בַּגָּלִיל הָעֶלְיֹון, בְּחֹרְשַׁת אֳרָנִים, צָמֹחַ צָמַח לוֹ אַשּׁוּחַ קָטֹן,
שָׁתִיל יָרֹק, רַעֲנָן.
רָאָה הָאַשּׁוּחַ הַקָּטֹן אֶת הָאַלּוֹנִים וְהִתְקַנֵּא בָהֶם:
– ”הָעֵצִים הַצּוֹמְחִים סְבִיבִי עָלִים יְרֻקִּים יֵשׁ לָהֶם.
אֲנִי – מְחָטִים יֵשׁ לִי.
הַצִּפֳּרִים לֹא יְקַנְּנוּ עַל עֲנָפַי הַדּוֹקְרִים.
מִי יִתֵּן וְהָיוּ גַם לִי עָלִים כְּלִשְׁאָר הָעֵצִים".
וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי לַיְלָה. הָאַשּׁוּחַ נִרְדָּם.
בֹּקֶר הִתְעוֹרֵר הָאַשּׁוּחַ מִשְּׁנָתוֹ.
רָאָה וְהִנֵּה כָל מְחָטָיו נֶעֶלְמוּ.
בִּמְקוֹם הַמְּחָטִים צָמְחוּ לוֹ עָלִים כְּלִשְׁאָר הָעֵצִים.
– “עַתָּה מְאֻשָּׁר אָנֹכִי”, אָמַר הָאַשּׁוּחַ וְהֵנִיעַ אֶת עָלָיו הַחֲדָשִׁים לְרוּחַ הַיּוֹם.
בָּאָה עֵז, עָמְדָה עַל שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת, אָכְלָה אֶת כָּל הֶעָלִים הַחֲדָשִׁים.
– “אֲהָהּ!”, קָרָא הָאַשּׁוּחַ בְּעֶצֶב,
”מִי יִתֵּן וְהָיוּ לִי עָלִים שֶׁל זָהָב, אֵין דַּרְכָּן שֶׁל עִזִּים לֶאֱכֹל עָלִים שֶׁל זָהָב".
וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי לַיְלָה. חֹשֶךְ. הָאַשּׁוּחַ נִרְדָּם
בֹּקֶר הִתְעוֹרֵר הָאַשּׁוּחַ מִשְּׁנָתוֹ.
וְהִנֵּה צָמְחוּ לוֹ עֲלֵי־זָהָב.
– ”עַתָּה מְאֻשָּׁר אָנֹכִי“, אָמַר הָאַשּׁוּחַ הַקָּטֹן. מַה יָּפֶה אֲנִי בַּעֲלֵי־הַזָּהָב!”
עָבַר עַל פָּנָיו גַּנָּב, רָאָה הַגַּנָּב אֶת הַזָּהָב וְהִבְרִיקוּ עֵינָיו.
הִתְנַפֵּל עַל הָאַשּׁוּחַ הַקָּטֹן. קָטַף לוֹ אֶת כָּל עֲלֵי־הַזָּהָב. טָמַן אוֹתָם בְּשַׂקּוֹ. הָלַךְ.
– ”אֲהָהּ", אָמַר הָאַשּׁוּחַ,
”מִי יִתֵּן וְהָיוּ לִי עָלִים שֶׁל זְכוּכִית. גַּנָּבִים אֵין גּוֹנְבִים עָלִים שֶׁל זְכוּכִית".
וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי לַיְלָה. חֹשֶךְ. הָאַשּׁוּחַ נִרְדָּם.
בֹּקֶר הִתְעוֹרֵר הָאַשּׁוּחַ מִשְּׁנָתוֹ.
וְהִנֵּה צָמְחוּ לוֹ עֲלֵי־זְכוּכִית.
– ”עַתָּה מְאֻשָּׁר אָנֹכִי", אָמַר הָאַשּׁוּחַ הַקָּטֹן בְּשִׂמְחָה,
”רְאוּ נָא! מַה מַּבְרִיקִים עָלַי מוּל הַשֶּׁמֶשׁ!"
נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה
וְשִׁבְּרָה אֶת כָּל עֲלֵי־הַזְּכוּכִית.
– ”אֲהָהּ", אָמַר הָאַשּׁוּחַ הַקָּטֹן,
"מִי יִתֵּן וְצָמְחוּ לִי שֵׁנִית מְחָטִים כַּאֲשֶׁר הָיוּ לִי בָּרִאשֹוֹנָה.
אֵין עִזִּים אוֹכְלוֹת אוֹתָן.
אֵין רוּח מַזֶּקֶת לָהֶן.
אֵין גַּנָבִים גּוֹנְבִים אוֹתָן.
וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי לַיְלָה. חֹשֶךְ. הָאַשּׁוּחַ נִרְדָּם.
בֹּקֶר הֵקִיץ הָאַשּׁוּחַ הַקָּטֹן מִשְּׁנָתוֹ וְהִנֵּה כָּל מְחָטָיו – צָמְחוּ עָלָיו כְּבָרִאשׁוֹנָה.
– ”עַתָּה מְאֻשָּׁר אֲנִי בֶּאֱמֶת!, אָמַר הָאַשּׁוּחַ הַקָּטֹן בְּשִׂמְחָה.