לוגו
קבּלת־פּנים לויקטוֹר צֶ'רנוֹב
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(בּמוֹעצת מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל, א' בּשבט תרצ"ה)


תסלחוּ לי, אם בּמקוֹם דברי הערכה אישית אוֹמַר, כּיצד אני רוֹאה פּשר פּגישה זוֹ בּינינוּ וּבין ויקטוֹר צ’רנוֹב. אין זוֹ פּגישה רגילה בּין חברי מפלגה סוֹציאליסטית אחת וּבין אחד האישים של מפלגה סוֹציאליסטית שניה. פּגישה זוֹ היא פּגישה סמלית: בין הסוֹציאליזם העברי הארץ־ישׂראלי וּבין אדם שהוּא אחד אישיו המרכּזיים של הסוֹציאליזם הרוּסי.

בּין הסוֹציאליזם היהוּדי והרוּסי היוּ כּמה פּגישוֹת היסטוֹריוֹת והחשבּוֹן ההיסטוֹרי הוּא מוּרכּב.

כּי עם היוֹתנוּ אנוּ, הסוֹציאליסטים העברים, בּנים לעמנוּ, גידוּלי המצוּקה העברית, חניכיה וּמַמשיכיה של ההיסטוֹריה העברית, אין אנוּ פּטוּרים מלזקוֹף חלק גדוֹל ממַהוּתנוּ, גם ממַהוּתנוּ הציוֹנית, על חשבּוֹן התרבּות הרוּסית שממנה ינקנוּ. תרבּוּת רוּסית זוֹ נגלתה עלינוּ בּצוּרוֹת שוֹנוֹת וּמשתנוֹת, מהן שעוֹררו בּנוּ זעם וּמרירוּת, מחאה וּמלחמה, וּמהן שהעלוּ אוֹתנוּ ועזרוּ לנוּ למצוֹא את עצמנוּ. מימי בּיל“וּ ועד בּרנר, וגם מבּיאליק ועוֹד לפניו יל”ג ולילינבּלוּם, ינקוּ הציבּוּריוּת והספרוּת העברית מן התרבּוּת הסוֹציאליסטית הרוּסית.

והתרבּוּת הסוֹציאליסטית הרוּסית אפשר לראוֹתה בּשני פּלגים גדוֹלים (אינני מתכּוון לפּילוּגים המפלגתיים המקוּבּלים), הפּלג הראשוֹן היה הסוֹציאליזם ההוּמַניסטי, שמצא את בּיטוּייו הראשוֹנים אצל אנשי המרד הדֶקַבּריסטי ואחר כּך בּאישיוּתוֹ המזהירה של אלכּסנדר הֶרצֶן, ואחר כּך בּ“הליכה לעם”. והרי תנוּעת בּיל“וּ שלנוּ צמחה על בּרכּי “נַרוֹדנַיה ווֹליה”. היא היתה הבּיטוּי העברי של אוֹתה תנוּעת שחרוּר ועקידה בּרוּסיה. העוֹלם הגדוֹל ידע אך מעט על העוֹשר הרב שהיה צפוּן בּזרם הזה בּסוֹציאליזם הרוּסי. ואני מַרשה לעצמי לוֹמר שאיני מכּיר שוּם תנוּעת פּוֹעלים בּאירוֹפּה, אשר הגיעה בּהיקף הראִיה שלה בּשטח התרבּוּתי, בּחיי יוֹם יוֹם, לגבּי האשה, לגבּי הלאוּמים המדוּכּאים, למדרגה כּזוֹ כּמוֹ הסוֹציאליזם ההוּמַניסטי הרוּסי. ואנחנוּ חייבים לוֹ הרבּה. התוֹרה החלוּצית ינקה לא רק מן התנ”ך וּמהספרוּת העברית, כּי אם גם ממנוּ. והיה גם פּלג שני בּסוֹציאליזם הרוּסי. זה שבּא־כּוֹחוֹ המוּבהק בּיוֹתר היה ניצ’איֶב. הוּא לא היה הראשוֹן. היוּ לוֹ קוֹדמים, והיוּ לוֹ תלמידים וּממשיכים וגלגוּלים שוֹנים. מתוֹך רצוֹן נמרץ מאד לשנוֹת את סדרי העוֹלם הזה, לדחוֹק את הקץ המַהפּכני, היה מוּכן לוַתר על נקוּדת־המוֹצא של הסוֹציאליזם, שבּיסוֹדה זכוּת האדם, כּבוֹד האדם, חירוּת האדם. האדם נעשׂה אמצעי למטרה הפּוֹליטית והסוֹציאלית, וגם זרם זה יש לוֹ יד גדוֹלה בּציבּוּריוּת המַהפּכנית היהוּדית.

ההתגוֹששוּת בּין שני זרמים אלה בּסוֹציאליזם אינה מתנהלת על פּי הקוים המפלגתיים דוקא, וגם לא רק בּרוּסיה, אך היא מצאה את בּיטוּיה הבּוֹלט בּיוֹתר בּרוּסיה, היא המלחמה הגדוֹלה בּין שני קטבים בּתנוּעה הסוֹציאליסטית בּעוֹלם.

