבל על מטת מיתתו איך מעודו לא זכה לראות אור פני הכוכב הזה גם בהשתדלות רב, אמנם מאז נתחדשו הכלי מחזים הגדולים והגיעו לתכלית תקונם בימינו היום, נקל הוא אצל התוכנים לראותו באמצע היום גם בהיותו קרוב מאוד אל השמש – הכוכב הזה הוא מחסר וממלא את אורו אלינו כמו הירח, כפי מצבינו לנגדו ולעומת השמש המאיר אותו כידוע, מדת אלכסון כדורו הוא ש' פרסא, וגדלו אחד מך“ה בגודל הארץ, על פני שטח גבנונית כדורו יתראו הרים גדולים ועמקים רבים, בין ההרים האלה מדד החוקר שרעטיר20 הר אחד אשר גבהו הוא עד נ”ח אלפים רגל, (אל יפלא זאת בעיני הקורא איך יומדדו הרים כאלה, כי כלי המיקראמעטיר הוא עמוד משען לזה, כידוע לתוכנים ועיין להלן, הארץ והירח) ע“י הרים האלה מצאו כי הוא סובב על קוטרו במשך ך”ד שעה כמו כדור ארצינו, – הכוכב הזה להיותו הולך במסלולו ביננו ובין השמש, ע“כ יקרה לפעמים שיהי' מהלכו לנגדינו שיצטרך לעבור את פני השמש לעינינו, ואז יביטו על השמש כעגולה קטנה ושחורה עוברת מעל פניה, והתוכנים יחשבו זאת מקודם וישמרו עת ההעברה הזאת להבחין עליה במקומות שונות מכדור הארץ, כי עי”ז ימצאו את יסודי מסלולו בדיוק יותר, כידוע, העברה כזאת תהי' בשנה זו תקנ“ו, יום ט”ו חשוון בשעה ז' כ“ד מנוטין אחר חצי היום, משך ההעברה יהי' ה' שעות ח' מנוטין, ולא יתראה רק לתוכני המערב, ולא יקרה עוד כזה עד שנת ת”רה ואז יעבור עוד הפעם את השמש,


נוגה

הכוכב השני הסובב את השמש הוא הכוכב נוגה (ווענוס), כוכב מאירי מאוד, עד כי לרוב התוכנים היודעים מקום מצבו יכירוהו באמצע היום גם בלי קנה הבטה, סובב את השמש במשך רכ“ד ימים, וכאשר יהי' בחצי מסלולו המערבי יהי' לנו אז כוכב השחר (מארגין שטערין), כי יתראה טרם עלות השמש, ובהיותו בחצי מסלולו המזרחי יתראה אחר שקיעת השמש, ויהי' לנו אז כוכב הנשף (אבענד שטערין), וגם הוא מחסר וממלא את אורו אלינו כמו הירח לפי מצבינו לנגדו ביחוס מעמד השמש, כידוע, וכאשר יתקבצו בו כל הפעולות המגדלים את אורו החזק אלינו, והמה תכלית נטייתו מן השמש, וקרבתו אל הארץ, ומלואת אורו בעת ההיא, אז יהי' אורו חזק וגדול מאוד עד כי כל ההמון יכירוהו באמצע היום, וכבר קרה כזה בשנת 1750 אשר לגודל התמהון התקבצו כל ההמון בעיר פאריז עד כי להשקיט שאון רגשתם הצטרכו אל ישועת אנשי הצבא, אך מעמד כזה הוא יקר ורחוק מאוד, ומאמיני ההבל יבשרו עי”ז מקרים רעים המתעתדים לבוא, כאשר יביטו עליו דרך כלי הבטה בעת היותו בחיסור אורו, יראו כי קו המבדיל ומגביל עליו בין חלק המאיר לחלק החשוך ממנו הוא עקום ומעוקל מאוד מפני הגאיות והעמקים אשר על גבנונית כדורו, באופן שבחלק החשוך סמוך לקו המגביל נראו ראשי ההרים מאירים מאור השמש הזורחת עליהם מתחת לאופקם, ולהיפך בחלק המאיר ממנו נראה כי ההרים משליכים צל מאחריהם מן השמש הזורחת למולם, אשר אורכי הצללים ההם משתנים בכל פעם לפי גובה השמש מעל אופקם ולפי גובה כל הר מהם, וע“פ ידיעת גובה השמש מעל האופק לכל זמן ומדידת אורכי הצללים ע”י כלי המיקראמעטיר, נקל הוא דעת גובה כל הר מהם, כידוע בהנדסה, ובניהם מדד החוקר שרעטיר הרים מגובה ששה פרסאות,21 ע“י ההרים ההם מצאו כי הכוכב סובב על קוטרו במשך ך”ג שעה ך“א מנוטין, הכוכב הזה הוא יקר ונעלה מאוד אצל התוכני' בעבור תועלתו הגדול' בפינות החכמה, כי להיותו הקרוב יותר אלינו והולך במסלולו ביננו ובין השמש, ע”כ אם יקרה לפעמים שיעבור פני השמש לעיננו אז הוא מועד נכון ויקר מאוד להתוכנים למדוד מדת זויות חלוף המראה מן השמש (זאנען פאַראַללאקסע), אשר הוא יסוד גדול ויקר בכל חכמת התכונה, כידוע ליודעים, ולכן יעמלו התוכנים מאוד בעת ההיא להבחין רגע כניסתו ויציאתו מן השמש במקומות שונות מכדור הארץ, בשנת 1769 כאשר חשבו התוכנים שיקרה העברה כזאת, הכינו כולם את עצמם למועד הזה למדוד בדיוק היותר אפשרי, וגם ידי כל הממלכות היתה אתם לתמוך את ידם במסת כסף ולשלחם בכל קצווי ארץ, ממלכת פראנקרייך שלחה ג' תוכנים לאי דאמינגא אשר באמעריקא, ולהודו מזרחית, ולקאליפארניען, ממלכת ענגלאנד שלחה אל אמעריקא הצפונית, ואל מאדראס, אטאהיטי, הקסרית קאטערינא, מרוסיא, שלחה אחרי תוכנים מארץ אשכנז ושוועדין, וכלים רבים הביאה מלאנדן ופאריז ושלחם בכל קצווי ממלכתה, ובעיר פעטערסבורג בחנו החכמי' אלבערט איילער לעקסיל, קאטעלניקאוו, בפעם הזה מצאו מדת חלוף המראה בקירוב גדול, אך לא בדקדוק שלם, ויחכו לקרב יותר הדבר בהעברה שנית אשר תהי' עוד הפעם, בשנת תרל“ד ביום ט' דעצמביר, ואז יעבור נוגה פני השמש בשעה ב' ח”י מנוטין אחר חצי היום, ומשך ההעברה יהי' ד' שעות ט' מנוטין,


הארץ והירח

הכוכב השלישי הסובב את השמש הוא כדור ארצינו, יסובב אותה במשך שנה תמימה, ומפאת נטיית קוטרה משטח מסלולה, תעשה לנו ד' תקופות השנה, קור, וחום, קיץ, וחורף, וע“י סיבוב היומי אשר לה, תחליף לנו היום והלילה, אשר מדותיהם ישתנה אצל שוכניה כפי מרחקם מקו המשוה ממנה, כידוע, – מסביב לארץ במרחק 52812 פרסאות יסובב כדור הירח מסביב לה במסלול עליפזע, אשר הארץ, היא בנקודת השריפ' מעליפזע הזאת, ולעומת מרחקם הגדול מן השמש נחשבים רק כמו גוף אחד המסבב את השמש, ובאותו כח המושך אשר החזיק הארץ את כל הגופים אשר עליה, החזיק ג”כ את הירח להניע אותם מסביב לה במסלול העליפזע, כאשר בארנו למעלה, – גם בלי כלי הבטה יכיר כל אדם הכתמים הגדולים אשר על פני הירח, וע“י כלי הבטה יראו על פני חצי כדורה הפונה אלינו הרים גבנונים ועמקים גדולים, וכאשר היא בעת חיסורה נראה בחלק החשוך ממנה קרוב לחלק המאיר ראשי ההרים מאירים מאור השמש אשר מתחת לאופקם, וכן ההרים אשר בחלק המאיר משליכים הצל מאחריהם לעבר השני מן השמש הזורחת למולם, והצללים ההם הולכים ומתקצרים כל אשר יגבה השמש מעל אופקם, עד כי במחצית החודש שלנו אשר אז תעמוד הירח מכוון נגד השמש, לא יהי' שם שום צל, וע”י השתנות הצללים ההם לפי נטיית השמש אשר בכל פעם, מדדו התוכנים ע“י כלי המיקראמעטיר כל הר וכל גיא ממנה בדקדוק גדול, עד שיש להם מפה ידועה ממנה כמו שידוע לנו המפה מכדור ארצינו, והיא המפורסמת בשם מפת הלבנה (מאָנד קארטע), אשר עליה מרושמים ההרים והגבעות הגאיות והעמקים בערך גדלם ומרחקם זה מזה, וקראום בשמות מיוחדים, כידוע, בין ההרים ההם ימצאו הרים עגולים ומשוקעים בראשיהם (רינג געבירגען), כמו ההרים המפורסמים עליה בשם, פלאטא, צודאקס, אריסטיפ, וכו' והרים כאלה הם לרוב עליה, אשר ביניהם ימצאו הרים אשר עומק הקערורית בראשיהם הוא לפי מדידת החוקר שרעטיר, 1800 רגל, ושטחם הפנימי יהי' לערך 800 פרסאות מרובעות, ויותר נפלא מזה כי בין ההרים ההם ימצאו הרים זורקי אש (וולקאנען), כמו ההרים עקלא עטנא הידועים על כדור ארצינו, ובעת שיעמדו ההרים האלה במקום החשוך ממנה יראו ע”י כלי ההבטה הברק היוצא מהם, הם ראו החוקרים שרעטיר, והערשיל הראשון, כמה פעמים, בשנת 1788 ראה החוקר שרעטיר אצל ההר העפעליום (והוא בקצה המזרחי ממפת הלבנה) הר אחד ובראשו קערורי' מן פרסא וחצי אשר לא הי' בימים הראשוני' וכן ראה פעם אחד אצל המישור מארע קריסיוס (בקצה צפונית מערבית במפה), הר אחד אשר הי' מקודם ארוך בגבנינותו, ופתאום שינה את תמונתו ונעשה עגולי ובראשו קערורי מרוחב ג' רבע פרסא, ואחר איזה חדשים שב עוד לתמונה אחרת, והוא דבר הפלא ופלא, ואולי תסבול גם הירח ראשים22 ורעדים כמו כדור ארצינו ע“י אש הטמון בתוכה, אשר מזה ישתנו לפעמי' חלק ממנה, כידוע, הירח יש לה ג”כ אויר המכסה אותה מסביב לה כמו האויר החופף ומרחף מסביב כדור ארצינו, וזה יכירו ע“י כלי הבטה על קצותה, וכאשר יתרבו עליה אדים רבים יתראו עפיפת העננים עליה, ואיזה מן החוקרים העידו שראו הברק אשר יצא לפעמים מן העננים ההם, בכל קצוי כדרותה לא מצאו מקום אחד מיימי, והימים הנרשמים במפת הלבנה יראו עליהם בכלי מראה טובה גבנונים ועמקים קטנים למאוד, והחוקר הערשיל השני מצא ע”י כלי מראה הגדולה אשר בידו מאביו הערשיל הראשון מקום אחד נוזלי ומוגר עליה, בלתי מתדמה אל מים שלנו – ומה יערוץ אנוש על פני הארץ בכל תחבולותיו ומזימותיו להכיר אף אחד מני אלפי אלפים מסתרי הבריאה הנוראה אשר הטביע הבורא יתברך,


