בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וָאֶרְאֶה אֶת־עַצְמִי בַּעֲדִי־

שְׁחוֹר־לְבוּשִׁי עוֹמֵד, עוֹטֵה מְשִׁי אֲפֻדָּה,

עִם מַנְשֶׁטּוֹת עֲלֵי־יָד כְּהוֹלֵךְ לִסְעֻדָּה,

חֶמְדָּתִי לְפָנַי עוֹמְדָה, בְּחֵן מַבִּיטָה בִי.

גָּחַנְתִּי קְצַת וָאֶקְרָא: "אַתְּ הַכַּלָּה? תְּחִי

הַכַּלָּה! קַבְּלִי־נָא בִרְכָתִי, הַחֲמוּדָה!"

אַךְ אִמְרָתִי הַמְמֻשָּׁכָה וְהַצְּרוּדָה,

יְהִירָה קָרָה, כְּאִלּוּ שָׂמָה מַחְנָק לִי.

וּפִתְאֹם זִרְמַת דְּמָעוֹת מָרוֹת דֹּם נִשְׁפָּכָה

מֵעֵינֵי הַחֲמוּדָה, בַּמְּצוּלָה הָרוֹתַחַת

זֹה דְמוּת־הַחֵן כִּמְעַט נְמַסָּה וְנֶהֱלָכָה.

הוֹי מְתוּקוֹת הָעֵינַיִם, כּוֹכְבֵי חֵן וַחֲנִינָה,

אַף כִּי בְהָקִיץ שִׁקַּרְתֶּן לִי לֹא־אַחַת,

אַךְ גַּם בַּחֲלוֹם בָּכֶן עוֹד אַאֲמִינָה.