מדין – ערב.  ↩

הדיבו – הדאיבו, הכאיבו.  ↩

עיני בת נדיבי מדין הדיבו את נפשי – על פי ויקרא כ וטז: מכלות עינים ומדיבות נפש; והשוה לעיל קעא 1: וידיב לבבך בעיניו כעיניך לבבי מדיבות.  ↩

רבו – ירו.  ↩

דומה היא אהובתי לאילת השחר שעזבה את השמים ושכנה בחדרי לבי.  ↩

ואת נפשות חושקיה רצחה בלי ידים, רק בקסם יפיה.  ↩

זרעה בם – היא זרעה בנפשות את זרע האהבה.  ↩

ומאין מים הצמיחה דודי לב ־ ומבלי שתשקה את זרעה במים הצמיחה צמחי אהבה.  ↩

ואף על פי כן לא רצו לרפאני.  ↩

דברתי – אמרתי.  ↩

משטינה – המקטרג עליה ורוצה לעקר את אהבתה מלבי. השוה לעיל קסז 2: אשמע גדופה; קפב 3: כמה תפתני ותסית את דודי; קצח 4: הם יקראוני אויל על אהבתך.  ↩

לא תחן לך – לא תרחם עליך.  ↩

פעם תהרס ופעם תבנה את בנינה, כלומר היא הפכפכה ואין לתת בה אמון. על פי קהלת ג ג: עת לפרץ ועת לבנות.  ↩

אל נא – זאת אמרתי למשטין.  ↩

מהרסה בנין – על פי מגלה לא: שסתירת זקנים בנין.  ↩

לבי יהמה כתנים – על פי ירמיה מח לו: לבי למואב כחלילים יהמה; מיכה א ח: אעשה מספד כתנים.  ↩

כתנים יצוחו ־ כתנים צוחים.  ↩

לרועות בגן שושנים – ל‘עפרות’ הרועות בגן שושנים, כלומר לעלמות היפות.  ↩

לא אחו – ולא לעפרות הרועות באחו. כלומר: לא לחיות. על פי שיר השירים ו ב: לרעות בגנים וללקט שושנים; שיר השירים ב טז: דודי לי ואני לו הרועה בשושנים; בראשית מא ב: ותרעינה באחו.  ↩

שאוהבן פרש רשתות בדרכן לצודן. על פי משלי כב ה: צנים פחים בדרך עקש.  ↩

את סודי – את סוד אהבתי.  ↩

ואת לבבי פצעו בצליל תכשיטיהן. ולבבי…לבבו – לשון נופל על לשון. על פי שיר השירים ד ט: לבבתיני אחותי כלה לבבתיני…באחד ענק מצורוניך.  ↩

ובהמיתו יבריח הצבי את הצידים היורים בו.  ↩

יחרים – יהרג.  ↩

יסרח – יחטא.  ↩

הבחץ ובשרין תקרבו על צבי להלחם בו.  ↩

צבי – האהוב.  ↩

אל דין – שישפט אותך.  ↩

דתך – מנהגך.  ↩

אל יעתר לאשר נפרד מנוּ אהובו, יצו, כאשר ירצה, את הזמן להשיבו.  ↩