מאדים

הכוכב הרביעי הסובב את השמש הוא הכוכב מאדי' (מארס), סובב בזמן תרס“ו יום, כמותו היא 1/6 מכמות גודל הארץ, מראיתו בעין פשוט אדום כהה, וע”י כלי המראה יתראה על פני כדורו גבנונים ועמקים אשר מראיתם אדום כמו חול האדמה אשר אתנו, ומהם ימצאו כתמי' גדולי' ממראה תכלת, ומהם ימצאו לפעמים כתמים המתנועעים ומתנודדים עליו אנה ואנה, החוקרים שרעטיר, והארדינג, יספרו שראו פעם אחד כתמים אשר התנועעו עליו במרוצה גדולה מאוד, ואולי היו ענני האויר אשר לו, ע“י הכתמים ההם מצאו שהוא סובב על קוטרו במשך כ”ד שעה ל“ט מנוטין, ותמונת כדורו הוא עליפזע כמו כדור ארצנו אשר ערך קוטר הצירים ממנו אל קוטר המשוה הוא בערך ט”ו אל ט"ז,


צדק

הכוֹכב החמשי הסובב את השמ' הוא הכוכב צדק (יופיטער), מרחקו הגדול מן השמש והוא בעת היותו בגובה מסלולו העליפזע, הוא עד קי“ג מיליאן פרסא, ומרחקו הקטן מן השמש בעת היותו בנקודת השריפה ממסלולו יהי' רק ק”ג מליאן פרסא, מדת אלכסון כדורו היא יא' פעמים מאלכסון כדור הארץ, וגדלו 1333 פעמים מגודל הארץ, והוא הגדול מכל הכוכבים הסובבים את השמש, ע“י כלי המראה יראו עליו כתמים ארוכים ומקבילים לאורך המשוה הסובב עליו, ועל פני כדורו ישכון אויר הרבה ולפעמים יראו עליו הענינים23 המתקבצים עליו במקום אחד וחוזרים ומתפרדים על רוב פני כדורו, החוק' קאסיני ראה פעם אחד כי באיזה שעות התקבצו פתאום עליו עננים אשר כסו שטח מן 20000 פרסא, וכזה ראה ג”כ החוקר שרעטיר, החוקר הערשיל יספר איך שראה פעם אחד עליו מרוצ' מעננים אשר התנועעו דרך מרחק ת' רגל בזמן זעקונדע אחת, אשר זה יוליד רוח חזק על פניו כמו ח' פעמים מחוזק רוחות הסערות שלנו, השוכן שם אם נדמה עליו עין איש מביט, יהי' בעינו גודל השמש אחד מך“ה כמו שהיא בעינינו שוכני ארץ – לגודל מהירת סיבובו על קוטר עצמו המחליף היום והלילה במשך עשרה שעות, יהי' קוטר הצירים ממנו קטן מקוטר המשוה אשר לו בכדי אחד מי”ג בקוטר המשוה – הכוכב הזה יש לו ג"כ ד' ירחים קטנים הסובבי' אותו, כמו הירח הסובבת את כדור ארצנו, גדלם וזמן הקפתם יבוא להלן תוך הלוח אשר סדרתי,


שבתאי

אחרי מרחק תשעה פעמים כמרחק הארץ מן השמש יסובב כוכב אחד הוא הכוכב שבתאי (זאטורן), סובב את השמש בזמן ך“ט שנים, והשמש תתראה שם בעיני המביט צ' פעמים קטן מכמו שהיא בעינינו, ויהי' שם אור היום רק כמו אור השחר שלנו, מרחקו הבנוני מן השמש הוא בכדי ר' מליאן פרסא, (ולדמיון אם נדמה שיעוף אליו כדור הנזרק מכח אבק השריפה המעופף ורץ דרך מרחק 3600 רגל בזמן זעקונדע אחת, יגיע אליו עד אחר ר"מ שנה) ואור השמש ישיגו אותו במשך זמן שעה אחת י”ח מנוטין, גדלו הוא תתקכ“ח פעמים מגודל הארץ, וכמות חמרו הוא רק צ”ה פעמים מחומר הארץ והוא החומר היותר קל מכל הכוכבים הסובבים, ע“י כלי המראה יביטו עליו כתמים רבים, מהם עצמים לו, ומהם מקריים ע”י ענני האויר אשר עליו, והוא סובב על קוטרו במשך עשרה שעה וחצי, וערך קוטר הצירים אל קוטר המשוה ממנו הוא כערך צ“ז אל פ”ט, מסביב לו יסובבו שבעה ירחים קטנים אשר גדלם וזמן הקפתם יבואר להלן בלוח – הכוכב הזה יש לו סגולה מיוחדת מובדל בו מן כל הכוכבים רואי פני השמש, והיא הטבעת הגדולה ההולכת מסביב לו, וסוגרת אותו ואת שבעת הירחים אשר לו, ומאז הגיעו הכלי מחזים לתכלית תקונם בימינו אלה, מדדו התוכני' את הטבעות ההם, והם שני טבעות סגורים זה לפנים מזה, הטבעת הפנימי מרחקו מן הכוכב אשר במרכזו 12667 פרסא, ומדת עביו חוץ ממרחקו הוא 3708 פרסא, והטבעת החיצונה מרחקה מכל צד ממרכז הכוכב 16762 פרסא ומדת עביו הוא 2283 פרסא, ומרחק ב' הטבעות זה מזה הוא 387 פרסא, והחוקר הערשיל השני מדד פעם אחת רוחב הטבעות ההם בהיו' מצבם שוה לאורכם ומצא מדת רוחבם כ“ב פרסא, ויהי' כמות שעור הטבעות האלו בכדי ה'' פעמים בכמות כדור הארץ – הטבעות ההם הם גופים ארציים ועכורים, ולפי מצבם בכל פעם מנגד השמש נראה השלכת הצללים מהם על כדור הכוכב שבתאי, ולהיפך בעבר השני נראה הצל ההוה מכדור הכוכב עליה' ושני החוקרים הגדולים שרעטיר, והערשיל, החמושים בכלי מחזים היותר נפלאים בארץ, מצאו ע”י הרים הגבנונים אשר על פני הטבעות האלו, כי הטבעות ההם סובבים על קוטר מרכז הכוכב במשך 2/5 10 שעות, והדברים יגעים לספר מה שידברו החוקרים על הררי הטבעות האלו והירחים הסובבים מתחת להם – וה' אלקי' אשר שמים בזרת תכן, הוא היודע, לא יפרוץ אנוש לעלות שמה ולהביט בסתרי נפלאותיו!


