[ישראל – דום (שלמה בן-יוסף)] / אברהם שטרן (“יאיר”)

יִשׂרָאֵל-דֹּם!

לשלֹמֹה בֶּן-יוֹסֵף.

בִּפרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשׂרָאֵל –

כִּי אָזלַת יָד –

בִּרצֹחַ אֲחָיוֹת, בְּהִתעַלֵּל

בְּזוּיֵי-גּוֹיִים בְּבַת-צְפָת…

יְרוּשָׁלַיִם לְנִדָּה הָיָתָה

וְיִשׂרָאֵל לִמשִׁסָּה.

עַד שֶׁקָּם –

כַּמִּתנַדְּבִים לָעָם –

הָשֵׁב נָקָם

בְּדָם.

לֹא הִשׂכִּיל הָמֵת.

חֵרֵף נַפשׁוֹ לָמוּת

עַל מַלכוּת.

וְאִמּוֹ זְקֵנָה, שַׁכֻּלָה

עַל בְּנָהּ דּוּמָם בּוֹכִיָּה,

לִבָּהּ אָפְפוּ חֶבלֵי-מָוֶת.

תַּחֲלֹם: וְהִנֵּה הַגַּרדֹּם.

וַתִּיקַץ: וְהִנֵּה יוֹם-צַלמָוֶת.

רִבֲבוֹת לְבָבוֹת בְּיִשׂרָאֵל

לֹא כָּלוּ מִיַּחֵל.

בַּיוֹם וּבַלֵּיל

דּוֹבְבוּ רִבֲבוֹת-שְׂפָתַיִם

בַּגּוֹלָה, בְּצִיּוֹן, בִּירוּשָׁלַיִם

תְּפִלָּה!

תְּחִנַּת-חֲנִינָה.

לְמִבחַן חֹזֶק חֶבֶל תָּלוּ בּוֹ הַשַּׂק,

בֵּין חוֹמוֹת כֶּלֶא-עַכּו הַלַּילָה נֶחנַק.

וּבִשׁמֹנֶה

הֶחֱלִיף הַתַּליָן אֶת הַשּׂק בְּאָדָם,

שֶעָלָה בְּשִׁירָה עַל גַּרדֹּם.

עַם יִשׂרָאֵל- דֹּם!!

כ' בתמוז תרצ"ח