לוגו
אגרות דוד ילין תר"פ–תרפ"ד
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

   

מסעו ללונדון והשתתפותו בוועידה הציונית    🔗


 

384. אל אשתו    🔗

קירו, כ“ו ניסן תר”פ

– – – אמש הגענו1 הנה בשעה 11 בלילה. הדרך עברה בשלום, רק בקנטרה קשה עניין העברת החפצים דרך בית המכס. אמרתי: בית־המכס ובאמת זהו רק חדר צר, אשר דרכו צריכים לעבור כל הנוסעים וחפציהם, והדוחק גדול מאוד, ושוטרים עומדים על יד הפתח ואינם נותנים לעבור, וסבלים אין, ואנכי שהיו לי ב“ה שמונה חבילות, תוכלו לצייר לכם מצבי. מה עושה הקב”ה? מזמין לי מי שהיה תלמידי לפנים (וכאלה הן הנני מוצא על כל צעד), הצעיר קנדינוב, והוא עזרני אותי ואת יתר חברי משלחתנו. אך הדוחק היה נורא ופתאום רואה הרב מאיר, כי מלתחתו הקטנה איננה, ובה כל כלי חמדתו, התרבוש עם המצנפת, ה“גלימא” ותעודת המסע, שלקח אצל הקנסול היווני. ועתה שערו לכם: ח"ר2 יעקב מאיר בלי מצנפת ובלי גלימא! – מחפשים ושבים ומחפשים ועוד מעט והרכבת הולכת. ברגע האחרון נמצאה המלתחה תחת השולחן בחדר המכס וכל משלחתנו נצלה! – – –

באניה יש לנו מקומות במחלקה א' בדרך נס, כי הזמינו שני מקומות בעד וייצמן גם פה וגם באלכסנדריה (בטעות) ובכן מסר לנו שני מקומותיו המיותרים וגם מקום ז’בוטינסקי המסכן, שחשב לנסוע אתו.


 

385. אל אשתו    🔗

ברינדיזי, יום א' ר“ח אייר תר”פ בבקר

– – – הד"ר וייצמן ירד תמול בטרנטו ללכת אל סן־רמו, ואנחנו ניסע עד טרייסט באניה, ומשם ניסע מחרתים בבוקר ישר לפאריז ונגיע שם ביום ד'. שם נתעכב ימים אחדים ואחר נסע בראשית השבוע הבא לונדונה. – – –

מה תוצאות הראיון של אוסישקין והמופתי אצל בולס? איך מתנהגים עתה הערבים בכלל? (שלחו נא גם העיתונים הערבים והאמריקנים). מה יחס הפקידות אלינו? המוסיפים להחתים מזבטות? מה ביתר ערי הארץ? – – –

פה באניה לורד פרסי מזכירו של באלפור. וייצמן הציגני לפניו תמול, והיום אדבר אתו על כל עניינינו.


 

386. אל אשתו    🔗

מילן (מילנד), יום ד' ג' אייר תר"פ

– – – אמש ביקרנו (הרב מאיר ואנכי) את רב הקהלה. פה ישנם ערך 6,000 יהודים, רובם עשירים ובינונים, אך מהיהדות יודעים רק מעט. – – –


 

387. אל אשתו    🔗

פאריז, יום ו' ה' אייר תר"פ

– – – היום בשעה 9 הגענו הנה בשלום. אחרי מצאנו דירה במלון, הלכנו אל המשרד הציוני, אשר בו עתה משרד “הדליגציות היהודיות”. מצאנו שם את הד“ר פסמאניק3, אלייניקוב4 וזלאטופולסקי5. פה נודעה לנו הבשורה הנוראה ע”ד פסק הדין של זבוטינסקי. רואים הננו בזה נטיה להחמיר את פסק הדין למען הגדיל את אשמת היהודים, ז"א להראות לעולם, כי אכן היהודים אשמים. אך מקווים אנו, כי העניין לא יימשך במצב הזה גם להלן וסוף סוף משפטנו יצא לאור. – – –

כבר היו אינטרפלציות בפארלאמנט בלונדון בנוגע לעניין הפרעות בירושלים מצד לורד רוברט ססיל וודווד והיתה הבטחה מצד הממשלה, כי שלחו פקודות חזקות להגן על היהודים.

מר זלאטופולסקי חושב, כי ועד הדליגציות־היהודיות6 צריך לסדר ביום א' אסיפה אתנו ואח"כ יפרסמו הדבר בעיתונים פה, להכין לנו הדרך ללונדון. היום צריך מר נידיץ7 לבוא מלונדון ואז נחליט.


 

388. אל אשתו    🔗

פאריז, ח' אייר תר"פ

– – – מז“ט, מז”ט! סוף סוף קיבלו הממשלות בהחלט את הצהרת באלפור אשר הכניסוה לתוך החוזה עם תורכיה. לפני יומיים עוד היה הפחד גדול מפני סכנת פיצל. מכל קצווי ארץ באו תלגרמות לסן רימו מקהילות היהודים בדרישה לתת את א"י תחת שלטון אנגליה ובתכלית קבועה לשימה לבית לאומי לעמנו.

יום תמול היה יום חג ליהודינו בלונדון. והנני שולח אליכם 2 קטעים מהעיתונים בנוגע לנו, ובנוגע לעניין הכללי.

למר אוסישקין שלחנו אמש תלגרמה גדולה בפרטים רבים. אך מי יודע אם ימסרוה לידו.

היום התראיתי עם הברון הזקן. ישבתי אתו כחצי שעה. הוא שמח על נצחוננו, אך שאלת הגבולות עוד מנקרת במוחו. הוא אמר, כי אם חס ושלום ייגמר עניין הגבולות באופן כי חלק מא"י יישאר בידי צרפת, אז עלינו לשוב הנה מלונדון בגמרנו עבודתנו שם ולהתיצב בתור משלחת פלשתינית בפני מילרן8 ולדרוש כל הזכויות הלאומיות בחלקם הם בארץ, כאלה אשר תתן לנו אנגליה בחלקה היא.

מחר הננו נוסעים ללונדון, ומחכה הנני לקבל שם מכתבים מאתכם.


 

389. אל אשתו    🔗

לונדון יום ו' כ“ו אייר תר”פ

– – – עלינו עבר השבוע בעבודה ובהתקהלות. גמרנו הרצאתנו וב"ה כי נגמר כבר תרגומה וגם עברנו על התרגום וגמרנו גם לתקנהו. ועתה הוחלט, כי ביום ב' הבא תהיה אסיפה משותפת אתנו ואז ייקבע סדר עבודתנו להבא. אנחנו נדרוש, כי נמסור דברינו ודרישותינו לממשלה, ונשתדל אנחנו עם חברי ההסתדרות9 יחד, כי דרישותינו תמלאנה.

והתקהלותנו רבה גם היא, ישנן אסיפות שונות ובכלן עלינו ל“דבר”. באסיפת עסקנים להצעת העבודה בשבוע הקיבוץ בעד קרן הגאולה, באסיפת קבלת פנים לווייצמן וסוקולוב מצד הפדרציה, באסיפה מיוחדת שקבעה הוועדה העברית פה למען אקריא שם הרצאה ע“ד עבודתנו התרבותית בא”י, וביום א' הבא באסיפת המזרחי. ביום ד' הבא ארצה בליברפול ג"כ על הנושא שהזכרתי. – – –


 

390. אל אשתו    🔗

חצר כרמל, ברכינגטון, אסרו־חג של שבועות תר"פ, לפנות ערב.

למחרתים מכין משרד ההסתדרות קבלת פנים לנו חברי המשלחת הא"י. למה חיכו עד עתה אינני יודע.

חושב הנני לסדר דבר בנוגע לעניין בניין בתים בירושלם, שבו ישתתפו ועד מונטפיורי10 וההסתדרות הציונית, ועי"ז יגדל הסכום שיהיה אפשר להשתמש בו. אולי יסודר הדבר עוד בשבוע הזה. – – –


 

391. אל אשתו    🔗

ברכבת בין לונדון ולידס, יום ו' י“ח סיון תר”פ

– – – נוסע הנני שנית ללידס, כי קיבלתי הזמנה מהוועד הציוני שם לבוא למועצה בענייני א"י, וגם לנאום שם ביום הראשון בערב, ובכן אשאר ליום השבת בבית דודנו מר זאב יעבץ, וביום א' נהיה בבית חתן בתובהרו־גט (אחד המקומות היפים באנגליה) ונשוב לפנות ערב ללידס, וביום ב' בבוקר שוב ללונדון.

השבוע הזה היה שבוע של הזמנות ואסיפות – וכמובן גם נאומים. מר ליאון סימון הזמיננו (אותי ואת אבינועם) ליום א' אחה"צ למשתה טה, ושם היו גם סמואל11 ואשתו והדסה, ואחד העם, ובנטוויטש, וגולדברג12, ועוד אחדים.

ביום ב' בערב היתה האספה הגדולה לכבוד המנדט ב“אסמבלי־הול” במזרח העיר ושם נאספו כששת אלפים איש ואשה. דברו שם סוקולוב, ואחריו דיברתי אנכי, ואחרי כן עוד אחדים, ווייצמן דיבר בסוף. את פרטי הדברים תקראו בוודאי בעיתונים.

באותו יום אחה"צ הרציתי באסיפה השנתית של הפדרציה הציונית האנגלית הרצאה על: “מה התרבות העברית דורשת מהציונים שבגולה”. ההרצאה ארכה כארבעים רגע. החליטו להדפיסה בעברית ובאנגלית ולהפיצה בקרב הציונים. – – –

ביום ד' בערב הייתי מוזמן לסעודת “שבע ברכות” בבית סוקולוב במלאות היום השביעי ל“שבעת ימי המשתה” של חתונת בתו. החתן הוא צעיר אהוד מאד (ידידו של אבינועם) ומדבר עברית, ובקרוב יעלה לא“י (הוא כימאי לבחינת מיני אדמה). שם היו נורדוי, וייצמן, ניידיץ, זלאטופולסקי, ג”ב13, ועוד מהחבריה, נישאו שם משאות ברכה (טוסט – בלע"ז) וכמובן לא נפטרתי בלא כלום.

תמול ערכו הנשים הציוניות שעת שעשועים לילדים לכבוד המנדט באותו האולם “אסמבלי הול”, ועפ"י הזמנתן הוכרחתי (יודע הנני כי תצחקו למבטאי זה) לדבר דברים אחדים באזני אלפי הילדים.

היום הייתי אצל פיליכובסקי לציירני ב“סקיצה” והבטיחני להשאילני את תמונתי (שעשה בשנה שעברה וגמר אותה השנה) לקחתה אתי ירושלמה עד אשר ידרשנה ממני, ואת הסקיצה ישאיר אצלו.

את הצעתך, אליעזר יקירי, בדבר המילון הטכני קיבלו פה והחליטו להוציאה לפועל. כן אמר לי מר זלאטופולסקי אשר הוא העוסק בענייני התרבות ואשר לידו מסרתי את ההעתקה ששלחת אלי. בשבוע הבא אדע בוודאי פרטי הדבר.

פה סידרו כבר את עניין חברת “הבונה”. בשבוע הבא יוציא כבר את המניות למכירה. חפצים להחל בקרן של מאתים אלף פונט. ויש להם מהנדס, מר חייקין, שהיה בא"י. אם אשאר פה חושב הנני, כי טוב תעשה לשלוח אלי תמונות אחדות מתכניותי. – – –


 

392. אל יוסף בר"נ מיוחס    🔗

אוקספורד, יום א' כ“ז סיון תר”פ

– – – כבר כתבתי אליך מברכינגטון ביום ח' סיון בארוכה, והנני שב להגיד לך, כי להיות בוועידה בתור אורח, בשעה שמא“י ייבחרו אחרים בתור צירים משתתפים, זהו דבר בלתי יאה לי אחרי היבחרי מצד א”י בשנה שעברה בתור הראשון בצירים אל הוועידה. ובכן צריך להשתדל, כי יבחרו בי בא"י, ולא יצטרכו גם לשלם הוצאות הנסיעה, ואם אין, אז יותר טוב לי לשוב, כי בנוגע לבריאות כבר הודעתיך, כי מצב בריאותי הוטב והדמיונות חדלו.

אם אשאר לימי הוועידה הנני חפץ, כי תהיה לי עבודה בשם א"י ואבוא בשם מוסדות התרבות (ועד הלשון, חקירת א"י, בית הספרים, ובית הנכות), ואם יסכימו המורים, כי אהיה בא כוחם בוועידה בנוגע לענייניהם, אוכל לעשות זאת אם יתנו לי כוח הרשאה על זאת.

מר אוסישקין כתב אלי, כי ישנן עתה עבודות שונות, העיריה, אספת הנבחרים ובחירת חברים לוועד הצירים, ועדה פוליטית, וכולן מחכות לי, ועלי למהר לשוב. אולי כתב גם אל הועה“פ. גם בוועה”פ חושבים, כי עתה בלכת סמואל שמה, עלי להיות במקום, וגם אנכי חושב כי כן הדבר, אך לא ייהפך העולם אם אבוא שבועות אחדים אח"כ. – – –


 

393. אל אשתו    🔗

אוקספורד, יום א' כ“ז סיון תר”פ

– – – לשבת זו באתי אנכי ואבינעם הנה, כי מר הרברט לווה14 הזמינני לבוא הנה ולדבר בענייני החינוך בפני הסטודנטים.

באנו הנה ביום ו' לפנות ערב. והוא יצא לקראתנו אל התחנה ויוליכנו אל מלון ואחר הלכנו אל ביתו אשר בתוך אחד הקולג’ים אשר פה הדליק את נרות השבת (אשתו והילדים בלונדון, כי אי אפשר להם להשיג דירה פה), ואחר הלכנו אל בית התפילה. הוא עבר לפני התיבה בתור חזן. ואחר הלכנו אל ביתו לארוחת הערב ונשב עד לחצי הלילה. לשני הימים, שעלינו לשבת פה, סידרו תכנית שלמה ועל פיה נהגנו. סידרו, כי כל ארוחה נאכל בבית צעיר אחד מהסטודנטים בתוך קולג' אחר, ועי"ז התבוננו אל חיי הצעירים, ומצאנו ביניהם צעירים ציונים טובים.

אחה“צ נאספו רבים מהם בבית האחד מהם ושם נדברנו ע”ד המצב בא“י ועל בתי הספר, ועל האפשרויות לצעירים המלומדים לבוא לא”י.

במשך היום הראונו ג"כ את כל הקולג’ים השונים אשר פה, הלכנו גם אל בית הספרים בודליאנה ושם התראיתי עם הפרופיסור קאולי, אשר נתן להעתיק למעני לפני שנה את הדיואן של משה בן עזרא.

להיום בצהרים היינו מוזמנים אל ביתו של הרב סגל (מנהל הסיוע בשנה שעברה בירושלם), ובבית הזה הנני כותב עתה מכתבי זה. בעוד חצי שעה יבוא הנה בנו של מר הרברט סמואל (הלומד פה וגומר עתה לימודיו) לקחתנו אל ביתו לטה, ומשם אלך לבקר את הד"ר זינגר ואשתו היושבים פה. – – –

גם אנכי שמחתי לבוא הגברת סולד ירושלמה, בדעתי את חפצה הטוב להטבת מצב א"י ואת מרצה הכביר. דרשו נא בשלומה בשמי. – – –


 

394. אל יוסף מיוחס    🔗

סלע־ים (וסט־קליף) י“ב תמוז תר”ף בבוקר

יוסף אחי יקירי!

את מכתבך מיום כ"ז סיון קיבלתי לפני ימים אחדים. הנך מתלונן על פקידינו בוועד העיר. סוף סוף לא ניפטר מהשגת פקידים טובים וחרוצים אפילו אם נצטרך לשלם לאחרים כל משכורתם.

הצטערתי על עזוב קאלוואריסקי את ירושלם. אך גם אנכי חושב, כי מציאותו עתה בגליל נחוצה ונצטרך לעבוד יחד בשתי כנפות ארצנו.

בשורותיך ע"ד המצב במושבות הגליליות הרעישוני, כי אנכי לא ידעתי את המצב באופן ברור.

הזכרת את שמו של מחמד יוסף אלעלמי. הן אותו ואת שנאתו הכבושה לנו הנני מכיר מאז ובימי היותי בירושלם התפלא(תי) כי לא נשמע קולו כלל עד כי חשבתי כי כבר מת, והנה שב לתחיה ולסכסוכים. הוא איש מסוכן, כי הוא ערום כנחש ורע בטבעו.

סוף רמדן ב"ה עבר וגם חגם, וכנראה לא קרה כלום, וכל השמועות האיומות היו ככל השמועות הדומות להן.

עם הד“ר וייצמן אדבר היום ע”ד ידידינו והיחס אליהם. צר לי מאד, כי אנשינו שם אינם חפצים להכיר בחשיבות הדבר.

את תלגרמתי כנראה לא הבנת היטב. כתבתי, כי לא אוכל להשתתף בוועידה כל זמן שלא אבחר מצד השוקלים, ואתה כותב אלי כי הצלחת להשיג הת"ג15 מצד ועד הלשון. באות־כוח מצד איזה ועד שהוא איננה נותנת הזכות להשתתף בוויכוחים ובעמידה למניין ולשבת בין הצירים, ולהיות בוועידה בתור אורח לא חפצתי. מחר יוחלט סוף סוף הדבר אם אשאר לוועידה או לא. – – –


 

395. אל אשתו    🔗

לונדון, י“ד תמוז תר”פ

– – – סוף סוף הוחלט היום בוועד הפועל, כי אשאר פה לימי הוועידה.

– – – היום נתקבלה פה ידיעה תלגרפית, כי הספרדים בחרו בד"ר יהודה, בפלורנטין, במיוחס ובאלמלח16 בתור צירים לוועידה. ובכן יבוא מיוחס לוועידה? מחכה הנני לידיעה תלגרפית מצדו.

לפלורנטין ישנו כבר מנדט בתור ציר וע“כ תלגרפו מצד הועה”פ פה אל מיוחס בעד הסתדרות הספרדים, כי במקומו ישלחו את המנדט אלי. חפצו לתת לי מנדט ממקום אחר, לא מא“י, ולא חפצתי לקבל. בתור בן א”י לא יאה לי לקבל מנדט מחו“ל. גם אני תלגרפתי למיוחס ע”ז.

הגיעו הנה כבר צירים רבים מאמריקה. מא“י באו הרב פישמן ומר בצלאל יפה17. מחכים לאוסישקין, שיבוא מחרתיים ביחד עם ד”ר רופין.


 

396. אל אשתו    🔗

לונדון, ה' אב תר"פ (באולם האסיפה)

– – – ע“ד הוועידה ועבודותיה קוראים הנכם בוודאי בעיתונים. בחירתי בנשיאות הביאה לי עוד עבודה לתרגם לעברית את כל ההצעות וההחלטות. מלבד זה היה עלי לנהל כל ענייני הוועדה לחינוך ולתרבות אשר נבחרתי ליו”ר בה. – – –

האסיפה הגדולה, שהיתה בשבוע שעבר ב“אלברט הול”, היתה מצוינה בצורתה ובתוכנה. דברי באלפור וחבריו הגוים עודדו את רוחנו. גם אני הייתי ברשימת הנואמים שם, אך לסיבת אחור הזמן לא דיברתי. – – –

התפלאותך, אליעזר יקירי, על השארי בלונדון לוועידה אחרי הודיעי, כי אם לא אקבל מנדט לא אשאר – נפתרת עי“ז, כי השגתי פה מנדט מפרס. אמנם בראשונה מיאנתי לקבל מנדט שלא מא”י, אך בראותי כי אין דרך אחרת, קיבלתי את זה. – –

* * *


 

397. אל אברהם יוסף שטיבל, פילאדלפיה18    🔗

לונדון כ' אב תר"פ

אדון נכבד!

קיבלתי את תלגרמתך מיום השלושים ואחד ביולי בדבר עיכוב נסיעתך ובקשתך להודיעך הצעותי בכתב.

מצטער הנני מאד על אשר לא היה לי העונג להתראות אתך, בונה ספרותנו וגואלה, פנים אל פנים פה אחרי דחותי את נסיעתי לא“י למשך שלושה שבועות בגלל חפצי זה; אך כמובן אין עצה ואין תבונה כנגד עיכובים מסחריים. ויהי רצון כי יהיה מכתבי ממלא מקום השיחה בינינו, אף כי מפי הנסיון הנני יודע כי במרחקים גדולים כאלה שבין א”י ואמריקה קשה לגמור עניינים במכתבים. אך באין ברירה אנסה בדרך זו.

ובכן:

אדוני יודע בוודאי כמה עבדתי כל ימי חיי בספרות העברית, בחיבור ספרים מקוריים ובתרגומים, ובמאמרים בעיתונים ובקבצים ספרותיים ומדעיים. סיגנוני ידוע בקהל העברי למדי וחושב הנני, כי עבודתי הספרותית והמדעית הכניסה חומר חשוב לאוצר ספרותנו גם בתוכנה.

לצערי לא יכולתי בשנים האחרונות לעסוק בספרות במידה כזו שחפצתי בה, בגלל עבודתי התמידית, עבודת הנהלת ביהמ“ד למורים העברי שבא”י, ועבודות ציבוריות אחרות. ורואה הנני עתה, כי הגיעה לי העת להקדיש לספרותנו ולקידמתה והתרחבותה זמן הרבה יותר מאשר עד כה, ואולי כל זמני אם תימצא האפשרות לזאת.

ועל דבר זה חפצתי לבוא אתך בדברים.

רואה הנני כמה עלה בידך בזמן קצר לעשות להרחבת ספרותנו. רואה הנני כי חילקת את העבודה בארצות שונות – וחסרה לע"ע ארצנו הלאומית, ארץ ישראל מקור ספרותנו העברית ומקום תחייתו המתחדשת.

