סֻכָּתֵנוּ יְרַקְרֶקֶת,

נְטוּיָה בַּאֲלַכְסוֹן!

עֶרֶב־חַג הִיא מִצְטַחֶקֶת,

עַל גַגָּהּ צִפּוֹר תָּרֹן.

לֵיל־הֶחָג כֻּלָּהּ זוֹרַחַת,

פַּנָּסֶיהָ מְאִירִים:

בָּהּ נֵשֵׁב כֻּלָּנוּ יַחַד

מְסֻבִּים עִם הַהוֹרִים.

רוּחַ – הַסֻּכָּה רוֹחֶשֶׁת,

הַשָּׁטִיחַ מִתְנַדְנֵד;

הַשַּׁרְשֶׁרֶת מְרַשְׁרֶשֶׁת,

הַפַּנָּס רוֹקֵד, רוֹקֵד…

דְּמִי־חֲצוֹת הָס… הִיא חוֹלֶמֶת,

נֵרוֹתֶיהָ אָז כָּבִים…

סֻכָּתֵנוּ מִתְרוֹמֶמֶת,

מַפְלִיגָה לַכּוֹכָבִים…

בֹּקֶר־חַג הִיא מִתְעוֹרֶרֶת,

בָּהּ טְלָלִים מְהַבְהֲבִים –

זִיק וּשְׁבִיב!… כֻּלָּהּ זוֹהֶרֶת

מֵאוֹרָם שֶׁל כּוֹכָבִים…