צ’רנוֹב הוּא אחד האישים המיצגים את הסוֹציאליזם בּגילוּיוֹ ההוּמַניסטי. סוֹציאליזם שלא תלה את שחרוּר הפּוֹעלים בּדיכּוּי בּני־אדם, סוֹציאליזם אשר אף בּשעה שאחז בּחרב־נקמה שאל להצדקה מוּסרית – לא זילזל בּמַצפּוּן. סוֹציאליזם זה ידע לא רק את הגיבּוֹרים הטהוֹרים ואנשי־השם, את קלייאֶב, גרשוּני וחבריהם, הוּא ידע גם חיילים אלמוֹנים, שבּדמוּתם וּבצלמם נוֹצרה גם החלוּציוּת שלנוּ. וצ’רנוֹב – הוּא אחד מחניכיה וממוֹריה של תנוּעה סוֹציאליסטית זוֹ.

חברים, כּל ימַי נלחמתי נגד מגמת ההתבּטלוּת והנחיתוּת הרוֹוַחת בּין סוֹציאליסטים יהוּדים, נגד התפיסה האוֹמרת: הנה שם, בּמוֹסקבה, בּגֶנף, יוֹשבים גדוֹלים, אשר יכריעוּ בּעדנוּ. אוֹתוֹ רגש ההתבּטלוּת, הבּא לפעמים לידי גילוּי בּשעת פּגישוֹת המוֹנים יהוּדים עם אישים העוֹמדים בּראש תנוּעוֹת סוֹציאליסטיוֹת בּאירוֹפּה, הוּא לי לזרא. ואני רוֹצה לאמוֹר לצ’רנוֹב: אנחנוּ איננוּ מוַתרים על יחסנוּ החפשי והבּיקרתי למפלגוֹת ולחברים. היוּ לי הרבּה פּגישוֹת עם חברי מפלגתוֹ של צ’רנוֹב, בּיניהם היוּ גם כּמה יהוּדים. בּין יהוּדים אלה היוּ אנשים שבּעצם היוּ עבדים בּמהפּכה הרוּסית. והיוּ לי פּגישוֹת גם עם יהוּדים אחרים, חברי מפלגתוֹ של צ’רנוֹב, כּי מפלגתוֹ היתה המפלגה הסוֹציאליסטית היחידה בּרוּסיה שהרשתה לחבריה לחשוֹב בּעצמם. וּמשוּם כּך היוּ בּמפלגה זוֹ יהוּדים כּז’יטלוֹבסקי, כּרַטנר, כּאַנ־סקי. גם מחשבתם של אנשים אלה לא השתחררה מכּמה קליפּוֹת, אוּלם היתה להם האפשרוּת להגיע לעצמאוּת מחשבתית יהוּדית. היוּ לי גם פּגישוֹת עם חברים לא־יהוּדים בּמפלגה זוֹ – המפלגה הסוֹציאליסטית היחידה בּרוּסיה שהכּירה בּמציאוּתנוּ הלאוּמית. ועוֹד עכשיו יש לנוּ רגש תוֹדה והכּרה לראשוֹנים, שהכּירוּ בּנוּ אז, בּעוֹדנוּ מעטים וּבוֹדדים.

והערה אישית: בימי נעוּרי היתה שעה שצ’רנוֹב עזר לי, מבּלי שידע זאת. הייתי אז בּן ט"ו והוּא היה הראשוֹן, שמאמרוֹ באחד המאספים העיוּניים הבּלתי־ליגליים פּתח לפנַי את הדרך לפּילוֹסוֹפיה של פֶּטֶר לַברוֹב. ורק לפני שלוֹש שנים היתה לנוּ עוֹד פּגישה אישית: בקוֹנפֶרנציה החקלאית של האינטרנַציוֹנל נפגשנוּ כּבני־בּרית. שנינוּ דרשנוּ שהאינטרנַציוֹנל יסתלק מן המסוֹרת שלוֹ לראוֹת רק את הפּוֹעל בּתעשׂיה. יתכן שאילוּ נשמעה דרישה זוֹ בּתוֹקף קוֹדם, ואילוּ פּתח האינטרנַציוֹנל לא רק פּתח פוֹרמַלי להכנסת המוֹני העוֹבדים החקלאים, אילוּ מצא הסוֹציאליזם האירוֹפּי את הדרך אל האִכּר הגרמני, אל האִכּר האוֹסטרי, היה עכשיו מצב הסוֹציאליזם בּעוֹלם שוֹנה בּתכלית שינוּי מן המצב כּמוֹ שהוּא עכשיו.

וגם בּזה יש משהוּ מן הפטַליוּת: אנוּ, בּני עם נוֹדד וגוֹלה, פּוֹגשים עכשיו כּשאנוּ – ולוּ גם לפי שעה רק קוֹמץ של עמנוּ – מוּשרשים בּאדמתנוּ ויוֹשבים איתן בּמוֹלדתנוּ, את בּא־כּוֹחה של אחת התנוּעוֹת הסוֹציאליסטיוֹת הגדוֹלוֹת כּחָבר גוֹלה.