וישנם בא“י כוחות ספרותיים שאפשר למסור להם עבודות שונות, והכוחות הולכים ומתרבים ע”י ההגירה אל הארץ, ונחוץ להרבות את התוצאות הספרותיות המדעיות בא“י ולהדפיסן בא"י ולתת עי”ז עבודה לא רק לסופרים כ“א גם לכל אלה העוסקים בהדפסה. וצריך להביא מכונות לבית דפוס עברי גדול, וצריך שיהיה מי שירכז כל העבודה בידו ויהיה העורך והמתקן את כל התוצאות גם מצד סגנונן ודיוקן, ולבחון מה לקרב ומה לרחק, ולתת את הדחיפה הנחוצה לעבודות חדשות לסופרים שונים עפ”י כשרונם.

ובכן לו נמסר עניין המחלקה הארץ ישראלית לידי, הנני נכון לעזוב חלק גדול משאר עבודותי ולהקדיש רוב זמני (או כולו) לדבר הזה ולעבוד בעצמי ג"כ עבודות ספרותיות ומדעיות שונות.

העבודות שהנני חושב לעסוק בהן בעצמי ולהעסיק גם אחרים הן אלה:

א) הוצאת רבעון מדעי לחכמת ישראל עפ"י התכנית בפרוספקט “מני קדם”, שהנני שולח אליך רצוף בזה. בדבר ההכנות עסקתי כבר ורבים מחכמי ישראל הבטיחו לשלוח מאמרים לקובץ זה אם יצא לפועל. ואחדים מסרו לי כבר מאמרים שונים.

ב) תרגום חדש מהמקור הערבי לחלקים היותר מעניינים שבספרי גדולינו מימי התקופה הספרדית, כגון הכוזרי, מורה נבוכים וכו'. תירגום, שיהיה מכוון יותר לסגנון העברי שבזמננו ואשר יהיה ברור ומובן עד שלא יצטרכו הספרים עוד לבאורים ופירושים.

ג) תרגום דברי ההיסתוריונים הערבים הגדולים של ימי הביניים בנוגע ליהודים. זהו המקור החשוב, שממנו שואבים כל כותבי דברי ימינו ידיעות בנוגע למצבנו בארצות הקדם בימי הביניים.

ד) הוצאת שירי משוררינו הגדולים הספרדים שלא נתפרסמו עדיין. אצלי ישנה העתקה פוטוגרפית לכל שירי ר' משה בן עזרא הנמצאים באקספורד, וספר זה (הדיוואן) יהיה הראשון בהוצאה זו.

ה) תרגומים וחיבורים בכל הנוגע לארץ ישראל.

ו) תירגום הספר הקלסי “אלף לילה ולילה”, אשר חלק קטן ממנו (עשירית הספר) הדפסתי כבר והוא חביב מאד על הקוראים וביחוד על בני הנעורים, ונמכר לאלפים. בכתב יש לי כבר עוד חלק ממנו, וצריך כמובן להמשיך העבודה הלאה.

ז) ספר דקדוק מדעי לשפה העברית במידה רחבה לצרכי בתי הספר התיכוניים והעליונים. במקצוע זה הנני עסוק זה עשרות בשנים ואצלי בכתובים חידושים רבים. התחלתי בחיבור ספר זה, החסר לנו עד כה בספרותנו והנחוץ מאד לכל החפצים ללמוד את שפתנו על בוריה. גמרתי כבר חלק מעבודה זו ועובד הנני בה הלאה כפי אשר מרשני זמני עתה. ע“ד ספר זה באתי בדברים כבר עם הד”ר שמריהו לוין, אך חושב הנני כי אם אתקשר אתך בנוגע לכל עבודתי הספרותית, לא יימנע הד"ר לוין מהרשותני להעביר גם עבודתי זאת אליך.

ח) הוצאת ספר התנך בבאור המכיל תוצאות החקירות החדשות מבלי היכנס בפילפולים ובהצעות דעות שונות כבאור המדעי של הוצאת כהנא. אנכי בעצמי עבדתי במקצוע זה משך עשרות בשנים של הוראה, ואתי בכתב פיתקות יותר מאלף חידושים לספרים אחדים (ישעיהו, תהלים, משלי ואיוב), ונחוץ לסדרן ולפרסמן ביחד עם הספרים האלה, ולמסור עבודת יתר הספרים לחכמים שונים.

ט) חיבור ספרים שונים בספרות היפה והמדעית ותירגום ספרי המופת שבשפות השונות.

אם תמסור העבודה הזאת לידי יידרשו לי כמובן עוזרים בעבודה וההוצאות של המשרד יחד עם משכורתי בעבודת ההנהלה ועריכת הרבעון המדעי צריכות לעלות לערך מן 150 עד 200£ לחדש.

ובכן אם תסכים לדבר הזה, וחושב הנני כי עליך להסכים לזאת, להעביר אם לא את כל העבודה למצער חלק ממנה לארץ ישראל, – הואל נא להודיעני תיכף בתלגרמה לשמי לירושלם (דוד ילין, ירושלם) כי הסכמת בדרך כלל, ועל דבר הפרטים תוכל לכתוב במכתב מפורט.

ואם לא תסכים לעבודה הנזכרת, אז אבוא בדברים אתך שנית בדבר הוצאת הרבעון לחכמת ישראל ותרגום “אלף לילה ולילה” שידרוש ג"כ עבודה של שנתיים בערך (ההדפסה תוכל להחל תכף בעשרה חלקים וכל חלק יוכל להידפס פעם בשנים או בשלושה חודשים), והוצאת הדיוואן של ר' משה בן עזרא.

ולתשובתך התלגרפית הנני מחכה כי עלי לדעת איך לסדר את עבודתי לפני התחלת שנת הלימודים הבאה.

ברגשי כבוד ובברכת ציון


 

398. אל בניו עמנואל ואבינועם    🔗

באנית קשגר, יום ד' ד' אלול תר"פ

בין אי כרתים ופורט־סעיד

עמנואל ואבינעם יקירי נפשי!

– – – ובכן קראתי כבר שני ספרים. הבטתי והצצתי הרבה במי הים והנני מרגיש בזה עונג רב. אך מלבד זה עסקתי גם בכתיבה:

זה ימים רבים אמרתי לחבר ספר כעין “מסיבות־השם”, אשר יהיה לעזר רב ללומדי השפה בחלוקת השמות כולם לא לפי משקליהם כי אם לפי חלוקת השינויים הבאים בהם למחלקותיהם. לשם זה הבאתי אתי בשנה שעברה וגם בשנה זו את הספר “מסיבות השם” בנסיעותי. וכמובן לא נגעתי (בו) לא בשנה שעברה ולא בשנה זו. אך עתה הגיע תורו. כבר סידרתי בכתב יותר מחצי הספר, יותר משלושת אלפים שמות, ונשאר החצי השני שאגמרהו אי“ה בירושלם ואפרסמהו תיכף בדפוס. הוא היה מסודר עפ”י שיטתי בדקדוק השם ויקל מאד את לימוד החלק הזה למתלמדים והיה להם גם ל“ספר עזר”.

בכלל הנני מרגיש עתה בעצמי חפץ כביר לעבודה, ויודע הנני כי זאת לי עקב נסיעתי הפעם. נסיעתי הצילתני מהשתקע במרה־שחורה ובדמיונות הבל, אשר שלטו בי קרוב למשך שנה. הבה נקווה כי “מכאן ולהבא חשבנא לטב”. – – –

שמח הנני לשוב ולהתראות עם כל יקירי נפשנו ולשוב ולחיות ולעבוד בירושלם שלנו.

אביכם אוהבכם בכל לב


 

399. אל הועד הלאומי, ירושלים    🔗

ירושלם ט“ז חשון תרפ”א

לכבוד חברי הועד הלאומי

לידי חברי הנשיאות האדונים ד"ר י. טהון ומר י. בן צבי

פה

אדונים נכבדים!

נודע לי כי אחרי עזבי אמש את אסיפתנו לסיבה הכרחית נבחרתי בתור חבר בנשיאות הוועד הלאומי.

הנני רואה חובה לנפשי להודיעכם, כי אינני יכול לקבל את ההתמנות הנכבדה והחשובה הזאת מפני הטעמים האלה:

א) נבחרתי בשבעה עשר קולות מתוך אחד ושלושים בוחרים, לאמור ברוב של קול אחד וחצי. משרה חשובה כזאת של נשיאות ועד לאומי יהודי בארץ ישראל, שכל אחריות העבודה של באת כוח היהדות הארץ־ישראלית מוטלת על נושאה, – אסור לקבל מי שרואה כי חצי מספר הבוחרים (פחות אחד וחצי!) איננו בוחר בו. מי שלחלק גדול מהבוחרים אין אמון בו, איננו רשאי להידחק ולקבל משרה כזו סתם לשם משרה.

ב) עובדה היא, כי בשעה שעלתה שאלת הנשיאות על הפרק, בא המדבר בשם האגף השמאלי אחרי אסיפתם והציע בשמם אותי ואת הד“ר טהון ובן־צבי, ובא אחריו המדבר בשם האגף הימני והמרכזי והציע בשמם אותי ואת הד”ר טהון והד“ר לוי. אחרי כן בשעת כתיבת פתקות הבחירות מצא לו האגף השמאלי כולו (חוץ משניים) לנכון למחוק שמי מתוך רשימת השלושה ולהשאיר רק שניים הד”ר טהון ובן־צבי.

צר לי להגיד, אך אינני רואה לפני דרך אחרת, כי האגף הזה הראה גלוי בפועל, כי אין תוכו כברו, ובשביל ענייני מפלגה כדאי לו לעשות בחשאי את ההפך ממה שהצהיר בגלוי. יישאר איפוא בנשיאות מי שירצה, אני אין בחפצי להיות כדור משחק לריב מפלגות.

ג) לאגף השמאלי היו שישה־עשר חברים מתוך אחד ושלושים (בוחרי בן־צבי), לאמור: הרוב, וע“י זה הן נצח חברנו מר בן־צבי בבחירה. האגף הזה ידע ברור מי הם חבריו וכמה מספרם, כי הן כולם בחרו באופן אחד (חוץ משניים). ובכן היו שני מועמדיהם, מתוך השלושה שהציעו, בטוחים בבחירתם, ולו היו גם כולם רושמים גם את שמי (כמו שהציעו) ומהצד השני לא היה אף אחד רושם את שמות הד”ר טהון19 ובן־צבי, לא היה יכול לחול כל שינוי בנוגע לבחירת אלה השניים. ובכן אין כל מקום גם לטענת הפחד להצלחת בחירת השנים שחפצו בהם.

זה מראני איפוא לצערי הגדול, כי בכל עבודתנו שוררת (ולצערי בייחוד באגף השמאלי20) המפלגתיות, האוכלת אותנו בכל פה, וכל מי שאיננו במפלגה הוא פסול, יהיה מי שיהיה. במצב כזה אי אפשר לי לקבל אחריות עבודה, שלפי מה שהנני רואה כל עיקרה הוא יותר עניין ניצוח מפלגה מאשר עניין העבודה עצמה. והנני מתפטר ממשרתי בנשיאות.

ברגשי כבוד


 

400. אל בנו אבינועם    🔗

ירושלם, מוצאי שבת כ“ח אייר תרפ”א

אבינעם יקירי!

את מכתבך מיום י“ב דנא קבלתי היום וכן את ההודעה הרשמית ע”ד זכוֹֹתך בפרס. והנני מאחל לך הצלחה גם לימים הבאים בכל אשר תפנה.

תמול (ביום ו') נשא הנציב נאומו המדיני אשר נאם אחרי חלוקת אותות הכבוד, ולצערנו היה הנאום כעין מכת לחי לכולנו. בזמן האחרון גדל פחדו מפני הערבים כל כך עד כי רק מוראם לנגד עיניו והוא חושב, כי עליו להקריב את הכול רק כדי להרגיע אותם. כולנו היינו נרגזים ויצאנו בפחי נפש. פירושו להצהרת בלפור שוללת כמעט כל תוכנה, הזכרתו את הבולשביקים שבין העולים אל הארץ ועוד כאלה וכאלה (אשר בוודאי כבר קראת בעיתונים) דיכאונו מאד. לא הלכנו אח"כ אל החגיגה שבגן העיר, והוא הרגיש בדבר. ישנן הצעות להתפטרות מהמועצה, מוועד הצירים, מהוועד הלאומי וכו' וכו', אך דא עקא, כי תיכף בחדול היהודים לתמוך בנציב יהיה עליו להתפטר, ולנו קשה מאוד עדיין להשלים עם רעיון כזה, שהנציב היהודי יוכרח להתפטר בגלל רוגז היהודים עליו. מצד שני רואים הננו, כי חולשתו עוברת כל גבול וחולשה זו תעלה לנו במחיר גדול יותר מדי, אולי במחיר כל תקוותינו שתלינו בממשלת אנגליה.

כנראה תהיה לנו מחר ישיבה אתו ושם נגיד לו כל אשר בלבנו. אולי נוכל לפעול עליו כי ישנה דרכו בנוגע לנו. – – –


 

401. אל יוסף מיוחס    🔗

קארלסבאד, יום ב' ט' אלול תרפ"א

יוסף אחי יקירי!

– – – את התלגרמה מצד ועד העיר הקריאו בקונגרס, וטוב עשיתם כי שלחתוה.

את התלגרמה שלך שבה הודעתני תוכן תלגרמת פרנקלין בדבר קניית 500 הדונם לא קיבלתי עד היום. הכוונה היא על הקנייה של אבו־דיס. ומתפלא הנני על אשר לא הבנת זאת, כי המדובר בלשכת ב"ב הוא, כי לכל חבר יהיו 5 דונמים, ואחרי אשר לנו 100 חברים יהיו לנו 500 דונם.

גם אנכי חושב כי לע“ע אפשר להצטמצם בקניית 5,000 דונם באבו־דיס, זה יספיק כבר לאלף חברים או בתים. ומושבה חקלאית חושב הנני לעניין שלא יצא כ”כ מהר לפועל.

אנכי הנני עושה תעמולה להצעת הלשכה. היתה במוצאי שבת אספה בלשכה המקומית, אשר אליה נקראו כל אחי האגודה שהם צירים בקונגרס ודנו שם על הנושא: “במה תשתתף האגודה בעבודת תחיית א”י", אנכי הייתי הראשון, אשר דיבר על נושא זה, והצעתי הצעת הלשכה. התווכחו עליה וסוף סוף מצאו כולם, כי זהו עניין חשוב. וההצעה קובלה בתור ריזולוציה מצד כל אלה שנאספו וכולם הבטיחו לעבוד בלשכותיהם בנוגע לזה.

שמחתי להודעתך בנוגע לעבודתכם עם “לשון הערבים”. כנגד ק.21 בתור פועל יחידי ורק עפ"י דעת עצמי דיברתי בקונגרס. – – –

אנכי החלטתי לא לנסוע לאמריקה, כי אמנם מה לי ולצרה הזאת להיות עתה שנורר לכספים, ובשעה שיש עתה הקרע בין שני המחנות. בנוגע להצעת בני־ברית חושב הנני ג"כ כי צריך להגשים הרעיון בראשונה באירופה, ואחרי אשר תיעשה ההתחלה באירופה ימשיכוה באמריקה. אנכי אראה מה שיהיה אפשר לעשות בזאת באוסטריה ובגרמניה. – ומצד שני מרגיש הנני, כי עלי לגמור עניין ייסוד החברה החדשה לבניין הבתים, ובכן אשוב ירושלמה לכל ימי החורף ולזמן הקיץ, אשר הלימודים בו רק ירחים אחדים, אשוב לאירופה (כנראה לווינא) ובסוף הקיץ נשוב יחד עם אהובה22 או בלעדיה. במשך הקיץ אוכל לעבוד עבודתי הספרותית. – – –


 

402. אל הרברט סמואל    🔗

פראנקפורט, ערב יום הכיפורים תרפ"ב

לכבוד ה. מ. סיר הרברט שמואל

הנציב העליון לארץ־ישראל

ירושלם

אדוני הנציב העליון!

היום הזה מלאה שנה למן היום, אשר בו כיבדתנו בביקורך בביתנו בפעם הראשונה אחרי מינויך בתור נציב עליון לארץ ישראל. יקר לנו הזכרון הזה, ובהיותנו אנכי ורעייתי רחוקים הפעם מביתנו, מעירנו ומארצנו בערב יום הכיפורים, הננו מתכבדים לברך ממרחקים אותך ואת רעייתך הכבודה ואת כל בני ביתכם היקרים בחתימה טובה. יתן ה' וייחתם בשנה זו גורל תחיית עמנו בארצנו בשבתו בצלך, נציבנו העליון לארץ ישראל, וקמה בך נבואת נביאנו לאמור:

אהיה כטל לישראל

יפרח כשושנה

ויך שרשיו כלבנון:

ישובו יושבי בצלו

יחיו דגן ויפרחו כגפן

זכרו כיין לבנון:

ברגשי כבוד נעלים

דוד ילין


 

403 אל א. ש. יהודה    🔗

פראנקפורט, ה' חשון תרפ"ב

אבשלום אחי יקירי!

את מכתבך מיום ער"ה קיבלתי בהומבורג בהיותי שם, וכן הראני ידידנו מר ביאליק את מכתבך אליו. לא חפצתי לענותך על דבריך והתמרמרותך עד גמרי עבודתי, באמרי בלבי: למה נתווכח את דבר שלא בא לעולם.

ועתה הנה גמרתי עבודתי23 והנני לענותך ולהודיעך בראשונה בקצרה מה שעלה בידי.

א) בפאריז התראיתי את הברון24 אחרי אשר סלוֹתי לפני הדרך ע"י בנו וישראל לוי ו־וורמסר25. הוא הבטיח לתת במשך 5 שנים אלפיים פונט לשנה.

ב) בפאריז נוסד ועד תחת ראשות הרב ישראל לוי, שקיבל עליו לאסוף 50,000 פראנק לשנה. ותיכף חתם ניידיץ על סך 8,000 פר' וזלאטופולסקי26 סך 2,000 פר'.

ג) בלונדון נוסד ועד שחבריו הם: ג’מס רוטשילד, הרץ27, וייצמן, ביכלר28 וד"ר שרלס מאיר, שיאסוף מסך…..29 עד 1500£ לשנה.

ד) ההנהלה הציונית העלתה סכום השתתפותה מאלף לאלפיים פונט לשנה זו.

עניין התקציב נגמר והוועד שנוסד….28 קיבל עליו לעבוד אתנו יחד בדבר קביעת…. 28 ומינוי הפרופיסורים.

זהו סך הכול וחושב הנני כי סוף סוף תשנה גם אתה דעתך בנוגע לעניין זה.

הצטערתי לשמוע, כי כתבת לטשרנוביץ30, שלא יקבל עליו משרה במחלקתנו. – –

* * *


 

404. אל אשתו, וינה    🔗

ירושלם, יום א' י“ט חשון תרפ”ב (20 נובמבר)

– – – שבתי ירושלמה לפנות ערב והספקתי עוד לבוא לסוף ישיבת הוועד הלאומי, והנה הספיקו עוד להטיל עלי לנסוע למחר (יום ד') עם הד“ר אידר31 לראשון לציון לסדר שם ענינים בין האיכרים של פ”ת ובין הפועלים היהודים, כי היתה באותו יום אספת באי כח המושבות השונות. בנסיעתנו הצלחנו לסדר את הענינים כמה שאפשר.

ביום ה' אחרי הצהרים בא אלי הקאדי לבקרני (בבית אליעזר) ואתו הממונה על החארם, ונדברנו על כל עלילות השקר, שהעלילו המנוולים עלי.

כבר כתבתי אליך כי בביקורי אצל הנציב סידרנו, כי הוא יכתוב אלי ואנכי אענהו. וכן נעשה. – – –

דואגת הנך יותר מדי בדבר יחס הערבים אלי. כבר כתבתי אליך כי ביקרני הקאדי, וכן ביקרני גם חבר העיריה המוֹשלם, וכל הערבים מבינים, כי אך דיבת שווא טפלו עלי. סידרתי כי יבוא בעיתון ערבי ראיון אתי ובו יתבררו ג"כ הדברים מלבד הביאור שיבוא מהצד הרשמי (הנציב). – – –


 

405. אל אשתו    🔗

ירושלם יום ו‘, א’ כסלו תרפ"ב (2 דצמבר 1921)

– – – כתבתי אליך במכתבי החולף כי מקוה הנני, כי לא תרבינה האסיפות בשבוע הזה. לצערי לא יצא הדבר ככה. וזהו סדרן: יום ב‘: 1) אסיפת מורי הסמינר. 2) אסיפת הוועדה לבחינות העבריות לפקידי הממשלה. יום ג’: 1) ביקור בבית הקאדי, 2) בחינות בעברית בע"פ לפקידי הממשלה. יום ד‘: 1 )אסיפת ועדת העתקת מלים מעברית לאנגלית (אצל המושל), 2) שמיעת הרצאה במכון הצרפתים. יום ה’: 1) אסיפת העיריה. 2) אספת ועדת השמות הגיאוגרפיים בעברית (מחלקת החינוך שלנו). 3) למשתה במלון אמדורסקי לכבוד הנסיך הכושי (נערך ע“י ד”ר פייטלוביץ)32. יום ו' (היום): 1) ראיון אצל הנציב (הוועד הלאומי).

ובשבוע הבא ישנן כבר שתי אסיפות גדולות, שכל אחת מהן דורשת בוודאי יומים: אסיפת ועד החינוך, ואסיפת המועצה הארץ־ישראלית. ומלבד זה רשומות אצלי כבר עוד שלוש!

ובכן, אם נוסיף על זה, כי בשבוע הזה הייתי עסוק גם בעריכת מכתב בערבית לענות לערבים. ובתרגומו גם לעברית (היום יופיע בעיתונינו) – ויצא לך סך הכול של השבוע.

ואל נא תשכחי עבודתי בסמינר ג"כ…

למה הנני כותב כל זאת? ראשונה למען תדעי למה אין עדיין עבודתי הספרותית מתקדמת, ושנית מפני כי בחפצי לשוב לעניין מכתבו של דושקין33.

רואה הנני בנסיון, כי כל זמן שאנוכי פה, אשאר שקוע בכל העבודות האלה ואין לי האפשרות להיפטר מהן. ובכן – לגזור בפעם אחת את החבל – וחסל!