אוראנוֹס

אחרי מרחק כשמונה עשר פעמים ממרחק הארץ מן השמש יסובב עוד כוכב אחד סביב השמש, הוא הכוכב אוראנוס אשר הכירו בראשונה החוקר הערשיל הראשון בשנת 1781 בבאטע אשר אצל לאנדאן ביום י“ג מארעץ, ואחריו הראה החוקר באדע מצב ככב הזה במפת הכוכבים אשר מן התוכנים פלאוסטאד, מאיער,24 (אשר הראשון הי' 1690 והשני 1756) ורק כי לגודל קטנותו ומתינות מהלכו כי הוא סובב בזמן פ”ד שנה לא הרגישו אותו לכוכב מהלך, ואחרי כן מצאו ג“כ מצב כוכב הזה במפות ישנות מאוד, וזאת היתה נסבה אל התוכנים לחשוב את יסודי מסלולו בזמן קצר, גודל הכוכב הזה הוא בכדי ע”ו פעמים כגודל הארץ, והשמש מתראה שמה ש“ס פעמים קטן מכמו שהיא בעיננו, וכערך הזה יהי' שם האור והחום, לגודל מרחקו מאתנו לא נוכל להכיר עליו כתמים כמו בכוכבים אשר זולתו הקרובים יותר אלינו, ומזה לא ידענו ג”כ מדת זמן סיבובו על קוטרו, ורק לפי ערך השתנות מדת קוטרו בעביו נוכל לשפוט עליו כי הוא סובב על קוטרו במהירות גדול, החוקר הזה בעצמו מצא ג"כ ששה ירחים קטנים הסובבים אותו, וכאשר אסדר אותם בזמן מהלכם לפנינו בלוח,


ד' כוכבי לכת החדשׁים

כבר הרגישו בזה החוקרים הראשונים כי לפי ערך המרחקי' אשר יסבבו הכוכבים סביב לשמש יתחייב שיהי' עוד בין מאדים וצדק עוד כוכב אחד לפחות אשר יסבב את השמש, וזה מקרוב בשנים שעברו משנת תקס"א, מצאו התוכנים עוד ד'' כוכבים קטנים מאוד בין מאדים וצדק הסובבים את השמש, וכאשר סדרתי אותם פה בלוח בגדלם ומרחקם וזמן הקפתם כפי בחינת תוכני זמנינו, ד'' כוכבים אלו מחמת קוטנם וגודל כמות האויר השוכן מסביב להם, יתדמו כמעט לכוכבים השבטיים (קאמעטין), כי לפעמים מצאו החוקרים גובה האויר מסביב הכוכבי' צערעס ופאלאס עד ק' פרסא, עד שקשה עוד להכירו ולהבדילו בין האויר המכסה אותו, וכאשר יהי' לפעמים זכים ובהירים מנוקים מנדיפת האויר עליהם, יתדמו כמעט לכוכבים קיימים קטנים מאוד,


אחד עשר כוכבים אלו הסובבים את השמש, כולם ישמרו את תפקידם ללכת במעגלי מסילותם סביב השמש בעגולת העליפזע, אשר השמש שוכנת בנקודת השריפה המשותפת לכל העליפזות, ומרובע זמן הקפת כל אחד מהם הוא בערך מעוקב מרחקם ממנה, גם מרוצתם בקשתי העליפזות מהם הוא לפי ערך שטחיהם, וכן הירחים המלוים אשר להם שומרים ג“כ שלשה משפטי התנועה ההם, וכולם ישנו את מסלוליהם פעם בפעם לפי ערך ההשבתות אשר יסבלו זה מזה, לפי ערך מרחקם, וכמות חמרם, ותכונת מרוצתם, וכן כולם לבד אשר יתנועעו במסלולם סביב השמש הקפה שנתית, סובבים ג”כ על קוטריהם סיבוב יומי, אשר מזה יהי' קוטר ציריהם קטן מקוטר המשוה אשר להם – וכל הסיבות האלו מסתעפות מיסוד כח הכובד אשר בניהם המתאמת מאוד עם כל פרטי תהלוכותיהם, כאשר הראנו מעט מזה בפרקים הקודמים, ואני הנה ציירתי פה בלוח הנחושת תבנית מערכת כל צבא השמים, אשר ממנו יצייר הקורא בדמיונו כל המערכה ביחוס המרחקים וגדלי המסלולי', כאשר בארנו עד הנה, ולא רשמתי אותם במסלולי עליפזע רק בתמונות עגולים סגורים זה לפנים מזה לבל יתבלבל הציור על ידו, וסדרתי גם פה בלוח כל הכוכבים בזמן הקפתם גדלם ומרחקם, בכדי שישוט הבטת המעיין על פני כולם במקום אחד –


נטיית מסלולים ממסלול הארץ על מעלות כמות גודלם בגודל הארץ (ארץ=1) מרחקים מהארץ על מליאן פרסות (הקטן יותר) מרחקים מהארץ על מליאן פרסות (הגדול יותר) מרחק מהשמש על מליאן פרסות (היחס הקטן) מרחק מהשמש על מליאן פרסות (היחס הגדול) זמן הקפתם סביב השמש בימים שמות כווכבי הלכת
° 7 1/25 10 30 7 9 87 כּוכַב
° 3 17/20 5 35 15 1/5 15 224 נוגה
1 20 21 ¼ 365 ארץ
° 1 18/100 7 54 28 34 686 מאדים
° 7 4/100000 23 72 44 53 1327 פעסטא
° 13 1/200 19 88 41 59 1593 יוגא
° 10 1/125 31 81 53 62 1681 צערעס
° 34 17/1000 21 90 43 71 1782 פּאללאס
° 1 1333 79 130 103 113 4332 צדק
° 2 928 161 223 187 210 10758 שבתאי
° 78/100 76 348 424 381 419 30688 אורנוס

ירחים זמן הקפתם סביב הכוכב הסובבים אותו (בימים) מרחקם ממנו ע"פ חצי אלכסון כדורו מדת אלכסון כדורם על פרסאות
ירח ארצנו ½ 29 60 466
ירח צדק א' 1 5 286
ירח צדק ב' 3 9 230
ירח צדק ג' 7 14 290
ירח צדק ד' 10 25 290

ירחי שבתאי זמן הקפתם סביב הכוכב הסובבים אותו (בימים) מרחקם ממנו ע"פ חצי אלכסון כדורו מדת אלכסון כדורם על פרסאות
א' 9/10 3
ב' 1 4
ג' ½ 1 5 140
ד' 2 6 140
ה' 4 9 30
ו' 15 22 1050
ו' 79 64 618

ירחי אורנוס זמן הקפתם סביב הכוכב הסובבים אותו (בימים) מרחקם ממנו ע"פ חצי אלכסון כדורו מדת אלכסון כדורם על פרסאות
א' 5 13
ב' 8 17
ג' 10 19
ד' 13 22
ה' 38 45
ו' 107 91

25


כל הבנין הזה והוא השמש עם כל הכוכבי' הסובבים אותה נקרא בשם מערכת השמש (זאנען זיסטעם), אשר השמש היא גוף האמצעי במערכה (צענטראל קערפער), וכל הכוכבים הסובבים אותה הם עכורים ארציים המקבלים אורם ממנה, – כל המערכה הזאת נחשבת רק כנקודה קטנה בערך המרחק הגדול אשר ממנה אל הכוכבים הקימים, כי גם בכל העמל הרב והשתדלות הגדולה אשר עמלו ויגעו החוקרים זה ימים רבים להרגיש איזה שנוי מראה בכוכבים ההם, לא השיגה ידם עד היום, ולפ“ז יתחייב כי גם כוכב הקרוב יותר אלינו, יהי' עכ”פ רחוק מאתנו ר' אלף פעמים כמרחק השמש מאתנו, ובצדק נוכל לשפוט עליהם היותם כולם שמשים כשמש שלנו, ולמרחקם הגדול אשר בין כל אחד ואחד זה מזה, נוכל להחליט עליהם היותם כולם גופים אמצעיים להמון כדורים ארציים הסובבים לכל אחד מהם, כמו כדורים הארציים הסובבים לשמש שלנו, וכאשר כן ידועים לתוכני זמנינו הרבה מכוכבים הכפולים (דאפיל שטערנע) סובבים זה את זה26, – מספר כוכבים הקימים האלו הוא לאין תכלית, כי גם במקום אשר הראה שם עין אדם היותו פנוי וריק מכל כוכב, יתראו שם דרך כלי הבטה כוכבים רבים לאין מספר27, וכתמים הלבנים (נעביל פלעקין) נתיבי החלב (מילך שטראסין) אשר אנו רואים בשמים, הם מלאים מכוכבים המוני המונים לאין חקר – מה נורא מעשיך ה'!


 

פרק ו: מכוכבים השבטיים (קאמעטין)

א' – מכוכבים השבטיים ומספרם

בלעדי אחד עשר הכוכבים ושמונה עשר הירחים הסובבים את השמש כאשר בארנו יש עוד מין כוכבי' מאירים הנראי' לפעמי' רחוקי' כמו כוכב עם זנב ארוך, אשר יעמוד איזה חדשים וילך בתוהו ויאבד, הכוכבים האלו נקראי' בשם קאמעטין, והקדמונים האמינו כי הכוכבי' האלו הם רק חזיוני האויר הבאים במקרה, להגיד על סיבות רעות המתרגשות לבוא על המדינות והממלכות, אך התוכני' האחרונים מצאו כי הם כוכבים אמתיים הסובבים את השמש בעגולת העליפזע, ושומרים כל ג' חוקי התנועה אשר לכל צבא השמים אשר בארנו למעלה, רק כי ע“פ רוב יהי' עליפזות מסלוליה' ארוכי' למאוד, ולכן כאשר יגיעו בחלק מסלוליה' הפונה בכדור גבול הראו' אשר לנו, יתראו אלינו, ובעלותם שוב אל גובה מסלוליהם לא יתראו עוד למרחקם הגדול מאתנו – מספר כוכבים כאלו הסובבים את השמש הוא עצום למאוד כי כפי מה שנמצא מהם בספרי הזכרונות ודברי הימים למלכי ארץ, הם חמש מאות הגדולים הנראים על הארץ, ונוכל לשפוט מזה על מספר זולתם הקטנים הרבה אשר לא באו לזכרון בין דברי הימים, ומה גם הקטנים יותר הבלתי נראים רק ע”י כלי הבטה? – משנת 1807 עד היום בחנו התוכנים ל"ו קאמעטין, ולא לבד שראו, רק גם בחנו ומדדו את יסודי מסלוליהם ויודעים בדקדוק זמן מהלכם ונטיית מצבם, ומאז החלו החוקרים מעזיער, ופאנס28, לחפש ולחקור היטיב אחר כוכבים האלו, ימצאו כמעט בכל שנה ב' או ג' מהם, וכמה מהם ההולכים מעבר השני מקו המשוה אשר קדקד השריפה ממסלוליהם נטויה אל מזלות הדרומיים ולא יתראו עוד לתוכני אירופא, אשר מכל זה נוכל להחליט עליהם כי מספרם הוא לאין חקר –


