מַה־יִּגְאֶה, יִסְעַר בִּי הַדָּם?

מַה־יִּפְעַם בִּי הַלֵּב הֶחָם?

זֶה דָמִי יַךְ בְּקֶצֶף גַּל,

וְצַר לַלֵּב וְצֵאת יְכַל.

זֶה דָמִי יִגְאֶה וְלִבִּי זָע,

כִּי חֲלוֹם חָלַמְתִּי רָע:

קוֹדֵר בָּא אֵלַי שַׂר־לֵיל

וַיִּשָּׂאֵנִי עַל כְּנַף צֵל.

אֶל בַּיִת הֱבִיאַנִי רָם,

רַעַשׁ תֻּפִּים נִשְׁמַע שָׁם,

וּצְחוֹק וְגִיל וְאוֹר שָׁם רָב –

נִצַּבְתִּי דוּמָם עַל הַסָּף.

לֵיל כְּלוּלוֹת; קְרוּאִים יוֹשְׁבִים סְבִיב

הַשֻּׁלְחָן, פְּנֵיהֶם מְלֵאִים זִיו,

לְזוּג הַחֶמֶד אַבִּיט – אוֹי!

מַה־לַּאֲהוּבָתִי פֹה?

עֲדוּיָה יָשְׁבָה בְּכֹל יְקָר,

לִימִין חֲתָנָה זֶה הַזָּר.

וָאֶעֱמדֹ דֹם אֲחוֹרֵי כֵּס

הַכַּלָּה, מַחֲרִישׁ, קַר כַּמֵּת.

הַמַּנְגִּינָה – אֵין לָהּ קֵץ,

כָּל תְּרוּעַת גִּיל – בִּי נִחָת חֵץ.

הַכַּלָּה תִּנְהַר מֵאֹשֶׁר רָב,

הוּא כַפָּהּ יִלְחַץ, כַּף בְּכָף.

הוּא מִלֵּא כוֹס וְשָׁתָה מְעָט,

הִגִּישָׁהּ לָהּ, זֶה פִיהָ קָט,

צוֹחֶקֶת לוֹ: “חֵן־חֵן!” – אֲהָהּ,

זֶה דָמִי חַם אֶל קִרְבָּה בָּא!

וְהִיא תַפּוּחַ נָתְנָה לוֹ,

תַּפּוּחַ רַךְ, הִתְבּוֹנֵן בּוֹ,

וְתָקַע בּוֹ סַכִּינוֹ – הָהּ!

הַבַּרְזֶל אֶל לְבָבִי בָא.

כַּוָּנֵי־חֵן, לְחִישׁוֹת וְהָס,

לְלוּחַ־לֵב יְלַחֲצָהּ אָז,

וּבְתֹם לָהּ יִשַּׁק עַל הַלְּחִי, –

הָהּ, קַר הַמָּוֶת נָשַׁק לִי.

גּוּשׁ אֲנִי, בְּלִי חַיִּים גּוּשׁ,

לֹא אוּכַל עוֹד מִמְּקוֹמִי מוּשׁ,

הַמָּחוֹל הִתְחִיל חַי וּבְחוּג,

וְזוּגוֹת זוּגוֹת וְזֶה הַזּוּג…

וּבְעָמְדִי דוּמָם כֹּה כַּמֵּת,

וְהַמָּחוֹל חָג –, שָׁמַעְתִּי אֵת

הֶחָתָן לוֹחֵשׁ לָהּ דְּבַר־מָה, –

הִיא אָדְמָה קְצַת וְלֹא חָרָה לָהּ.