האפשר לי לעשות זאת עתה?

חושב הנני כי לא. 1) אם אעזב את הארץ עתה אז הן בוודאי יאמרו הערבים, כי הרגשתי בעצמי עווני וקדמתי וברחתי. 2) עלי לגמור עניין חברת הבניין של קרן מונטפיורי. 3) עלי לסדר סוף סוף עניין הרהיטים והבית שקניתי. 4) עתה הגיעו כבר ימי החורף וגם הנסיעה קשה.

מתי יהיה אפשר לסדר הדבר?

זאת הנני חושב לראשית שנת הלימודים הבאה. עד סוף שנת הלימודים אצלנו אוכל לגמור העניינים שרשמתי, ואז אקח לי חופש ממשרתי בסמינר למשך שנתיים. אסע לווינא למשך ירחים אחדים ירחי החופש, לשבת אתכם, ואח"כ אוכל לנסוע משם לאמריקה. – – –

רואה הנני, כי הנך דואגת מאד לשלומי מפחד הערבים, ואנכי הן כבר כתבתי לך, כי פה אין מתעניין בדברי האגודה המושלמית־הנוצרית, אחרי כי כלם יודעים את כוונתם. הולך הנני לאסיפות העיריה, ובינינו ישנו החבר הנוצרי יעקוב פראג‘, שהוא הסגן של היו“ר באגודה הנ”ל, ולמרות מה שדרשו, כי יפטרוני מהעיריה, הנה הוא יושב אתי בידידות כאילו לא היה כלום. בעיתונים, שהנני שולח אליך, תמצאי בגליונות של יום א’ ב“הארץ” וב“דואר היום” את תשובתי אליהם – וחדלת לדאוג34.

הנך כותבת ע"ד המאורעות פה, שאינן נותנות לך מנוחה, וכי תיכף כשתדעי, כי שקטה הארץ פה, תמהרי לבוא. ואנכי אוכל להבטיחך (עד כמה שאפשר להבטיח בדברים כאלה), כי הארץ שקטה עתה. ואחרי הענשים, אשר הפעם התחילו לענוש סוף סוף את הערבים במאסרים של שנים רבות, ומטילים על הכפרים לשלם תשלומי נזק למושבות – אחרי אלה מקווים הננו, כי לא כל כך מהר ישובו הערבים לעשות פרעות.


 

406 אל מזכיר ממשלת ארץ־ישראל    🔗

ירושלים, 17 נובמבר 1921

לכבוד מעלת המזכיר האזרחי בירושלם.

א.נ.

את מכתבך מיום 14 לחודש זה עם הכתבים הרצופים אליו, אשר הואלת לשלוח אלי על פי הוראת ה. מ. הנציב העליון, – קיבלתי. אך לסיבת נסיעותי התכופות בשלושת הימים האחרונים ליפו ולראשון לציון נתעכבה תשובתי מעט.

על פי דרישת הוד מעלתו הנציב העליון במכתבך הנכבד, הנני מתכבד למסור בזה את נוסח החלק מנאומי בקונגרס הציוני בקארלסבאד, אשר הביא את האגודה המושלמית הנוצרית לעורר עלי רוגז כל כך גדול מבלי כל סיבה לכך.

לצערי באו דברי בעיתון “הארץ” גליון 663 קטועים ושונים מעט מאשר דיברתי, וכמובן אין אחריותם עלי כלל. אף כי גם מהנוסח ההוא אין להוציא את הכוונה שרצו להכניס בדבר.

הנוסח הנכון לדברי כפי אשר הם רשומים אצלי הוא זה:

אנכי לקחתי לי לפסוק את דברי משוררנו הגדול יהודה הלוי, אשר אמר בשירו המפורסם “ציון” לאמור:

לבכות ענותך אני תנים, ועת אחלום

שיבת שבותך אני כינור לשיריך.

ואמרתי, כי עלינו להיות “הכינור לשיבת ציון בשיבת שבותה” בשימנו אל לב את הכרזת בלפור ואת החלטת סן־רימו, אך עם זה יחד עלינו להיות גם ה“תנים לבכות ענות ציון”, בזכרנו ובהזכירנו את חללי היהודים בירושלם בימי הפרעות בפסח בשנה שעברה, אשר נשכחו ממנהיגנו, שהזכיר את שמות כל חללינו אשר מתו בשנים האחרונות. יודעים הננו כל אשר סבלנו מהמתנפלים עלינו בארצנו בעצם ימי “שיבת שבותנו”, אך אין לנו להתיאש בגלל זה ולרפות ידינו. אמנם נפלו קרבנות מצדנו בימי הפרעות, אך הן יודעים הננו, כי “אין משיגים אידיאל בלי קרבנות ועמנו נכון תמיד לקורבנות, והפעם היה דמנו השפוך למצער לתועלת לביסוס זכויותינו בארצנו”.

אלה דברי, אשר מהם הוציאו אלה הרוצים בזה מסקנות, כי מעורר הנני את היהודים להילחם בערבים ועוד רבות כאלה, אשר בטוח הנני, כי הם בעצמם אינם מאמינים בהם.

עלי להזכיר:

א) באותו קונגרס עצמו, בבקרי את פעולות ההנהלה הציונית, אמרתי: “בשאלה הערבית הצטערנו מאד על שלא נמצאה מצד ההנהלה הציונית עד כה דרך מספיקה בכדי לבוא עם הערבים לידי הבנה הדדית. הקונגרס הערבי והמשלחת שלהם לאירופה הוכיחו, כי דרושה ועדה קבועה בעניין זה. צריך שתיקבע מצד ההסתדרות הציונית ועדה מיוחדת לשם הדבר החשוב הזה” (“הארץ” גליון 675, ויתר העיתונים שהעתיקו מה שנאמר בקונגרס).

ב) בראיון, שהיה לעורך העיתון הציוני “וינר מורגנצייטונג” אתי לפני הקונגרס, ואשר נדפס בעיתון הזה בגליון מספר 932, מיום 31 אוגוסט 1921, באו הדברים האלה: "על שאלתנו מה הן הדרכים להגיע על ידן להבנה ולהסכמה אמיתית עם הערבים, הצהיר האדון ילין: “צריך להוכיח לערבים על ידי מעשה, כי ההגירה היהודית מביאה טובה גם לערבים, כשייווצרו דברים ועובדות, אשר בהם ישתתפו גם הערבים ויהיו מעוניינים בהם, בייחוד כאשר נברר להם, כי הפחד, שהיהודים ישיגו ממשלה יהודית, הוא בלי כל יסוד, וכי אין אנחנו חפצים אחרת מאשר להשיג כניסה חפשית אל הארץ למען נוכל לפתח בה עבודתנו לטובת כל תושבי הארץ”.

ג) ביום 5 לאוקטובר (אחרי הקונגרס) נאמתי בווינה בפני קהל גדול עפ“י הזמנת “המזרחי” שם, ודברי באו בעיתון הנ”ל (וינר מורגנצייטונג) בגליון מספר 967 מיום 7 אוקטובר 1921 ושם כתוב לאמור:

“בנוגע ליחסנו אל הערבים, אמר הנואם, היודע את העניין מהסתכלותו בו הוא בעצמו, כי מוכח הוא, כי סוף סוף נחיה אתם בשלווה ובאיחוד, אחרי כי ייווכחו הערבים לדעת, כי היו לקרבן לאלה שמשתמשים בהם להשגת מטרותיהם”.

ובזה הנני מתכבד, אדוני, להיות הסר למשמעתך.


 

407. אל הרברט סמואל, הנציב העליון לארץ־ישראל, ירושלים    🔗

ירושלם, י' כסלו תרפ"ב (11 דצמבר 1921)

הוד מעלתו!

על מכתב כ' העוזר למזכיר האזרחי מיום 14 נובמבר 1921, אשר בו שלח אלי את מכתבי תלונות הערבים כנגדי וכנגד דברי בכנסיה הציונית – עניתי במכתב מפורט ביום 17 נובמבר 1921, ובו הוכחתי בראיות ברורות צדקתי ונקיוני מכל האשמות, אשר האשימתני בהן החברה המושלמית־הנוצרית.

העתקת מכתבי נשלחה מצד הממשלה אל החברה הנזכרת, אך עד היום לא פירסמה אותו כי אם שורות אחדות ממנו, וגם זה לא באורגן שלה “אל־צבאח” ובעיתונים אחרים, ולהיפך, בעיתון הזה בגליונו מיום 22 נובמבר 1921 הוסיפו עוד לכתוב כנגדי ולעורר עלי שנאת הערבים ורגשי נקמתם, בטענה שלא עניתי עד כה על כל מה שאמרו כנגדי.

ביום 30 נובמבר 1921 שלחתי לעורך אלצבאח העתקת תשובתי לממשלה בתירגום ערבי וביקשתיו לפרסמנה, והנה הדפיס בגליונו מיום 6 דצמבר 1921 רק מכתבי אליו, בשובו להעליל עלי אותן העלילות הקודמות בתור מענה עליו, אך את העיקר, את תשובתי לממשלה, לא פירסם.

רואה הנני את עצמי משולל כל יכולת להכריחם לפרסם תשובתי ולהסיר מעלי כל ההאשמות, אשר הלהיבו בהן את דעת הקהל הערבי כנגדי, עדי קבלי מכתב־איום בערבית ע"י הדואר בהריגתי והריגת בני.

במצב כזה חושב הנני, כי חובת הממשלה, שקיבלה כל ההאשמות כנגדי באופן רשמי, היא עתה להגן עלי; וככל אשר פרסמה תשובתה באופן רשמי, כי מחכה היא לשובי ממסעי ולתשובתי, כן דורשת מידת היושר, כי תפרסם גם כן באופן רשמי ובהקדם האפשרי את תשובתי בעיתונים הערבים ביחוד, לתכלית זו הנני מתכבד לשלוח רצוף בזה תרגום תשובתי בערבית.

ובזה הנני מתכבד להיות הסר למשמעת הוד מעלתו


 

408. אל אשתו    🔗

ירושלם, יום ו' ט“ו כסלו תרפ”ב. (16 דצמבר)

– – – בדבר הנסיעה לאמריקה והישארי שם, כדי להתמסר לעבודתי הספרותית, הנני רואה יותר ויותר את הנחיצות. מלבד כל האסיפות, שכבר כתבתי אליך על אודותן, ישנם עוד עניינים פרטיים, שאנשים באים ומבלבלים את המוח בעסקיהם הפרטיים ובבקשותיהם, זה בנוגע להשגת משרה וזה בנוגע לשתדלנות והמלצה. – – –

בשבת זו עברתי על כל החומר שבידי לביאורי התנ"ך ורואה הנני, כי יש לי חומר רב לפרסום, וחבל שזה נשאר בלתי מעובד ומסודר לדפוס.

וכיוון שהזכרתי את האסיפות, עלי להודיעך כי בסימן־טוב ובמזל־טוב נוספה אסיפה חדשה לגמרי על הקודמות, היא אסיפת עזרת נשים. כי בהיות מצב ביה“ח רע בזמן האחרון, הציע הד”ר אידר לסדר למוסד גם ועד גברים שהם יעסקו גם בתעמולה. – – –


 

409. אל ד"ר א. ש. יהודה    🔗

ירושלם כ“ב טבת תרפ”ב (22 ינואר 1922)

אבשלום אחי יקירי!

את שני מכתביך מיום י"ג וז' כסלו קבלתי ומפני טרדותי המרובות לא עניתיך בשבוע שעבר.

הנך מתרעם, יקירי, עלי, הנך שופך כל חמתך עלי, הנך מאשים אותי, וכל זה – מפני שאינני מה שאינני יכול להיות. פעם אחת עלי להעיר אזנך, שלחינם יש לך תרעומת, מפני שאי אפשר לי להחליף עורי וחברבורותי, אם יש לי חברבורות. איש שלום נולדתי מטבעי, שונא מחלוקת, שונא שררה והשתררות, ולו אלף פעמים היתה לי זכות להשתרר ו“לגרש בחרפה את כל האפטרופסים, המגדלים רק שנוררים ותומכים רק בידי מלקקים ונרגנים”, כמו שהנך כותב, לא היה עולה בידי לעשות דבר כזה.

כותב הנך, יקירי, כי “הלכתי תמיד עם מי שהכוח והכסף בידו”. פעם אחת עלי לנער ובכל תוקף אשמה זו, ששמעתיה מפיך כבר פעמים רבות ובכל פעם הנך חוזר עליה. לא הלכתי עם נסים בכר “שהכוח והכסף היו בידו” כנגד הרצברג, לא הלכתי עם חברת העזרה ועם פאול נתן ש“הכוח והכסף היו בידם” כנגד הציונים הדלים אז, ולא הלכתי עם ענתבי וחבריו בימי בחירת חכם בשי ש“הכוח והכסף היו בוודאי בידם”, ותמיד הלכתי דווקא עם הצד המתנגד.

אינני יוצא למלחמה כנגד וייצמן ואוסישקין וכל העולם כולו, מפני כי, כמו שאמרתי לך, אינני איש מלחמות מטבעי בכלל, ועוד טרם ראיתי אחרים, שיוכלו למלא מקומם ואשר הקהל יסכים להם. וכנגד זה ראיתי נורדוי ומארמורק35 שנפלו משאתם, ראיתי את בראנדייס ודי האז36 שנפלו משאתם, ראיתי את סימון ודי לימה37 שנפלו משאתם, ושאל גם את שאר בשרנו ויגיד לך את ישרו של די לימה. או אולי חפצת, כי אחזיק בפוליטיקה של דואר היום וחבריו המוקצים מחמת מיאוס? ובכן למה כל …38 הגדול הזה?

הם “גרשו כל איש ישר מקחת חלק בעבודה”. נאמר דברים ברורים: לא קיבלוך לעבודה, מפני כי אתה התנגדת להם תמיד בגלוי. לא היו להוטים למסור לידך חלק אחראי של העבודה, ובאופן שתהיה אתה ראש למחלקה זו ולא תלוי בדעת אחרים כאשר חפצת. ראשונה הן צריך אתה ג“כ לא לדון את האחרים עד שתגיע למקומם, ועליך לאמר לנפשך: לו הייתי אני במקומם והיה עלי למנות אנשים לעבודות שונות ובאו מתנגדי לדרוש שאמנה אותם, האם הייתי אנכי עושה זאת? – עשה נא בינך ובין עצמך חשבון הנפש, ואח”כ תדע אם היית עושה זאת או לא. ושנית: אי אפשר ג"כ לדרוש מהשני, שישנה את דעתו בנוגע לי בהכרח. אולי הם מוצאים, כי שיטתך לפי מזגך איננה הדרך הבטוחה לנצחון? אם אתה בעיניך לא יצדק כל חי ומוצא הנך שגיאות בוייצמן, בסוקולוב, באוסישקין, בנציבנו העליון, באחד העם, ובכל אלה שהציבור חושבם למנהיגים, למה תקצוף אם לפניהם לא צדקת אתה לבדך?

מימי עולם ועד עולם לא היו מנהיגי הדורות צדיקים. איש איש ושגיאותיו, איש איש וחסרונותיו. אבל צריך לקבלם כמו שהם כל זמן שהם דוחפים את גלגל מהלך התנועות הלאה, קדימה. שגו – ומי איננו שוגה? אך בכל אופן הן טוב לשגות ולעשות, מאשר ל“היות ברוגז” ורק להתלונן.

אנכי מטבעי אופטימי, ואתה מטבעך פסימי, ובזה הנני רואה הסוד שאינני יכול למצוא חן בעיניך, בשעה שאנכי האופטימי הנני מוצא הטוב שבכל איש, וממילא מובן הטוב שבך גם כן, ומפני זה הנך מוצא כי הולך הנני עם הזרם, כן – עם הזרם הזורם הלאה, ולא כנגד הזרם ולעכבו. טובה אמנם הביקורת, טובה ההתנגדות, היא מכריחה את אלה שהמשוט בידם לפקוח עיניהם, להטות דרכם במקום שצריך, לעצור בדרכם במקום שצריך, אך איפה כתוב, כי אנכי צריך להיות המבקר? אנכי שמטבעי הנני נוטה יותר להסכמה מאשר לניגוד? הן גם אתה תמצא לנכון שיעמוד כל איש במקום המתאים לו ולא במקום שישימהו למגוחך.

אני לא נכנסתי “בראשי ובכולי במחיצתה של כנופיא זו, המרחיקה כל מי שאינו מן הכנופיא”. לא ולא, ידידי. בקונגרס לא החנפתי למי שהוא, רק ביקרתי את מעשי ההנהלה. אל וייצמן לא הלכתי אף פעם אחת ולא דיברתי אתו בפרוטרוט על איזה עניין שהוא, וכן לא הלכתי אל אוסישקין, רק פעם אחת עם ביאליק, כשביקשני ללכת אתו בעניין ה“דביר” שלו. מיום שובי הנה ביקרתי בבית אוסישקין אך פעם אחת, כשהזמינני פעם לליל שבת בהיותי עתה בודד פה, ולמה זה איפוא אינך חדל אף פעם מהטיל עלי אשמות, אשר היה כבר לזרא לשמעם. הן עליך סוף סוף לדעת, כי גם אנכי אדם הנני ואין הדקירות שדוקרים אותי כ“מחט בבשר חי”. האשא לך את נאומו של שיילוק אל הנוצרים? אנכי בכלל אינני מתערב בפוליטיקה, וגם כשנמנתה ועדה לעסוק בפוליטיקה הערבית, לא נכנסתי בתוכה, והד"ר לוי הוא היושב ראש בה ולידו מסרתי את מכתבך השני למען יראה הוא וחבריו מה שצריך לעשות.

קורא הנך: “שירו שירות למנהיגי העם וראיתם עד כמה ירבו עוד חללי ישראל!” כבר אמרתי לך על “השירות” האלה ואין לי צורך לשוב על דברי. אך בכל זאת צריך גם אתה לא להפריז על המידה, אם נגזר עלינו ליפול חללים, לא תועילנה גם החרפות שנחרף את מנהיגינו. כותב הנך על אוסישקין כי “לא איכפת לו כלל אם יפלו חללים על מזבח הארץ, אם רק הוא יישאר במקומו”. גם אנכי מכיר את אוסישקין ואת חסרונותיו, אך עד כדי לחשוב אותו לפושע וחוטא ומנוול כזה חושב הנני, כי אין לך כל רשות לזאת. סוף סוף עבד האיש ארבעים שנה עבודת העם וכל זמן, שלא באו המנוולים הידועים להתנפל עליו באופן גס, לא עלה על דעת איש לחשבו ל“הורדוס” כזה. כן, יש לו פרינציפים לאומיים שעליהם איננו מוותר ולו ייהפך העולם. אם הוא מיטיב לעשות לצאת למשל מבית הכנסת בשעה שהרב קוק מתחיל לדרש בז’רגון או לא? אינני יודע. אך כן הוא האיש, ואת טבעו אי אפשר לו לשנות, כמו שאי אפשר לשנות את טבעך וגם לי לשנות את טבעי. אך לבוא בגלל זאת ולאמר עליו הדברים שאמרת, – ראה נא כמה שנאה מקלקלת את השורה.

“ראית מקודם את המעשים העתידים לבוא בשעה שאחרים (ובתוכם כמובן גם אני) לא האמינו שיבואו”, – זה אמת ונכון, ומובן ג"כ מפני טעמים שונים: מפני נטייתך לראות שחור יותר מלבן; מפני שהעניינים נתונים בידי אנשים, שלפי דעתך אינם מבינים, מחויבות להיות תוצאות רעות. ואנכי למשל, מפני כי הנני אופטימי, האמנתי, כי הכל יהיה טוב. ובכן האשם, בתור אשם מכוון, במי? באו המקרים, באה ממשלה חלשה, באו תומכים למתנגדינו, ויצא מה שיצא. ואתה האמנם בטוח, כי לו היית מנהל הפוליטיקה פה, לא היו כל הדברים האלה קורים? עליך לדעת איזו אחריות הנך מקבל עליך באמרך כדברים האלה.

קובל הנך על שהננו מקדישים כל כוחנו לאסיפת כספים, ורק לאסיפת כספים, ובעד זה הם צועקים שלום שלום ואין שלום. גם אנכי אינני מסכים בדברים שונים למעשי הנהלתנו, אך מצד שני עלי להגיד, כי לו היו לנו כספים באמת כי עתה לא קרונו דברים רבים, כי עתה ראתה הממשלה וראו הערבים כוחנו ועושרנו והיו מוותרים הרבה ומתחשבים אתנו הרבה. לא כן עתה, כשהננו באים אל הארץ עם חלוצינו, המלאים אידיאלים כרימון, ובידינו הריקות, המכריחות אותנו לפנות אל הממשלה לתת להם עבודה. למה ארבה בדברים בפרק זה? ואתה הן ידעת כולה.

צר לי יקירי שהוכרחתי לכתוב כל מה שכתבתי, אבל אם תכעס ע"ז, עליך לכעוס עליך ועל סגנונך החריף ביחוד במכתבך הראשון שתשובתי באה עליו. – – –


 

410. אל אשתו    🔗

ירושלם, יום ה' שבט תרפ"ב

– – – שלשום היתה לנו אסיפה בעיריה והחלטנו לפתוח וליישר את הדרך, ההולכת מהקונסולט הגרמני לפנים ועד סוף בתי הורנשטיין וגם להרחיבה. לא תוסיף עוד ללכת עקלקלות כאשר עד כה, כי אם בקו ישר עי“ז שיילקחו חלקים מקרקע סורייה, מקרקע האנגלים, מזו של פולק ומזו של ביה”ס למל, והטלנו על השכונות זכרון־משה, אחווה, בתי הורנשטין ויגיע כפים לשלם 150 לי"מ.

תמול קראנו לגבאי ז“מ39 והם הסכימו לשלם סך 60 לי”מ על חלקם, וגם האחרים בוודאי יסכימו. ובכן בקרוב תהיה לנו דרך יפה ורחבה.

