שׁוּלַמִּית הַקְּטַנָה קִבְּלָה סֵפֶר,

מַתָּנָה לְיוֹם הוּלַדְתָּהּ.

כָּל הַיּוֹם קָרְאָה בוֹ.

כָּל הַיּוֹם שָׂמְחָה בוֹ.

בַּלַּיְלָה –

בָּא הֶחָתוּל.

מִיָּאוּ…

שִׂחֵק בַּסֵּפֶר.

וְהִנֵּה – אֲבוֹי! – נִקְרַע

הַסֵּפֶר וְהַדַּפִּים הִתְפַּזְּרוּ

לְכָל רוּחַ.

דַף לְכָאן וְדַף לְכָאן.

דַף אֶחָד נִתְקַע בֵּין עַנְפֵי

הָעֵץ, לְיַד קֵן צִפֳּרִים.

דַּף אֶחָד –

הִתְגּוֹלֵל בֵּין שִׂיחֵי הַגָּדֵר,

בֵּין חִפּוּשִׁיּוֹת וְגַחֲלִילִיּוֹת.

וְדַף אַחֵר – עָף הַרְחֵק.

בַּבֹּקֶר קָמָה שׁוּלַמִּית.

מִהֲרָה אֶל הַסֵּפֶר.

וְהִנֵּה – מָה עֵינֶיהָ רוֹאוֹת?

הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ קָרוּעַ, מְקֻמָּט

וּמְמֻרְטָט וְהַרְבֵּה דַפִּים חֲסֵרִים

בּוֹ. מַה גָּדוֹל הָיָה הַצַּעַר!

פִּתְאֹם רָאֲתָה גַּמָּד קָטָן

מַכְנִיס רֹאשׁוֹ מִסֶּדֶק הַחַלּוֹן.

שָׁאַל הַגַּמָּד:

– מַה לָּךְ, שׁוּלַמִּית?

הָרְאֲתָה לוֹ אֶת הַסֵּפֶר הַקָּרוּעַ.

שָׁרַק שְׁרִיקָה דַקָּה דַקָּה:

– וִי – – – ס!

מִיָּד הוֹפִיעָה חֲבוּרַת גַּמָּדִים.

אִישׁ וּכְלֵי מְלַאכְתּוֹ בְיָדוֹ.

אָסְפוּ הַגַּמָּדִים אֶת הַדַּפִּים

הַפְּזוּרִים וְהֵחֵלוּ בָּעֲבוֹדָה.

גַמָּד אֶחָד גִּהֵץ אֶת הַדַּפִּים,

גַמָּד אֶחָד חִבֵּר סִפּוּרִים.

גַמָּד אֶחָד צִיֵּר צִיּוּרִים.

שְׁנֵי גַּמָּדִים תָּפְרוּ אֶת

הַקּוּנְטְרֵסִים בְּמַחֲטֵי זָהָב

וְגַמָּד אֶחָד אָרַג בַּד לַכְּרִיכָה.

כָּךְ גָּמְרוּ אֶת הַמְּלָאכָה.

לְבַסּוֹף הִגִּישׁוּ הַגַּמָּדִים אֶת

הַסֵּפֶר לַיַּלְדָּה.

מָה רַבָּה הָיְתָה הַשִּׂמְחָה.