ב' – כוכבים שבטיים הגדולים

הכוכב השבטי בעצמו הוא ע“פ רוב כדורי בלי שבט, ומכוסה סביבו באויר הרבה ממין אויר מאירי, והקאמעטין אשר להם זנב נראה ע”י כלי ההבטה כי השבט הוא האויר העולה ממנו כנדיפת עשן, וחלקי האויר ההם יקבלו אורם מן השמש ומאירים לנו, האויר הזה הוא עצם זך וספיריי, והתוכנים יביטו דרך בו אל כוכבים הקימים, באופן שהשבט הזה איננו מבדיל את הראיה, וכבר ימצאו קאמעטין אשר להם שנים ושלשה שבטים נטויים זה מזה – הכוכב הקאמעט אשר הי' בשנת תקפ“ג, היו לו שני שבטים זה מנגד זה – הקאמעט מן 1744 כפי המסופר בספרי התוכנים היו לו ששה שבטים רחבים כל אחד מרוחב ד' מעלות, ואורך עד מ' מעלות ממעלות השמים, ומה מאוד הוא נפלא מכוכב הקאמעט אשר הי' בשנת 1811, שבטו הי' מתארך ומתקצר בכל פעם כמו הלהב העולה רצוא ושוב, ולפי מדידת החוקר כלאדני, עלה וירד במשך רגעים מעטים דרך איזה מליאן פרסא – התוכן קעפלער יספר מן הכוכב הגדול אשר הי' בימיו שנת 1618 (שנה הראשונה למלחמת ל' השנים), כי אורך שבטו הי' עד ק' מעלות ממעלות השמים, והוא יותר מאורך חצי השמים, סופרי חינא יספרו לנו מקאמעט אחד אשר החליף אור הלילה לאור היום, וע”י אורו הגדול לא נראו הכוכבים בלילה, וכן יספר הסופר זענעקא כי אחרי מות דימיטרעוס (בימי החשמונאים), נראה כוכב אחד אשר גדלו הי' כגודל הלבנה במילואה, אריסטוטלס יכתוב מקאמעט אחד אשר הי' בימיו, אורך ורוחב שבטו כסה שליש שטח קערורית השמים, ובשנת מות הקיסר יוליוס צעזאר נראה כוכב קאמעט גדול אשר הי' מאיר ביו' כמו בלילה, והרומיים האמינו כי לכבודו בא, לקבל נפשו אל גינזי מרומים, ולכן נקרא הכוכב הזה בספר זכרוניהם בשם יוליוס זידוס (כוכב יוליוס), ובימי הקיסר נירון (זמן חורבן בית תפארתינו יב"ב) הי' כוכב קאמעט גדול לפי דברי הסופר זענעקא אשר הי' מכהה אור השמש בעליתה, קאמעט אחד יכול להחליף את מראיתו על אופנים שונים, כי הקאמעט האללי אשר אותו אנו מצפים בשנה זו, מדי היותו בשנת 1456 הי' אורו חזק מאוד כמו אור הלבנה ברביעי הראשונה, ואורך שבטו הי' עד אורך שליש השמים, לא כן תתראה אח"ז שוב בשנת, 1531, 1607, ועוד יותר קטן נראה בשנת 1759, ובלתי רחוק הוא שיתראה בפעם הזה כולו בלי שבט,


ג' – אם הקאמעטין בעצמם הם גופים עכורים ארציים או מאירים אור עצמם?

זה הוא דבר בלתי ברור עוד אצל התוכנים, ואם היו גופים עכורים כמו כל כוכבי הלכת, הי' נראה ע“י כלי המראה חילוף אורם וחיסורם לפי מצבם נגד השמש ולעומתנו, כמו אצל הירח, וזה לא הרגישו עוד התוכנים, וקצת מהם מספרים על הכוכב משנת 1819 כי תמונתו הי' כמו הלבנה אחר חידושה, אך הבחינה הזאת איננה מקובלת לכולם, כי מפאת הנדיפה הגדולה החופפת את כדור הקאמעט מסביב, א”א להכיר החיסור ההוא, וע“פ ידיעת חכמת המחזה יש לאל ידינו להבחין ולהכיר כל אור המאיר, אם הוא אור עצמי או אור הנכפל מאור זולתו, כי אור הנכפל יש לו סגולות שונות, כידוע, ולתכלית זה הכין החוקר אראגא במגדל מצפה הכוכבים אשר בפאריז תחבולה אחת אשר על ידה יבחין את אור הקאמעט הנ”ל, אך גם התחבול' הזאת לא בררה הדבר בהחלטה גמורה, ותחבולה יותר נקלה הי' בקאמעט הנ“ל, כי ביום ך”ו יוניע משנה הנ"ל עבר פני השמש במהלכו, והי' אז מועד נכון מאוד להביט על מראיתו בעת ההיא אם הוא מאיר או לא, אך התוכנים למקרים שונים לא הבחינו בעת ההיא, ואחד מהם בשמו פאסטארף, הודיע לנו כי ביום ההוא ראה כתם קטן עובר פני השמש, ואם כן היא, נוכל להחליט על הקאמעטין היותם גופים עכורים כמו כל כוכבי הלכת,


ד' – אם גוף הקאמעטין הוא מחומר עב וכבד או קל ודק

אךְ את זה נוכל להחליט בהחלטה גמורה, כי חומר הקאמעטין הוא קל ודק מאוד רק כמו ערפל שלנו, וזה נודע לנו ע“י כוכב הנראה בשנת 1770, כי אחרי אשר מדדו התוכנים את יסודי מסלולו, מצאו מרחקי המרכזי' בעליפזע שלו קטן בערך קוטר הגדול ממסלולו, אשר מזה יתחייב שיהי' זמן הקפתו קצר, וכפי בחינתם בעת ההיא מצאו את זמן הקפתו על ה' שנה וחצי, ועל זה נתפלאו כולם מאין נברא בפתע כוכב גדול הזה, ומדוע לא נראה בשנים שעברו בכל זמן תקופתו פעם בפעם, ואחר שחקרו יותר על סדר מהלכו בשנים הקודמים, הגיעו אל סיבת הדבר, כי כבר ג' שנים מקודם מדי הלך במסלולו, עבר לפני הכוכב צדק במרחק קצר, וע”י השבתה הגדולה אשר סבל ממנו יצא ממסלולו ונעשה תכונת מרוצתו עליפזע קצרה (עיין לעיל פ"ג), וע“י עליפזע החדשה הזאת חשבו התוכנים שיתראה שוב שנית בשנת 1776, וכן הי‘, ואחרי שהלך שוב ד’ שנים בעליפזע הזאת קרה עוד הפעם את הכוכב בדרכו ועבר דרך מערכת ד' הירחים אשר לו, וע”י השבתה הגדולה הזאת הכריח לעזוב את מסלולו ולאחוז את דרכו במסלול ארוך למאוד עד אשר לא יתקרב עוד אל הארץ לעולם, ולפי ערך השנויי' האלה חשבו התוכני' ההשבתות אשר סבלו ממנו ירחי צדק, ומצאו כי כובד חמרו הוא קל מאוד בערך כובד הירחים ההם, גם לפי ערך קירובו אלינו בשנה הנ“ל אשר מרחקו מן הארץ הי' רק כמו ששה פעמים כמרחק הירח מאתנו, ולפי ערך גדלו אם הי' כמות חמרו כחומר הארץ הי' מתחייב שתסבול הארץ השבתה במסלולה, באופן שיתארך מסלול הארץ השנתי בכדי ב' שעות כ”ג מנוטין, ובכדי זמן כזה יתארכו לנו השני' ובכל זאת מאז ועד עתה לא הרגישו התוכנים עדיין שנוי באורך השנים בכדי ב' זעקונדין שלמים, אשר מזה יתחייב כי כמות חמרו לא הגיע עדיין אל 1/5000 מחומר הארץ:

ואם באמת מכוכב אחד כזה לא נוכל להחליט על כל הכוכבים השבטיים זולתו היות כמות חמרם קל מאוד בערך, אך זה יבורר לנו מצד אחר – הנה התוכנים בחשבם את כח השבתות הכוכבים זה מזה לדעת בדקדוק השנוי אשר יולד לכל אחד מהם במהלך מסלולו, ידקדקו בחשבונות ההם להביא בכור החשבון גם ההשבתה הקטנה אשר יסבול כוכב הקרוב אל השמש מפעולת כוכב זולתו אשר בקצה מערכת הכוכבים, לפי ערך מרחקם, וכמות חמרם ותכונת מרוצתם, באופן שיודיעו לנו שינויי המסלולים טרם היותם גם שנויים היותר קטנים ובלתי נרגשים כמעט, וחשבון המעכאני הזה מתאמת מאוד אחרי כן עם הבחינה האמיתית הנראה בתהלוכת הכוכבים בדקדוק גדול, – ובכל זאת לא יביאו לעולם בחשבון המשביתים ההם את הקאמעטן או כוכבים הקיימים, אלו לקלות חמרם ואלו לגודל מרחקם העצום, כאשר בארנו לעיל פ"ה, אשר כל זה הוא לאות נאמן על קלות הכוכבים האלו בחמרם עד אשר לא יפסידו בחשבון ההשבתות מתהלוכות הכוכבים,


ה – אם התוכנים יוכלו להגיד זמן ביאת הקאמעטין בדקדוק טרם בואם?

