על מה הקובלנה? על ההפתעה. איך זה שוב הופתעו?

האם זה שיום אחד יתפרצו ערביי השטחים – זו הפתעה?

שיום אחד הם ידעו להפעיל את שיטת “הכוח החלש” שתאיים עד מבוכה על כוח־ההרתעה שלנו ובעוצמה שתסחוף את כל הארץ למצבים שאין להם עדיין תשובה – זו הפתעה?

וזה שהם יהיו מנצלים את הכוח החדש הזה ויוסיפו לתקוף בו את נקודת התורפה שלנו (שהיא נקודת החוסן שלנו; לא להיסחף להרג) עד שכעת לא טנקים ולא מטוסים ולא טילים ולא עוצמות־אש יכולים לנצח – אלא רק המשהו הזה שאיחרו כל־כך להשתמש בו – הפתרון המדיני – וכי זו הפתעה?

לעומת זה לא מפתיע שיש בינינו רבים שעדיין מטיפים בזעם ליתר כוח וליותר יד־קשה, ודורשים, כפתרון כל הצרות, למעוך ברגל גסה את התפרצות העם הפלשתיני, ולהחניק בסורגים, בגירוש ובדם את התביעה לביטול הכיבוש – מפתיעה כאן רק ההתעקשות להיות עוורים מופתעים שהופתעו מהפתעתם.

אבל מפתיעה מכל, מפתיעה עד מרי, היא ההעזה הזו של המנהיגים המופתעים האלה: איך שוב מעיזים אלה לבוא מופתעים?

יזהר סמילנסקי, דבר, א שבט תשמ''ח 20.1.1988: 7