ביאת הגבאים אל העיריה גרמה, כי סוף סוף הוחלט להוסיף לשכונתנו שלוש מנורות לוקס, בתנאי כי השכונה תקנה המנורות (ותהיינה שייכות לה), והעיריה תעמיד את העמודים הדרושים ותתן תמיד את הנפט ותשלם לשכונה בכל חדש 6 לי"מ שכר איש, שתשכור השכונה לעסוק בכל יום בהדלקת המנורות. – – –

ובכן גם דרך גם אורה. תמול נשלח כבר פקיד לציין את המקומות ובעוד שבוע או שבועים נאמר: ליהודים בזכרון־משה היתה אורה. – – –


 

411. אל הד"ר י. ל. מאגנס    🔗

ירושלם, ז' שבט, תרפ"ב

ידידי הנכבד והנעלה ד"ר י. ל. מגנס!

– – – אנכי עסוק הרבה מאד בעבודות הציבור פה ותמיד באים אלי בטענת “במקום שאין אנשים וכו'”, וקשה לי מאד להיפטר מזה. ובינתים השנים עוברות ותורה מה תהא עליה? יש לי דברים רבים כל כך של חידושים בתנ“ך ובתורת הלשון, הרשומים אתי ואינני מוצא לי הזמן לעבדם, ונס היה, כי ישנה פה החברה Pal. Orient. Soc. אשר בה הנני מרצה מזמן לזמן מחידושי ועי”ז הנני מוכרח לפנות דעתי לענייני תורה מזמן לזמן, אך כמובן זהו מצב לא טבעי. רואה הנני, כי כל זמן שהנני נמצא פה לא ישתנה המצב, ורק דרך אחת ישנה והיא כי אעזוב לשנה או לשנתים את א“י ואתיישב במקום תורה ואוניברסיטה, רחוק מכל התקהלות ועסיקה בצרכי ציבור, ואעסוק רק בתורה ובמדע, אסדר את ספרי הגדול בתורת הלשון העברית, אעבד את כל הרשימות המרובות שישנן אצלי בתנ”ך ובענייני לשוננו ואפרסמן.

ידידי הד“ר אלכסנדר דושקין כתב אלי לפני משך זמן הצעה להמציא לי עבודת 2 שעות ביום ואשר עי”ז אוכל להרוויח מחייתי ומחיית ביתי למשך שנתיים, אך אינני יודע אם רעיונו יצא לפועל. ובכן אהיה לך אסיר תודה אם תיטיב להתעניין בהצעתו הוא, או אולי תמצא הצעה אחרת. ואשמח מאד אם תואיל לכבדני בתשובתך.

הנני מתכבד לשלוח אליך העתקה משתי הרצאותי בחברה הנ"ל, האחת מהן, האחרונה, נדפסה שנית בהג’ואיש כרוניקל מיום 25 נובמבר 1921.

שלום רב לך ולרעייתך הכבודה ולגיסך הנעלה40

ידידך מכבדך


 

412. אל אשתו    🔗

ירושלם, יום ה', י“א שבט תרפ”ב. בשעה חמש בבוקר

איטל יקירתי ואהובת נפשי

היום קידמו עיני אשמורות לקום ולכתוב אליך.

שבוענו זה היה שבוע של “לורד נורטקליף”41. וביחוד הרבה “דואר היום” בתרועות וצלצולים בנוגע לו. הן בן־אבי הוא כתב הטיימס פה. בכל אופן נראה, כי שהשפעת האיש גדולה, ורבים מתחשבים אתו בתור בעל־כח בעניינים מדיניים. לערביינו ניתן הסימן ומאות תלגרמות נשלחו אליו מכל עבר בנוגע לדרישותיהם. וכנראה השפיע הדבר עליו. בנוגע לתעמולה רואים הננו, כי כוחם גדול ממנו. הם במצב כזה, שאין להם שום צורך אחר מלבד התעמולה, בשעה שלנו ישנן הדאגות הכי גדולות להמציא האמצעים להחזיק ולבסס ישובנו. להם אין “עולים” ואין דאגת כלכלתם והמצאת עבודה להם; להם אין פועלים ואין סכסוכי מפלגות, האוכלים אותנו בכל פה; להם אין צורך בקניית קרקעות, קרקעות מוכנות להם מימי אבות אבותיהם, ואם היו כאלה, שחסרה להם, הנה נתנה להם עתה הממשלה בבית־שאן מה שימלא את חסרונם; להם אין צורך בהוצאת כספים לחינוך, הממשלה פותחת להם בתי ספר כנפשם שבעם, ואלה שעוד טרם זכו, שייפתח בי"ס אצלם, משאירים את ילדיהם מבלי לכת אל בית־ספר, ככל אשר עשו עד כה; להם אין הסתדרויות ואין מפלגות, ובכן אין צורך להם במשרדים ובפקידים. מה נשאר להם איפוא? רק הצעקות, שאינן עולות בכסף, פרעות שבהן שודדים וחומסים ומתעשרים, עיתונות מפיצה שקרים, אשר למענה כיסי הממשלה המתחרה בממשלתנו פתוחים. צריך איפוא להוציא כסף רק על תלגרמות. מהו מחיר תלגרמה, שצריך קיבוץ שלם לשלוח פעם בחצי שנה? כשנצטרכו לסכומים מעט יותר גדולים להוצאות המשלחת, רואים הננו כמה הרעישו כל הארץ למקצה ועד קצה עד השיגם את אלפי הפונטים האחדים שנדרשו להם, מפני שלא היו להם הוצאות עד כה ואינם יודעים עדיין מה פירוש נתינת האיש כספו לצרכי הכלל. היציאה אל תחנת הרכבת בעזה ובלוד וקריאות שם במשך רגעים אחדים, או גם מסירת תזכירים, גם זהו מהדברים, שאינם עולים בכסף. ועל איש כזה, החי כל ימי חייו בעיתונות וכמובן בתעמולה ממושכה להשקפותיו ולדעותיו, וכמובן הוא ידע מה זה ערך תעמולה – על איש כזה אי אפשר שלא תפעל התעמולה. כל מאות התלגרמות, הפגישות והתזכירים בתחנות הרכבת, והראיונות עם משלחות האגודות, ונוסף על זה אופן הפגישה אותו מצד ממשלתנו המחוזית בלוד במכונית משוריינת, כל אלה יחד אי אפשר, שלא יעמיקו בלבו את הדעה, כי אכן כל הארץ מתקוממת לשאיפותינו, ואכן הפחד גדול מאוד על כל צעד בארץ… והמסקנא מובנה: אם תמלא אנגליה דרישותינו, תכין רק טבח אחד גדול בארץ למקצה ועד קצה.

נוסף על זה הוא דבר בואו עתה מהודו, מציילון, מצרים, זאת אומרת מארצות האישלם התוססות עתה, ובכל מקום בואו דיברו אתו המושלמים גם על ענייני ארץ ישראל (גם זאת יודעים ערביינו לסדר). והנה לא רק ארץ־ישראל לוהטת, כי אם כל עולם האישלם כולו הוא להבה אחת.

ואם האיש מלא כבר דעות כאלה, ובירושלם עיר קדשנו באה אליו משלחת “הוועד האשכנזי” ו“אגודת־ישראל”, זאת אומרת היהודים החרדים, הדתיים, וזורה אש וגפרית על הציוניות ועל הציונים ועל כל שאיפותינו. הן צריך האיש באמת להיות חכם מדניאל, כדי שלא יהיה מושפע ומוצא סמך וסעד להשקפותינו וכדי שלא ידבר מה שדיבר.

דבר זה תיקן מעט הרה“ג קוק בבארו לו אח”כ בערב אחרי הארוחה בבית הממשלה, כי לא יחשוב, כי כל שלומי אמוני ישראל אין להם חלק ונחלה בציוניות. כל יהודי חרד לבו לא“י ולשאיפות הציוניות לבנות בה את ביתנו הלאומי, וגם אלה בעצמם שהגידו לו מה שהגידו, הם בקרב לבם ובמצפונם ציונים טובים, אלא שהרבה “חשבונות פרטיים” עושים, הרבה – קנאות שלא במקומה עושה, ואין צורך להתחשב עם זה באופן רציני. ונורטקליף ענהו, שהתחיל להכיר הדברים כמו שהם, ובתלגרמתו, ששלח באותו יום להטיימס, הודיע, כי עליהם להמשיך ללכת בדרך שהלכו בה עד כה בנוגע לא”י ולציוניות.

זהו מה שנאמר: מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.

אנכי הלכתי אליו עם אוסישקין ורופין ודיברנו אתו כשלושת רבעי שעה, והוא הגיד לנו בעיקר, כי עלינו להסיר מלבנו את הדעה שנקבעה אצלנו, כי אנגליה מתעניינת מאוד בעניין הבית הלאומי ליהודים בא"י. לאנגליה ישנן עתה דאגות אחרות לגמרי. על הציונים בעיקר לשים הרבה לב לאלה שהם שולחים הנה (רמז לבולשביקים), הבחירה לא היתה טובה. עלינו לדעת, כי ארץ הקדם עתה איננה מה שהיתה לפני שנים. המלחמה עוררה את כל יושבי העולם וביניהם גם את המזרחיים. עולם האישלם מאוחד, וכולו כנגד הבטחת אנגליה ליהודים. את הכרזת באלפור אין איש באנגליה יודע. הוא בעצמו קראה רק אמש. וסוף סוף היא לא The Thora of Moses (תורת משה), והיא סובלת פירושים רבים. אנחנו כמובן ענינו לו על כל הדברים, אך קשה לעקור השקפה שהשתרשה כבר.

בצהרים היתה לנו אסיפה אתו ב“פרו־ירושלם”42. ופה ראינו שוב את ידו של סטורס. אחרי הארוחה נאם סטורס על החברה ועבודתה, ואחריו נאם נורטקליף ושכח לגמרי את החברה ואת תכלית האסיפה וישא נאום פוליטי בפנינו היהודים והערבים (המופתי ועוד) ודיבר כמעט כל מה שדיבר אתנו בפרטות, ועוד הוסיף על זאת כי “חושבים בחו”ל, כי כל היהודים הם בדעה אחת בנוגע לשאיפות הציונות, ואינם יודעים כי פה בירושלם באה משלחת יהודית חרדית ומצהירה כי היא כנגד זה".

ותיכף אחרי נאומו נסגרה האסיפה.

בערב דיברתי עם דידס43 בארוכה על כל הדבר הזה, וביררתי לו כמה היה חוסר טקס מצדו לדבר כזאת בפני יהודים וערבים, שנתאספו לכבודו. והוא אמר לי, כי גם הוא התפלא הרבה מאוד על זאת, והצטער, אך אין לנו להתיאש, כי לא באיש אחד תלוי הדבר ואפילו אם הוא לורד נורטקליף.

חבל כי הנציב חולה דווקא בשעה כזו. עתה מצב בריאותו יותר טוב. הגברת סמואל אמרה לי, כי קיבלה את מכתבי וביקשתני לדרוש בשלומך. – – –


 

413. אל הד"ר ח. וייצמן, לונדון    🔗

ירושלם, 12 פברואר, 1922

ידידי הנעלה!

את תלגרמתך מיום 8 פברואר קיבלתי ביום החמישי שעבר (9 פברואר) אחרי הצהרים, ורק לפנות ערב ידעתי תוכנה אחרי פתרון רזיה (chiffres) לאמור:

Provided satisfied no anti־British propaganda request you to attend Arab literary conference Cairo 12 February we paying expenses. Ask Benavi accompany you. Reply Hoefler Zimmarine Cairo whence details obtainable. Weizmann.

לא יכולתי להספיק לנסוע ביום ו‘, כי היה צריך לסדר עניין תעודת מסע, ועניין ויזא, ובכן לא נשאר כל זמן אחר כי אם ביום השבת 11 פברואר, וזהו כמובן דבר בלתי אפשרי לי. תלגרפתי אליך תיכף ביום ו’ בדבר הזה וגם למר הפלר תלגרפתי.

Received cable Weizmann late. Regret impossible attend conference twelvth. Writing. Yellin.

וכתבתי אליו לבקשהו להודיעני מהו העניין44.

וראה נא ידידי, שלחת אלי התלגרמה ביום 8 פברואר, ואיך יכולתי להיווכח פה אם יש בהרצאה הספרותית ההיא, שהעיתונים הערבים פה לא הזכירוה, פרופגנדה כנגד אנגליה או לא במשך יום? אם ישנם עניינים כאלה עליכם להודיעני אותי, או את מי שהוא, בהקדם זמן למען ידע אשר לפניו.

ועל עוד דבר אינני יכול לעבור מבלי העירך עליו. כותב הנך אלי לבקש את מר בן־אבי ללוותי, אינני יודע תועלת לווייתו מה היא, הן הבנת ערבית ספרותית בשעה שקוראים הרצאה אין לו, ובמה היה איפוא יכול לעזרני? אך כנראה שכחת את כל התעמולה, שהוא וחבריו עושים כנגדכם כולכם מנהלי ההסתדרות, הוא והם מגרים את הרגשות הגסות של ההמון בטענות שהנכם מבזבזים כל כספי ההסתדרות, וכל המנהלים מקבלים “משרות שמנות” (זהו מבטאו התמידי), ו“מוצצים דמי העם” וכו' וכו'. אחרי תעמולה כזו ומאמרים כאלה אינני יודע אם אפשר עוד לבוא בדברים עם כנופיא כזאת.

אינני יודע אם מר הפלר זימרינה בקירו, שאינני מכירהו כלל, יענני על שאלתי, בכל אופן חפצתי לדעת מהו עניין ההרצאה או ה“ועידה” ובמה היא יכולה לעניין אותנו.

נכון הנני לעזור בכל עניין שיכול להיות לתועלת לענייננו.

והנני בזה ידידך מכבדך

דוד ילין


 

414. אל אשתו    🔗

ירושלם, מוצאי שבת כ“א שבט תרפ”ב

– – – יתר ימי השבוע עברו באסיפות של ועד החינוך ושל הוועד הלאומי. עניין קריאת אספת הנבחרים עורר עוד הפעם תסיסה בקרב החרדים, ואנשי “דואר היום” עוררו גם את הספרדים, והמצב מסובך מאד. היום בערב נחליט כנראה לדחות את אסיפת הנבחרים לעוד איזה חדשים. מה יהיה אז? אינני יודע, אך לעת עתה ניפטר

* * *


 

415. אל אשתו    🔗

ירושלם, יום ו' ג' אדר תרפ"ב

– – – שבוע זה היה אסיפת הנבחרים par exellence. והחל אמנם מהיום הראשון.

ביום א' נסעתי מ“זכרון” ל“ראשון”, שם היתה לנו ישיבה (אחרי שבן־צבי45 ומזכירתו חיכו לי בלוֹד) עם ועד התאחדות המושבות, ו“הטענות” החלו ו“המענות” נמשכו. צריך פה להשביע רצון איש ואיש, זה יש לו חשבונות פרטיים עם הוועד הלאומי, וזה עם מפלגות הפועלים, וזה עם – “כלל ישראל”; וזה יש לו חשבונות כלליים, חשבונות “מעמדות”, חשבונות מפלגות, ובכל אלה אשמה המסכנה “אסיפת־הנבחרים”, ואתה לך ותרץ לכל אחד ואחד קושיותיו, לך ופייס את כל אחד ואחד עד שיאמר: רוצה אני.

בא אוסטשינסקי46 וצועק: תמיד אתם דורשים: תנו! כאילו באמת העמידהו הוועד הלאומי כבר “על גחליו ריקם”. בא סגל הצעיר הרומני־הפאריזי וקורא בעברית (בהברה צרפתית “מתחת לאף”): אנחנו ה־ח־ל־ט־נ־ו, והחלטתנו איככה נשיבנה! לשווא תתאמץ להוכיח, כי בשעה שה־ח־לי־טו היתה אי־הבנה בדבר; הוא באחת: החלטה היא החלטה ואנחנו צריכים לשאול את כל הוועדים, וכל הוועדות, וכל הוועידות אם יתירו לנו אסורנו, זאת אומרת: לך וחכה עוד שנה לכל הפחות.

ביחוד התקשו חלק מבני ראשון, כנראה אלה הזוכרים את “ראשון” המיוחסת, Rishon בנון מן הנחיריים, נון צרפתית, כמו שהיה יחזקאל גיסנו47 אומר. פה מצאו את המקום להבליט יחוס זה.

היו“ר מאירוביץ48 המסכן מחפש לשווא להוכיח להם, כי ע”י ביאורינו ובירורינו, שנתנו להם עד כי נחר גרוננו, הן הם רואים בעליל, כי לא על מנת כך החליטו המחליטים, הוא מתחנן ממש – הם באחת. כנראה יש להם חשבונות גם אתו.

סוף סוף, אחרי ויכוחים רבים קובלה החלטה, המשביעה רצון את כל הצדדים, אם אמנם היא “לא קרירא ולא חמימא”.

מעניין הדבר מה שאמר לובמן49 (הוא סוף סוף הפיקח שבהם) אלינו בתוך האסיפה בפני כולם: יכולים הנכם לנסוע במנוחה ירושלימה. יחליטו מה שיחליטו – הצירים ילכו כולם ואף אחד מהם לא ייעדר.

לייבוביץ שלנו50, למרות כל התנגדותו, עמד על הגובה ואחרי שהתברר לו הענין היה הוא כבר ה“מליץ־יושר” שלנו.

העיקר הוא דבר פשוט לגמרי: האיכרים מפחדים פן יטילו עליהם מסי כסף, והכסף הוא חומר יקר בעיניהם.

בראשון ישנו בלילה, ולמחרת בבוקר נסענו ליפו. שם חיכתה לנו עוד “לגימה” חשובה, אספה עם הספרדים ודוד מויאל בראשם.

ליפו הגענו בעשר, ולפני כל דבר הלכנו לבקר את “מחנה העולים”, הוא מחנה מאות האוהלים אשר בין תל־אביב ובין הים, ושם גרים העולים בראשית בואם אל הארץ. הכל מסודר שם יפה. מחנה הגברים הרווקים לבד ומחנה הנשים לבד, וחדרי עץ מיוחדים לבעלי משפחה. יש להם אוהלי־אוכל משותפים, חדרי־עץ לאמבטיות ומקלחות וחדרי־רחצה סתם. חדר רופא, חדר מרקחת, חדרי כיבוס, ועל לוחות גדולים, התלוים על גבי מוטות התקועים בחול, פה ושם כתובות תקנות הישיבה במחנה.

מוצאי שבת ה' אדר

– – – בשלוש אחה“צ היתה לנו ישיבה עם חברי ועד העיר. ישיבה זו עברה בשלום. ובערב נאספנו עם הספרדים. אלה יש להם בכלל טענות, כי אין מתחשבים עם הספרדים בכל המשרדים ואין לוקחים מהם פקידים ולא מחווי דעת, “בשעה שאנחנו הננו בני הארץ, מכירים את תושבי הארץ ואיננו כמו אלה אשר אך מחדש באו ומחר ילכו”. ובשכר זה צריך לדעת את ערכם, וצריך… וצריך… עד בלי קץ. ביררנו להם, כי באנו כבר בדברים עם חבריהם שבירושלם, אך הם טוענים, כי להם ישנן עוד תביעות. התווכחנו אתם שעות אחדות, וסוף סוף עשו לנו החסד, כי הבטיחו לנו להשתתף באספה”נ. מעניינים היו דברי צירי התימנים האומרים “אוי לנו מהחרדים ואוי לנו מאחדות העבודה”, גם אלה גם אלה אינם מתחשבים אתנו – ועל כל זה אנו חייבים להם תשובה!

ביום ג' בבוקר שבנו ירושלמה, וישר הלכתי באוטומוביל אל “המועצה”, שהיתה גם הפעם תחת הנהלתו של דידס, כי הנציב עתה ביריחו.

בערב היתה לנו ישיבה עם ספרדי ירושלם וגמרנו אתם בכי טוב: חפצתם חבר בנשיאות, הא לכם חבר בנשיאות! חפצתם מזכיר ספרדי טהור, הא לכם מזכיר ספרדי! חפצתם, כי נחלק את המלוכה ומשני הנבחרים להנהלה הציונית צריך ומחוייב אחד להיות ספרדי, הא לכם ספרדי! רק ניפטר פעם מתביעות, ונראה כמה יהיה העולם כבר מאושר בהיות מלוא כל הארץ כבוד הספרדים.

ביום ד' בערב היתה לנו עוד פעם אספה עם החרדים, אך אחרי כל ויתורינו לא הועלנו עדיין כלום: צריך למחוק את זכר האשה מאסיפת הנבחרים ומהוועד הלאומי, ואז יגדילו חסדם אתנו ונזכה כולנו לאור נוכחותם. יודעים הם כמה חשוב עתה הדבר, כי תהיה אסיפת הנבחרים שלמה, בלי מחסורים מכאן ומכאן, ולכן הם מתפנקים ומתחטאים.

ראינו כי אין לפעול עליהם, ואמרנו: ידע נא הקהל לכל הפחות, כי אנחנו עשינו כל מה שהיה אפשר לעשות כדי לפייסם, ואם הם התעקשו,לא עלינו תלונותיהם.

היום הלכתי עם מר בנטויטש51 אל הרב קוק, ובנטויטש ברר לו כמה רע יהיה לכל עניינינו אם נהיה עתה מפורדים כלפי העולם. ואנוכי הזכרתי מה שענה צ’רצ’יל עתה למשלחת הערבית, כי נכון הוא להסכים, כי עצות ההנהלה הציונית להנציב תועברנה ע“י “באות־כוח היהודים שבארץ ישראל” ז”א: הוועד הלאומי, חושב הנני כי דברינו השפיעו, וברגע האחרון יבואו.

מחר תהיה לנו אסיפת הוועד הלאומי, ומחרתיים תחלנה כבר ישיבות אסיפת הנבחרים. לכל הפחות אהיה שם חפשי מהנהלת אסיפות, כי חברי נשיאות הוועד הלאומי אינם יכולים עפ"י החוק להיות בחברי נשיאות אסיפת הנבחרים.