לולי היו התוכני' הראשוני' מאלפים שנה מבחיני' כל הקאמעטין אשר הי' בימיהם וכתבו זאת בספרי בחינותיהם מתי עמדו באיזה מצב עמדו, כבר הי" ידועים לתוכנים האחרונים הרבה מהם מסלוליהם וזמן הקפתם בדקדוק גדול, אך מחמת אמונת ההבל אשר הי' חופף אז על פני האדמה, אשר ההמון גם התוכנים האמינו כי כוכבים האלו אינם נבראים רק לשעתם לבשר על ידיהם מקרים רעים וסיבות שונות המתרגשו' לבא אחריהם, לכן בלתי נמצאים מהם בספר הקדמונים רק הגדולים אשר היו בעת מאורעות הגדולות, כידוע לכל קורא בספרי ד“ה – וכאשר החלה החכמה לרוב על פני האדמה, וחכמת התכונה פרחה מבין שדי חכמת המחזה והמעכאניק, עד כי קמה וגם נצבה ביד התוכנים האחרונים, אין להם תחבולה אחרת לדעת מסלולי הקאמעטין, זולתי כאשר יקרה אחד מהם לפניהם, אזי בתחבולו' מיודעת אשר יעריכו עליו בכלי מחזיהם, ימדודו ג” נקודות ממסלולו, אשר מזה יודע להם מעמד כל המסלול וששה יסודותיו (עיין לעיל פ"ד), ויהי' הנקל להם לחשוב ולהגיד זמן בוא' בדקדוק גדול – אך הבחינה הזאת אשר אמרתי היא כבדה מאוד, ובפרט אצל הקאמעטין אשר מרחקי מרכזיהם בעליפזע שלהם הוא גדול, בערך קוטרם הגדול, כידוע, בקאמעטין כאלו לא ימצאו להם עזר זולת שיניחו הבחינות ההם לזכרון ולשמור את בואו פעם שני (אשר זה יודע לה' מן בחינות ההם רק לא בדקדוק), ואז יעריכו בחינות החדשות עם הישנות, ויודע להם כל יסודי המסלול בדקדוק גדול, עד שיוכלו לחשוב זמן בואו עד אחר כמה מאו' שנה, גם אם ישתנה יסודי מסלוליה' ע“י השבתות הככבים, אשר זה מצוי מאוד אצל הקאמעטין – והנה הכוכבים הקאמעטין הידועים לנו בזמנינו זה על אופן הנ”ל הם רק ארבעה המפורסמים אצל התוכנים בשמות, האללי, האלבערס, ענקע, ביעלא,29 ואבאר אותם אחד אחד –


ו ­– מן הכוכב השבטי האללי

במשׁךְ מאה השבעה עשר למנינם, כאשר הקים החוקר הגדול נעפטאן את מערכת צבא השמים על אדני חכמת המעכאניק, והראה לנו כי כל ג' חוקי התנועה בהם אשר כבר מצא החוקר קעפלער, רק ממקור אחד כח הכובד יצאו, הסיב את פניו גם אל הקאמעטין, וחרץ את משפטו כי גם הם בהכרח סובבים סביב השמש ושומרים ג' חוקי התנועה ההם, אף חכמתו עמדה לו לראות את הכוכב הנורא משנת 1680 אשר היה בימיו, שומר משמרת החוקים ההם, ולברר יותר את אמתת דבריו, לקח לו איש רעהו החוקר האללי, את העמל לחשוב את כל הבחינות מקאמעטין הנמצאים בספרי התוכנים הקודמיים לו, ומן הנמצא ברשמי בחינותיהם, מצא כ“ד קאמעטין אשר שמרו משפט החוקים ההם, ובין כ”ד האלו מצא שנים אשר האחד הי' בשנת 1531 והשני 1607, ובחינותיהם משתוות ומתדמות זל“ז ומשתוות ג”כ עם הכוכב הנראה בימיו בשנת 1682 אשר הבחין אותו בעצמו, מסיבה הזאת החליט בדעתו כי שלשתם אחד הוא הסובב את השמש במשך ע“ה שנים, אך כאשר ערך מדת הזמן אשר בין שני הקפות האלו, מצא אותם בלתי שוה, וכאשר חפש שוב בספרי התוכנים מן 1531 ומעלה מצא ג”כ כי הי' כוכב אחד בשנת 1451 אשר בחינותיו מתאמתות ג“כ עם הראשונים, ורק כי מדת שלשת הזמנים ההם הוא בלתי שוה יעדיף או יחסור בערך ת”ק עד ת“ר ימים, ובזמן קצר הגיע אל סיבת הדבר, כי להיות הכוכב הזה לפי נטיית מסלולו לעומת מסלולי שבתאי וצדק, יכריח לעבור לפעמים לפני הכוכבים ההם, והמה המשביתים ומשנים את מסלולו פעם בפעם, וכאשר כן ראה בעצמו כי מדי עברו את קדקד השריפה ממסלולו בשנת 1682, קרה במהלכו את הכוכבים שבתאי וצדק, ושפט מזה כי ישתנה מסלולו עי”ז, אך להוציא מדת השבתה הזאת בדקדוק ע“פ חשבון המעכאני, לא הי' לאל ידו כפי מעמד מלאכת נתוח השעורים אשר הי' בימיו, ולכן גזר אומר כי הכוכב הזה ישוב שנית בשנת 1758 לערך, והודה בעצמו כי לחשוב מדת ההשבתה הנ”ל בדקדוק אין לאל ידו, וכאשר בא אחריו החוקר הגדול קלאירוט, ירד בעומק החקירה הכבדה הזאת, ובכל מאמצי תבונתו הגדולה אחז את החשבון הזה וגמרו עד תומו, עד שמצא מדת ההשבתה הנ“ל 585 ימים, והתחייב מזה שיבא הכוכב אל נקודת קדקד השריפה ממסלולו ביום י”ב מארעץ משנת 1759, וכן הי' – הבחינה הנוראה הזאת הפיצה אור על פני תבל, הכירו כולם וידעו את המציאה הנכבדה אשר הנחילם האדם הגדול נעפטאן – מן אז והלאה החלו החוקרים להרחיב את גבולי החקירה הזאת, וסקלו את מסילותיה לישר אורחותיה להגיע אל מטרת חפצם בנקלה, כאשר היא אתנו היום,


ז' – מן הכוכבים האלבערס, ענקע, ביעלא,

בשׁנת תקע“ה מצא החוקר האלבערס ביום ו' מארעץ כוכב אחד קטן ממין הזה, וכאשר מדד יסודי מסלולו מצא זמן הקפתו לערך ע”ה שנה, וסובב במסלול עליפזע ארוכה מאוד, כאשר יהי' בגובה מסלולו יהי' מרחקו מן השמש בכדי ל“ד חצאי מסלול ארץ, וכאשר יהי' בקדקד השריפה ומסלולו, יהי' רק 1/5 1 חצי מסלול הארץ, נטיית מסלולו הוא מ”ד מעלות לצפון, ואורך ראש התלי ממנו הוא פ"ג מעלות, ומהלכו כפי סדר המזלות, ובלתי מתקרב לעולם אל הארץ,

בשנת תקע“ח מצא התוכן פאנס, במארסעליא, ביו' כ”ו נאוועמביר כוכב אחד קטן ממין הזה, וכאשר מדד אחריו החוקר ענקע את יסודי מסלולו, הכירו כי כבר הי' מקודם ג' פעמים, זמן הקפתו הוא ג' שנה קט“ו ימים, קוטר מסלולו הגדול הוא ב' פעמים מקוטר מסלול הארץ, נטיית מסלולו הוא בכדי י”ג מעלות, ואורך ראש התלי ממנו הוא של“ה מעלות, מראיתו קטן מאוד בלי שבט רק כדורי, והי' אחרי כן שוב בשנת תקפ”ב, פ“ה, פ”ח, צ“ב, ויבא ג”כ בשנה זו סוף חודש אב, ומחמת נטייתו הגדולה אשר יהי' לו בפעם הזה לצד דרום, לא יכירו אותו רק התוכנים ע"י כלי הבטה ולא יתראה להם רק זמן קצר, הכוכב הזה גלה לנו דבר יקר מאוד במסתורי הטבע, הוא אשר העיד בראשונה על מציאת עצם יסוד האור (אעטהער), כידוע לחוקרי הטבע,

בשנת תקפ“ו ביום כ”ח פעברואר גלה שר אחד מאנשי הצבא אשר באוסטרייך כוכב אחד קטן ממין הזה, הסובב את השמש בזמן ששה שנים ר“ע ימים קוטר מסלולו הגדול הוא בכדי ד' פעמים כקוטר מסלול הארץ, נטיית מסלולו הוא י”ג מעלות, ואורך ראש התלי ממנו הוא ק“ח, והי' בשנת תקצ”ב, ויבא שנית בשנת תקצ"ח הבאה –


ח – אם אמת הוא מה שיאיימו התוכנים שתפגע הארץ באיזה כוכב מכוכבים השבטיים, ומוט ימוטו מוסדותיה וכל עמודיה יתפלצון?

למקרה כזאת יתחייב שיתקבלו שלש סיבות רחוקות מאוד, א' שמסלול הקאמעט יעבור דרך מסלול הארץ, ב‘, קשתי העליפזות מהם יחתכו זה את זה או יעברו זה מלפני זה במרחק קצר, ג’ שיזדמן שהכוכב והארץ יעברו שניהם דרך נקודת הפגישה ההיא בזמן אחד, שלשה סיבות מקובצים כאלה הם רחוקים מאוד, ובלתי מורכבים רק בדמיון, ובכל זאת ידענו מכוכב אחד הוא הכוכב ביעלא שזכרנו, היות מסלולו במקום אחד קרוב מאוד אל קשת מסלול הארץ, ובלתי אפשר שיזדמנו שניהם במקום ההוא, רק כאשר יקרה שיפול העברת הכוכב ביעלע את קדקד השריפה ממסלולו, בסוף חודש דעצמביר, ולפי חשבון תוכן זמנינו המפורסם לוטעראף בספרו פלאות השמים חלק שני, לא תפול העברה זאת עד שנת תר"צב, ובמשך זמן גדול כזה יוכל הכוכב ביעלא לשנות את מסלולו על פנים שונים, כידוע,


ט – אם כוכבים השבטים יחזו לנו על מקרים וסיבות רעות המתרגשות לבא לעולם או חזיונם משאת שוא ומדוחים?

