חברים, פּוֹעלי ארץ־ישׂראל! תרשוּ לי לוֹמר לכם מלים אחדות בּכתב. אילוּ היה הדבר תלוּי בּרצוֹני הייתי מכתת את רגלי מאסיפה לאסיפה והייתי מסבּיר לכל פּוֹעל וּפוֹעלת, לכל חַייל, לכל נער ונערה שזכוּ להיכּנס למשפּחת העוֹבדים מה חשיבוּתן של הבּחירוֹת הללוּ.

על מה אתם נקראים להצבּיע? על “שלטוֹן”?

מה מצחיקה מלה זוֹ בּתנוּעתנוּ. “שלטוֹנוֹ” של יוֹסף אהרוֹנוֹביץ, “שלטוֹנוֹ” של משה בּילינסוֹן, “שלטוֹנוֹ” של חיים ארלוֹזוֹרוֹב, “שלטוֹנוֹ” של דוֹב הוֹז, “שלטוֹנם” של חבריהם, הנוֹשׂאים על גבּם את המשׂא, אשר אתם עוֹמסים עליהם, בּוֹקר וערב, עד כּלוֹת הכּוֹחוֹת.

שלטוֹן? אם יש בּקרב ציבּור העוֹבדים מבקשי שׂררה ושלטוֹן – אין לנוּ חפץ בּהם, ויהיה השלט אשר יהיה! רשאים אַתם למחוֹק אוֹתם מכּל רשימה שהיא. לא על “שלטוֹן” נקראים אנוּ להצבּיע, כּי אם על דרך.

הפּוֹנים אליכם בּבשׂוֹרת “כּיבּוּש השלטוֹן” אינם אוֹמרים לכם איככה עשׂה הפּוֹעל בּארץ את כּל החַיִל אשר עשׂה. הם מצבּיעים על סבלוֹתיכם, על פּצעיכם, על אבני־הנגף אשר בּדרכּכם, ואוֹמרים: הכּל בּשל הדרך הארוּכּה, הכּל בּשל מוֹרי־הדרך המַתעים. הם אוֹמרים: יש אִתנוּ דרך קלה יוֹתר, קצרה יוֹתר, הנה היא בּפינוּ.

ואני אוֹמר לכם: הדרך הזאת אשר בּה הלכתם מיוֹם עלוֹת החלוּץ הראשוֹן בּעליה השניה, היא הדרך. היא אשר עשׂתה מן העוֹלה הבּוֹדד, מן הפּליט היתוֹם, כּלל עוֹבדים איתן. היא אשר בּנתה את בּית ההסתדרוּת, אשר שוּם אוּיב מבּחוּץ לא יוּכל לה, ותקעה יתד נאמנה לתקוַת ישׂראל. היא אשר כּבשה לפּוֹעל היהוּדי בּפינה דלה שבּאַסיה את כּיבּוּשיו הגדוֹלים, והיא אשר הוֹבילה אוֹתוֹ לקראת ההישׂגים הנאדרים של התישבוּת חלוּצית ועזרה הדדית, אשר אין שוּם תנוּעת פּוֹעלים בּעוֹלם יוֹדעת דוּגמתן. היא אשר השרישה את הפּוֹעל בּקרקע תרבּוּת עמוֹ, והיא אשר הטילה על עצמה את קליטת העוֹלים, והיא שהקימה בּארץ מצוּדת־עוֹז להיאָבקוּת על חירוּתנוּ וּגאוּלתנוּ.

אוֹמרים לכם: אוֹתה המפלגה שסללה את הדרך הזאת כּוֹשלת היא וכל מוּם בּה וּבאנשיה. וכל “אוֹפּוֹזיציה” המבקשת קוֹלוֹת מכריזה על עצמה כּי היא כּלילת השלימוּת וכל טוֹב צפוּן בּה.

ואני אוֹמר לכם, כּאחד השוּתפים לחטאיה וּלכשלוֹנוֹתיה של מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל: אין אנחנוּ קלי־דעת לוֹמר: לא טעינוּ ולא חטאנוּ. אך לא הבּיקוֹרת הזעוּמה המתנשׂאת “לכבּוֹש את השלטוֹן”, לא היא תשפּטנוּ משפּט אמת. יבוֹא בּעל החשבּוֹנוֹת ויחַשב את חשבּוֹננוּ לחוֹבה ולזכוּת. חשבּוֹן גדוֹל הוּא.

מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל רשאית לוֹמר לכלל פּוֹעלי ארץ־ישׂראל: עצמכם וּבשׂרכם אני, לא התבּדלתי ולא התגדרתי מכּם. צִדקָתי –צִדקתכם, וגם חוֹבתי – חוֹבתכם. ורק הצדיקים בּעיניהם זוֹקפים עלי כּל גנאי – אם אמיתי ואם בּדוּי – ונוֹטלים לעצמם את כּל השבח.

לתקן? יש ויש. העמלים עם הציבּוּר הם הדוֹרשים בּיוֹתר לתקן וּלתקן, כּל יוֹם תמיד. וּלוַאי שיצמחוּ וירבּוּ הכּוֹחוֹת המתכּוונים בּאמת לתקן. אך האם נבטח בּמתהללים כּי הם הכּל יכוֹלים? הנאמין בּשׂשׂים לקטרג כּי הם היוֹדעים לתקן?

דרך הפּוֹעל לשחרוּרוֹ, דרך הפּוֹעל לגאוּלת עמוֹ – אינה מישוֹר חָלָק,

וּבקוֹל ענוֹת תרוּעה של מתרוֹננים וּמתנפּחים איננה נכבּשת. והתבּדלוּת וּפיצוּלים והתנשׂאוּת על כּלל העוֹבדים – מרחיקים מנצחוֹן. הכּרתי את דרך הפּילוּגים בּתנוּעת הפּוֹעלים וראיתי מה צפוּן בּהם לפּוֹעל ולאוּמה. ועוֹדני מחזיק בּתוּמתי, כּי אַחדוּת הפּוֹעלים דרוּשה לא רק ליוֹם חג וּמוֹעד, ויש לטפּח אוֹתה כּשאיפה חיה בּלב וּבמעשׂה, בּכל ימוֹת השנה.

כּסליו תש"ב.