הנני שולח אליך את “ספר הדין והחשבון” של הוועד הלאומי. בו עבד בחריצות ובזריזות מר טשרנוביץ52 (אחי “רב צעיר”), שראינוהו בקארלסבאד. צריך להגיד שבחו שלא בפניו, כי הודות לעבודתו הנמרצה בכלל עלה בידינו במצבנו זה לקרא לאסיפת הנבחרים.

יום א' בבוקר

– אחרי המועצה שהזכרתי למעלה הזמיננו סיר וינדהם דידס לארוחת הצהרים, ויושיבני על יד אמו והיא שאלה עליך ובקשתני לדרוש בשלומך בשמה.

– קניית אדמת החברה החדשה הולכת ונגמרת, תלגרפתי לפני ימים אחדים שישלחו לי את מחירה, ומקווה הנני, כי תיכף אחרי הפסח נתחיל בבניין, וגם אנכי אבנה מעט, כאשר הבטיחני מר פרנקלין, כי אחרי קניית השדה ישלמו לי סכום מיוחד. –

* * *

יום א' בצהרים

איטל יקירתי! לא נפניתי לכתוב עד עתה, בהיות עלי לכתוב מאמר בעד “הארץ” שיצא מחר בנוגע לאסיפת הנבחרים. והיום אחה"צ בשעה 3 עלינו להתאסף עם חברי הוועדה המתמדת, ובערב תהיה אסיפת הוועד־הלאומי. – – –


 

416. אל הד"ר א. ש. יהודה    🔗

(ירושלם) י“ב אדר, תרפ”ב

אבשלום אחי יקירי,

מצייר הנני לעצמי איזה רושם עשה עליך מכתבי האחרון, ומי יודע אם לא החלטת לבלי הוסיף לכתוב אלי עוד אחרי דבריי הקשים. אך אנכי יודע, כי על אלה צריך להגיד “נאמנים פצעי אוהב”, ובאמת דיברתי אליך דברי באהבתי אותך.

ועתה אבוא לדבר במה שהתחדש בימים האחרונים.

לפני התאסף אספת הנבחרים אמרו הספרדים להיפרד, ורק הודות לעבודתי עלה בידינו לבלי הביא פירוד בקהל ולהביאם להשתתף בעבודתנו. הם הציגו דרישות ועד כמה שהיה אפשר קיבלנו דרישותיהם.

בין הדרישות האלה היתה גם הדרישה, כי משני באי כח הישוב בהנהלה הציונית פה צריך האחד להיות ספרדי, וזאת קיבלנו. ואספת הנבחרים אשרה את הסכמתנו.

כשהגיע עניין זה באספת הנבחרים, הציעו הספרדים בפני הוועדה המתמדת את שמך בתור המועמד מצדם. – – –

הדבר יתברר באסיפה הבאה של הועד הלאומי, שתהיה בעוד שבועיים שלושה, וחושב הנני כי מועמדותך בטוחה.

מי יהיה האשכנזי איננו יודעים עדיין; ישנן הצעות שונות (קאלבאריסקי, בן־צבי, אייזנברג). אנכי אינני חפץ להכנס, כי בעוד חצי שנה אומר הנני להשליך הכול ולעסוק במשך שנה לפחות בתורה מחוץ לא"י.

היכן הגעת בעבודתך המדעית? התגמור בקרוב את חיבור ספרך? – – –


 

417. אל אשתו    🔗

ירושלם, יום ו' כ“א אייר תרפ”ב (19 מאי)

– – – נסיעתנו במושבות היתה ותהיה, לפי מה שהננו מקווים, לתועלת גדולה. כבר הצענו היום לפני הממשלה עניינים אחדים הדורשים תיקון, וסיר וינדהם דידס הבטיחנו למלאם. נעים מאוד היה לי לשבת בגדרה יום אחד אצל סגליביץ, ולהיות בלילה באסיפה עם כל מכירינו מימי נעורינו. כולם דורשים בשלומך ומתעניינים בדבר בריאותך למן ליבוביץ וחזנוב וסגליביץ והורביץ וסורדלוב והנקין ועד צוקרמן ופוקס.

היינו גם בראשון לציון, בקוסטינה, בעקרון, בחולדה (מקום יער הרצל המפורסם), בבאר יעקב, בנחלת יהודה, במקוה ישראל. בעיתונים תקראי פרטים ע"ד נסיעתנו (ב“הודעות הוועד הלאומי”). בכל אופן נוכחנו לדעת, כי ההנהלה הציונית הזניחה לגמרי את הישוב הקודם ועסקה רק במושבות הפועלים, ויכלה לעשות הרבה ובאמצעים לא גדולים לו שמה לב להרחיב את המושבות הקיימות. תהיה לנו ישיבה מיוחדת עם חברי ההנהלה הציונית, ואתם נדון על כל העניינים.

– ביום הראשון בצהרים אסע שנית לפתח־תקוה בנוגע לסידור העבודה העברית במושבה הגדולה הזאת, אחרי אשר קבענו שם ועדה מתוך האיכרים והפועלים יחד, שעליה להוועץ במשך שבוע זה יתן ה' כי תהיינה תוצאות עבודתנו פוריות. עוסקים הננו כבר בענין הרחבת הישוב ב“מוצא”, ואח"כ נלך הלאה. – – –


 

418. אל אשתו, פראנקפורט    🔗

ירושלם (מחצית תמוז תרפ"ב)

יום א' בבקר

באסיפת הוועד הלואמי, שהיתה אמש, הוחלט לשלח בתור משלחת אל אסיפת הוועד הפועל הציוני, שתהיה בלונדון ביום 23 יולי, אותי ואת אחד־העם וד“ר מוסינזון, כי יש נחיצות גדולה שיהיו מצד הוועד הלאומי באספה זו. אך אנכי אינני יודע אם אספיק לגמור ענייני במשך שבוע. לו יכולתי לעשות זאת הייתי נוסע תיכף בראשית אוגוסט לקארלסבאד והייתי נשאר שם 4 שבועות, ואח”כ נוסע לווינא לוועידה הציונית ולא הייתי צריך להיות בקארלסבאד בסוף הסיזון.

אם אסע ללונדון אודיעך בתלגרמה.


 

419. אל אשתו, פראנקפורט    🔗

ירושלם אור ליום כ“ח תמוז תרפ”ב (24 יולי)

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

מזל־טוב! מזל־טוב!

סוף סוף התאשר המנדט וארץ ישראל היהודית צהלה ושמחה. חמש שנים חיכינו, אך ב"ה כי באה תקוותנו ועתה נוכל לעבוד יותר בשקט ובבטחה מאשר עד כה. עיקר השאלה היא: היקיצו אלה אשר בידם לתמוך במפעל בניין הארץ והעם?

– וסטיפן וייז הגיע כבר, והוא ורעייתו שמחו מאד לראותני שוב. היו לי אתו שיחות אחדות. לפי דבריו עלי לבוא עתה לאמריקה למשך שלושה חדשים להשגת חלק חשוב מהדרוש לפתיחת מחלקת מדעי הרוח, והוא יעזרני בעבודה, ולשנה השניה עלי לבוא למשך כל השנה, והוא דאג כבר לזה. אם אסע לאמריקה, אשתדל ג“כ להשיג התמיכה הדרושה לתלמידי ביהמ”ד למורים שלנו. בכל אופן יתברר הדבר בהיותי בוועידה הציונית. – – –


 

נסיעתו לאירופה, תרפ“ב־תרפ”ג    🔗


 

420. אל אשתו, פראנקפורט    🔗

באניה חלואן, קרוב לטרייסט

יום ב' ו' אב תרפ"ב

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

ובכן הנני הולך וקרב אליכם יקירי ובעוד ימים אחדים נתראה שנית, ולבי שמח מאוד לזאת.

הנסיעה ביום היתה נעימה מאד, רק הלילה הראשון בצאתנו מאלכסנדריה סבלנו מעט.

אתי באניה גם הרב סטיפן וייז ידידי ורעייתו ובנם ובתם, גם מר פיצוטו, מאלכסנדריה. הד"ר רופין, שהיה גם הוא אתנו, ירד בברינדיזי ברצותו להתבונן בערי איטליה ניאפול, רומא וכו'. – – –


 

421. אל אשתו, פראנקפורט דמיין    🔗

קארלסבאד, יום ה' כ“ג אב תרפ”ב

– – – בעברי את מקום הטיול לשתות המים, על יד שורות העמודים, פגשתי באוסישקין אשר שמח לבואי, ונדברנו כרבע שעה על עניינים שונים, והגיד לי, כי גם הברון ג’מס רוטשילד פה, וכי דיבר אתו ע“ד מחלקת האוניברסיטה והוא מתפעל מזה. אח”כ נפגשנו בג’מס ודיברנו כעשרה דקים, וביקשני לבוא לראותו מחר או מחרתים. התפלא לראותני אחרי נדודי ליל שלם של אי־שנה בריא ולא עייף.


 

422. אל אשתו, פראנקפורט    🔗

קארלסבאד, יום א' כ“ו אב תרפ”ב

– – – תמול התראיתי עם הברון ג’מס53 במלונו, ונדברנו משך שתי שעות בשאלות שונות. הוא הבטיחני, כי גם הוא גם אביו יתנו כסף לפתיחת מחלקת האוניברסיטה, אך יעצני ללכת לפאריז ולדבר שם עם אביו ועם אחדים מהמלומדים, שיסתדרו לוועד וישיגו כספים מחברות או מקהילות, ואח"כ ללכת ללונדון לשם אותו דבר, ובאופן זה תהיה ההכנסה בטוחה לשנים רבות.

דיברתי ע"ז עם אוסישקין והחלטנו לראות תוצאות הוועידה. לפי דברי ג’מס צריך, כי ההסתדרות הציונית תשתתף גם היא בסכום של 2,000 פונט לשנה. – – –


 

423. אל א. בן־יהודה    🔗

קארלסבאד, כ“ו אב תרפ”ב

ידידי נכבדי מר אליעזר בן־יהודה,

– – – שכחתי לקחת אתי לפני נסיעתי כל פרטי הדברים בדבר מחלקת מדעי הרוח, והדברים האלה נחוצים לי, ישנם השואלים לרשימת מועמדים, ויש השואלים לתקציב וכן הלאה. ובכן חפצתי, כי ישלח לי בהקדם זכרונות הדברים של ישיבותינו ובהם (רשימתנו).

וכן אין אתי אף נוסחה אחת מ…54 ששלחנו לאנשים פרטים (לא לחברי הוה"פ הגדול), ולברון ג’מס רוטשילד…55 זו ששלחנו (האמנם שלחנו?) לחברי הוועד הפועל הגדול, וזה לא יאה.

ובכן הנני מחכה לקבל בהקדם האפשרי שני הדברים האלה.

בדרך דיברתי עוד עם סטיפן וייז בנוגע עניין זה והוא חזר על דבריו בירושלם.

בווינא דיברתי עם הפר' חיות56 ואח“כ נדברנו שנינו עם מגנס שהיה בווינא. לפ”ד57 חיות אפשר להשיג כסף לזה מוועד התרבות של הועד המאוחד האמריקאי (Joint D.C.) הנותן כספים גם לחו“ל, ומגנס, שהוא חבר לוועד זה, מסכים מצדו, אך צריך להשיג הסכמת יתר חברי הוועד וביחוד צירוס אדלר. הוא אמר לי, כי אם יכתוב אליהם אחד־העם בתור נשיא ועדנו, יפעלו הדברים על לבם. ובכן צריך להשתדל להשיג זאת. אנכי האמנתי…58 זה, כי אחה”ע יבוא הנה ומפה יוכל לשלוח בקשה כזו, אך עתה נודע לי, כי לא יצא מא"י ולא יבוא הנה, ובכן צריך כ' לפנות אליו ולדרוש ממנו לעשות זאת.

פה דיברתי בארוכה עם הברון ג’מס59, אחר אשר מר אוסישקין רמז לו כבר על עניין זה. הוא אמר לי, כי גם הוא גם אביו יתרמו לתכלית זו איזה סכום, אך איננו חפץ, כי יסמכו רק עליו. ולכן יעצני לנסוע אל אביו פאריזה, ולכונן שם ועד מאחינו המלומדים, ולפנות אל חברות, אשר תקבלנה עליהן לשלם שנה שנה למפעל זה. הוא איננו חפץ, כי נחל בדבר ואחרי שנתיים נסגור. ואח“כ עלי לנסוע לונדונה ולסדר ג”כ אותו דבר, ואז אפשר לפנות גם אל חברות באמריקה. “אם יעלה בידנו להשיג מההסתדרות הציונית אלפיים פונט לשנה באופן מובטח, אז יקל הדבר להשיג אצל האחרים”. אלה הם דבריו. דיברתי עם אוסישקין אח"כ והוא שמח על זאת וביקשני לדבר עם הברון ולבקשהו להרשותני להגיד בוועידה את דבריו.

בהיותי בשבוע שעבר בגרמניה דיברתי עם ד“ר יהודה60 ג”כ, והוא נכון לבוא, אם ידע כי העניין דבר של קיימא.

אנכי אחל לבוא בחליפת מכתבים עם הרב ישראל לוי בפאריז ועם אברהמס בקמברידז', ואם יוחלט כי אסע, אז אסע פאריזה ולונדונה בין ימי ר"ה וסוכות.

שלום רב לכ' ולרעייתו הכבודה ולידידנו הד"ר קלויזנר וכל יתר ידידינו

ידידו מכבדו


 

424. אל אשתו    🔗

קארלסבאד, כ“ח אב תרפ”ב (22 אוגוסט)

– – – שבתי תמול אל הברון ג’מס61 אשר ישב אתי כשתי שעות גם הפעם, ושוחחנו על הוועד הלאומי ועל הפוליטיקה הערבית, שצריך למסור לידו ולא לידי אנשים בודדים. הוא הסכים לכך וכנראה יתן לנו גם חלק מהכסף הדרוש.

דיברנו ע"ד תלגרמה מצדו אל הוועידה, והוא אמר: בעברית. ובכן ישב וסידר תלגרמה ואנוכי תרגמתיה לו בעברית ובאותיות לטיניות, וביום ו' ישלחנה. העיקר הוא, כי בה הוא מביע דעתו, כי העומד בראש הסוכנות היהודית צריך להיות בירושלים. הוא ביקשני לא להגיד מזה אף דבר. – – –

היום אחרי הצהרים תהיה לחברי הוועד הלאומי הנמצאים פה (מוסנזון, פישמן, שפרינצק, טברסקי, בן־גריון, אנכי, וטשרנוביץ המזכיר)62 אסיפה ביחד עם חברי המזרחי הנמצאים פה, לראות כי יתמכו בדרישותינו, ואח"כ תהיינה לנו אסיפות עם המשלחות מאמריקה, מפולניה וכו'.

אסיפת הוועד הפועל הגדול תחל היום לפנות ערב. – – –


 

425. אל אשתו    🔗

קארלסבאד, יום ו' א' אלול תרפ"ב

– – – מהוועידה יש לקוות הרבה יותר להצלחת עניין האוניברסיטה, כי ב"ה המזרחים במיעוט, וכבר באו אנשים רבים המשתתפים בוועידה, אשר דעתם אחרת, והנצחון כמעט בטוח.

היום היתה ישיבת הפתיחה. נאמו סוקולוב, וייצמן, ואלה שהיו בקונגרס הראשון לפני 25 שנים. אנכי דיברתי בשם הוועד הלאומי.

לנשיאות נבחרו: חיות63, שמריה לוין, מאיר ברלין, ליפסקי64 מאמריקה ואנכי. – – –


 

426. אל אשתו    🔗

קארלסבאד, יום ד‘, ו’ אלול

– – – מעט מעט הצלחתי לעניין אחדים פה בוועידה לטובת העניין והם מבטיחים אותי לעזור בדבר להשיג סכום שנתי הגון למחלקה למדעי הרוח. בנוגע לברלין תידרש לי הרבה עזרת ביאליק ובבואי להומברג נדבר ע"ז בפרטות. הן גם אותו חפצים הננו לקבל אל מחלקה זו.

– אחרי הצהרים הפתיעתנו ידיעה חדשה, כי אחרי שהסכים וייצמן, כי כל ההנהלה הציונית היא הסוכנות היהודית, שב ודרש, כי רק הוא וסוקולוב יעסקו בזה. וזה גרם כי 4 מחברי ההנהלה (מוצקין, סולובייציק, ליכטהיים, וז’בוטינסקי) התפטרו, ושאר החברים נרגזים. דברו על “משבר”, חשבו כי נגמור העבודה באופן לא יפה, כי עוד טרם הובע האמון למנהלים, ומצב כזה איננו מוכשר להבעת אמון.

הוכרחו להמשיך הוויכוחים לפני קבלת החלטות על העניינים הקודמים. מצדדים שונים, וביחוד מצד השמאליים, דיברו בשבח הוועד הלאומי ועבודתו. דרשתי בתור חבר משלחת הוועד הלאומי אחרי אסיפת חברינו פה (8), כי יוחלט שהוועד הלאומי משתתף בסוכנות היהודית במספר מתאים, וכי מקום הסוכנות צריך להיות בירושלם.

מחר יעמדו למניין על זה, ומקווים הננו, כי הצעה זו תקובל (אולי גם למרות חפצה של ההנהלה הציונית, הרואה בוועד הלאומי מתחרה מסוכן).

אור ליום ב'

פה נמצאו מתווכים, אשר עבדו כל היום עם חברי ההנהלה, כדי שהמתפטרים ישיבו התפטרותם, וסוף סוף באו לידי פשרה והסכמה. והיום אחה“צ היו צריכים כבר לקבל את הצעת הבעת האמון, ווייצמן “הופיע” כבר באולם, אחרי אשר נעלם למשך יום שלם מתמול אחה”צ. והנה אחרי אשר הקריאה ועדת־ההחלטות את הצעת הבעת האמון, באו השמאליים ודרשו לבלי קבל החלטה עד אשר יברר ז’בוטינסקי מה שעשה לפני שנה בשעת הקונגרס, שבא בדברים ובברית עם ב“כ פטליורה הרוצח הרוסי ועושה הפוגרומים65. אחרי ויכוחים הוחלט לחכות עד מחר, אשר אז תענה ההנהלה הציונית על הדבר. – השמאליים הכניסו ג”כ הצעת ריזולוציה, כי הוועידה תכיר בחשיבות עבודת הוועד הלאומי, ביחוד בנוגע ליחסים עם הערבים. על כל הצעות ההחלטה ידונו ויחליטו מחר. – – –


 

427. אל אשתו    🔗

קארלסבאד יום ו' ח' אלול תרפ"ב (בשעה ג' אחה"צ באולם האסיפות)

– – – אמש ישבתי בוועדת התקציב עד שעה 3 וחצי. אנוכי השתתפתי בה ביחוד, כדי להגן על תקציב החינוך ותקציב המחלקה למדעי הרוח. מלחמה חזקה היתה לי ביחוד בנוגע לעניין השני: המזרחים מצד אחד, המועצה הכלכלית מצד שני, ההנהלה הציונית (ביחוד וייצמן, רופין, אידר) מצד שלישי, ובכל רגע נשתנה המצב. הנה קובל תקציב זה, ופתאום באה הצעה חדשה ומוחקת אותו, או יותר נכון: איננה מזכירה אותו, וצריך לעמוד על המשמר ולהשתדל להכניסו. באו הנה בירם והקר66 ובלי עמל רב עלה בידם, כי המועצה הכלכלית תכניס עוד סכום של 3,000 פונט בעד הטכניקום, לאמר פתיחתו בשנה הבאה. היום המשכנו את העבודה עוד פעם. בנוגע לחינוך הצענו בלילה תקציב של 80 אלף פונט, אך המועצה הכלכלית התנגדה לזה, והעמידה על ששים אלף, והיום אחרי מלחמה כבדה עלה בידינו להעלותו עד לשבעים אלף.

לפני שעות אחדות הובא הדבר בפני הוועידה. אחרי שהתאחדה ועדתנו עם המועצה הכלכלית על סך 70 אלף בעד חינוך ואלף למחלקת מדעי הרוח. ועוד פעם התרגשות. ועתה ברגע זה עמדו למניין על כל סעיף וסעיף וב"ה כי הכל עבר בשלום. בנוגע למחלקת מדעי הרוח קובל התקציב פה אחד חוץ מהמזרחי, שלא הרים ידו כנגד, אבל הודיע כי לא השתתף בעמידה למניין לסעיף זה.

עתה נגולה אבן מעמסה מעל לבי, ואוכל להתחיל בתעמולה לשם זה הלאה. – – –


 

428. אל אשתו    🔗

קארלסבאד, יום א‘, י’ אלול תרפ"ב

– – – היום גמרנו עם ניידיטש ויתר מנהלי קרן היסוד, כי ימסרו עניין גביית כספי קרן היסוד בא“י לוועד הלאומי ועל ידי זה יעלה בידי הוה”ל להשיג חלק חשוב מתקציבו.

מקוה הנני להשיג בפאריז מצד הברון67 סכום להוצאות הועה"ל בעניין התעמולה בקרב הערבים. הברון ג’מס הבטיחני לדבר עם אביו על זאת.

מחר אכתב אל ג’מס68 ואל הרב ישראל לוי ואל אברהמס וליאון סימון בדבר עזרתם לי בנוגע להשגת האמצעים לפתיחת מחלקת מדעי הרוח, גם אל פרנקלין ובנטוויטש אכתוב.

חושב הנני כי במשך השבועים האלה יעלה בידי לעבוד בתרגום “אלף לילה”. – – –

גם מכתב מוועד העיר ליהודי ירושלם קיבלתי, ובו הם מודיעים אותי, כי באסיפה הכללית, שהיתה להם, נבחרתי פה אחד לנשיא הכבוד.


 

429. אל ח. נ. ביאליק    🔗

קארלסבאד, י“ז אלול תרפ”ב

לכבוד ידידי מר ח. נ. ביאליק,

כשם שהצטערת אתה (לפי מה שכותבת אלי אשתי) על אשר לא נמצאת בהומבורג בימים שהייתי שם, כך הצטערתי גם אני, כי גם אנכי חפצתי להתראות אתך ולשוחח אתך על אודות עניינים שונים, וביחוד על דבר מחלקת מדעי הרוח, שאנו אומרים לפתוח בירושלם, ואשר גם אותך הבאנו בחשבון בנוגע להוראת השירה העברית.