אמונת הבל הזה הי' חופף על כל סופרי הקדמונים, כי כאשר נעבור על סופרי דברי הימים אשר בידינו מהם לא נמצא שום כוכבי30 בלי פתרון, הסיבה הבאה על ידו אחרי כן, גם גדולי סופרים הרומיים כציצערא, פליניוס, יוסיפון, לא נקו משמץ הזה, אולם בצדק נוכל להחליט כי הבל ורעות רוח הוא, כי כמה מן הסיבות הגדולות והמקרים הנוראים אשר היו בעולם, כמלחמות הגדולים, וחולים ומגפות המהלכים ר“ל, רעישת הארץ, ושטיפת הימים, אשר בכולם לא התראו הקאמעטין, ולהיפך, ידענו מקאמעטין נוראים אשר נראו על הארץ בלי סיבה מגעת ח”ו על ידיהם, ורק לצחוק יהי' בעיני כל קורא אם יקרא בס' דברי הימים ד''מ' שנת 1665 נראה כוכב גדול והיתה שריפה בעיר לאנדאן, או, שנת 1668 נראה כוכב גדול והיתה מיתת החתולים בארץ וועסטפאלין, וכדומה הבלים והזיות שחוק לכל קורא בהם, ואנחנו עם ב"י כבר הזהרנו נביאנו החוזה ומאותות השמים אל תחתו (ירמי' י'), (עיין עקרים מאמר ד' פ“ד וחדושי הרב בעל נצח ישראל סוכה ך”ט),


י’– קורות הכוכב האללי

הפעם הראשון אשר נוכל לדעת ממראה הכוכב הזה בין ספרי התוכנים הוא משנת 1456, בפעם הזה הי' לפי בחינת החכמים בימים ההם קרוב מאוד אל השמש ואל הארץ, אורך שבטו הי' עד ס' מעלות, והוא בכדי שליש אורך השמים, ושבטו הי' הולך ומתרחב כזנב התוכיי, עוד שני שנים מקודם הוא שנת 1454 נראה ג“כ כוכב שבטי גדול, ואז כבשו הישמעאלים כל צבא הקרייצר אשר הי' בארץ הקדושה בעת ההיא, ושטפו ועברו כל ארץ אשכנז, וכאשר בשנה זו נראה עוד הפעם כוכב הזה פחדו הנוצרים פחד ממנו, והישמעאלים שמחו לקראתו להיותו מורה על נצחון אומתם, ותיכף בשנה הראשונה למלחמתם נשברה מטה עוז הישמעאלים ונפלו ביד הנוצרים, בתחילת התראותו בשנה זו הי' נראה לפני עלות השמש והי' הולך ומתקרב אל השמש עד אשר נאבד בין אורה, ואחרי כן נראה שוב אחר שקיעת השמש, אשר מזה האמינו רבים כי שני קאמעטין היו, בפעם השני נראה שנית בשנת 1531, ואז לא הי' מראיהו נורא כמו בפעם הראשון, יושבי ארופיא ישבו אז בטח ושלוה, ולכן לא מצאו הסופרים עליו שיש סיבה באה על ידו – בפעם השלשי נראה בשנת 1607 ואז נתן יד לחוזי' להגיד עליו כאות נפשם, כי בפעם הזה בתחלת התרא[ו]תו עמד צדק במבט אמצעי (האפאזיציאן) Opposition עם השמש, וכותב במבט נגדי (קאניוקציא) Conjunctio עם השמש, ואחר שלשה חדשים כאשר נפסקה ראיתו עמד צדק עם מאדים במבט נגדי, והוא מצב משונה מאוד אצל החוזים להגיד ממנו עתידות, כידוע, ובעבור כי כותב יורה על הסערות ושנויי האויר, ולהיפך צדק יורה על מזג האויר, מאדים על חלאת בני אדם וסיבות רעות משונות, לכן שפט מזה החוזה קריגער, כי יהי' מלחמה עם שלום טוב ממוזג עם רע – בפעם הזה הי' אורו חלוש יותר מכפי שהי' בשנת 1531, והזנב שלו הי' מתארך ומתקצר פעם בפעם – אח”ז בא אלינו בשנת 1682, ואז הפיצו עניני הסכלות וזרחה אור החכמה על התוכנים, עד כי החוקר הגדול נעפטאן הפליא עלה הגדיל תושיה בהתגלות על ידו מערכת כל צבא השמים ומסלוליהם כפי חוקי הטבע האמיתים, ואחריו החוקר הגדול האללי פנה דרך אל מהלכי כוכבים השבטיי‘, וביניהם מצא ג“כ מעמד המסלול מכוכב הזה, כאשר בארנו למעלה (ס' ו') – כוכב הזה סובב במסלולו סביב השמש במשך ע”ה עד ע"ו שנים, לפי ערך ההשבתה אשר יסבול בכל פעם מן כוכבי הלכת, וביחוד מן הכוכבים שבתאי וצדק, מסלולו הוא עליפזע ארוכ’ למאוד אשר קוטרה הגדול הוא בכדי י“ח פעמים כקוטר מסלול הארץ, והוא לערך 744 מליאן פרסאות וקוטרה הקטן הוא בכדי חצי קוטרה הגדול או 380 מליאן פרסא, כאשר יהי' הכוכב בקדקד השריפה ממסלולו והו' בתכלי' קירובו אל השמש, יהי' אז מרחקו ממנ' כחצי מרחק הארץ מן השמש, וכאשר יהי' בגובה מסלולו יהי' מרחקו אז מן השמש ב' פעמים כמרחק אוראנוס במסלולו, והוא בערך ל”ה פעמים ממרחק הארץ מן השמש, וכאשר יראה הקורא בציור מסלולו במערכת השמים אשר ציירתי, יהי' חצי מסלולו יוצא חוץ למסלול אוראנוס, וחציו השני עובר דרך המערכה – מהלך כוכב הזה במסלולו הוא היפוך מסדר המזלות, והוא מן המזרח אל המערב, היפך מה שיתנועעו כל הכוכבים במסלוליהם סביב השמש מן המערב אל המזרח בסדר המזלות –

בפעם החמישי, היא תקופתו האחרונה אשר הי' לפנינו, נראה בשנת 1759, והכירו אותו התוכנים בתחלת חודש יאנואר, מראיתו הי' חלש כהה, ובלי שבט, במהלכו הי' הולך ומתקרב אל השמש עד אשר נפסקה ראיתו באור השמש אשר משך ב' חדשים לראיתו, ביום י“ב מארעץ עבר את קדקד השריפה ממסלולו, ויצא אחרי כן מתחת השמש באור יפה ובהיר ועם שבט קטן, ונתקרב במהלכו אל המשוה עד כי בסוף חודש אפריל ירד בעומק המשוה לצד דרום ופסקה ראיתו לכל יושבי אירופיא משך איזה ימים, אחרי כן התחיל שוב לעלות מצפון המשוה ועמד באור גדול ושבט ארוך משך חודש ימים, לפי בחינת התוכן דעלאַנוקס31 על האי באורבאן32 הי' אורך שבטו במראיתו היותר גדול‘, והוא בתחילת חודש מאיי עד ערך 47°, מעלות, והתחיל לעלות אל גובה מסלולו ולהתרחק מיושבי הארץ עד כי בתחילת חודש יוני לא השיגה אותו עוד שום כלי הבטה, – כמעט שלמו ימי הבחינות אשר בחנו אחריו התוכנים אשר היו בימים ההם, החלו רבים מן התוכנ’ לחשוב את יסודי מסלולו בחזרתו שנית, ולהגיד זמן ביאתו בדקדוק על שנה זו היא שנת תקצ”ה, וזה מקרוב בימינו לקחו להם התוכנים הצרפתים את העמל הזה, והביאו בכור החשבון גם כל ההשבתות הפועלים במסלול כוכב הזה מכל כוכבי הלכת הסובבים את השמש, גם הכוכב אוראנוס הבלתי נודע לתוכנים הראשונים הביאו בחשבון השבתה הזאת (אשר מזה לא מצא החוקר קלאיראוט33 את דקדוק חשבונו בכדי י"ב ימים להעדר ידיעת מציאת כוכב הזה בימיו) – ושני חוקרים הגדולים פאָנטעצאולאַנט34 וראזענבערגר35, המה השלימו את החשבון הזה וגמר אותו עד תומו, ועליהם סמכו כל חכמי זמנינו,

שני התוכנים האלה מצאו יסודי מסלולו בפעם הזה כי הכוכב יעבור את נקודת קדקד השריפה ממסלולו ביום ט“ו חשוון משנת תקצ”ו,


נטיית מסלולו ממסלול הארץ הוא בכדי – 17° מעלות '44 מנוטין ''24 זעקונדין

אורך קדקדו השריפה במזלות הוא – 304° – '31 – ''43

אורך ראש התלי ממנו הוא 55° '30 ''0


מרחקי המרכזים מעליפזע שלו, והוא מרחק נקודת השריפה ממרכז העליפזע, הוא 0,9675 מחלקי קוטר הגדול ממסלולו


