אֲדוֹן עוֹלָם, אֲדוֹן עוֹלָם,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר,

כַּמָּה נָדִיב אַתָּה, כַּמָּה חָכָם,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר!

גַּן-עֵדֶן לִי נָטַעְתָּ עִם חָוָּה,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר,

וְעַל הַכֹּל אוֹדֶה בַּעֲנָוָה,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר,

רַק פְּרָט אֶחָד מִמְּךָ נֶעְלָם,

בּוֹרֵא הַיַּיִן וְהָאוֹר,

כִּי טוֹב הָיָה לִיצֹר אֶת הָאָדָם,

מְעַט שִׁכּוֹר,

מְעַט-מְעַט שִׁכּוֹר.

לוּא זֶה הַפְּרָט תּוֹסִיף, אָבִינוּ,

כְּמוֹ כְּבָשִׂים תְּמִימִים הָיִינוּ,

וְיֵאָמֵר כִּי יְצָרֵינוּ

טוֹבִים מִטֶּבַע בְּרִיאָתֵנוּ,

וְאָז גַּם בְּלִי נִסָּה לִשְׁתּוֹת

הָיָה כָּל אִישׁ שִׁכּוֹר,

אַךְ לֹא שִׁכּוֹר כְּלוֹט.