הנני שולח אליך לע"ע עד שנתראה בשובי להומבורג את האגרת ששלחנו ליחידי סגולה (בעיתונים לא חפצנו לפרסם לע"ע שום דבר) ובה תראה גם את הנחיצות התכופה שהננו מוצאים לפתיחתה עוד בשנה זו.

ועתה לפני שובי להומבורג דבר לי אליך בנוגע לאותו עניין.

בודאי נודע לך, כי אחרי רוב עמל ועבודה להכניס אל תקציב ההסתדרות הציונית לתכלית זו סך אלף פונט, שהמציא לנו מר אוסישקין, ישנם עוד 200 פונט לשנה מאת מר שווארץ מאפריקה (ע"י מר שמריה לוין), אך לנו יידשו סך 7000 פונט לשנה, ועלינו להשיג את החסר. בנו של רוטשילד הזקן הבטיחני כי גם הוא גם אביו ישתתפו, אם נשיג את הסכום הדרוש מצד אחרים, ובכן הנני אומר לנסוע לפאריז וללונדון בין ר"ה וסוכות.

דיברתי בימי הוועידה עם ד“ר יעקובזון69 בנוגע לברלין אם יהיה אפשר להשיג שם אנשים שיכניסו לנו בס”ה כחמש מאות פונט לשנה. ויגד לי, כי אחרי הוועצו עם מר רוזנשטיין (כמדומני כך שמו), שבא אז מברלין, כי הדבר תלוי רק בך, לאמר אם אתה תתרצה ללכת אתי אל יחידי סגולה אחדים, יהיה אפשר להשיג כל הסכום הזה או חלק הגון ממנו.

ובכן הנני פונה אליך בשאלתי ובבקשתי אם (או: כי) תסכים להתעניין בדבר הזה ולהיות בין העוזרים להקמת בניין מדעי בירושלם. אם אחרים עוסקים בבניין החומרי של א"י, למי יאה לעסוק בחלק הרוחני אם לא לאיש כמוך?

והדבר שהנני מבקש לא בשמים הוא ולא מעבר לים, זהו רק נסיעה לימים אחדים לברלין ולא יותר, ולהתראות עם אחדים אשר נר אלהים טרם יכבה בלבם (כמר פינזון וכיו"ב). ואם לא נשיג 500 ונשיג רק החצי ג"כ טוב.

לו אפשר הדבר, הייתי מציע לך לעשות זאת בשבוע הבא. ואם אדע, כי תעשה זאת, הייתי נוסע מפה ביום הראשון הבא (או במוצאי שבת) ונשאר בברלין ביום ב' ג' ד' ה' (ארבעה ימים) ושב לפראנקפורט בערב ראש השנה.

חושב הנני כי העניין צריך להיות יקר בעיניך לא פחות מאשר הוא בעינינו וכי כדאי וראוי והגון הוא להקריב למענו ימים אחדים.

ובכן אבקשך כי תיכף בקבלך מכתבי זה תודיעני אם תמלא בקשתי ותבוא ברלינה ליום ב' בשבוע הבא בבוקר, ותודיעני איפה נפגש.

ידידך מכבדך


 

430. אל הד"ר אויגן מיטבוך    🔗

קארלסבאד, י“ח אלול תרפ”ב

לכבוד ידידי החכם הנכבד פרופ' ד"ר אבגינוס מטבוך

שלום וברכה.

ידידי הנכבד!

הנני שולח אליך היום ע"י הפוסטה את נוסח הקול־הקורא שסידרנו בירושלים (לימודי היהדות והשפות המזרחיות). חפצים הננו להחל בדבר במהירות האפשרית ואז יש תקוה, כי תתפתח מחלקה זו במהרה, ואז הנני מקווה, כי גם תעבוד אתנו יחד בירושלם במקום עבודתך בגלות.

יש לנו עתה אלפיים ומאתיים פונט לשנה הראשונה, ודרושים לנו עוד כחמשת אלפים. חושב הנני לבוא (אולי עוד בשבוע הבא) לברלין להשתדל למצוא שם יחידי סגולה אחדים, שיתנו לנו כל אחד למצער 50 פונט לשנה למשך שלוש השנים הראשונות. בברלין אשאר רק ימים אחדים ועל כן נחוץ לקמץ בזמן. ובכן הנני כותב אליך מעתה למען תחשוב אתה וידידנו פרופ' זוברנהיים את מי אפשר להביא בחשבון בדבר זה, ובבואי נפנה אליו תיכף יחד (חפץ הנני לכונן ועד גם בברלין כאשר אעשה בפאריז ובלונדון בנסעי שמה אחרי ר“ה הבעל”ט).

מה בדבר הכתובות? אולי תוכל להכינן עד בואי?

שלום רב לך ולביתך ולכל ידידינו ולש"ט תכתבו ותחתמו

ידידך מכבדך המחכה לתשובתך


 

431. אל ליאו סימון, לונדון    🔗

קארלסבאד, כ' אלול תרפ"ב

ידידי יקירי!

בדעתי כמה התעניינת בדבר פתיחת מחלקת מדעי הרוח בירושלם (זוכר הנני עוד את הרצאתך ע"ז בימי היותך בירושלם), הנני מודיעך, כי בירושלם החלטנו (אחד־העם בראשנו) לפתוח מחלקה זו של האוניברסיטה בזמן היותר קרוב.

לתכלית זו דרושים לנו 7000 פונט לשנה, וע“ז יש לנו 1000 ע”י מר אוסישקין. 1000 השגתי בוועידה הציונית…70 להשנה הבאה. ע“י ד”ר שמריה לוין ממר שור 200 באפריקה. מלבד זה הבטיחני ברון ז’מס רוטשילד תמיכתו ותמיכת אביו. ואת השאר עלינו לאסוף בפאריז, לונדון ואמריקה.

אנכי אבוא ללונדון תיכף אחרי יום כיפור, או בערב יו“כ לתכלית זו, אך לא אוכל להתעכב זמן רב, רק ימים אחדים, וחפץ הייתי להשיג בזמן הקצר את המקסימום האפשרי. ולכן דרושה לי תמיכת ידידי להכין את דעת הקהל ע”י העיתונות היהודית הלונדונית (קרוניקל וגארדיין), וע"י הכנת רשימת אנשים נדיבים ועשירים, שיבואו בחשבון לענין זה (תמיכות מן 50£ ומעלה כל אחד לשנה במשך 3 שנים). ולכן פניתי כבר אל ידידנו מר אברהמס והנני פונה גם אליך, כי יודע הנני כמה קשה לו לבוא לונדונה. ובבואי לונדונה אפנה אליך.

יידרש לפנות גם אל חברות יהודיות שתתחייבנה לתת תמיכה שנתית.

וברוח זו יידרש להכין ע"י מאמרים בעיתונות את החפץ בלב נדיבים שונים לתת. יידרש לכתוב, כי אבוא לונדונה לימים אחדים לתכלית זו.


 

432. אל אשתו    🔗

קארלסבאד, יום ה' כ“ח אלול תרפ”ב

איטל יקירתי,

זה יומיים וחצי אשר הקלחת החלה כבר לרתוח: אסיפות, ויכוחים, התנגשויות, שביעת רצון והתמרמרות, הכול כאשר לכול כמו בשנה שעברה, אך בזעיר אנפין.

ביום ג' בערב התאספנו באולם הגדול של ה“קורזאל”. והנה לא שמע איש קול רעהו, כי האולם גדול והנאספים ישבו רק על שני ספסלים לאורך כל האולם – ובכן החלט להתאסף בחדר הרבה יותר קטן.

אך יותר חשוב היה הדבר, כי אחרי נאום הפתיחה של סוקולוב ונאומי הברכה של הרב חיות ושלי, ראו, כי אין אפשרות עדיין להחל בעבודה. ההנהלה (אקזקוטיבה) לא באה לידי החלטה בנוגע לצורת הסוכנות היהודית, ועדת־הכספים לא גמרה עבודתה בנוגע לתקציב, ובכן הוחלט לסגור האסיפה ולהתאסף ביום ד' לפה"צ. זה הראנו כבר את חוסר הסדר בשעה הראשונה.

איך שיהיה. ביום ד' בבוקר החל הוועד הפועל כבר בעבודה. לא בעבודה הפוליטית, כי “ההנהלה עוד לא באה לכלל דעה אחת במה שיש לה להציע בזה”, ז"א כי לווייצמן דעה מיוחדת, ולאוסישקין דעה אחרת, וכן הלאה. ובכן החילונו לדון בעניין התקציב, ועל זה דנו כמעט יומיים והדבר נגמר רק לפני שעות אחדות.

בתור תקציב ל“חינוך” נקבע הסך 60 אלף פונט תחת 85 אלף שהצענו בוועד החינוך, ולא הועילו כל דברי אוסישקין ודברי ודברי ד“ר מוסנזון, אך בכל אופן היו החצי בעד הצעתנו והחצי בעד הצעת הוועדה הכספית, רק היו”ר הכריע כנגדנו. ועתה עלינו להביא את השאלה עוד פעם בפני הוועידה.

כן יהיה עלי להביא עניין פתיחת המחלקה למדעי הרוח ג"כ בפני הוועידה, כי באסיפתנו של הוועד הפועל התנגדו המזרחים להצעה זו, מפני כי בחברי ועדנו בירושלם ישנם גם בן־יהודה וקלויזנר.

כנראה תהיה לנו עוד ישיבה הלילה ואולי עד אז יבואו חברי ההנהלה לידי הסכמה בעניין הפוליטי, ז"א בצורת הסוכנות היהודית.

לע"ע שומעים הננו מאחורי הפרגוד כי ישנה הצעה, כי חברי ההנהלה יתפטרו, ורק וייצמן יסדר הנהלה חדשה מצומצמת (ז“א בוודאי, כי הוא וד”ר אידר ועוד אחד או שנים), והצעה שניה היא, כי כל חברי ההנהלה הנוכחים הם חברי הסוכנות היהודית.

בכלל נראה כי פרשת “וייצמן – אוסישטקין71” התחילה עוד פעם. עוד ימים אחדים ויתבררו הדברים.

– – – גם אם הוועידה לא תקבל את נתינת 200 הפונטים למחלקת מדעי הרוח, קרוב מאוד כי למרות זאת נמשיך תעמולתנו ויהיה עלי לנסוע פאריזה.


 

433. אל אשתו    🔗

פאריז, יום ה‘, ו’ תשרי תרפ"ג

– – – תמול ראיתי כבר את הרב ישראל לוי והוסכם בינינו, כי הוא יקרא לאספה למחרת יום כיפור (לפני זה אי אפשר לעשות כלום) את המלומדים והעשירים אוהבי קדמת המדע בא“י לדבר על עניין מחלקת מדעי הרוח ולראות מה שאפשר להשיג. לפי דבריו אין תקוה להשיג הרבה. אח”כ התראיתי עם וורמסר – – – ובארתי לו כל עניין מחלקת מדעי הרוח, ועניין המחלקה לתעמולה בקרב הערבים, שהננו פותחים בועד הלאומי ואשר את חצי תקציבה (4 או 5 אלפים פונט לשנה) הננו מבקשים מהברון. ובכן אמר לי: טוב עשית כי באת עתה. תחכה פה עד בוא הברון לביתו ונקבע זמן לראיונך. הברון בא בשעה 5, וורמסר דיבר אתו בתלפון, והגיד לו, כי אנכי יושב במשרדו וחפץ לדבר אתו ע"ד שני עניינים. והוא ענהו, כי באותה שעה הוא עיף ואיננו יכול לקבלני, ותיכף הוא שב לעיר השדה וישאר שם גם ביום כיפור, ובכן יוכל לראותני אחרי יום הכיפורים.

וורמסר הבטיחני להודיעני ביום השלישי הבא את הזמן והיום שבו אוכל לדבר עם הברון.

מצד אחד חושב הנני, כי יותר טוב כי נדחה ראיוני, כי עד אז אוכל לשוב ולכתוב אל ג’מס בנו ולבקשהו, כי יכתב אליו תיכף אם עוד טרם כתב, ואולי יהיה הוא בעצמו אז בפאריז (עתה הוא בלונדון).

בכל אופן רואה הנני, כי יהיה עלי להשאר בפאריז עוד כיומיים לכל הפחות (אולי שלושה) אחרי יום כיפור. ובכן אכתב היום לפרנקלין שנית לדחות אסיפת הוועד של קרן מונטפיורי לימי חול המועד. – – –


 

434. אל אשתו    🔗

פאריז, יום ו‘, ז’ תשרי תרפ"ג

– – – אברהמס פרסם בעיתון ג’ואיש גארדיין מאמר חשוב בדבר מחלקת מדעי הרוח, ובשבוע לאחר כך יצא סיר פיליפ מגנוס, חבר הפרלמנט, גם הוא במאמר חם על עניין זה. הוא כתב, מבלי שעורר אותו איש לזאת. – – –


 

435. אל אשתו    🔗

פאריז יום ג', י"א תשרי

– – – כנראה יעלה בידי להבטיח עניין תקציב מחלקת הרוח כמעט בשלמותו פה ובלונדון. מר ניידיץ יודע, כי ישנם כספים לקרן האוניברסיטה, ואחרי אשר הד“ר וייצמן דיבר אתו בהתעניינות גדולה ע”ד המחלקה (זהו עתה, אחרי אשר ראה, כי עלה בידי לעניין את הברון, והברון דיבר אתו על זאת) יש תקווה, כי אדרוש ממנו בהיותי בלונדון להשלים את החסר לנו (עד אלפיים פונט לשנה) יתן וייצמן סכום זה מקרן האוניברסיטה שבידו.

אחה"צ תהיה לנו האסיפה פה ואוסיף על מכתבי זה להודיעך התוצאות.– – –

(תוספת, שנכתבה לפנות ערב):

הרב ישראל לוי אמר לי כבר באופן בטוח, כי הברון יתן אלפיים פונט לשנה במשך חמש שנים.

יום ג' לפנות ערב. היתה לנו האסיפה היום ובה נרשמו ניידיץ וזלאטופולסקי באופן רשמי, הראשון 8 אלפים והשני אלפיים. נוסד ועד, שקיבל עליו לאסוף עוד 40 אלף פרנק לשנה.


 

436. אל אשתו    🔗

לונדון, יום ו' כ"ח תשרי, בין השמשות

– – – לאבינעם שלום. הייתי אצלו בקמברידג' שלשום והרציתי שם בפני השטודנטים הציונים כשעה וחצי באנגלית. היה גם ד"ר אברהמס ומשפחתו, ובאה גם מרת רדקליף סלמן72 ממקומה, כדי לשמוע הרצאתי. – – –


 

437. אל מ. אוסישקין    🔗

פראנקפורט, ד' חשון תרפ"ג

ידידי הנכבד מר אוסישקין,

– – – ועתה אבוא לעניין מחלקת מדעי הרוח.

עפ“י דברי הברון אדמונד73 פניתי תיכף בבואי לונדונה אל הרב הרץ ובקשתיו לקרוא לאספה את המלומדים ואת העשירים היהודים לדון בדבר יצירת ועד מקומי למחלקה ובדבר אספת כספים לטובתה. הוא נענה לי וביקשני לדבר גם עם ידידי הד”ר אברהמס. אברהמס בא מקמברדג' לונדונה. נועצתי אתו, סידר לי רשימת חשובי העדה, שבתי והראיתי את הרשימה להרץ, והוא הוסיף עליה וגרע ממנה, וסוף סוף קבענו את הישיבה, והרץ שלחני אל אנשים שונים לדבר אתם לפני הישיבה ולהשפיע עליהם, כי יבואו לאספה וכי יקבלו עליהם להיות חברי הוועד. היה עלי לראות גם מספר ידוע מהעשירים, למען יבטיחו את עזרתם הכספית. אז החלו לי ימים, שאין בם מנוחה אף רגע, ימי עבודה נמרצה בלונדון הענקית.

הרץ הגיד לי להתראות עם וייצמן וסוקולוב ולהוועץ אתם ולראות אם ירצו לעמוד בראש העניין, או הם חושבים, כי יותר טוב להשיג את אלה שאינם ציונים או גם מתנגדי הציונות והם יעמדו מהצד. סוקולוב לא היה בלונדון ובכן ראיתי את וייצמן. סיפרתי לו מה שהשגתי בפאריז ומה שהנני עושה בלונדון, ושאלתיו אם יבוא לאספה שהנני מסדר ואם ישתתף בה להיות בין המדברים לפני הנאספים, והוא ענני בהן – ולאו, אינו יודע עוד, יראה. שאלתיו מתי אבוא שנית? ויענני: תבוא ביום ב' בשבוע הבא.

ראיתי, כי כל העניין הוא למורת רוחו, וחשבתי: ובכן אנסה עם האחרים.

אחרי עמל רב עלה בידי לסדר את האסיפה. רבים הבטיחוני לבוא, אחדים הבטיחוני להשתתף בנתינת כספים. את ג’מס רוטשילד לא יכולתי להשיג במשך כל הזמן למרות אשר טלפנתי אל ביתו לא פחות מעשרים פעם: היום נסע לפאריז, למחרתו שב ונסע לערי השדה. עתה עת מירוץ הסוסים וצריך כמובן לראות אם זכו סוסיו.

הרץ סידר את ההזמנות, רשם את אלה שהבטיחו לדבר בגליון ההזמנות, ולא יכולנו לרשם את וייצמן אחרי שלא הבטיח.

ביום ב' הייתי אצל וייצמן ודיברנו על עניינים שונים, ולבסוף, לפני אמרו ללכת אמר: כן, נשאר עוד עניין המחלקה, נדבר על זה מחר.

באתי מחר, והנה אומר לי טשרנוביץ בבואי אל המשרד: דע לך, כי במשרד קמה סערת רוח גדולה כנגד כל מעשיך. אידר טוען: כל עניין המחלקה איננו עניין ההסתדרות הציונית, זהו עניינו של אוסישקין שלא הציע אף פעם בפני ההנהלה הציונית, ומי הוא הוא זה ששלח את ילין לעסוק בזה? מוצקין אומר: כל העניין הוא לא עפ“י החוק האורגניזציוני. לא פנו אל ההסתדרות, לא הזמינו אותה לאסיפה, לא הזמינו את חברי האקזקוטיבה (וייצמן אמר לי בדברי אתו, כי אין איש מחברי האקזקוטיבה מבלעדיו בלונדון ואיננו יודע כלל מתי יבואו לונדונה). זהו עניין פרטי של איזה ועד בירושלם. הכסף שהבטחנו לא ניתן למוסד זה כ”א למוסד שנפתח אנחנו. וייצמן כועס על אשר לא רשמוהו בין המוזמנים, ועל אשר שלחו אליו הזמנה נדפסת ולא כתובה, ועל אשר שלחוה רק תמול בערב, הוא לא ילך ולא ישתתף, וגם יכתב אל הברון, כי לא יתן לנו מה שהבטיח, כי את הסכום הזה הבטיח להנהלה הציונית לפני שנים רבות.

כל זה נודע לי שעות אחדות לפני האסיפה. השתדלתי לראות את וייצמן והנה עליו ללכת תיכף והוא אומר לי, כי לא יבוא ולא ישתתף, את ההנהלה הציונית חפצים לדחות מכל העניין. לשוא ביארתי לו, כי הוא אשם בדבר על אשר הבטיחני לבוא לאסיפות ולדבר, ועל אשר לא…74 מה שיש לי לעשות. הוא באחת. ביחוד כעסו על אשר הוזמן לוצין ולף75 לאסיפה ועל אשר הוא…76 ואנכי לא ידעתי כל עניין הפוליטיקה שביניהם. הוא אמר לי: אם יעלה בידך להביא את לוצין ולף לאסיפה ושיסכים גם לדבר, תהיה לך הצלחה רבה כנגד המתנגדים לציונות. ואנכי השתדלתי וראיתיו ופעלתי עליו, כי יבוא וכי ידבר – והנה על מה כל חרי האף.

תלפנתי אל הרץ, כי יבוא אתי אל וייצמן. הוא כעס על כל תלונותיהם, ואמר כי מתנהגים כילדים. הוא חפץ לעניין את כל הקהל מכל השדרות והם צריכים להיות שבעים רצון ולא לשחק ב“רוגז”, הוא איננו יכול לבוא, אך עלי לראות את וייצמן ולהכריחו לבוא.

אחה“צ (3 שעות לפני האסיפה) שבתי אל המשרד הציוני. לא מצאתי את וייצמן ונכנסתי אצל אידר, וראיתי כמה הוא מתמרמר בעיקר על אשר בירושלם לא צרפו אותו: זהו ועד פרטי החפץ לפתוח מחלקת מדעי רוח בירושלם, יעשה מה שירצה, אך אין לזה שום עניין עם האוניברסיטה. הוחלט בקארלסבאד לתת אלף פונט למחלקת מדעי הרוח, אשר תייסד ההנהלה הציונית, אך לא למוסד זה שאתם חפצים לפתוח. אמרתי לו, כי אלף הפונטים ניתנו עפ”י דרישתי, הוא איננו יודע מזאת. אמרתי לו: הן בקרלסבד דיברתי עם כל המנהיגים. “אתי לא דיברת ואנכי אינני יודע כלום”. ביררתי לו, כי לו היה בחפצנו לעשות דבר מבלי ההסתדרות, לא הייתי פונה לפני כול אל ההסתדרות, ולא הייתי פונה בפאריז אל ניידיץ וזלאטופולסקי, ולא הייתי מדבר פה אל וייצמן. אך כל זה ללא הועיל. בינתיים בא וייצמן ודיברתי עמו, אך הוא עמד על דעתו: לא ילך, וישתדל כי הברון לא יתן לנו מה שהבטיח. לא חפצתי להיות הולך רכיל ולהגיד לו מה שאמר לי הברון על עבודת הציונים בנוגע לאוניברסיטה, וכי איננו חפץ למסור להם כספו וכו' וכו'. אך הגדתי לו, כי ישקול את האחריות שהוא מקבל עליו בהרסו כל בנייני שהצלחתי לבנות, וכל זה רק מפני קטנויות.