ע“פ יסודי המסלול הנ”ל יסד האדון באגוסלאווסקי מעיר ברעסלוא, לוח מצב כוכב הזה במפת הכוכבים כל ימי משך עמדו בתקופה הראשונה מראייתו, לפי משפט הלוח ההוא יתראה הכוכב בראשונה בסוף חודש אב על ראש קרן הימיני ממזל שור, מראיתו חלש וכהה, ובמהלכו יתקרב יותר אל הארץ בכל יום עם ¾ מליאן פרסא, ואורו הולך וגדול, בתחילת חודש תישרי יעמוד בראש מאזנים, ויעבור מעל ראש אריה הקטן, ומשם דרך רגלי דוב הגדול (היא העגלה) ודרך שומר הדובים, ואז יהי' אורו בתכלית גדלו ואם לא שנה עדיין את אורך שבטו ואורו מכפי שהי' בשנת 1759, יהי אורך שבטו בפעם הזה מן ראשי השערות אשר לעומר הדגן (הויכט האר דער בערעניצע) עד המרובע מדוב הגדול, והוא בכדי מ' מעלות ממעלות השמים, ואיזה ימים לא יעלה ולא ישקע מתחת האופק רק ישאר מעל האופק ביום כבלילה ויסובב את הציר, אחרי כן יקדים את שקיעתו ויאחר את עליתו, והולך ומתקרב אל השמש עד אשר יאבד אורו באור השמש ובלתי נראה עוד:

אחרי עקבות האדון הנ“ל הלכתי, ויסדתי לוח הזריחו' והשקיעו' מכוכב הזה מעשרה לעשרה ימים מיום י”ט אב תחלת ראיתו (הגם כי לקוטן אורו אולי לא יכירוהו ההמון) עד זמן י' חשוון אשר לא יתראה עוד מחמת קירובו אל השמש, – ויען כי הלוח הזה יסדתיו על אופק עיר מושבי היא עיר ביאליסטאק וסביב לה, מאורך מ' עד מ“א מעלות ורוחב נ”ג מעלות, ובאופק נוטה ממנו לא יהי' הלוח מדוקדק כ“כ, לכן לתכלית זה יסדתי מעבר השני מן הלוח מקום הכוכב הזה במשוה בימים אלו, ורוחב נטייתו לצפון או לדרום, וכ”כ מקום השמש האמיתי במשוה, אשר מזה ימצא בנקל מדת קשת המשוה הנוסף או הנגרע במצעדו העקום לאיזה אופק, (והוא קשת אשר מגביל בקעו הוא קיבוץ המספר 10 עם מגביל הנוגע לקשת הנטייה, פחות מגביל הנוגע מקשת תשלום רוחב המדינה), וכ"כ זמן הזריחה והשקיעה לאיזה אופק, נקל מאוד לכל איש אשר לו יד בידיע' משולשים הכדוריים ואסף בחפניו מעט מיסודי חכמת התכונה הידועי' בספרי לשון הקודש אשר אתנו:

בחודשׁ אדר משנת תקצ“ו יתקרב הכוכב הזה עוד הפעם אל הארץ ויתראה לנו במראיתו כמו בתחלת חודש אלול ויעמוד בתמונת העורב והכוס בעבר השני מן המשוה אצל מזל בתולה, והולך ומתרחק לעלו' בגובה מסלולו ולהסתיר אורו מעיני יושבי הארץ כל ימי משך זמן הקפתו, עד בואו שנית בחודש שבט משנת תרס”ב, להיות לאות ולמופת בעיני בנינו אחרינו על אדמת הקודש.


אמן


מרחק הכוכב מן השמש (בפרסאות) מרחק הכוכב מן הארץ (בפרסאות) זמן שקיעתו במערב (מנו‘: שעו’) זמן זריחתו במזרח משעות הערב הנימנים מחצי היום (במנו': שעו) שנה ימים בחודש
35,111,000 41,290,000 3:52 11:26 תקצ"ה יט מ"א
32,073,000 34,946,000 3:56 10:46 " ךט מ"א
28,930,000 327,465,000 3:20 10:11 " ט אלול
25,770,000 19,777,000 3:15 9:33 " יט אלול
22,567,000 11,903,000 3:53 8:47 " ךט אלול
19,405,000 4,711,000 הכוכב איננו עולה ושוקע עוד, רק עומד מעל האופק וסובב את הציר תקצ"ו י תשרי
19,095,000 4,215,000 " " " יא תשרי
18,786,000 3,905,000 " " " יב תשרי
18,475,000 3,719,000 9:30 10:36 " יג תשרי
זמן זריחתו במזרח משעו' הבוקר הנימנים מחצי הלילה (מנו‘: שעו’) שנה ימים בחודש
18,165,000 3,740,000 9:24 2:20 תקצ"ו יד תשרי
17,855,000 4,050,000 9:10 4:32 " טו תשרי
16,388,000 6,757,000 8:12 8:10 " ך תשרי
13,846,000 14,652,000 7:18 9:34 " ל תשרי
12,296,000 22,443,000 6:23 9:25 " טו חשון
12,069,000 25,977,000 5:54 9:10 " טו חשון
12,206,000 29,077,000 5:23 8:51 " ך חשון

מקום השמש האמיתי במשוה בחצי היום ההוא מינוטין שעות שנה ימים בחודש
לצפון
33 9 תקצ"ה י"ט אב
10 10 " ך"ט
46 10 " ט אלול
23 11 " י"ט אלול
59 11 " ך“ט ”
35 12 תקצ"ו י תשרי
38 12 " י“א ”
42 12 " י"ב תשרי
45 12 " יג תשרי
49 12 " י"ד תשרי
55 12 " ט"ו תשרי
21 13 " ך תשרי
לדרום
49 13 " ל" תשרי
27 14 " י" חשוון
47 14 " ט"ו חשוון
7 15 " ך" חשוון

רוחבו מן המקום לצפון או לדרום חלקים מעלות שנה תאריך
לצפון
´46 22° תקצ"ה י"ט אב
´20 21° " ך"ט
´28 25° " ט אלול
21 27 " י"ט אלול
25 31 " ך“ט ”
20 42 תקצ"ו י תשרי
50 42 " י"א תשרי
56 40 " י"ב תשרי
´2 37° " יג תשרי
4 31 " י"ד תשרי
32 23 " ט"ו תשרי
12 " ך תשרי
לדרום
37 12 " ל" תשרי
29 16 " י" חשוון
36 17 " ט"ו חשוון
28 18 " ך" חשוון

מקומו מאורך מנקודת הפגישה מינוטין שעות שנה תאריך
לצפון
35 5 תקצ"ה י"ט אב
43 5 " ך"ט
55 5 " ט אלול
10 6 " י"ט אלול
41 6 " ך“ט ”
23 9 תקצ"ו י תשרי
11 10 " י"א תשרי
11 11 " י"ב תשרי
13 12 " יג תשרי
9 13 " י"ד תשרי
7 14 " ט"ו תשרי
46 14 " ך" חשוון
לדרום
39 16 " ל" תשרי
45 16 " י" חשוון
42 16 " ט"ו חשוון
38 16 " ך" חשוון

לקויי המאורות עד שנת תר"ב

לקויי לבנה לקויי חמה
תקצ"ו י"ד אייר כ"ח אייר
תקצ"ז י“ג חשוון ט”ו ניסן ך"ט ניסן
תקצ"ח י“ד תשרי ט”ו ניסן
תקצ"ט י"ד תשרי ך"ט אדר
ת"ר י"ג אדר ראשון
תר"א ט“ו שבט ט”ו אב א“ דר”ח אדר ך"ט חמו
תר"ב ט“ו שבט ט”ו אב ר"ח אב

מפת שמים.jpg

  1. ואציג פה על פתח השער את אשר באה לידי ונתכבדתי מאת הנ"ל אחרי שלחי אליו המחברת הזאת לבקורת.  ↩

  2. כאשר יורו פשוטי הכתובים וכמה מאמרים בדברי חז“ל שהחמה היא מהלכת, עיין (נדרים ל“ט ע”ב) וערובין (נו ע"א) (ב“ב כ”ה ע"ב). וכן בשעה שהחמה זורחת וכל ממו”מ מניחים כתריהם כו‘ (ברכות ז' ע"א) (עיין מהר“י ן' חביב (ע"י שם) שיורה על שעת זריחה ר”ל משעה שהיא עולה על אופקה – ובזה פירשו המאמר “והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה להפלה (שם יוד ע"ב) שהכוונה, אחרי שהי' מכוון עם דמדומי חמה וכמ”ש בתר"י שם). ולא הי’ בזה הטוב כ"א בעיני ה‘, ולא בעיני אדם, שחשדוהו לעושה כשאר מלכים – ואולי אפשר לומר שהכוונה! לפי שהאופק משתנה מאדם אל אדם, ואמיתה תחילת זריחת השמש לזה איננה לאחר, ולזאת אחרי שהי’ יודע בעצמו, שהי‘ מכוין כוותיקין והאחרים לא ידעו, לזה אמר’ הטוב בעיניך – והבן:  ↩

  3. מה שקצת‘ השיגו ע"ז מדוע הוטבע כח המושך (דיאאנציהענדע קראפט) על מגן? והלא מהירת המרוצה, תחזיק את החומרים שעליה, וכצלוחית מים העומדת על החשוק הסובב! שגו ברואה, כי גם שמה הוא מכח המושך אשר בהחשוק תקדים במהירת’ על כח המוש‘ הרב ממנו! (כאש' גם לכח הזה הושם זמן וחוק) עוד זאת, הלא בלעדי כח המוש’ הי' מהראוי לאבן הנופל מהמגדל לעמוד באויר?  ↩

  4. כן מההכרח לומר לפי השטה הזאת אחרי אשר כפעם נראו העבי‘ ממעל על מצב אחד יעמודו, או בעת כי מטר יריקו במשך יום שלם אש’ כבר התנועעה הארץ והתהפכה על ציריה ממעלה למטה – ולזרות יחשב, שכל כדור השמים יהי' מוקף בעבים מריקי מטר, אשר כבר נודע היפכו! –  ↩

