דְּרוֹר לִי אֶקְרָא – וָאֵלֵכָה…

מָה רָחֲקוּ יִשּׁוּבִים!

הֵלֶךְ, חֲלֹץ נְעָלֶיךָ:

קֹדֶשׁ אֲבַק עֲשָׂבִים;

קֹדֶשׁ הָעֵץ הַנָּגוּעַ,

תַּחַת עָלָיו נָח רֹאשִׁי;

קֹדֶשׁ אָשְׁרִי הָרָגוּעַ,

סַעַר יָהֹם בְּנַפְשִׁי;

קֹדֶשׁ הַיּוֹם וְהָרֶגַע…

אָנוּ כֻלָּנוּ כְבָר פֹּה:

רֹחַק, רָקִיעַ וְשֶׂגֶא;

יָם וְהָאִי בְּכַפוֹ.

רוּחַ קַלָּה מְעַלְעֶלֶת

שְׁנֵינוּ – הַיָּם וְרוּחִי:

הוּא פַּס יְרֹקֶת וּתְכֵלֶת,

תָּג לֹא־נִכָּר אָנֹכִי.

בָּאתִי בְכֶּלַח כָּמוֹהוּ?

אוֹ זוּ רֵאשִׁית הַמְּסִלָּה?

רַב הוּא עוֹלָם זֶה שֶׁל תֹּהוּ,

צַר כְּעַכְסֵי בְתוּלָה.

מָה כָאן – פִּנָּה נֶעֱזָבֶת?

אִי צָף בְּקֶסֶם הֲלֹם?

רְסִיס מִיַּבֶּשֶׁת נוֹשָׁבֶת?

מְלֶאכֶת אָמָּן בַּחֲלוֹם?

פֶּרֶא הָאִי וְתָמוּהַּ,

פֶּלֶא כִּיצִיר שֶׁל חַרְטֹם –

כֶּתֶם יָרֹק וּפָרוּעַ,

רֶגֶב בּוֹדֵד וְיָתוֹם.

צָרוּ עָלָיו אַבְנֵי־נֶגֶף,

זָעַף שְׁאוֹל וּדְכָיָיו.

זָר, הִתְרַחֵק מֵהָרֶגֶב,

בְּרַח מֵהַיָּם וְאִיָּיו!

אַל־נָא דְמִי־נֶצַח תָּפֵרָה,

דֹּמִי קָסוּם וְעוֹמֵד.

סוּרָה מִזֶּה, הִשָּׁמֵרָה,

פֶּן תִּנָּגֵף וְתֹאבֵד.