(בשנת תרי"ח)
אֵיךְ אֶדְאֲגָה מֵרִישׁ
וְהַחָכְמָה תַּחֲצוֹב פְּנִינִים מֵהֲרָרֶיהָ
(ר"ש הנגיד בס' בן משלי)
הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא וָאַעַשׂ לִי עֵשֶׂק
וַיֹאבַד כָּל הוֹנִי; אוֹ אָז נוֹאַשְׁתִּי
וָאֹמַר: מַר לִי מָר, עַתָּה רֻשַּׁשְׁתִּי,
וּבְבֵיתִי יִהְיֶה הָעֹנִי בֶּן־מֶשֶׁק.
אָמְנָה נִחַמְתִּי – לַחָכְמָה כִּחַשְׁתִּי,
הִנֵּה טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל הוֹן דַּמֶּשֶׂק
וּבְאַהֲבָתָהּ כִּי אֶשְׁגֶּה בֶּעֱזוּז חֵשֶׁק
אָז אֶשְׁכַּח רִישִׁי, אָז הַרְבֵּה רָכַשְׁתִּי.
כָּכָה זַמֹּתִי, כָּכָה גַּם עָשִׂיתִי:
הַחָכְמָה שַׂמְתִּי כַּצִּיץ לִי עַל מֵצַח
וַחֲמֻדוֹת חֶלֶד חָשַׁבְתִּי כָּרֶפֶשׁ;
אָז טוֹב לִי חֶבְלִי וּדְאָגָה נְשִׁיתִי
וָאֲבָרֵךְ שֵׁם מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר נֵצַח,
שֶׁהִצִּילַנִי מִפִּזּוּר־הַנֶּפֶשׁ.