במקרה היה עלי ללכת מאצלו אל ג’מס77 (כשעה וחצי לפני האסיפה). באתי אל ג’מס ודרשתי ממנו לבוא אל האספה, ותיכף אמר לי, כי בא לונדונה לשם אספה זו. הגדתי לו מצב הדבר עם וייצמן וההנהלה הציונית, ומבוכתי, וכי עשיתי מה שעשיתי רק עפ"י עצתו ועצת אביו. ובכן תלפן תיכף אל וייצמן וברר לו, כי זו תהיה שגיאה גדולה מצדו אם לא יבוא, ודוקא טוב שיבוא עם לוציין ולף באספה אחת ויסכימו לדבר אחד, וכי צריך למשוך אל הענין גם את לא־הציונים. סוף סוף הכריחהו לבוא ולדבר.

לסיבת זאת איחרתי מעט לבוא אל האסיפה, כי היה עלי עוד ללכת לפני זה הביתה, אך הספקתי עוד לבוא כשהתחיל וייצמן לדבר ולהזהיר ללכת בצעדים בלתי מהירים. זה נתן לי חומר לדבר כנגד דבריו ולברר כמה נחוץ להתחיל בדבר תיכף ומיד (חלק מדברי התפרסם בקרוניקל). סוף סוף הוחלט להתחיל בעבודה תיכף, ונוסד ועד, אשר בו גם וייצמן, והוועד קיבל עליו לעבוד במרץ.

מצד אחר נודע לי, כי ההנהלה הציונית החליטה אח"כ לתת אלפיים פונט למוסדנו במקום האלף, ובאופן זה הובטח כבר כל התקציב כמעט.

יומיים אח“כ היתה אסיפת האקזקוטיבה, אשר בה השתתפתי גם אני וביררתי שם כל מצב הדברים, וד”ר אידר עומד כל הזמן על ימיני או על שמאלי לשטני, אך סוף סוף התיישרו ההדורים והרוגז חדל. ועתה בבוא וייצמן לא"י ידרוש לקבוע את היחסים בינינו ובין ההנהלה הציונית.

סיפרתי לכ' כל הפרטים האלה, למען ידע את מצב העניין כמו שהוא. וייצמן מתנגד לכל ענייננו ויהיה עלינו לכפותו עד שיאמר: רוצה אני. הוא חפץ כנראה, כי תפתח בראשונה מחלקת הכימיה, והוא מביט בעין צרה על כל אינציאטיבה, המשתדלת לפתוח מחלקות אחרות בראשונה.

שלום רב לכ' ולכל חברינו בעבודה

ולהתראות בקרוב


 

438. אל הד"ר ח. וייצמן    🔗

(תרגום מאנגלית)

ירושלים, 13 בפברואר 1923

אדון נכבד,

בישיבת הוועד של האוניברסיטה, שהתקימה ב־28 בינואר, היה דיון בתוכן מכתבך האחרון, שצירפת אליו מכתב מהרב הראשי (זהו המכתב הראשון שקיבלנו מפאריז), והגענו למסקנה, כי אם גם יש חילוקי דעות בין הגישה של הוועד שלכם ושל הרב הראשי מצד אחד ובין זו שלנו מאידך בכל הנוגע לעתיד הפאקולטה למדעי הרוח, שאנו עומדים לפתוח, בשאלה אם פקולטה זו תכיל את כל המחלקות, שיש להן קשר עם פקולטה למדעי הרוח, או שתכנית הלימודים שלה תצטמצם באותם נושאים, שעניינם לימודי יהדות וחקר המזרח, דעתנו היא, כי עם כל זה נוכל למעשה לשתף פעולה בכל הנוגע להקמת הפקולטה באוניברסיטה.

אנו תמימי דעים עמכם, כי עלינו להתחיל באותם נושאים, העוסקים בעיקר בלימודי היהדות, וכי במרוצת הזמן אפשר יהיה להרחיב לאט לאט את הפקולטה על ידי הכללת לימודים שיש בהם כדי להשלים, להעמיק ולהרבות הבנה בנושאים יהודיים.

הזמן שבו תיפתח הפאקולטה והצורה שתלבש תלויים כמובן באלה היוזמים הקמתה, כלומר באלה המבקשים להעמיק חקר בנושאים יהודיים, וכן באמצעים הכספיים שיעמדו לרשותנו, במספר התלמידים ובסגולותיהם, ובעניין שיגלו בה הקיבוצים השונים של היהודים בארץ ישראל ומחוצה לה.

בשנה הראשונה יהיה צורך להתחיל באותם נושאים, הקשורים במישרים עם עיקרי היהדות, וההחלטה בדבר הנושא, שבו יש לפתוח, תלויה בפרופסורים שיגיעו אלינו. החלטנו להציע, כי תזמינו מיד את חמשת הפרופסורים, שכולם מסכימים עקרונית לבוא לארץ. ואלה הם: פרופסור לואי גינצבורג (ניו־יורק), ד“ר מאלטר וד”ר מרגוליס (פילאדלפיה), ד“ר חיות (וינה), וד”ר גרנובסקי (ברלין)78. חמשת אלה, בתוספת כוחות הנמצאים כבר בארץ שעליהם עוד נדבר עמכם להלן, יספיקו לפתיחת הפקולטה במשך השנה הראשונה. מן השמות שאנו מציעים, תוכלו לראות שאין בינינו חילוקי דעות בכל הנוגע לייסוד הפקולטה.

באשר לאמצעים חמריים, דעתנו היא, כי החוזה עם חמשת הפרופסורים האלה יוכל להיחתם לשלוש שנים במשכורת של 500 לירות ארץ־ישראליות לשנה לכל אחד. סכום זה, אם כי אינו גדול, מספיק כדי מחיה. הבטחות מפורשות יש לנו: בארון אדמונד דה רוטשילד – 2000 לירות, ההסתדרות הציונית – 1000 לירות, הועד הלונדוני – 1000 לירות, הוועד בפאריז – 1000 לירות. ישנה אפוא אפשרות לערוך חוזה קבוע על בסיס זה עם חמשת הפרופסורים, ואנו מציעים, כי הדבר ייעשה מיד. באמצעות סכום של 1000 לירות, שחבר של הוועד שלנו הבטיח לשנה הראשונה, נעשה את כל הסידורים המוקדמים להכנת בניינים וכו'.

אשר לקשרים בין הוועד שלנו והוועד שלכם, איננו סבורים, שכדאי להסתבך בניסוחי דברים. אנו מרשים לכם ברצון להיקרא “הוועד המרכזי”, ועל סמך זה תהיו חייבים לאשר את התקציב ולחתום על חוזים עם האנשים שנזכרו לעיל. אנו רק מבקשים, כי בכל הנוגע לקביעת תכנית הלימודים ומינוי מורים מתאימים תהיה בינינו הסכמה הדדית, וכי לא תעשו דבר בעניינים אלה מבלי להיוועץ עמנו תחילה. אף אנו כמובן לא נעשה דבר מבלי לשאול קודם לכן את פיכם ולקבל את הסכמתכם.

ועוד נקודה אחת: הזמן חולף. היינו רוצים כי הלימודים בפקולטה שלנו יתחילו בראשית השנה האקדמאית הבאה. על כן עלינו להזדרז ולעשות את ההכנות הדרושות, לצמצם עד כמה שאפשר את חליפת המכתבים, להתחיל בעבודה המעשית, ובעיקר להגיע לידי הסדר מהיר עם המורים המוצעים על ידנו, כדי שיוכלו לבוא לארץ ולערוך את הסידורים הדרושים. כאן נוכל לקבוע הסדרים רשמיים עם הממשלה, שתסייע ברצון בידנו ותקל עלינו לשאת בעול.

אילו נזדמנת הנה ביום רביעי האחרון, כ"ב שבט, כשאיינשטין נשא את נאומו בבניין האוניברסיטה בפני הנציב העליון, ראשי קהילות ומוסדות, מלומדים יהודים ולא יהודים, היית רואה ומבין את קידוש השם שבאותו מעמד, את הערך המוסרי ואת הכבוד שהם רוחשים ליהדות כשאנו עושים משהו ממשי לקראת יצירת מרכז אינטלקטואלי בירושלים, אז אולי היית מבין לרוחנו, להתלהבות ולרצון לבנות מרכז זה בהקדם האפשרי במתכונת רחבה ככל האפשר ובמיטב הכוחות העומדים לרשותנו.

הואיל נא בטובך לעיין במכתב זה לכשיגיעך, לקבל את ההצעות הכלולות בו, שאנו מקווים לאישורן, ולדאוג להגשמת רצוננו בלא דיחוי – כלומר הזמנת הפרופסורים, שהוצעו על ידנו, וחתימת חוזה עמהם, וכן עשה נא כמיטב יכלתך לגייס את הכספים הדרושים ולהתחיל בעבודה המעשית למימוש התכנית.

אנו מצרפים למכתבנו רשימה של לימודים, שיש לכלול בפקולטה הזאת, אשר חוק לימודיה יימשך שלוש שנים.

על החתום: דוד ילין

מ. אוסישקין


 

439. אל הסתדרות “המכבי” בארץ־ישראל    🔗

ירושלם, ב' ניסן תרפ"ד

(יום פטירת בני שמריה ז"ל)

לכבוד מרכז הסתדרות המכבי בא"י

לידי מר יוסף יקותיאלי,

פה

א. נ.

בשנת תר“פ נתתי להסתדרותכם תנ”ך בתיק כסף בתור פרס נודד על שם בני המנוח הנ“ל, והתניתי, כי הפרס הזה יהיה פרס עולמי עובר בכל שנה לאותה אגודת המכבי אשר תזכה בכינוסים שיערכו ע”י ההסתדרות במספר נקודות יותר.

מובן שאם עובר זמן של יותר משנה בין כינוס לכינוס, אין הרשות לאגודה שזכתה בפרס בפעם האחרונה לעכבו תחת ידה, ועם סידור כינוס חדש צריך הפרס להימסר אז לידי ההסתדרות בשעת הכינוס, למען מסרו לאגודה, הזוכה באותו כינוס.

בהזדמנות זו עלי להעיר:

א) כי עד היום אין בידי כל קבלה וכל כתב המעיד על נתינתי פרס זה. אמנם זה נזכר בחוברת “המכבי” ב־ג משנת תר"פ, אבל דבר שבכתב אין בידי.

ב) אם לרגלי איזו סבה שהיא חדלה ההסתדרות לפעול בתור הסתדרות, אם גם האגודה שזכתה בפעם האחרונה בפרס קיימת, צריך הפרס להימסר שנית לידי או לבאי כחי אחרי, בתנאי כי בהתחדשות ההסתדרות באיזה זמן שהוא עלי ועל בא כחי אחרי לשוב ולמסרו עפ"י התנאים הנזכרים.

ג) אם אגודה שזכתה בפרס (מתפרקת)79 בשעה שההסתדרות קיימת, על האגודה החובה למסור את הפרס לידי הנהלת ההסתדרות.

ד) כל אגודה המקבלת את הפרס צריכה לתת קבלה עליו עפ"י התנאים הנזכרים פה לפני הימסר הפרס לידה.

בבקשה לאשר מכתבי זה עם תנאיו.

והנני ברגשי כבוד ובברכת ציון


 

440. אל רונאלד סטורס, מושל ירושלים    🔗

ירושלם, כ“ה אייר תרפ”ד (29 מאי 1924)

כבוד מעלתו,

בהמשך לשיחה, שהיתה לי אתו תמול, הנני מתכבד למסור לו העניין בכתב:

בקשתי היתה, כי אם אפשר הדבר תבוא החלטה לקרוא את הרחוב הנמשך מהראי־נע “ציון” ועד גדר בית הקברות ממילא, זאת אומרת הרחוב אשר בו “מלון מרשק” בשם “רחוב יהושע ילין” על שם המנוח אבי, אשר היה משבעה הראשונים אשר יסדו את השכונה “נחלת שבעה” במקום הזה בשנת 1869 (לאמר לפני חמש וחמשים שנה), ובתי השכונה הזאת היו הבתים הראשונים אשר בנו היהודים (וכמעט התושבים בכלל) מחוץ לחומת העיר העתיקה (אחרי בתי מונטפיורי העתיקים, שהיו קרובים מאוד לשער יפו).

על הדברים האלה חפצתי להוסיף עתה, אחרי אשר דבר חידוש הוועדה לקריאת שמות לרחובות ירושלם הוא לע"ע דבר רחוק, ועתה הנני עוד בחודש הפטירה של המנוח אבי, אולי אפשר הדבר, כי תבוא על זאת החלטה מצד ועד “פרו ירוזלם” עצמו בישיבה שתהיה מחר. אם יואיל מעלת־כבודו להציע הדבר הזה מצדו לאספה, בטוח הנני כי החברים יקבלו ברצון הצעה זו.

ברגשי כבוד מצוינים

דוד ילין


 

נסיעתו לאירופה ולארצות הברית, תרפ“ד – תרפ”ה    🔗


 

441. אל ראג’ב ביי נאשאשיבי, ראש עיריית ירושלים    🔗

ירושלם, ט“ו סיון תרפ”ד (1924 יוני 17)

אדוני הנכבד!

לרגלי נסיעתי עתה לאירופה ולאמריקה והיעדרי מירושלם למשך שנה שלמה, הנני רואה לעצמי חובה להתפטר ממשרתי הכבודה, משרת סגן ראש העיריה, אחרי עבודתי יחד אתך ואת יתר חברינו לטובת העיר ירושלם ותושביה.

והנני מתכבד לבקשך לקבל התפטרותי זאת, הבאה מתוך הכרח, בהבטיחי אותך ואת יתר חברינו, כי בכל מקום היותי אזכור את ירושלם עירנו החשובה וענייניה, ואת הימים הנעימים, אשר בם עבדתי אתכם.

ברגשי כבוד וידידות

דוד ילין

העתקה למושל ירושלם


 

442. אל מערכת האנציקלופדיה העברית, ברלין    🔗

באניה “אספריה” על יד ניאפול

כ' סיון תרפ"ד

א. נ.

בתשובה על מכתב האדונים ביאליק וקלאצקין80 הנני מתכבד לענותך, כי נכון הנני לקבל עבודות במפעלכם במקצועות אשר נרשמו ברשימתכם, לאמר: לשון, דקדוק, הספרות הערבית, וגם בשירת ימי הביניים אשר לא נרשמתי בה.

למה אין מקצוע “ספרות השומרונים” נזכר אצלכם? – יכולתי לעסוק גם בזה.

ולמה לא נזכר הרב ד"ר מ. גרונוואלד מווינא בנוגע לפולקלור? הן הוא מוציא עיתון בנוגע לזה.

בנוגע לרפואה צריך להוסיף את השם ד“ר א. מזיא בירושלם, ובגיאוגרפיה את הד”ר א. י. בראוור בירושלם.

הודיעוני גם תנאי העבודה ותשלומה

ברגשי כבוד


 

443. אל מ. אוסישקין    🔗

וינא, כ“ה סיון תרפ”ד

ידידי נכבדי מר אוסישקין,

בליל הגיעי הנה נודע לי כי באותו לילה נסע כ' לפראג, והצטערתי על אשר לא עלה בידי להתראות אתו לפני נסיעתי.

היום נודעה לי אדרסתו בפראג והנני ממהר לכתב אליו ולו גם שורות מעטות.

תודה רבה לו על תלגרמתו החביבה לאסיפת הנבחרים, אבל דא עקא כי האסיפה לא יצאה לפועל, מפני כי חברי הוועד הלאומי מצאו לטוב לגמור מקודם את עניין אישור חוקת הקהילות, ואח"כ, בהיות בידנו כבר דבר מה, יקל הרבה יותר להשיג חלק חשוב מהישוב לצדו של הוועד הלאומי.

בכל אופן לא השתמשנו כמובן בסכום, שחפץ כ' להלוותנו לצורך קריאת האסיפה.

בדבר מחלקת מדעי הרוח אמר לי מאגנס לפני נסיעתי, כי קיבל הזמנה מד“ר אידר הוא ואחד־העם לבוא לאספה שתהיה בעניין הזה בלונדון ביום 13 יולי. אמרתי לו, כיוון שאני נוסע לונדונה, הייתי חפץ להיות מוזמן ג”כ לאסיפה זו וכן גם כ‘, אחרי כי סוף סוף הן איזה דבר עשינו לטובת מחלקה זו, וביחוד בנוגע לכ’ הן צריך כי תשמע גם דעתו בכל אופן. אמרתי לו, כי אני לא אלך אל אידר להתחנן לפניו כי יזמינני, ומצד שני בטוח הנני כי לא יזמינני לא אני ולא כ'. ויבטיחני, כי אחרי נסיעתי יקרא לאסיפה את חברי ועדנו ויחליטו, כי גם אנו שנינו נדבר בשם ועדנו.

היום דיברתי גם עם ד"ר חיות אשר גם הוא הוזמן לאספה, וגם הוא אמר לי, כי כתב לאידר, כי נחוץ שיזמינו גם את כ'.

האספה נדחתה מיום 13 ליולי ליום 20 ליולי.

בדבר נסיעתי אמריקתה אדבר עם כ' בהתראותנו.

יענני נא כ' תיכף לפראנקפורט לאדרסת ד"ר מאיר, ואז יגיעני מכתב כ' בהיותי שם ביום ג' בשבוע הבא, ומשם אסע לונדונה. עלי להקדים לנסוע שם בעניין אישור חוקת הקהילות (בשעה שהנציב שם) בווזרת81 המושבות.

ובזה הנני אומר שלום רב לכ' ולהתראות בקרוב

ידידו מכבדו כל הימים


 

444. אל ש. טשרנוביץ, מזכיר הוועד הלאומי    🔗

לונדון, ו' תמוז תרפ"ד

– – – את הפרוטוקול של הישיבה שלפני נסעי וכן הראיון של ועדנו עם הנציב מסרתי למר ל. שטיין82 לתרגמם לאנגלית ולחלקם בין חברי האקזקוטיבה. הדבר הזה חשוב מאוד, וגם כשאקרא אל וזרת המושבות (מחכה הנני עוד לתשובה) אדבר גם על עניין הנציב. כך מוצא גם מר שטיין לנכון.

הנציב הגיד לי, כי דיבר בוזרת המושבות בנוגע לענייננו ואמר למר שקבורו83, כי אנכי אתייצב לפניו. הוא אומר, כי עודם מפקפקים ויראים מפני יצירת “מדינה בתוך מדינה”.

ובינתים בא הנה פינחס כהן, שליח אגודת ישראל, המחרחר הידוע עוד בימי היותו ברוסיה ובפולניה, והתראה ג"כ עם הנציב וגם הוא ילך אל וזרת המושבות.

כמובן אשתדל להפר עצת אחיתפל.

מחר אתראה שנית עם וייצמן, אשר הבטיחני להתראות השבוע עם אנשי הוזרה.

גם את מר קפלנסקי84 אתראה מחר.


 

445. אל אשתו    🔗

לונדון, ו' תמוז תרפ"ד

– – – עם פרנקלין דיברתי בארוכה ע“ד שכונת קרן מונטפיורי, וע”ז אכתוב לאליעזר.

ביום ו' התראיתי עם ד"ר אידר, שהזמינני לאספת האוניברסיטה בעניין מחלקת מדעי הרוח. התראיתי עם ליאונרד שטיין וסידרנו מכתב אל וזרת המושבות, אל האיש, אשר אליו מסר לי הנציב מכתב המלצה.

ביקרתי את סוקולוב לנחמהו על פטירת אשתו. – – –

אחרי האוכל הראני דוד85 את כ"י שירי הנגיד. זה כתב היד היחיד בעולם ואשר בו חמש פעמים יותר מכל מה שנתפרסם עד עתה. ביארתי לו איזה דברים, שהיה מסופק בהם. – – –

ביום א' בצהריים הוזמנתי אל אלקן אדלר, אשר אחרי מוכרו כל ספרייתו לאמריקה נשאר לו עוד רב. אמנם כתבי־היד אינם עוד. הוא סיפר לי, כי בשבת קראו את הנציב בביהכנ“ס לתורה (אנוכי התפללתי בבית תפילה אחר, הקרוב למקום מושבי) וקרא את ההפטרה “ויאמר שמואל אל העם קומו ונלכה הגלגלה ונחדש שם המלוכה”, והוא (אדלר) שאלהו אח”כ האם זאת אומרת כי יישאר עוד חמש שנים נציב עליון? – – –


 

446. אל ש. טשרנוביץ    🔗

לונדון, י“ד תמוז, תרפ”ד

– – – ד) מהנציב קיבלתי מכתב ובו הוא מודיעני, כי המשלחת מאגודת ישראל אמרה לו, כי הועד הלאומי פרסם את “החוקה” ומזה הגיע לעיתוני גרמניה ומשם לאנגליה. ובכן שאלני אם הדבר אמת, ואם בשעה ששלחה הממשלה אלינו את החוקה הרשתנו לפרסמה.

אנכי עניתיו במכתב רשמי, כי לא הועה“ל הוא שפרסם את החוקה כדבר המשלחת, כי אם אגודת ישראל בעצמה באורגן שלה “קול ישראל” בשם “הסכנה החדשה ליהדות הארץ ישראלית”, וכי לפני נסיעתי מירושלם מסרתי נוסחה לתובע הכללי מר בנטויטש בדרישה, כי יחקור מעורך העיתון הנ”ל לדעת מאין קיבל נוסחת החוקה (כי אינני יודע למי עוד שלחה הממשלה אותה), ולדעת איך פרסמו דבר, שנשלח אלינו בתור דבר חשאי. והוא מר בנטויטש הבטיחני לעשות זאת. – – –


 

447. אל הרב הד"ר חיים טשרנוביץ, ניו־יורק    🔗

לונדון, י“ח תמוז תרפ”ד

ידידי יקירי!

