אֶחָד מִבְּנֵי מְלָכִים

(מִי מִבְּנֵי עַמֵּנוּ

בֶּן־מֶלֶךְ אֵינֶנּוּ?!)

סָחַר בִּסְחָבוֹת וּמְלָחִים.

הַמִּסְחָר בִּבְגָדִים יְשָׁנִים

נוֹחַ גַּם הוּא לַבְּרִיּוֹת

וְאֵינֶנּוּ נוֹפֵל בְּשׁוּם פָּנִים

מִן הַמִּסְחָר בַּאֲבָנִים

טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת;

אַף הָיֹה הָיוּ הַשָּׁנִים

אֲשֶׁר כָּל רָאשֵׁי הָאָבוֹת

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל סָחֲרוּ בִּסְחָבוֹת

וּבְמִכְנָסַיִם יְשָׁנִים.

אֶפֶס כִּי סֹחֲרֵנוּ

הַמֻּכֶּה בַּסַּנְוֵרִים

לֹא רָאָה כִּי בִזְמַנֵּנוּ

הִגִּיעוּ יָמִים אֲחֵרִים;

וּבַהֲבִיאוֹ סְחָבוֹתָיו חֳמָרִים

אֶל בֵּית מַעֲשֵׂה הַנְּיָר לִסְפָרִים

וַיַּרְא אֶת הַיּוֹצֵר לָעֵינָיִם

עוֹשֵׂה מְלַאכְתּוֹ עַל הָאָבְנָיִם,

מַזִיד הַסְּחָבוֹת כִּנְזִיד עֲדָשִׁים

וּמְרַקְּעָם רִקְּעֵי גִלְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים

זַכִּים וּמְגֹהָצִים וִיפֵי תֹאַר

כַּחֲטוּבוֹת אֵטוּן מִצְרַיִם לָטֹהַר –

וַיַּחְשֹׁב בַּעַל הַסְּחָבוֹת בִּלְבָבוֹ

כִּי אֵין לְמַעֲלָה מִמֶּנּוּ וּמִסְּחֹרָתוֹ,

כִּי כָל הָעוֹלָם – הָרָקָב יְסוּדָתוֹ,

וְכִי לָעָתִיד לָבוֹא

הַשָּׁמַיִם כַּסֵּפֶר יִגֹּלּוּ

הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם יִפֹּלוּ,

הָאָרֶץ וּמְלֹאָה יִבֹּלוּ

וְכָל הַיְקוּם יִהְיֶה לְגַל סְמַרְטוּטִין וָרֶפֶשׁ,

וְהוּא עוֹמֵד וּמְחַטֵּט בּוֹ בְּכָל אַוַּת נֶפֶשׁ.

וּבְכֵן שָׂנֵא סֹחֲרֵנוּ שִׂנְאָה נִצַּחַת

אֶת כָּל דָּבָר חָדָשׁ תַּחַת

הַשֶּׁמֶשׁ; וּבְכָל חַיָּיו

הָיוּ כָל מַאֲוַיָּיו

לִקְרוֹעַ וּלְבַלּוֹת וּלְהוֹרִיד הַשָּׁחַת.

רוּחַ צַח כִּי יַחְלֹף עַל פָּנֵיהוּ

יָבִיא רָקָב בּוֹ וִיעַבְּשֵׁהוּ;

כִּי יִרְאֶה פְּרִי תַאֲוָה

הַמְּחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה

יִרְמְסֵהוּ בְּרֶגֶל גַּאֲוָה

וִישִׁיתָהּ בָּתָה וּשְׁמָמָה;

כִּי יִרְאֶה בֵּין אֲנָשִׁים

אִישׁ יוֹצֵר דְּבָרִים חֲדָשִׁים

יִתְאַמֵּץ לִכְרוֹת אֶל רַגְלָיו פַּחַת

בַּעֲבוּר הוֹרִידֵהוּ לִבְאֵר שָׁחַת.

אִלּוּ בְּיָדוֹ נִתְּנָה הָאָרֶץ

לֹא חָשַׁב סֹחֵר זֶה לוֹ לֶעָוֹן

לִפְרֹץ אוֹתָהּ פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ

וְלַהֲפֹךְ אֶת הַכֹּל לִסְחָבוֹת וְרִקָּבוֹן.

בַּעֲבוּר יַחְפְּרֵם אַחֲרֵי־כֵן מִמַּטְמוֹנִים

וְיִכְתֹּב בַּסֵּפֶר זִכְרוֹן לָרִאשׁוֹנִים.

*

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים מִיהוּדָה

לְחַיּוֹת וּלְקוֹמֵם סֻכָּה הַנּוֹפֶלֶת,

לְפַנּוֹת הֶעָפָר וּלְהַעֲבִיר הַחֲלוּדָה,

לִפְתּוֹחַ בָּהּ חַלּוֹנוֹת וָדֶלֶת

וְלִבְנוֹתָהּ בֵּית מוֹשָׁב וּמְצוּדָה.

וַיָּבֹאוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַבּוֹנִים

וּלְהַסִּיעַ אֲבָנִים אִמְּצוּ אֶת כֹּחָם,

וַיָּבֹאוּ זִקְנֵי גְבָל הַנְּבוֹנִים –

וַיָּבֹא גַם בַּעַל הַסְּחָבוֹת בְּתוֹכָם.

וַיִּרְאוּ הַגִּבְלִים וַיִּתְפַּלָּאוּ:

״הֲגַם הָרָקָב בַּבּוֹנִים?!״ – קָרָאוּ.

וַיַּעֲנֵם בַּעַל הַסְּחָבוֹת קָשָׁה:

״חָלִילָה לָכֶם לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת

לִבְנוֹת לַסֻּכָּה חוֹמָה חֲדָשָׁה;

רַב לָנוּ לִסְתֹּם הַפְּרָצִים בִּסְחָבוֹת;

אַל אַבְנֵי הַבֹּהוּ יָד אַל תָּרִימוּ,

עַל גַּל הָרָקָב אֲנָךְ אַל תָּשִׂימוּ,

כִּי קָדוֹשׁ הוּא לָנוּ – תּוֹרָה מוֹרָשָׁה״.

אוּלָם הַגִּבְלִים קוֹל עָלָיו נָתָנוּ:

״הַס, פֶּתִי, אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ אִתָּנוּ!

הַאֻמְּנָם רַק בִּסְחָבוֹת וּמְלָחִים

תִּהְיֶה בֹּנֶה עִיר וּמְאַסֵּף נִדָּחִים?

טֹבוּ הַסְּחָבוֹת לָתֵת בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ

וּפְתִילָה לַעֲשׂוֹת מֵהֶן לַדְּלִיק אִישׁ נֵרוֹ,

אוּלָם בֵּית מוֹשָׁב, בֵּית חוֹמָה וּמְצָדוֹת

שֶׁלְאֹרֶךְ יָמִים לֹא יִפֹּל, לֹא יָמֶשׁ,

לֹא יִבָּנֶה מִבְּלִי אַבְנֵי מוֹסָדוֹת,

מִבְּלִי רוּחַ צַח וּמִבְּלִי אוֹר שֶׁמֶשׁ״.

*

וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַגִּבְלִין וּמַחֲזִיקֵיהֶם

וַיַּבְרִיחוּ אֶת בַּעַל הַסְּחָבוֹת מֵעֲלֵיהֶם

לִבְלִי יַפְרִיעַ אֶת הָעָם מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

כ״ח אייר תרמ״ד, ספ״ב.