לַג בָּעֹמֶר בֹּקֶר אוֹר

וַאֲנִי קַל כַּצִּפּוֹר,

קֶשֶׁת לִי וּתְלִי־חִצִּים.

כַּבְּרָקִים מִתְנוֹצְצִים.

לא אֶרְעַד, יָדִי עִקֶּשֶׁת –

אֲכַוֵּן לַשַּׂעֲרָה –

צְלִיף! – יָעוּף הַחֵץ מִקֶּשֶׁת

וְיִפְגַע בַּמַּטָּרָה.

לְפָנַי פּוֹזֵז חִצִּי,

הִנֵּה שָׁם מְחוֹז חֶפְצִי:

לָעֵצִים הַיְּרַקְרַקִּים!

לַשָּׂדוֹת, לַמֶּרְחַקִּים!