צבא עם עני עומד ומתבונן בצבא עם עשיר. רק לפני ארבעים שנה, בקצת סטנים מול כל עוצמת הנשק שמעבר כל סיוט, הגיעו בנשימה אחרונה אל חוף ההפוגה הראשונה.

והנה כעת מלחמת צבא עם עשיר. צבא שהכל יש לו. שהכל מוכן בידיו. שהכל לפי התוכנית. שאין לו שום אין. שיש לו כל יש.

יש לו עוצמה. יש לו זמן. יש לו מלאי, ולא שואל בבהלה כמה נשאר. גם העורף שלו רחוק ובטוח. ולא עוד אלא שיודע לשלוח מכשירים מרחוק, שהם יעשו לו את מגע המלחמה בלי שזו תיגע בלוחמיו.

כל תוכניותיו לפניו והוא הולך ועושה כל מה שצפוי היה שיעשה. יום יום הוא ממלא את מכסת יומו. ויום אחר יום הכל הולך לפי התוכנית. הוא כל־כך חזק שאינו חייב להפתיע.

צבא עם עני אינו מתיק עיניו ממנו. הוא שהלך להתקיף באין לי, ולהגן בלי יש לי. הוא שלמד לעשות מלחמה בתחבולוח, בתושיית דוד, בלילה, בעיקוף, באמצאה פרועה, בביצה קולומבוס ובחוט־ברזל.

את תחבולת המתאגרף שיודע לסטות מקו מכת המחץ האדירה והצידה, ואת אמנות הלוחם שרק זז זיזה כלשהי מן הקו הישר של מרוץ הפר האדיר, או את סיכול עוצמת גופו של הענק הנורא רק בניקור עינו, או את שילוח הבלתי־צפוי על מהלכו הכבד של הצפוי, ואת ההימנעות מהתנגש בכל הגוף האדיר והנחתת כל הכוח רק בנקודת עצבים אחת – את כל אלה ואת כל שכמותם, העשיר אינו צריך. הוא חזק בגלוי, לאור השמש, ובלי להתחכם. הוא פשוט חזק. וכובדו דורס.

צבא העשיר אינו צריך להבריק, אינו צריך למצביאים גאונים. ולא למנהיגים מהוללים. די לו במנכ"לים מוכשרים ובמארגנים מיומנים. “דובר” טוב חשוב לו מחכם מבריק. מהנדס ולא ממציא, מנצח תזמורת ולא מלחין מטורף. זו שיטה שיודעת לעשות בדיוק מה שציפו שתעשה. במעט שגיאות ובפחות מעידות. ממש כמו בשילוח החללית, שלה עצמה אין מה לומר אלא רק לציית לתוכניות הקבועות בה.

לא חניבעל, ולא אלכסנדר הגדול ולא נפוליאון, לא היו מוצאים כאן מה לעשות. הם היו רק משתעממים או רק מפריעים. כעת זו מכונת מלחמה, מערכת ממוחשבת, ארגון כל הארגונים. ואילו מלחמת עם עני לא תתואר בלי שיתנוסס בראשה פרא אדם, שובר כלים, חצי מופרע חצי משורר. מסיע את כוחו לא למקום ולא לזמן ולא לדרך שחיכו לו. בעל דמיון פרוע ולאו דווקא השכלה מסודרת. יודע לבלבל, אמן ההסחה, חסר מעצורים, עושה את הפעם הראשונה, ויודע מה שלא עלה על הדעת. הוא המתלקח כברק והוא האובד כבוי בשלום.

צבא עם עשיר הולך על בטוח. הכמות, המסה והארגון ההגיוני הם כוחו והם הגנתו. כי ממי חושש הלווייתן? רק מפני מפר כל החוקים: האדם. מול כל הדגים שבים הוא העשיר. ואילו מול האדם הוא העשיר העני. עשיר בכוח ועני במוח. כשהמלחמה היא בין שני עשירים – העשיר יותר יגבר. כשהמלחמה היא בין עשיר ועני – המבריק יותר יגבר. החכם יותר יגבר. האנושי יותר יגבר. ולבסוף, האם גם המוסרי יותר יגבר? – אכן, לבסוף, לאחר צאת הנשמה.

יזהר סמילנסקי

עתון 77, 134 (ניסן תשנ''א מרס 1991): 5