  5. מורה ח“ג י”ג כי לא נבראו לכך אלא להגיד טבעם, שנבראו על תכונה הזאת, להאיר על הארץ, אשר לדעתי הכוונה! במה שאומר על הארץ, ולא ביחס שאליו (דאטיפום) בשימושי אותיות בכל“ם, להאיר לארץ הוא להיות שעצם ההארה תגיע אלינו מפאת שנצוצי אור השמש מסתבכים בחומר הארץ, וע”י נצוץ החוזר מאיר' לנו כידוע – ובזה יש להבין מה שכתב הרב הגדול מהר“י אבוהב ז”ל בשם ספר המנהיג שאין לומר ותיקן מאורות לשמח בהם עולמו, שאין המאורות לשמח בהם העולם אלא להאיר על הארץ (טור או“ח סימן נ”ט מה שמביא הב"י שם) ר“ל שאינן לתכליתן של בנ”א:  ↩

  6. מ“ר ויקרא פ”ר כ'  ↩

  7. עיין עבודת הקודש חלק התכלית  ↩

  8. (ניוטון, Newton – הערת פב"י)  ↩

  9. וכפי דעת תוכני‘ האחרוני’ יהי‘ עצם השמי’ מין אויר זך וספיריי הנקרא אצלם בשם יסוד האור (אעטיר) והוא החופף ומרחף על כל רחבי תבל, ומביא לנו בתנועתו הנפלאה כל דברים הנראים אל תוך העין, כי בהרעדת חלקיו אוחז את רשת העין ומרעיש את עורקי הראות, כידוע בחזיון, ונתאמת מציאות עצם הזה, ע“י סיבוב כוכב שבטי אחד הנמצא זה מקרוב בימינו ע”י החוקר ענקע, ולולי הי‘ בידי פה להראו’ לקור‘ מה שמצאו האחרונים בטבע העצם הזה, ממרוצת הגלים המשוטטים בים יסודי הזה, גדלם ומרחקם זה מזה בכל שבעת הצבעי’ והשבתתם זה בזה (אינטערפערענץ), ובחינה הנוראה אשר מצא החוקר רייכענבאך, במגדל מצפה הכוכבים, ברערא אש' במאילאנד היתה נפש הקורא סולדת עליו, אמנם הדברים עתיקים לא תעמר אותם מחברת קטנה כזאת,  ↩

  10. (De revolutionibus orbium coelestium – הערת פב"י)  ↩

  11. קנה ההבטה הוא קנה המתוקן ע“י ב‘ זכוכית מלוטשות גבנוניות, האחת לפני העין, והשנית לצד דבר המובט, והיא המגדלת את המובט יותר, כל אשר יקטן זכוכית העין אל ערך זכוכית המובט, (והוא כמספר חלוקת מרחקי השריפות זה בזה כידוע), זכוכית היותר גדולה ממין הזה הכין החוקר טשיהרנהוזען, אשר רחבה ד’ רגל, ומשקלה ק”ס ליטרא, ומקבלת מ‘ אלפים נצוצי אור בנקודה השורפת שלה, ושורפת כל הגופים גם הגופים אשר תחת המים נשרפים על ידה לאפר. כלי המראות הם המתוקנות ע"י מראה אחת המלוטשת בפניה קערורית ונקראת בשם מראה השורפת (ברען שפיגל), כי כאשר יציגו אותה נגד השמש יתקבלו לפניה במרחק ידוע נצוצי אור, אשר הנצוצות ההם מציירים תבנית השמש (זאנען בילד), והיא שורפת כל הגופים, גם האבנים הבאים בתבנית השמש זאת, נמחים ונמסים על זכוכית ברגע הראשונה – מראה היותר מפרסמת בימינו אלה, היא המתקונת מן החוקר הערשיל בקנה המראה שלו, רחבה ה’ רגל וחצי ומרחק השריפה שלה הוא מ‘ רגל, המקבלת ומאספת 2682 אלפים נצוצי אור בנקודת השריפה שלה, והיא מולכת את הראי’ במרחק תוך השמים, 40000 מליאן פעמים כמרחק השמש מאתנו, ומאירים את המובט 1542 פעמים מכמו שהוא, ותקון כל הכלים האלה עם פרטי חשבונותיהם, בארתי בחלק ג‘ מספרי מוסדי חכמה, אם יעזרני ה’ להוציאו לאור,  ↩

  12. (ניוטון – הערת פב"י)  ↩

  13. (האמיתית – הערת פב"י)  ↩

  14. וגם זה יעיד על סיבוב הארץ היומי, והמה שתי רוחות המזרחיות הנושבות תמיד משני צדדי קו המשוה, ידועים לספני הים, אשר סיבתם הוא זיכוך האויר ע"י חום השמש אשר בחגורת המכוה, ומסיבוב הארץ היומי יולד מרוצת האויר בשתי תכונות מנגדות, מן המשוה אל הצירים למעלה בעגול הנשימה, ומן הצירים אל המשוה מתחת אל פני הארץ, אשר התכונה האמצעית משניהם, תוליד שתי רוחות אלה, כידוע בחכמת משקולת האויר,  ↩

  15. (שוואונגקראפט – הערת פב"י)  ↩

  16. לימודי מוט המניע הזה הם רחבים ועמוקים למאוד, כוללים חלק גדול מחכמת המעכאניק הנשגבה, וכבר הצעתי יסודות הראשיות ממנו בחלק ראשון מספרי מוסדי חכמה פרק י“ג, והראתי שם פרטי החשבון למדוד על ידו מרחק נפילת הגופים וכח הכובד בכל מקום מכדור הארץ, עיי”ש,  ↩

  17. עיין לעיל פרק ד'  ↩

  18. (Tobias Mayer – הערת פב"י)  ↩

  19. (Herschel – הערת פב"י)  ↩

  20. (Schröter – הערת פב"י)  ↩

  21. ההר היותר גבוה על כדור ארצינו, הוא הר דהיואלאגירי אשר בין הררי הימאלאיא, גבהו עד 24150 רגל, ואחריו ההר כימבאראסי אשר באמעריקא, גבהו 19320 רגל ואולם גיא היותר עמוקה על כדור הארץ הוא הבור אשר אצל הררי גוטענבערג במדינת בעהמין, אשר עמקה עד 3000 רגל,  ↩

  22. (רעשים – הערת פב"י)  ↩

  23. (העננים – הערת פב"י)  ↩

  24. (Flamsteed, Mayer – הערת פב"י)  ↩

  25. החוקר וואלאסטאן בספרו הנדפס מקרוב שנת תקפ“ט, יראה לנו במופת ע”י מלאכת מדידת האור (פאטאמעטריע), כי אור הכוכב Sirius (הוא כוכב הכלב) המגיע אלינו, הוא ך‘ אלף מליאן פעמים חלוש מאור השמש הזורחת עלינו ביום, – ולפ"ז אף אם נאמר כי הכוכב הזה הוא הקרוב מאוד אצלינו באופן שיתן לנו חלוף מראה שנתית מן 1 זעקו’ שלימה, (הגם כי מעולם לא הרגשנו בו שום חלוף מראה), בהכרח שיהי‘ גדלו ב’ פעמים כגודל השמש שלנו, – ופעם אחד מדד החוקר הערשיל הראשון את רוחב הכוכב Wega פעגא אשר בתמונת הלעהיר, Die Leyer מצא אותו 1/6 זעקונדע, ולפ“ז גם אם הכוכב הזה יהי הקרוב יותר אלינו, יהי' מדת אלכסונו ל”ד פעמים מקוטר השמש, וגדלו לפ“ז ע”ט אלפים מגודל השמש שלנו –  ↩

  26. כוכבים הכפולים הם שני כוכבים קטנים הסמוכים ודבוקים זל“ז, וא”א להכיר ולהבדיל אותם רק ע"י כלי מראה טובה, וכבר מצא אותם הרבה החוקר הערשיל הראשון 1778, וביניהם מצא אשר האחד מסבב את השני, אמנם מאז ועד עתה כבר היגיע מספרם אצל החוקרים האחרוני' עד 6000, ושמונה מהם המסבבים זה את זה ידועים לנו היום ביסודי מסלוליהם וזמן הקפתם בדקדוק גדול והחוקר הערשיל השני מפליג בחינותיו מאוד בכוכבים האלו, יושב כהיום במצר התקוה אשר בקצה אפריקא להבחין שם חצי שמים הדרומי ממין הכוכבים ההם,  ↩

  27. החוקר הערשיל הראשון יספר איך שביום ך“ב אגוסט 1792, העריך את כלי המראה שלו מאורך ך‘ רגל מנגד חלק שמים הקרוב אל נתיב החלב, ואמד את מספר הכוכבי’ אשר עברו דרך שדה הראות מבלי המראה (פעלד גזיכט) במשך זמן מ”א מנוטין, יותר מן רנ“ח אלפים כוכבים, ופעם אחד מנה את הכוכבים אשר בתמונת orion, והוא חלק קטן מן אורך ט”ו מעלות ורוחב ב‘ מעלות, ומצא יותר מן נ’ אלף כוכבים בו הניכרים עוד היטיב בכלי המחזה –  ↩

  28. (Messier, Pons – הערת פב"י)  ↩

  29. (Halley, Olbers, Encke, Beila – הערת פב"י)  ↩

  30. (כוכב – הערת פב"י)  ↩

  31. (de la Nux – הערת פב"י)  ↩

  32. (Île Bourbon – הערת פב"י)  ↩

  33. (Clairaut – הערת פב"י)  ↩

  34. (Pontecoulant – הערת פב"י)  ↩

  35. (Rosenberger – הערת פב"י)  ↩