רצה הגורל כי שנינו נגלה נויורקה להפיץ שם תורת ישראל. כ' כבר קיבל עליו גלות זו, ואנכי עומד הנני להוציא גזירה זו לפועל. אולי תשאלני מי הכריחני לזאת? התשובה היא: לא השכר שאקבל, כי אם האפשרות הניתנת לי עי"ז לצאת מעט מחוג העבודה הציבורית, אשר אכלתני “על ראשי ועל כרעי ועל קרבי” במשך הזמן האחרון, בשעה שלבי ונפשי נשואים לעבודותי המדעיות והספרותיות, כאשר יודע זאת אחיו ידידי מר שמואל.

חשבתי, כי מצד אחד אפרוק בפעם אחת מעלי את עול עבודת הציבור, ומצד שני יהיה עלי לעבוד משעה עד שעתיים ביום, והיה הזמן הנשאר לי לפליטה לעבוד ולעבד כל אותו החומר, שהתגבב במשך 40 שנות עבודתי בהוראת השפה והתנ"ך.

אמנם רבים אמרו ואומרים לי, כי לא אמריקה הוא המקום לעבודה שקטה, וביחוד לא נויורק, וכי שם “ידריכוני מנוחה” יותר מאשר בירושלם. אך לי ישנה לע"ע האמונה בהתגברותי על המכשולים האלה.

“ונחיה – ונראה”, אומרים הספרדים.

אנכי עומד לנסוע באניה “מז’סטיק”, המפליגה מסוטהמפטון ביום 27 אוגוסט, והגעתי איפוא לנויורק 5 שבועות בערך לפני התחלת הלימודים.

ומאוד מאוד הייתי מכיר טובה לך, אם תואיל לכתוב אלי בפרוטרוט על המצב באמריקה וביחוד במכון, ששנינו ניפגש בו, וכן להודיעני כמה זמן תישאר עוד שם.

– מחר תהיה לנו פה אספת הועדה לפתיחת מחלקת מדעי הרוח בירושלם ביחד עם חברי ההנהלה הציונית. מירושלם באו הנה אוסישקין, מאגנס, ד"ר מאיר ואנכי. מקווה הנני כי הפעם יעלה בידינו להחליט החלטה גמורה לפתוח את המכון תיכף אחרי החגים, והגיע הזמן שחכמי ישראל כמוך לא יצטרכו עוד לנוע על אדמת נכר.


 

448. אל הד"ר שמואל פייגין    🔗

לונדון י“ח תמוז, תרפ”ד

ידידי יקירי, תלמידי לפנים,

ד"ר שמואל פייגין,

– – – שמחתי מאוד להודעתך בדבר עבודתך שהנך עוסק בה, וכי חלק ממנה הנחילך תואר ד"ר. יהיה לך תואר זה למזכיר תמיד, כי בקבלך אותו התחייבת למדע להגדילו ולהאדירו. ויתן ה', כי תצליח תמיד בעבודותיך.

בינתיים היה הפרופ' קליי בירושלם, ואנכי העירותי מלים אחדות על הרצאתו המעניינת מאוד, ואח"כ הלכתי לראותו אצל אולברייט86, אשר ישב אצלו במכונם. ונדברנו שם גם עליך.

עניין פתיחת מחלקת מדעי הרוח, אשר עד כה רק דיברנו על אודותיו והשתדלנו להשיג הכספים הדרושים, הולך ומתקרב להתגשמותו. מחר ומחרתים תהיינה לנו פה אסיפות בנוגע לזה ונחליט במה נתחיל. אנכי כמובן אציג גם שמך, אך מסופקני אם יחליטו להתחיל כבר באשוריולוגיה. אם יהיה דבר חיובי, אודיעך.

וסוף סוף אבוא לאמריקה ללמד וללמוד ולעבד כל החומר, שהתגבב אצלי במשך השנים. ישיבתי הקבועה תהיה בנויורק ושם אורה במשך שנת הלימודים הבאה בעברית בעניני הלשון ותנ"ך. בודאי נתראה במשך השנה.

דבריך, כי “אהיה בודאי ראש המחלקה השמית באוניברסיטה שלנו”, הם חלום. אף אין לי השאיפה לזאת בדעתי ערכי. מקווה הנני, כי יתנו לי בשובי לא"י ללמד שם דקדוק (תנך בודאי ימסרו לאחרים, להרב חיות או איש אחר, כי ע"ז רבים הקופצים, ואני איני מן הנדחקים). – – –


 

449. אל שמואל טשרנוביץ    🔗

לונדון, י“ט תמוז תרפ”ד

– – – ון־ וריזלנד87 סיפר לנו, כי קרא עתה ספר שיריו של דיהן88 אשר חיבר בא"י, והם שירים נפלאים וגם לאומיים, אך יש גם בספר זה שירים רבים להערצת “מין הזכר”… כאשר בשיריו מהולנדיה, ואת איש כזה מספיד הרב זוננפלד!

כל ענין יחסו של איש זה לאותו עניין של חכמת בני דודנו נודע לי רק פה, וכמדומני שבא“י לא ידענו מזה כלל, לכה”פ אנכי, וג’מס רוטשילד היה הראשון, שהגיד לי, שכנראה היתה לו קטטה באותו יום עם “צעיר” ערבי ואולי הוא שהרגו. והוסיף: בודאי הנך יודע העסקים שהיו לו עם צעירי הערבים… ולא חפץ להאמין בהגידי לו כי לא ידעתי.

“לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב”. אשריהם, בני הכנופיא הקדושה.


 

450. אל ש. טשרנוביץ    🔗

לונדון יום ה' כ“ב תמוז תרפ”ד

– – – הנציב89 היה תמול בישיבתנו. הוחלט כי שלשה ידברו אתו: ליפסקי בדבר האמיגרציה, אנכי בדבר החוקה, ופארבשטיין90 בדבר חוק הנתינות. בתתו תשובה לשאלתי הגיד בתוך דבריו, כי אמר להם בווזרה, כי “זהו פירוש הצהרת בלפור ובכן צריכים הם להגיד דברים ברורים אם יש ערך להצהרה או אין לה כל ערך, למען נדע היכן אנחנו”. אלה היו דבריו, אך כמובן כל הדברים האלה לא באו בפרסום. הוא מקווה כי יחליטו סוף סוף. – תמול הלכה אליו משלחת מזרחית ג"כ בדבר החוקה, אינני יודע עדיין מה תשובתו.

אנכי הכנסתי ההצעה, כי תלך אליו משלחת בשם ההסתדרות לדרוש ממנו, כי יישאר גם להבא. אך עוד טרם החליטו בנוגע לזה (גם זה לא לפרסום כמובן), וידונו ע"ז בשעה שידברו על כל ההצעות. – – –

אנכי אסע מפה ביום 27 אוגוסט. מוצקין אמר לי, כי נבחרתי מצד הועה“ל לאספת קארלסבאד (זו של פראג נתבטלה), והנני מחכה להודעתכם. בעיתונים התפרסם כי גם כ' יבוא. אנכי אשמח בודאי ע”ז.

אוסישקין נשא תמול נאום מצוין בנוגע לסוכנות היהודית. אך גם הפעם יישנה הדבר הפסיכולוגי הבלתי הגיוני: כולם מתנגדים וכולם יסכימו.

את כתב ידי בנוגע לשיחתי בוזרת המושבות טרם קיבלתי חזרה מאת שטיין91, בקבלי אשלח אליכם.

שלום רב לכ' ולכל חברינו

ידידו מכבדו


 

451. אל שמואל טשרנוביץ    🔗

לונדון ער“ח אב תרפ”ד

– – – בדבר החוקה הגיד לי הנציב, כי העניין נגמר לטובת אישור החוקה, אך אסור לי לתלגרף אליכם ואסור לפרסם עד אשר תבוא הודעה בפרסום מצד וזרת המושבות. ובכן אל נא תגידו כ"א רק לצנועים שומרי סוד. – – –


 

452. אל הרב יהודה־לייב לאנדאו    🔗

לונדון, ד' מנ“א92 תרפ”ד

לכבוד הרב החכם הנכבד והסופר המצוין

מוהר"ר יהודה לנדוי, רב ביוהניסבורג

אדוני הרב הנכבד,

בכל היותי עתה רחוק מירושלם אינני יכול לשכוח מצב תלמידי בביה“מ למורים העברי שבירושלם והנני משתדל אצל מכירי וידידי להשגת מה שחסר לנו בתקציבנו לתמיכתם. כמובן אין הדבר כל כך קל להשיג את שלושת אלפים הדולרים, הדרושים לנו לכל הפחות לצורך זה בשנה. סידרתי תרומות של 25£ לשנה לתמיכה מינימלית של תלמיד אחד, והשגתי כבר איזה מספר תמיכות כאלה והנני מחכה עתה למילוי הבטחת רומעכ”ת93 במכתבו האחרון אלי. – – –



  1. ד. ילין, הרב יעקב מאיר ואהרן ראובני, במשלחת אל משרד המושבות אחרי הפרעות בירושלים.  ↩

  2. חכם רבי.  ↩

  3. דניאל פאסמאניק, רופא, סופר ועסקן ציוני ברוסיה. היגר בשנת 1919 לפאריס.  ↩

  4. מיכאל אלייניקוב, מראשי התנועה הציונית ברוסיה. בשנת 1919 עזב את רוסיה.  ↩

  5. הלל זלאטופולסקי, עסקן ציוני מרוסיה, היה פעיל ביותר בענייני תרבות עברית. עזב את רוסיה אחרי המהפכה הקומוניסטית.  ↩

  6. ארגון של משלחות יהודיות מארצות שונות אל ועידת השלום לשם עמידה על זכויות היהודים, בעיקר בארצות, שבהן נוצרו מדינות חדשות במרכז־אירופה ובמזרחה. נוסד בפאריס בחודש מארס 1919. הוועד עמד גם על הדרישות הציוניות.  ↩

  7. יצחק ניידיץ', תעשיין ועסקן ציוני מרוסיה. עזב את רוסיה אחרי המהפכה הקומוניסטית.  ↩

  8. ראש הממשלה ושר החוץ בצרפת. השתתף בוועידת סן־רמו.  ↩

  9. הציונית.  ↩

  10. ועד “קרן מזכרת משה מונטפיורי”.  ↩

  11. הרברט סמואל. פגישה זו התקיימה זמן קצר לפני צאתו לארץ־ישראל, כדי לשמש נציב עליון לא"י.  ↩

  12. גולדברג. יתכן, כי היה זה בוריס גולדברג (אחיו של י. ל. גולדברג), שהשתתף כבא־כח יהודי רוסיה ב“וועד המשלחות היהודיות” לוועידת השלום, ישב אח"כ בלונדון וניהל את המחלקה למסחר ותעשיה של ההנהלה הציונית.  ↩

  13. גולדברג.  ↩

  14. מזרחן, מרצה לעברית באוקספורד, נכדו של ד“ר אליעזר הלוי שהיה מזכירו של משה מונטפיורי. היה פעיל בציבוריות היהודית באנגליה, חבר הוועד של ”אגודת אחים".  ↩

  15. התלגרמה.  ↩

  16. דוד פלורנטין מסאלוניקי, מזכיר ההנהלה הציונית בלונדון, טיפל במדור לענייני עדות המזרח אברהם אלמליח, מורה, סופר, עתונאי ועסקן, ראש המחלקה לעתונות של “ועד הצירים”.  ↩

  17. הרב י. ל. הכהן פישמן (אח"כ: מימון), ממנהיגי המזרחי. חזר לארץ־ישראל בשנת תרע“ט. בצלאל יפה, חובב ציון וציוני פעיל, עלה ארצה מגרודנה בשנת תרס”ט.  ↩

  18. סוחר עשיר, ציוני מווארשה, יסד בשנת 1918 במוסקבה הוצאת ספרים גדולה, אחר־כך גם בווארשה, בברלין, בניו־יורק ובתל־אביב.  ↩

  19. במקור כתוב ד“ר טון. הערת פב”י.  ↩

  20. באגף הימני הן בחרו רבים בד"ר טהון, ולולא הציעו השמאליים (ג"כ לשם משחק של בחירות) את שם דיזנגוף, היו לו עוד יותר בוחרים באגף הימני. (הערה של ד. ילין).  ↩

  21. הכוונה כנראה לחיים קאלוואריסקי.  ↩

  22. בתו.  ↩

  23. למען הקמת המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים, למען השגת אמצעים להקמתו וארגונו.  ↩

  24. אדמונד רוטשילד.  ↩

  25. הרב הראשי ליהודי צרפת ישראל לוי ו־וורמסר, ממקורביו של הברון רוטשילד.  ↩

  26. הלל זלאטופולסקי, ציוני מרוסיה שישב בפאריס, בעל תעשיה.  ↩

  27. הרב הראשי ליהודי בריטניה.  ↩

  28. פרופ' אברהם ביכלר, ראש בית־המדרש לרבנים (Jews’ College) בלונדון.  ↩

  29. כאן מטושטש בספר ההעתקים של מכתבי ד. ילין.  ↩

  30. חיים טשרנוביץ, “רב צעיר”, חוקר התלמוד והספרות הרבנית.  ↩

  31. ד"ר דוד אידר, חבר ההנהלה הציונית בירושלים.  ↩

  32. ד“ר יעקב פייטלוביץ, מתלמידיו של פרופ' יוסף הלוי בפאריס, שגילה את הפלשים בחבש. ד”ר פייטלוביץ ביקר בחבש פעמים אחדות ופעל רבות למען קירוב הפלשים ליהדות.  ↩

  33. ד“ר אלכסנד דושקין, מחנך מניו־יורק, שימש בשנת 1918 כמזכיר המחלקה לחינוך של ”ועד הצירים“ בירושלים ואח”כ גם כמפקח מטעם ממשלת ארץ־ישראל על בתי הספר היהודיים.  ↩

  34. ב“הארץ”, בגליון מיום ג' כסלו תרפ“ב (4 בדצמבר 1921) פורסם מכתבו של ד. ילין אל עורך העיתון ”אל־צבאח“ בתגובה על מאמר, שפורסם בעתון הערבי, בשם ”ד. ילין והערבים" ובו התקפה על ילין, שגרם כאילו בדבריו בקונגרס הציוני למאורעות שקרו ביום ה־2 בנובמבר 1921. האגודה המושלמית־נוצרית פנתה אל המזכיר של הממשלה ואל הנציב העליון בדרישה לגרש את ילין מהארץ ולהרחיקו ממשרות כבוד. עיין גם בשני המכתבים הבאים.  ↩

  35. ד"ר אלכסנדר מארמורק. ציוני מדיני, תושב צרפת, מהמבקרים את הצהרת באלפור והמנדט הבריטי על ארץ־ישראל.  ↩

  36. יעקב דה־האאז, מזכיר לשעבר של ההסתדרות הציונית בארצות הברית, הלך יד ביד עם לואיס בראנדייס, שחלק על שיטות הפעולה הציונית שנקט בהן הד"ר ח. וייצמן. אחרי הוועידה בקליוולנד של הסתדרות ציוני אמריקה, בחודש יוני 1921, פרשו בראנדייס, דה האאז וחבריהם מהנהגת התנועה בארצות הברית.  ↩

  37. יוליוס סימון, היה חבר ההנהלה הציונית בלונדון (1921). דה־לימה מראשי התנועה הציונית בהולנד, היה גם הוא חבר ההנהלה הציונית בלונדון. שניהם השתתפו (יחד עם רוברט סולד) בוועדה בשנת 1920, שביקרה בארץ־ישראל והציעה הצעות לארגון מחדש של פעולות ההסתדרות הציונית בארץ־ישראל. הם נטו לדעותיו של ל. בראנדייס ועזבו את ההנהלה הציונית, שלא קיבלה הצעותיהם.  ↩

  38. כאן מלה מטושטשת בספר־ההעתקים.  ↩

  39. זכרון־משה.  ↩

  40. לואיס מרשל.  ↩

  41. אלפרד נורטקליף ( 1922־1865) איל העיתונות באנגליה, בעל ה“טיימס” ועיתונים אחרים.  ↩

  42. האגודה Pro Jerusalem נוסדה על־ידי המושל הצבאי של ירושלים רונאלד סטורס. השתתפו בה ראשי עדות ודתות בארץ.  ↩

  43. סיר וינדהאם דידס, המזכיר הראשי של ממשלת ארץ־ישראל.  ↩

  44. בקהיר עמדה להתכנס ועידה ערבית ביום ה־12 בפברואר 1922. הד"ר ח. וייצמן סבר, כי רצוי שדוד ילין יחד עם איתמר בן־אבי ישתתפו בה, אם היא לא נועדה לשמש תעמולה נגד בריטניה.  ↩

  45. יצחק בן־צבי.  ↩

  46. שמואל אוסטשינסקי.  ↩

  47. דנין־סוכובולסקי.  ↩

  48. מנשה מאירוביץ, יושב־ראש התאחדות האכרים.  ↩

  49. אברהם־דב לובמן (חביב).  ↩

  50. דב לייבוביץ (אריאל) מגדרה, כנראה.  ↩

  51. נורמן בנטוויטש, תובע כללי של ממשלת א"י.  ↩

  52. שמואל טשרנוביץ, סופר ועסקן ציוני.  ↩

  53. ג'מס רוטשילד, בנו של אדמונד.  ↩

  54. כאן מלה מטושטשת בספר ההעתקים.  ↩

  55. כאן שתי מלים מטושטשות.  ↩

  56. צבי־פרץ חיות, הרב הראשית בווינה, מלומד, חוקר בחכמת ישראל, יושב־ראש הוועד הפועל הציוני.  ↩

  57. לפי דברי.  ↩

  58. כאן מלים אחדות מטושטשות.  ↩

  59. רוטשילד.  ↩

  60. אברהם־שלום יהודה.  ↩

  61. רוטשילד  ↩

  62. ד"ר בן־ציון מוסנזון, הרב י. ל. הכהן פישמן, יוסף שפרינצק, נחום טברסקי, דוד בן־גוריון, שמואל טשרנוביץ המזכיר של הוועד הלאומי.  ↩

  63. הרב פרופ' צבי־פרץ חיות.  ↩

  64. לואיס ליפסקי, מתומכיו של הד"ר ח. וייצמן בוויכוח עם לואיס ד. בראנדייס, מראשי התנועה הציונית באמריקה לאחר התרחקותה של קבוצת בראנדייס מפעילות בהסתדרות הציונית.  ↩

  65. הכוונה להסכם בין ז. ז‘אבוטינסקי ובין הפרופ’ מ. סלאבינסקי, נציג ממשלת אוקראינה בגולה אשר בראשות ש. פטליורה, בדבר הקמת חיל־נוטרים (ז'אנדארמריה) יהודי, שיגן על הוכלוסיה היהודית בשעה שצבא אוקראינה הבלתי־קומוניסטית יילחם בצבא האדום.  ↩

  66. ד"ר ארתור בירם והמנהדס מאקס הקר, שעסקו בהקמת הטכניון.  ↩

  67. אדמונד רוטשילד.  ↩

  68. רוטשילד, בנו של אדמונד.  ↩

  69. ד"ר אביגדור יעקבסון, מי שהיה חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם בשנים 1921־1913.  ↩

  70. כאן מלה מטושטשת בספר ההעתקים. כנראה: בקארלסבאד.  ↩

  71. כנראה אוסישקין – הערת פב"י.  ↩

  72. אשת רדלקיף־נתן סלמן, שהיה חבר איגוד האגודות היהודיות לספרות וחבר האגודה היהודית לדברי־הימים של יהודי בריטניה.  ↩

  73. רוטשילד.  ↩

  74. כאן בספר ההעתקים מלים מטושטשות.  ↩

  75. לוסיין וולף, עיתונאי, היסטוריון ועסקן ציבורי. השתתף בוועידת השלום בפאריס כנציג “הוועד המואחד לעניני חוץ” של יהודי בריטניה. התנגד ללאומיות היהודית (על כל צורותיה), אבל פעל למען יהודי הארצות השונות.  ↩

  76. כאן בספר ההעתקים מלים מטושטשות.  ↩

  77. רוטשילד, בנו של אדמונד.  ↩

  78. לוי גינצברג, חוקר התלמוד והספרות הרבנית. ד“ר צבי מאלטר, רב וחוקר, מחבר ספר יסודי על ר' סעדיה גאון. ד”ר מרדכי מרגלית, חוקר המקרא. הרב צבי־פרץ חיות. ד“ר אברהם גראנובסקי (אח"כ נקרא: גרנות), מומחה למדיניות אגרארית, פקיד של הקק”ל.  ↩

  79. קריאת המלה משוערת.  ↩

  80. ד"ר יעקב קלאצקין.  ↩

  81. משרד.  ↩

  82. ליאונרד שטיין, המזכיר המדיני של ההסתדרות הציונית.  ↩

  83. ג'ון שקבורו, פקיד גבוה במשרד המושבות הבריטי.  ↩

  84. שלמה קפלנסקי, חבר ההנהלה הציונית.  ↩

  85. דוד ששון.  ↩

  86. ו. פ. אולברייט, חוקר ארץ־ישראל, המזרח הקדום ותולדות ישראל בתקופת המקרא. ניהל את בית־הספר האמריקני לחקירת המזרח בירושלים.  ↩

  87. זיגפריד א. ואן־וריזלנד, מראשי התנועה הציונית בהולנד, היה חבר ההנהלה הציונית בירושלים.  ↩

  88. יעקב־ישראל דה־האן עלה ארצה מהולאנד אחרי מלחמה העולם. (נזכר למעלה במכתב מס' 377). הפך בארץ מציוני דתי למתנגד לציונות מטעמים דתיים. התנגד בחריפות לארגון “כנסת ישראל”, הוועד הלאומי. התחבר לרב חיים זוננפלד, לרב משה בלאו ולקנאים דתיים אחרים. בעמדו לצאת לחוץ־לארץ לקטרג על הציונות, נורה בכניסה לבית־החולים “שערי צדק” בירושלים ומת.  ↩

  89. הרברט סמואל  ↩

  90. יהושע־השל פארבשטיין, נציג המזרח"י.  ↩

  91. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 443.  ↩

  92. מנחם אב, הערת פב"י.  ↩

  93. רום מעלת כבוד תורתו – הערת פב"י.  ↩