אם תכניעו את הממשלה תהיו אתם המנוצחים, ואם הממשלה תכניע אתכם – היא תנוצח.

צריך להפסיק מייד את התחרות הנוראה הזאת מי ינצח. אין כאן צדדים ואין לא אתם ולא הם, זו ספינה קטנה אחת בשעת סופה קשה.

אין אף דרך קלה לצאת מן השעה הקשה הזאת. ולא פרט אחד או אחר הוא שצריך תיקון בתכניות. הנושא הוא עצם הקיום. אי אפשר שלא לראות את חומרת הדברים, נצחונו של צד אחד – כל צד – זאת תחילת תוהו ובוהו.

די להתנפח זה כנגד זה. שביתות והפגנות אינן פתרון. הפתרון איננו יכול להיות אלא רק הכרה בסף התהום ורק שינוי קיצוני בחיינו יומיום: עבודה קשה, ויתורים קשים, והדדיות, ככל האפשר הדדיות.

מי שיש לו יותר יוותר יותר. לא כל הפועלים עומדים בשפל המדרגה הכלכלית. ולא כל עתירי הכוח אינם פועלים. וההדדיות מתחילה בפועלים עצמם.

כמו מה אנו כעת?

כולנו כבר בעצם הנפילה – ורק המצנח צריך להפתח קצת לפני החבטה.

יזהר סמילנסקי

דבר (כב תמוז תשמ''ה 11.7.1985): 7