לוגו
יִרְמְיָהוּ/קורנל אוּייסקי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הַכַּשְֹדִּים – לְדָמִים כִּנְמֵרִים יִשְׁאָפוּ –

בַּת־יְהוּדָה סָחֲבוּ בַגּוֹלָה לָנוּעַ;

אֵשׁ שִלְּחוּ בְצִיּוֹן וִיסוֹדֶיהָ עָרוּ.

וּנְבִיאָהּ, כְּגִבּוֹר בְּנֵי־קַשְתּוֹ כִּי סָפוּ,

נָדַם בֵּין עִיִּים, בְּשַֹרְעַפָּיו שָׁקוּעַ;

אַךְ לִעִתִּים יֶאֱנֹק מִכְּאֵבָיו נֶעְכָּרוּ.


וּבְפָרְשוֹ כַפָּיו בִּבְכִי יֵאָנֵחַ:

– "עַמִּי, הוֹ עַמִּי, אֵיפֹה תִּתְגַלְגָּלָה?

אֵי תְהוֹמוֹת אוֹתְךָ מֵעֵינַי הֶחְבִּיאוּ?" –

וְהִנֵּה עַל רֹאשוֹ עֵיט לְבָנוֹן פּוֹרֵחַ,

נוֹצַת אֶבְרָתוֹ מִדָּמִים נָזָלָה

וּזְרֹעַ אָדָם הוּא נוֹשֵֹא בְּמוֹ פִיהוּ.


וַיִּקְרָא יִרְמְיָהוּ: "אֵי מֵימֵי שִׁלֹּחַ,

שֶׁשָּׁם בְּנוֹת צִיּוֹן בַּנֶּשֶׁף נִקְבָּצוּ,

וּכְאַיְלוֹת שָֹדַי לְאוֹר סַהַר חוֹלֵלוּ?" –

וּלְכֵס הַנָּבִיא, בִּיגוֹנוֹ יָשֹׁחַ,

לְטָאָה וַאֲנָקָה לְאוֹר שֶׁמֶשׁ פָּרָצוּ,

וּלְכַרְכֵּר בְּאֵפֶר רוֹתֵחַ הֵחֵלוּ.


וַיָּמָת לִבּוֹ וּמַר יִתְיַפֵּחַ:

– "מַעֲשֶֹיךָ, אֵלִי! כָּל שָֹפָה תַבִּיעַ,

אַךְ אֵי הֵיכָלֶךָ? אֵי כֹהֵן וְשִירָתוֹ?" –

וְהִנֵּה מֵהֵיכָל קוֹל שוּעָל נוֹבֵחַ,

וִילֵל מִמִּזְבְּחוֹ הֶהָרוּס הִשְׁמִיעַ;

וּמִזְבַּח אֱלֹהִים עוֹד הֶעֱלָה תִּמְרָתוֹ.


וַיִּקְרָא יִרְמְיָהוּ: "אֵי אוֹסְרֵי מִלְחֶמֶת?

אַיֶּכָּה, הַמֶּלֶךְ? שָֹרֶיךָ כֻּלָהם?

הַאִם גַּם בְּלִבְּךָ הֵבִיא צָר חַרְבֵּהוּ?" –

וּמִנְקִיק אָפֵל הִתְעוֹפְפָה תִּנְשֶׁמֶת,

הִתְנַגְּפָה בַקִּירוֹת בִּילָלָה וָנָהַם –

כְּמוֹשֵׁל עַם יְהוּדָה זוּ עִוְרוּ עֵינֵיהוּ.


וְהַנָּבִיא כָּרַע לָאָרֶץ בְּבֶהָלָה

רוּחוֹ וּבְשָֹרוֹ לֶעָפָר דֻכָּאוּ,

וְלֹא יָסַף לִשְאוֹל וּלְנַסּוֹת שְׁמָיִם.

וּבְלִבּוֹ בוֹ תָעִיק מַעֲמָסָה נוֹרָאָה,

כְּמוֹ שְֹעִירִים כֻּלָּם עָלָיו הִתְמַלְּאוּ,

לִשִׁבְרוֹ יִשְֹחָקוּ, יַחַרְקוּ שִׁנָּיִם.


מִפְּנֵי הַנָּבִיא כָּל יִרְאָה עָבָרָה,

וַיִּקְרָא בְשִֹיחוֹ: "אָב אָתָּה! וְאִיכָכָה

בָנֶיךָ, צוּרִי, עַד כָּלָה תְּרַדֵּפָה? –

אֶל עָל הִבִּיט, וְהִנֵּה שִׁקְמָה נִחָרָה,

נֶחְשְֹפָה אַדַּרְתָּהּ וְצַמַּרְתָּה הָשְׁלָכָה,

שֹוֹכָה אֻכָּלָה עַל פָּנָיו נוֹפֵפָה.


וּשְלֻחוֹת לָרֹב מִגִּזְעָהּ תֵּצֶאנָה,

בַּדִּים רַעֲנַנִּים מוּל שֶׁמֶשׁ יַעֲפִּילוּ;

וְאֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה, לֶהָבָה שְֹרָפַתָּהּ,

מִקְלְעוֹת נִצָּנִים בְּצִלְלֵיהֶן תְּכַסֶּינָהּ,

יַעְדוּהָ תִּקְוָה וּפָנִים יַצְהִילוּ.

וַיַּרְא הַחוֹזֶה, וְרֵעִי אֵל בָּן עָתָּה.