וְכָךְ מִיּוֹם אֶל יוֹם, אֲנִי אַסְכִּין לָעִיר,

לִסְחִי חוּצוֹת, לַהֲמֻלָּה מַמְאֶרֶת,

לְשִׁמְמַת בֶּטוֹן, לִפְנֵי זָרִים בַּכֹּל,

וְלֹא אֶקְבֹּל, וְלֹא אֶלְחַשׁ: “כִּנֶּרֶת!…”

וְרַק בִּשְׁעוֹת הַלֵּיל, בִּשְׁעוֹת הָעִצָּבוֹן,

רַק בַּלֵּילוֹת, בַּאֲפֵלָה וָשֶׁקֶט,

אֶבְכֶּה וַאֲגָרֵד בְּחֶרֶס-זִכְרוֹנוֹת

הַפֶּצַע הַהוֹפֵךְ צַלֶּקֶת.

תרפ"ח