אֶת הַיָּפֶה בַּחֲלוֹמוֹת אֶפְשָׁר מַהֵר לִשְׁכֹּחַ.

עָרִים וַאֲרָצוֹת, עָבַרְתָּ בְּשִׂמְחָה שֶׁל נַעַר,

מִדַּקְּקוֹת, מִתְעַרְפְּלוֹת, פּוֹרְחוֹת מִתּוֹךְ הַמֹּחַ.

מִלִּים, רַבּוֹת-תִּקְוָה בְּאָזְנְךָ צִלְצֵלוּ,

סוֹפְגוֹת רֹב-כֶּבֶד, כִּרְטֻבּוֹת מִגֶּשֶׁם, מִתְמַלְּאוֹת רֹב צַעַר,

וְרַק הַלֵּב – מִגַּעְגּוּעַ מִתְאַכֵּל הוּא.

הוֹ גַעְגּוּעַ, מִפָּנֶיךָ אֵין מִפְלָט, חֶבְיוֹן.

בִּכְפָר נִדָּח, בִּכְרַךְ גָּדוֹל אוֹ בַּעֲיֶרֶת,

תָּבוֹא בְּיוֹם גָּשׁוּם, שָׁעָה שֶׁל עִצָּבוֹן,

וְתִתְחַפֵּר בְּתוֹךְ הַלֵּב כַּחֲפַרְפֶּרֶת.

וְצַר נַעֲשֶׂה לְךָ הַבַּיִת, גּוּפְךָ לְךָ סוֹגֵר. –

לֹא חִיּוּכוֹ נָבוֹךְ שֶׁל יֶלֶד, וְלֹא דִמְעַת אִשָּׁה אוֹהֶבֶת,

וְלֹא נְבִיחָתָם הַיַּלְלָנִית שֶׁל הַכְּלָבִים, נֶאֱמֶנֶת וְנוּגָה,

יֵשׁ בְּכֹחָם אֶת נַפְשְׁךָ הַחֲזֵק פֹּה רְתוּקָה;

הַלֵּב כּוֹסֵף לְסַעַר, לָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת.

רוּחַ סְעָרָה, נְשִׁימָתְךָ קָשָׁה, קָרָה,

נוֹשֶׁמֶת יְבֵשָׁה לְאֹרֶךְ כָּל הַחוֹף;

כְּמוֹ בְּרָקִים מַכִּים גַּלִּים בְּרֶדֶף אֵין-לוֹ-סוֹף.

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ גָּוָן צָהֹב יַעֲטֹפוּ,

וּמִתְרוֹמֵם כְּמוֹ עָשָׁן הַחוֹל הַדּוֹקְרָנִי,

הָאִילָנוֹת אֶת כִּתְרֵיהֶם בַּחֲרָדָה יִכְפֹּפוּ.

מִי סוֹגֵר מֵאַחֲרָיו הַדֶּלֶת? מִי בּוֹרֵחַ

מִבַּיִת וִידִידוּת, לָרוּץ אֶל מוּל גּוֹרָל עִוֵּר?

בַּקֹּר, בַּחֹם, בַּסַּעַר, בְּאוֹר עָמוּם, חִוֵּר,

עַל-פְּנֵי כְּרַכֵּי רָעָב, בֵּין מַעַרְכוֹת אוֹיֵב,

נוֹדֵד מֵאֶרֶץ עַרְפִלִּית

בְּכִסּוּפָיו חוֹלֵף.